איכה רבה א לא
- א"ר הילל בר' ברכיה כל מי שבא להצר לישראל נעשה ראש מה טעם היו צריה לראש, את מוצא עד שלא חרבה ירושלם לא היתה מדינה חשובה כלום משחרבה ירושלם נעשה קיסרין מטריפולין ותנופילין.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "הָיוּ צָרֶיהָ" זה נבוכדנצר. "אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ" זה נבוזראדן.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ" זה אספסיאנוס. "אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ", זה טיטוס.
שלש שנים ומחצה הקיף אספסיאנוס את ירושלם והיו עמו ארבעה דוכסין, דוכס דערביא, דוכס דאפריקא, דוכוס דאלכסנדריא, דוכוס דפלסטיני, דוכוס דערבייא תרין אמורין חד אמר קילוס שמיה, וחד אמר פנגר שמיה, והוון בירושלם ארבעה בוליטין בן ציצית ובן גוריון ובן נקדימון ובן כלבא שבוע, וכל אחד ואחד יכול לספק מזונות של מדינה י' שנים, והיה שם בן בטיח בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי שהיה ממונה על האוצרות ואוקיד כל אוצרייא, שמע רבן יוחנן בן זכאי אמר ווי, אזלין אמרון לבן בטיח, אמר חביבך ווי, שלח ואתייה אמר לו למה אמרת ווי, אמר לו לא אמרתי ווי אלא וה אמרי, אמר לו וה אמרת, ולמה אמרת וה, אמר ליה דאוקדת כל אוצרייא, ואמרתי דכל זמן דאוצרייא קיימין לא יהיבין נשמיהון למיעבד קרבא, בין ווי לוה נמלט רבן יוחנן בן זכאי, וקרא עליו (קהלת ז, יב): "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" לאחר ג' ימים, יצא רבן יוחנן בן זכאי לטייל בשוק, וראה אותם ששולקין תבן ושותין מימיו, אמר בני אדם ששולקין תבן ושותין מימיו, יכולין לעמוד בחיילותיו של אספסיאנוס, אמר כל סמא דמילתא ניפוק לי מהכא, שלח ואמר לבן בטיח אפקוני מהכא אמר ליה עבדינן בינינן דלא יפוק בר נש מהכא אלא דמית, אמר אפקוני בדמות דמית, טען רבי אליעזר ברישיה, ורבי יהושע ברגליה, ובן בטיח מהלך קומוי, מן דמטון בעון מודקריניה, אמר להון בן בטיח כך אתם רוצים, שיהיו אומרין מת רבן ודקרוהו, כיון דאמר להו כך שבקוניה, מן דנפקין מן פילי, טענוניה ויהבוניה בחד בית עולם וחזרו למדינה, נפק רבן יוחנן בן זכאי לטייל בחיילותיו של אספסיאנוס, אמר לון אן הוא מלכא, אזלון ואמרו לאספסיאנוס, חד יהודי בעי למישאל בשלמך, אמר להון ייתי, מן דאתא, אמר ליה וביבא מארי אפלטור, אמר ליה שאילא דמלך שאילת בי, ואנא לית אנא מליך, וכדו שמע מלכא וקטיל לההוא גברא, אמר ליה אם לית את מלך סוף את מליך, דלית הדין ביתא חריב אלא על ידי מלך, שנאמר (ישעיה י, לד): "והלבנון באדיר יפול" נסבוניה ויהבוניה לגיו מן שבעה קנקלין, והוון שאילין ליה כמה שעין בליליא, ואמר להון, כמה שעין ביממא, ואמר להון, מנן הוה ידע רבן יוחנן בן זכאי מפשוטיה, לבתר תלתא יומין אזל אספסיאנוס מסחי בהדא גפנא, מן דסחא ולבש חד מסן דידיה, אתת בשורה ובשרוהו מית נירון ואמליכוניה בני רומי, בעי למילבש חד מסן חורן ולא עליל, שלח ואתיוה לרבן יוחנן בן זכאי, וא"ל לית את אמר לי כל אילין יומיא הוינא לביש תרין מסאני, והוון עללין בי, וכדו חד עליל וחד לא עליל, א"ל בשורתא טבתא איתבשרת דכתיב (משלי טו, ל): "ושמועה טובה תדשן עצם" אמר לו מה נעביד דאיעיל, אמר לו מי אית לך בר נש דסנאית ליה או דחב לך, יעברוניה קמך ובשרך שחי, דכתיב (משלי יז, כב): "ורוח נכאה תיבש גרם".
התחילו מושלין לפניו משלות, חבית שקינן נחש בתוכה כיצד עושין לו, אמר להם מביאין חובר וחוברין את הנחש ומניחין את החבית, אמר פנגר הורגין את הנחש ושוברין את החבית, מגדל שקינן בו נחש כיצד עושין, אמר להם מביאין חובר וחוברין את הנחש ומניחין את המגדל, אמר פנגר הורגין את הנחש ושורפין את המגדל, אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לפנגר כל מגירייא דעבדין בישא למגיריהון עבדין עד דלית את מליף סניגוריא את מליף עלן קטיגוריא, אמר ליה לטיבותכון אנא בעי, דכל זמן דהדין ביתא קיים מלכוותא מתגרין בכון, אין איחרוב הדין ביתא לית מלכוותא מתגרין בכון, אמר לו רבן יוחנן הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות, אמר ליה אספסיאנוס לרבן יוחנן בן זכאי שאל לי שאלה ואנא עביד א"ל אנא בעי דתירפי הדא מדינתא ותיזיל לך, א"ל כלום אמליכוני בני רומי דנרפי להדא מדינתא, שאל לי שאלתא ואנא עביד, אמר לו בעי אנא דתירפי לפילי מערבאה דהיא אזלא ללוד, דכל בר דנפיק עד ארבעה שעין יהא לשיזבא, מן דכבשה אמר לו אי אית לך דרחים לך, או בר נש דאת קריב ליה, שלח ואיתיה עד דלא ייעלון אוכלוסיא, שלח לר' אליעזר ולר' יהושע לאפוקי לר' צדוק אזלין ואשכחוניה בבבא דמדינה מן דאתא קם מן קומוי רבן יוחנן, אמר ליה אספסיאנוס מן קדם הדין סבא צותרא את קאים, אמר לך חייך אי הוה חד דכוותיה, והוה עמך אוכלוסין בכיפלא לא הוית יכיל כביש, אמר לו מה חייליה, א"ל דאכיל חד גמזוז ופשיט עלוהי מאה פרקין, אמר ליה למה חשיך כן, א"ל מן חייליהון דצומייא ותענייתא, שלח ואייתי אסוותא והוו מוכלין ליה ציבחר ציבחר, ומשקין ליה ציבחר ציבחר, עד דהדר גופיה עלוי, אמר ליה אלעזר בריה אבא הב להו אגרייהו בעלמא הדין, דלא תיהוי להו זכותא עמך בעלמא דאתי, ויהב להו הדין חושבנא דאצבע, והדין קרצטיונא, מן דכבשה פליג ארבע טכסייא לארבעה דוכסייא, וסליק פילי מערבאה לפנגר, וגזרו מן שמיא דלא יחרב לעולם למה ששכינה במערב, אינון אחרובו דידהון, הוא לא אחריב דידיה, שלח ואתייה, אמר לו למה לא אחרבת דידך, אמר ליה חייך לשבחא דמלכותא עבדית, דאילו חרבתיה לא הות ידעת ברייה מה חרבת, וכדו יחזיין בריאתא, אמרין חזו חייליה דאספסיאנוס מה אחרב, אמר לו דייך דטבאות אמרת, אלא מן בגין דעברת על קלוונין דידי, יסק ההוא גברא לרישיה דאיגרה ויטרוף גרמיה, אי חיי חיי ואי מות ימות, סליק וטרף גרמיה, ומית ופגעה בו קללה של רבן יוחנן בן זכאי.