תרגום (כל הפרק)

היו צריה לראש

(איכה א ה): "הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ, אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ, כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ; עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר"

צריה ואויביה לא נענשו על הצער שגרמו לה, להיפך: צריה עלו במעמדם והיו לראש לכל העמים, ואויביה זכו לשלום ושלוה;   כי הם רק שליחים - ה' הוא שהביא עליה יגון ואבל, על פשעיה הרבים;   והיגון הגדול ביותר הוא שהיא רואה את העוללים (התינוקות) שלה הולכים בשבי לפני הצר (האויב), ההולך אחריהם ומוביל אותם לגלות.

הקבלות

1. היו צריה לראש מזכיר את הקללה ב (דברים כח מד): "הוּא יַלְוְךָ, וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ; הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ, וְאַתָּה תִּהְיֶה לְזָנָב". נושא הפסוק שם הוא "הגר אשר בקרבך" - הגויים הגרים בקרבנו בארץ ישראל. כשאנחנו עושים את רצון ה', אנחנו מנהיגים, והם נשמעים לנו והולכים אחרינו; אבל כשאנחנו חוטאים לה', הוא מגלגל את העניינים כך שהשלטון מגיע לידיהם, הם מחזיקים בידם זכות וטו על כל החלטה של הממשלה, ואנחנו צריכים לציית להם:-(.

2. אולם על-פי ההקשר, הפסוק מתייחס לתקופה שאחרי החורבן. ואם כך, ה"צרים" אינם העמים היושבים בינינו, אלא העמים שכבשו והחריבו את ארצנו. האויבים שאנחנו מתפללים עליהם,  (ירמיהו י כה): "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ, וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ; כִּי אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ". אבל במציאות קורה ההיפך: האויבים המצרים לנו נהיים לראש, זוכים למעמד גבוה בעולם, ו שָלוּ (יושבים בשלוה).  והדבר מתקיים לא רק בעולם החומרי אלא גם בעולם הרוחני: ה' מעלה את אויבי ישראל ל"ראש הקליפה". וכמו שנרמז בחלום נבוכדנאצר מלך בבל, דניאל ב לח: "אנתה[אַנְתְּ] הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא" (ע"פ רמ"ד ואלי) .  כל זה, כדי להראות שהאויבים לא פעלו מרצונם ומדעתם, אלא היו רק שליחים ביד ה' להכות את ירושלים על פשעיה. ובכל זה יש גם צד חיובי: עם ישראל אינו נופל ביד עם שפל ובזוי, אלא ביד העם החשוב והנכבד ביותר - ראש כל העמים (ע"פ רמ"ד ואלי) .

3. פשעיה של ירושלים נבעו כנראה מעודף שמחה והוללות,  (דברים כח מז): "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל"( פירוט ); ולכן התיקון הוא להביא עליה יגון.

דקויות

שָלוּ - בניין קל מהשורש שלה, שממנו גם המילה שלוה. והעניין: האויבים היו בשלוה.

הוגה - בניין הפעיל מהשורש יגה, שממנו גם המילים יגון, תוגה, נוגות (בפסוק הקודם).  והעניין: הביא יגון. וכן (איוב יט ב): "עַד אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי, וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים"( אבן עזרא ) .

עולליה הלכו שבי לפני צר - מה הקשר לתחילת הפסוק? נראה שהדבר בא להמחיש את היגון: היגון הגדול ביותר הוא לאבד את הילדים, לראות אותם הולכים בשבי, למקום שממנו כנראה לא יחזרו לעולם.