איכה רבה א לז
לז. [ עריכה ]
כד דמך רבי יוסי ממלחיא סליק רבי יוחנן וריש לקיש לגמילות חסדא וסליק עמהון רבי יצחק פסקא והוה תמן חד סב, בעי למיעל ומפתח עלוי, ולא שבקוניה. אמר ליה רבי יצחק פאסקא: קדם אילין אריותא דאוריתא את פתח פומך? אמר להו רבי יוחנן: שבקוניה דההוא גבר סב, ייעול וישתבח באתריה. עאל ופתח ואמר: מצינו שסלוקן של צדיקים קשה לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממאה תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה, ומחורבן בית המקדש. בתוכחות כתיב (דברים כח, נט): "והפלא ה' את מכותיך". ובחורבן בית המקדש כתיב: "ותרד פלאים". אבל בסילוקן של צדיקים כתיב (ישעיהו כט, יד): "לכן כה אמר ה': הנני יוסיף להפליא את העם הזה, הפלא ופלא". וכל כך למה? (שם). אמר רבי יצחק פסאקא: יהוי דין גברא בריך פומיה. אמר ליה רבי יוחנן: אלו לא שבקתוניה, מנן הוינן שמעין דא מרגילתא?! ורוח הקדש צווחת ואומרת: "ראה ה' את עניי כי הגדיל אויב".
(תהלים קיט, פה): "כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך".
- רבי אבא בר כהנא אמר: תרתי כתיב (דברים כב, ו): "לא תקח האם על הבנים". וכאן (הושע י, יד): "אם על בנים רוטשה". הווי, "אשר לא כתורתך".
- רבי אבא בר כהנא אמר אחורי: כתיב (ירמיהו ט, כ): "להכרית עולל מחוץ". ולא מבתי כנסיות, (שם), ולא מבתי מדרשות. וכאן, (תהלים עח, לא): "אף אלוהים עלה בהם" וגו'. הווי, "אשר לא כתורתך".
- אמר רבי ברכיה: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, לחמורים נתת קבורה ולבניך לא נתת קבורה? לחמורים נתת קבורה, אלו המצריים, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כג, כ): "אשר בשר חמורים בשרם". ואמר רבי ברכיה: לפי שהיה הים זורקן ליבשה ויבשה זורקן לים, ים אומר ליבשה קבלי אוכלוסיך, ויבשה אומרת לים קבלי אוכלוסיך, אמרה יבשה: ומה אם בשעה שלא קיבלתי אלא דמו של הבל, נאמר בי: (בראשית ג, יז): "ארורה האדמה", היאך אני יכולה לקבל דם כל ההמון הזה? עד שנשבע לה הקדוש ברוך הוא, שאינו מעמידה בדין, הדא הוא דכתיב (שמות טו, יב): "נטית ימינך תבלעמו ארץ". ואין ימין אלא שבועה, שנאמר (ישעיהו סב, ח): "נשבע ה' בימינו". ולעמך לא נתת קבורה? הווי, "אשר לא כתורתיך".