תרגום (כל הפרק)

בכו תבכה בלילה

(איכה א ב): "בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ; אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ; כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים"

ירושלים בוכה ובוכה בכל לילה, ודמעתה נשארת על לחיה כל היום;  אין לה אף אדם שמנחם אותה, מכל האנשים שאהבו אותה; כל העמים שהיו רֵעים (בעלי-ברית) שלה - בגדו בה, היו לה לאויבים.

דקויות

הפסוק מתמקד בצער ובבדידות של ירושלים.

בכו תבכה בלילה

בכו תבכה - הכפילות מציינת חזרה, בוכה שוב ושוב, ללא הפסקה.

ומדוע דווקא בלילה?

1. "שהמקדש נשרף בלילה, דאמר מר: 'לעת ערב הציתו בו את האור'". ( רש"י )

2. "דבר אחר: בלילה - שכל הבוכה בלילה, השומע קולו בוכה עמו." ( רש"י )

3. היא "היתה למס" (פסוק א) , ביום היא משועבדת ואין לה זמן לבכות. אז היא בוכה בלילה, וביום רואים רק את דמעתה שנשארה על לחיה.

אוהביה - רעיה

מתוך ההקשר נראה, שהביטוי אוהביה מתייחס לבני-אדם - אנשים שאהבו את ירושלים, באו לבקר בה, דברו בשבחה וכו'; ואחרי שנחרבה, שכחו אותה ולא באו אפילו לנחם אותה באבלה.

הביטוי רעיה מתייחס לעמים - בעלי-ברית של ירושלים, שבמקום לעזור לה בעת צרתה - בגדו בה והצטרפו לאויביה.

ועל-דרך הסוד, "רעיה" הם המלאכים: לפי אגדת חז"ל, המלאך גבריאל - סניגורם של ישראל - הוא שזרק את הגחלים על ירושלים. וגם זה היה לתיקון, כדי להראות שאין משוא-פנים לפני ה', שאפילו המלאכים אוהבי ישראל היו לה לאויבים כשחטאה (רמ"ד ואלי) .

עצות

הפסוק רומז, שבכי אמיתי הוא רק בכי שיש עמו דמעה: "כי יש בכיה בלא דמעה, ואין בה מיתוק. כי מימי הדמעות הם הממתקים את הדינים. ולכן אמרו רז"ל: שערי דמעה לא ננעלו, ולא אמרו: 'שערי בכיה'. גם היה תיקון בכך, להשבית קטרוגם של החיצונים, כי הבוכה ואינו מדמע, אומרים שהיא בכיה של שקר, ואין צרתו צרה. ולכן הזהיר והזכיר המקונן, שתבכה בדמעתה על לחיה." (רמ"ד ואלי) .

הקבלות

1. יש עוד פסוק אחד בתנ"ך המציין בכי שהיה בלילה, (במדבר יד א): "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא". נשיאי ישראל, שנשלחו לתור את הארץ, חזרו והפחידו את בני ישראל בסיפוריהם על הענקים שגרים בה. בני ישראל לא האמינו בה', ובכו באותו לילה. לפי חשבון ה תאריכים במסעות בני ישראל במדבר , הלילה הזה היה ליל תשעה באב. ואכן באותו לילה נשרף בית המקדש ונקבעה "בכיה לדורות" ( רש"י פירוש שני) .

2. אוהביה של ירושלים נזכרו גם ב (ישעיהו סו י): "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַים וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ, שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ". גם שם, אהבה אמיתית מתבטאת בהשתתפות באבל ובצער.