איכה רבה א מו
מו. [ עריכה ]
מעשה בשני בני צדוק הכהן שנשבו, אחד זכר ואחד נקבה. נפל זה לסרדיוט אחד, וזו לסרדיוט אחד. הלך זה אצל הזונה ונתן לה הזכר, והלך זה אצל חנוני ונתן לו הנקבה בעד יין, לקיים קרא דכתיב: (יואל ד) ויתנו הילד בזונה, והילדה מכרו ביין וישתו. לבתר יומין אייתית ההיא זוניתא לההוא טליא לחנוני, אמרה ליה: מן בגין דאית לי טלאי, דדמי לההיא טליותא, לית את בעי דנסיב חד לחד, ומה דאייתי מנייהו יהווי לאמצע. אמר לה: אין. מיד נסבון ויהבונון בחד ביתא, שרייה ובכייה ההיא טליותא, אמר לה: טליא למה את בכית? אמרה לו: ולא אבכה?! דברתיה דכהנא רבה אזלה לאיתנסבא לעבדא! אמר לה: ברתיה דמאן את? אמרה ליה: ברתיה דצדוק כהנא. אמר לה: והיכן אתון שריין? אמרה ליה: בשוקא עילאה. אמר לה: ומה סימן הוה בדרתכון? אמרה ליה: סימן פלן. אמר לה: הוה ליך אח או אחות? אמרה לו: הוה לי חד אח והו ליה חד שומא בכתפיה. וכד הוה אתי מבי ספרא אנא גלייא ליה ומנשקה ליה. אמר לה: אין חמיתיה חכמת יתה? אמרה ליה: אין גלי גרמיה וחכים דין לדין, והוו מגפפין דין לדין, ומנשקין דין לדין, עד דנפקא נשמתהון. ורוח הקודש צווחת ואומרת: על אלה אני בוכיה.