קטגוריה:דניאל ז ט
חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא כרסיה שביבין די נור גלגלוהי נור דלק
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית עַ֣ד דִּ֤י כׇרְסָוָן֙ רְמִ֔יו וְעַתִּ֥יק יוֹמִ֖ין יְתִ֑ב לְבוּשֵׁ֣הּ ׀ כִּתְלַ֣ג חִוָּ֗ר וּשְׂעַ֤ר רֵאשֵׁהּ֙ כַּעֲמַ֣ר נְקֵ֔א כׇּרְסְיֵהּ֙ שְׁבִיבִ֣ין דִּי־נ֔וּר גַּלְגִּלּ֖וֹהִי נ֥וּר דָּלִֽק׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית עַ֣ד דִּ֤י כָרְסָוָן֙ רְמִ֔יו וְ/עַתִּ֥יק יוֹמִ֖ין יְתִ֑ב לְבוּשֵׁ֣/הּ׀ כִּ/תְלַ֣ג חִוָּ֗ר וּ/שְׂעַ֤ר רֵאשֵׁ/הּ֙ כַּ/עֲמַ֣ר נְקֵ֔א כָּרְסְיֵ/הּ֙ שְׁבִיבִ֣ין דִּי־נ֔וּר גַּלְגִּלּ֖וֹ/הִי נ֥וּר דָּלִֽק׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י
"ועתיק יומין יתיב" - הקב"ה יושב למשפט על המלכות הזו ועל שלפניה שהכעיסו לפניו והציקו לבניו
"כתלג חיור" - ללבן עונות עמו
"ושער ראשה כעמר נקא" - מנקה עצמו מזכיות שיש לעכו"ם לפניו ומשלם להם כל שכרם בעולם הזה בויקרא רבהמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"חזה" - רואה הייתי כל זאת עד אשר הושלך והושם כסא וזקן מיושן בימים ישב על הכסא ולבושו היה לבן כשלג ושער ראשו היה כצמר נקי
"כרסיה" - כסאו היה ניצוצות של אש גלגלי הכסא היו אש בוער
מצודת ציון
"ועתיק" - ענין מיושן כמו והדברים עתיקים (דברי הימים א ד')מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
כיסאות למשפט האחרון
באחד החזונות שלו, מתאר דניאל:
(דניאל ז ט): "חזה הוית, עד די כרסון רמיו, ועתיק יומין יתב, לבושה כתלג חור, ושער ראשה כעמר נקא, כרסיה שביבין די נור, גלגלוהי נור דלק"
נתרגם:
"חזה הוית" = מתבונן הייתי בחזון;
"עד די כרסון רמיו" = עד שראיתי כיסאות מורמים ומוצבים;
"ועתיק יומין" = ה', הקודם לזמן הנעלה מעל הזמן ;
"ועתיק יומין יתב" = ה' ישב על הכיסא.
אם ה' לבדו ישב על הכיסא, מדוע היו שם שני כיסאות?
חז"ל הציעו כמה תשובות ( תלמוד בבלי סנהדרין לח: ) :
1. " "אחד לו ואחד לדוד, דברי רבי עקיבא" "
- " "אמר לו רבי יוסי: עקיבא - עד מתי אתה עושה שכינה חול (שאתה מושיב בשר ודם אצלו)? אלא -" " "
- "
2. " "אחד לדין ואחד לצדקה" ", כך אמר רבי יוסי, ורבי עקיבא קיבל את דבריו.
- " "אמר לו רבי אלעזר בן עזריא: עקיבא - מה לך אצל הגדה? כלך אצל נגעים ואהלות!" "- אל תתעסק באגדות, המומחיות שלך היא בתחום ההלכות. " "אלא -" "
3. " "אחד לכסא ואחד לשרפרף: כסא לישב עליו, שרפרף להדום רגליו" " - החזון מתאר את ה' כמלך, היושב על כיסא המלוכה, ושם את רגליו על כיסא נמוך יותר; בדומה למשל שמצאנו ב (ישעיהו סו א): "כה אמר ה': השמים כסאי והארץ הדם רגלי ; אי זה בית אשר תבנו לי, ואי זה מקום מנוחתי?"
לעיון נוסף
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-25.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "דניאל ז ט"
קטגוריה זו מכילה את 20 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 20 דפים.