רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/פרק ט

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף קג.)

(דף רי"ף ס:) המקבל שדה מחברו מקום שנהגו לקצור יקצור לעקור יעקור לחרוש אחריו יחרוש הכל כמנהג המדינה כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים ושניהן מספקין את הקנים:

גמ' תאנא מקום שנהגו לקצור יקצור ואינו רשאי לעקור לעקור יעקור ואינו רשאי לקצור ושניהם מעכבין זה על זה לקצור אינו רשאי לעקור האי אמר בעינא דתיזדבל ארעאי והאי אמר לא מצינא דאיטרח.

לעקור אינו רשאי לקצור האי אמר בעינא דתינקר ארעאי והאי אמר בעינא תיבנא:

הכל כמנהג המדינה:

הכל לאיתויי מאי לאיתויי הא דת"ר מקום שנהגו להשכיר אילנות על גבי קרקע משכירין מקום שנהגו שלא להשכיר אין משכירין:

להשכיר משכירין פשיטא לא צריכא דאע"ג דכולי עלמא יהבי ארעייהו לשוכר ושקלי מיניה תילתא ואזל איהו ויהבה בריבעא מהו דתימא מצי א"ל האי דבצרי לך פלגא דנקא אדעתא דלא יהיבנא לך באילנות קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי:

שלא להשכיר אין משכירין פשיטא לא צריכא דכ"ע מקבלי ארעא בריבעא ואזל איהו וקבלה בתילתא מהו דתימא מצי א"ל הא דטפאי לך פלגא דנקא אדעתא דיהבת לי באילנות קא משמע לן דאיבעי ליה לפרושי:

כשם שחולקין בתבואה וכו':

אמר רב יוסף בוכרא טפתא וארכבתא וקני דחיזרא דכעה"כ חיזרא גופיה דאריסא כללא דמילתא עיקר כלמא פירוש סייג של בעה"ב נטירותא יתירתא דאריסא ואמר רב יוסף מרא וזבילא ודוולא וזרנוקא דבעה"ב אריסא עביד בי יאורי:

כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים קנים מאי עבידתייהו אמרי דבי ר' ינאי קנים המוחלקין המעמידין תחת הגפנים ומה טעם קאמר מ"ט שניהם חולקין בקנים משום דמעיקרא שניהם מספקין את הקנים:

מתני' המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין (בדפוס קושטאנטינא בכ"מ גם בנ"י שלהין בה"א) או בית האילן יבש המעין נקצץ האילן אינו מנכה לו מן חכורו ואם א"ל החכיר לי בית השלחין זו או בית האילן זו יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכורו:

גמ' היכי דמי אילימא דיבש נהרא רבה מכת מדינה היא אמר רב פפא דיבש נהרא זוטא דאפשר לאיתויי בדוולא מנהרא רבה א"ר פפא הני תרתי מתנייאתא קמייתא משכחת להו בין בחכרנותא בין בקבלנותא מיכן ואילך דאיתיה בקבלנותא ליתיה בחכרנותא ודאיתיה בחכרנותא ליתיה בקבלנותא תניא במסכת דמאי (דף רי"ף סא.) (תוספתא ריש פרק ו דדמאי) מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות.

אבל חוכר ומקבל שניהן בפירות אלא שהמקבל נותן לבעל הקרקע שליש תבואתו או רביע תבואתו לפי מה שמקבל על עצמו והחוכר נותן לו פירות קצובין ממקום שהוא רוצה ואין לו לבעל הקרקע בתבואת הקרקע כלום:

ואם אמר לו חכור לי בית השלחין זו או שדה אילן זה יבש המעיין נקצץ האילן מנכה לו מן חכורו אמאי ולימא ליה שמא בעלמא אמרי לך מי לא תניא בית כור עפר אני מוכר לך ואע"פ שאין בו אלא לתך הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמיתקרי בית כור כרם אני מוכר לך ואע"פ שאין בו גפנים הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמיתקרי כרם פרדס אני מוכר לך אע"פ שאין בו רמונים הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי פרדס אמר שמואל אי אמר מחכיר לחוכר שמא ואי אמר חוכר למחכיר קפידא ורבינא אמר אידי ואידי דאמר ליה מחכיר לחוכר ומדקאמר זו פשיטא דקאי בגוה עסקינן בית השלחין זו למה לי אלא הכי קאמר ליה בית השלחין כדקיימא השתא הילכך אם יבש המעיין מנכה לו מן חכורו דאמר ליה בשביל המעיין חכידנא מינך והלכתא כרבינא:

מתני' המקבל שדה מחבירו א) ב) (ומשזכה בה הובירה) שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו שכך כותב לו אם אוביד ולא אעביד אשלם במיטבא וכו':

גמ' רבי יוסי היה דורש לשון הדיוט דתניא רבי יוסי אומר מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה מלוה (דף רי"ף סא:) פירוש מקום שנהגו לעשות האב על עצמו לבתו הנדוניא שמוציא לבעלה כמלוה כלומר בלא כפל גובה בתו ממנו מלוה עד גמירא לכפול גובה מחצה נהרבולאי מגבי תילתא מרימר מגבי שבחא אמר ליה רבינא והא תניא לכפול גובה מחצה לא קשיא הא דקאנו מיניה והא דלא קאנו מיניה רבינא משבח וכתיב לברתיה אמרי ליה נקני מיניה דמר אמר להו אי מיקנא לא מיכפל ואי מיכפל לא מיקנא ההוא גברא דאמר להו הבו ארבע מאה זוזי לכתובתה דברתאי שלחה (בגמ' איתא רב אחא בריה דרב אויא לקמי' דרב אשי) רב אחא בריה דרב איקא לקמיה דרב אשי ארבעה דאינון תמני מאה או ארבע מאה דאינון מאתים אמר רב אשי חזינן אי אמר הבו לה ארבע מאה דאינון תמני מאה ואי אמר כתובו לה ארבע מאה דאינון מאתים איכא דאמרי אמר רב אשי חזינן אי אמר לכתובתה ד' מאה דאינון תמני מאה ואי אמר בכתובתה ד' מאה דאינון מאתים ולא היא לא שנא בכתובתה ולא שנא לכתובתה ארבע מאה דאינון מאתים ער דאמר הבו לה סתמא בלא שום כתובתה:

ההוא גברא דקביל ארעא א"ל אי מובירנא לך יהיבנא לך אלפא זוזי אוביר תילתא אמרי נהרדעי בעי למיתב תלת מאה ותלתין ותלתא ותילתא רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא ורבא מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם לא קאמר מילתא יתירתא הכא גוזמא בעלמא ומסתברא לן דמיחייב ליתן שיעור מאי דאוביר בשוי דלא קאמר רבא הויא אסמכתא ולא קני אלא בההוא שיעורא יתירא דהוה ליה גוזמא ולא קני אבל שיעור מאי דאוביר בשוי יהיב ובכי הא מילתא לא אמרינן אסמכתא היא דהא תנן שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו דכיון דשיעור מאי דאוביר בשוי הוא דיהיב שעבודי שעביד נפשיה וגמר ומקני הכא נמי לענין אלפא זוזי מאי דאוסיף על שיעור דראויה לעשות הוא דהוי אסמכתא ולא שעביד נפשיה אבל שיעורא דראויה לעשות איתיה בכלל אלפא זוזי ושעבודי משתעבד בגויה ומיחייב ביה ומאי דפייש עליה אמרינן אסמכתא היא ולא מיחייב בה ואשכחן לרבא גופיה כי האי גוונא (דף קט:) בענין ההוא שתלא דאמר אי מפסידנא מסתליקנא בלא שבחא ואמר רבא אסמכתא היא ולא קניא ואקשינן ומ"ש מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ושנינא התם מאי דאפסיד משלם ה"נ מאי דקא מפסיד מנכינן ליה ואידך יהבינן ליה והא נמי דאלפא זוזי דכוותיה מאי דאפסיד והוא מאי דאוביר משלם ואידך לא ההוא גברא דקביל ארעא לשומשמי זרעא חטי עבוד חטי כשומשמי (דף רי"ף סב.) סבר רב כהנא למימר מנכי ליה כחשא דארעא א"ל רב אשי אמרי אינשי תכחיש ארעא ולא ליכחוש מארה הילכך לא מנכי ליה ההוא גברא דקבול ארעא לשומשמי וזרעה חטי ועבדה חטי טפי מן שומשמי סבר רבינא למימר חטי טפי מן שומשמי לא עביד אלא מן השבח שהשביחה החוכר יהיב ליה שבחא דביני ביני א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא אטו הוא אשבח ארעא לא אשבח אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה ניחא ליה למלוה דאי איתניס מיפרע מיהת פלגא דבתורת מלוה ואי איכא רווחא שקיל פלגא דאמרינן פקדון ברשותיה דמריה קאי וכמאן דאיעסק ביה איהו דמי ולא מיתחזי כי רביתא משום דשקיל אגריה מיניה וניחא ליה ללוה דאי מיתניס לא משלם אלא פלגא דבתורת מלוה ואי איכא רווחא שקיל מיהת פלגא אמרי נהרדעי השתא דאמרת פלגא מלוה אי בעי למישתי ביה שיכרא שתי רבא אמר להכי קרו ליה עיסקא דא"ל לאיעסוקי ביה יהבי לך ולא מישתי ביה שיכרא אמר רב אידי בר אבין ואם מת נעשה מטלטלין אצל בניו רבא אמר להכי קרו להו עיסקא דאם מת לא יעשה מטלטלין אצל בניו והלכתא כרבא בתרוייהו הילכך אי איכא סהדי דהני מטלטלי מחמת ההוא עיסקא נינהו שקיל להו מלוה בלא שבועה ואפי' מיתמי ואי איכא עליה דמיתנא כתובה או שטר חוב וליכא נכסי למיתנא לית להו מהני מטלטלי דעיסקא ולא מידי אלא שקיל להו מרייהו לחודיה דדיליה נינהו דלא קני ליה מיתנא אלא לאיעסוקי בהו בלחוד וכיון דמת הדר עיסקא למאריה ואי איכא ביה רווחא בההוא שעתא דמית לוה שקלי מיניה יורשים או בעל חוב מנתא דהוה שקיל מיתנא ואי ליכא ביה רווחא לא שקלי מיניה מידי אלא הדר עיסקא למאריה וכן הילכתא:

גרסינן בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא ע:) שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרו נשבע וגובה כולו ודייני ארץ ישראל אמרו נשבע וגובה מחצה ומסקנא אמר רבא הילכתא נשבע וגובה מחצה דהוא בתורת מלוה אבל פלגא דהוא בתורת פקדון חיישינן שמא נאנס אי נמי (דף רי"ף סב:) דילמא פרעיה דקי"ל המפקיד אצל חברו בשטר ואמר לו החזרתי לך נאמן והאי דלא אמר החזרתי בדאיתיה בחיים אימור מלאך המות אנסיה ולהכי לא גבי ליה מיתמי והיכא דשקיל ליה איניש עיסקא מחבריה לאיעסוקי ביה ואזל ליה לדוכתא אחריתי ובעא למפלגיה לההוא עיסקא או זוזי דעיסקא קמי בי דינא אדעתא למישקל איהו ההוא פלגא דבתורת מלוה לאיעסוקי ביה לנפשיה ומפקיד ליה לההוא פלגא אחרינא דבתורת פקדון גבי איניש מעלמא כי היכי דלא ליתן ליה רווחא למרי עיסקא הא מילתא חזינא בה בעיא מקמי רבואתא ואהדרו דאע"ג דלית ליה לשותף למיפלג בלא דעתא דשותפיה אי עבד הכי ואתני קמי בי תלתא מאי דעבד עבד ולית ליה למארי עיסקא למישקל מינה רווחא ואייתו להו ראיה מההוא דאמרינן (דף לא:) איסור ורב ספרא עבדו עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג בלא דעתא דאיסור אתו לקמיה דרבא א"ל זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו א"נ תרי מיגו תלתא דפלגת קמייהו וכו' ואנן לא סבירא לן הכי דמהא שמעתא דרבא דאמר להכי קרו ליה עיסקא דא"ל לאיעסוקי ביה יהבי לך ולא למישתא ביה שיכרא שמעינן דלית ליה לשותף למיפלגיה לממונא למישקל פלגא לאיעסוקי ביה לנפשיה דלאו אדעתא דעביד ביה הכי יהביה ניהליה הילכך אי אתני ליה הדין תנאה בפני בל ב"ד שבעולם לא מהניא ליה הדין תנאה ולא כלום ועוד אי אמרת דמהני תנאה בההיא פלגא דבתורת מלוה ואע"ג דלאו אדעתא דהכי יהביה ניהליה מהני נמי באידך פלגא דבתורת פקדון ומשוי ליה לכוליה גביה כי מלוה ושקיל ליה לרווחא לחודיה ואע"ג דלאו אדעתא דהכי יהביה ניהליה ואם כן מאי אהני לן הא דעבדו רבנן עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון הואיל ומילתא תליא ביה בלוה ואי בעי לאתנויי עלה ולבטולה מצי מבטל לה אלא האי מימרא ודאי מימרא פריכא היא ולאו דסמכא הוא והא דאיסור ורב ספרא דאזל רב ספרא ופלג בלא דעתא דאיסור והנהו תרי כיתאי נמי דעבדי עיסקא בהדי הדדי דשמעת מינייהו דאית ליה לשותף למיפלג קמי תלתא בלא דעתא דשותפיה לאו כדהוי ממונא דחבריה הוא אלא כדהוי ממונא לתרוייהו הוא דמצי שותף למעבד הכי דכי שקיל ממוניה הוא דקא שקיל ומגופיה דעובדא שמעת דהאי עיסקא דעבדו איסור ורב ספרא בהדי הדדי דממונא דתרוייהו הוה דקאמר ליה רב ספרא לרבא מי דמי התם אפוקי ממונא ממר ומיתן ליה למר הכא אנא דידי שקלי גלויי מילתא היא ובתרי סגיא וכו' אלמא רב ספרא דידיה שקל ולאו ממונא דאיסור שקל הילכך ליכא למיגמר מהאי מעשה דאיסור ורב ספרא אלא למאן דבעי למישקל ממונא דנפשיה אבל למאן דבעי למישקל ממונא דחבריה לא ומהא שמעתא דרבא שמעינן דלית ליה למיעבד הכי וכן הלכתא אמר רבא חד עיסקא ותרי שטרי פסידא דמלוה תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלוה כגון דיהב ליה מלוה ללוה מאה יריען במאתן דינרין וכתב ליה חד שטרא במאה דינרין וחד שטרא במאה דינרין וזבן לחמשין יריען מינייהו במאה ותלתין דינרין וזבן לחמשין מינייהו בשבעין דינרין אי כתב להו בחד שטרא הוו אתו הני תלתין דרווחא ממלו להנך תלתין דפסידא והשתא דכתבי להו בתרי שטרי כיון דמדינא שקיל מלוה תילתא באגר ודרי בהפסד פלגא אישתכח דקא פסיד מלוה מקרנא דיליה ה' דינרין דקא שקיל י' מהנך תלתין דאגר ודרי חמיסר דינרין מהנך תלתין דפסידא והיינו פסידא דמלוה תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלוה דאתי תלתין דאגר ממלו להנך תלתין דפסידא ושקיל מלוה קרנא דיליה ולא שקיל לוה כלום דאילו איכתיבו בתרי שטרי הוה לוה שקיל חמשה דינרי רווחא והיינו פסידא דלוה דהשתא לא שקיל מידי:

ואמר רבא האי מאן דקביל עיסקא מחבריה ופסיד וטרח ומלייה ולא אודעיה לא מצי א"ל דרי מהאיך פסידא בהדאי דא"ל להכי טרחת ומליתיה דלא ליקרי לך מפסיד עיסקי (דף רי"ף סג.) ואמר רבא הני בי תרי דעבוד עיסקא בהדי הדדי ורווח וא"ל חד מינייהו לחבריה תא ליפלוג וא"ל אידך נירווח טפי דינא הוא דמעכב ואי א"ל הב לי פלגא רווחא א"ל רווחא לקרנא משתעבד ואי א"ל פלגו רווחא ופלגו קרנא אמר ליה עיסקא להדדי משתעבד ואי א"ל הב לי פלגא רווחא ופלגא קרנא ואי מטי לך פסידא דרינא בהדך א"ל מזלא דבי תרי עדיף אשכחן למקצת רבוותא דכתבי דהא דרבא ליתא דא"כ אין לדבר סוף והאי מימרא לאו דאסמכתא הוא דלא אפשר לדחויי מימרא דליכא עליה פלוגתא בלא ראיה ועוד דלא אמר רבא דאית ליה למימר הכי אלא היכא דידיעא מילתא לפום מנהגא דעלמא דאי שביק ליה לקמיה מיתוסיף ביה רווחא אבל היכא דידיעא מילתא לפום מנהגא דאי שביק ליה לההוא עיסקא לקמיה לא מיתוסיף ביה מידי לא קאמר רבא הכי וכ"ש היכא דאי מעכב ליה חיישינן לפסידא הילכך איתא להא דרבא וגרסינן בפרק כל הגט (גיטין לא:) תניא ר' יהודה אומר בג' פרקים מוכרין את התבואה לפני הזרע ובשעת הזרע ובפרוס הפסח ובג' פרקים מוכרין את היין בפרוס הפסח ובפרוס העצרת ובפרוס החג ושמן מעצרת ואילך למאי הלכתא אמר רבא ואיתימא רב פפא לשותפי מיכן ואילך מאי אמר רבא כל יומא פירקיה והא רבא הוא מרה דשמעתא הכא והוא מרה דשמעתא התם דשמעת מינה דלא אמר דשותפא מעכב אשותפיה בזביני אלא לפום מנהגא דעלמא אבל לעולם לא קאמר:

מתני' המקבל שדה מחבירו ולא רצה לנכש א"ל מאי איכפת לך הואיל ואני נותן לך חכירך אין שומעין לו שהוא אומר לו למחר אתה יוצא ממנה והיא מעלה לפני עשבים:

גמ' ואי א"ל לבתר הכי כריבנא לה א"ל ביזרא (ביזרא) דנפל נפל ולא מהני כרבא דלבתר הכי כלום דכי נפיק מינה מסקא עשבים:

מתני' המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב ליטפל בה א"ר יהודה וכי מה קיצבה בכרי אלא אם יש בה כדי נפילה:

גמ' ת"ר המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב ליטפל בה שכך כותב לו אנא איקום ואניר ואזרע ואחצד ואעמר ואידוש ואידרי ואיקום כריא קדמך ותיתי את ותיטול פלגא ואנא בעמלאי וכנפקות ידי פלגא.

אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב וכמה כדי להעמיד כרי א"ר יוסי בר' חנינא כדי שתעמוד בו הרחת כדי שלא יהיה כונס שלה רואה פני החמה איתמר לר אמר שלש סאין דבי ר' ינאי אמרי סאתים אמר רשב"ל סאתים שאמרו חוץ מן ההוצאה:

מתני' המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכירו ואם אין מכת מדינה היא אינו מנכה לו מן חכירו ר' יהודה אומר אם קבלה ממנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה לו מן חכירו:

גמ' היכי דמי מכת מדינה אמר רב יהודה כגון דאשתדוף רובא דבאגא עולא אמר כגון שנשתדפו ד' שדות מארבע רוחותיה וסוגיין כרב יהודה אמר ליה זרעה חטי ואזל זרעה שערי ואשתדוף רובא דבאגא ואשתדוף נמי הנך שערי מצי אמר ליה אי זרעתה חטי נמי הוה משתדפה או דילמא א"ל אי זרעתה חטי הוה מקיים בי איוב כב ותגזר אומר ויקם לך מסתברא (דף רי"ף סג:) דאמר ליה אי זרעתה חטי הוה מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך נשתדפו כל שדותיו של מחכיר ולא אישתדוף רובא דבאגא מאי כיון דלא אישתדוף רובא דבאגא לא מנכי ליה או דילמא כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה מצי אמר ליה משום ליתך דידך הוא מסתברא דאמר ליה אי משום ליתאי דידי הוא הוה משתייר לי פורתא כדכתיב ירמיה מב כי נשארנו מעט מהרבה נשתדפו כל שדותיו של חוכר ואישתדוף רובא דבאגא מאי כיון דאשתדוף רובא דבאגא מנכי ליה או דילמא כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה א"ל משום ליתך דידך הוא מסתברא דא"ל משום ליתך הוא ואמאי הכא נמי נימא ליה אי משום ליתאי הוא הוה משתייר לי פורתא כדכתיב כי נשארנו מעט מהרבה משום דא"ל מחכיר אי הוה חזית לאשתיורי לך הוה משתייר מן דנפשך (בגמ' איתא אמר שמואל לא שנו כו') אמר רב יהודה אמר שמואל לא שאנו שמנכה לו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל לא זרעה כלל חייב דא"ל אי זרעתה הוה מקיים בי תהלים לו לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו:

אמר ריש לקיש לא שאנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל זרעה ולא צמחה מצי א"ל כל היכי זרע לה ואזיל ועד אימת אמר רב פפא עד דאתו אריסי מדכרא וקיימא כימה ארישייהו:

ר' יהודה אומר אם קבלה ממנו במעות בין כך וכין כך אינו מנכה לו מן חכורו:

ההוא גברא דקביל ארעא בזוזי למעבד בה תומי אגודא דנהר מלכא סבא אסתכר נהר מלכא סבא אתא לקמיה דרבא א"ל זיל נכי ליה א"ל רבנן לרבא והא תנן ר' יהודה אומר אם קבלה ממנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה לו מן חכורו אמר להו לית דחש לה לדר' יהודה:

מתני' המקבל שדה מחברו בעשרת כורין חטין לקתה נותן לו מתוכה היו חטיה יפות לא יאמר לו הריני לוקח לך מן השוק אלא נותן לו מתוכה:

גמ' ההוא גברא דקביל ארעא לאספסתא (מהר"ם ל"ג) (בכורי דשערי) עבדא אספסתא וחרשה וזרעה שעורי לקיאן הנהו שערי שלחה רב חביבא מסורא דפרת לרבינא כה"ג מאי כי לקתה נותן לו מתוכה דמי או לא א"ל מי דמי התם לא עבדא ארעא שליחותה הכא עבדא ארעא שליחותה ההוא גברא דקביל פרדיסא מחבריה בעשרה דני חמרא תקיף ההוא חמרא סבר רב כהנא למימר היינו מתני' לקתה נותן לו מתוכה א"ל רב אשי לרב כהנא מי דמי התם לא עבדא ארעא שליחותה הכא עבדא ארעא שליחותה ומודה רב אשי בעינבי (בס"י איתא דכדום וכ"ה בגמ') דקרום ושדה שלקתה בעומריה דכי לקתה נותן לו מתוכה דמי:

מתני' המקבל שדה מחבירו לזורעה שעורין לא יזרענה חטים חטים יזרענה שעורין רשב"ג אוסר תבואה לא יזרענה קטנית קטנית יזרענה תבואה רבן שמעון בן גמליאל אוסר:

גמ' מתני ליה רב יהודה לרבין א) בר רב נחמן תבואה יזרענה קטנית אמר ליה והא תנן תבואה לא יזרענה קטנית א"ל לא קשיא הא לן והא להו אמר ליה רב יהודה לרבין בר ר"נ (דף רי"ף סד.) רבין אחי הני תחלי דכיתנא אין בהן משום גזל ודקיימא אגבולין יש בהן משום גזל ואם הוקשו לזרע אפילו דבי כיתנא יש בהן משום גזל מ"ט מאי דאפסיד אפסיד:

איתמר אילן העומד על המצר אמר רב הנוטה לכאן לכאן והנוטה לכאן לכאן ושמואל אמר חולקין וכן הלכתא א"ל רב יהודה לרבין בר רב נחמן רבין אחי לא תזבון ארעא סמוך למתא דאמר רבה בר רב הונא אמר רב אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה משום עינא בישא ואי מהדר לה שורא או ריתקא לית לן בה א"ל רב יהודה לרב אדא משוחאה לא תזלזל במשחתא דכל פורתא ופורתא חזי לכורכמא רישקא:

(ושם איתא א"ר יהודה הכל וכו'. וכך הוא בגמ' ב"ב (דף ח.) וברי"ף שם (סי' תרכ"ה)) אמר רב יהודה הכל כו' אמר רב הכל לאגלי גפא ואפי' מיתמי אבל מרבנן לא רבנן לא צריכי נטירותא לכריא דפתיא אפילו מרבנן ואי קא נפקי באכלוזא רבנן לאו בני אכלוזא נינהו:

אמר רב יהודה לכריא דנהרא תתאי מסייעי עילאי עילאי לא מסייעי תתאי וחילופא במיא דמיטרא תניא נמי הכי חמש גנות המספקות מים ממעין אחד ונתקלקל המעין כולן מתקנות עם העליונה נמצאת התחתונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה וכן חמש חצרות המקלחות מים לביב אחד ונתקלקל הביב כולן מתקנות עם התחתונה נמצאת העליונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה אמר רב (בגמ' אי' אר"י אמר רב האי מאן כו') יהודה האי מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפי חציפא הוי סלוקי לא מסלקינן ליה ורב נחמן אמרן מסלקינן ליה ואי משום דינא דבר מיצרא לא מסלקינן ליה נהרדעי אמרי אפי' משום דינא דבר מיצרא מסלקינן ליה משום שנאמר (דברים ו) ועשית הישר והטוב אתא אמר ליה אזבין וא"ל זיל זבון צריך למיקנא מיניה או לא (בגמרא איתא רבינא) רב נחמן אמר לא צריך למיקנא מיניה נהרדעי אמרי צריך למיקנא מיניה והלכתא צריך למיקנא מיניה והשתא דאמרת צריך למיקנא מיניה אייקור או זל ברשותא דבר מיצרא:

זבן במאה ושויא (דף רי"ף סד:) מאתים חזינן אי לכולי עלמא קא מוזיל ומזבין יהיב ליה מאה ואי לא יהיב ליה מאתים זבן במאתים ושויא מאה סבור מיניה מצי א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי הכי אמרי נהרדעי משמיה דר"נ אין אונאה לקרקעות זבן גריוא דארעא בי מצעי נכסיה חזינא אי עידית היא אי זבורית היא זביניה זביני ואי לא איערומי קא מערים מתנה לית בה משום דינא דבר מיצרא אמר אמימר ואי כתב בה אחריות אית בה משום דינא דבר מיצרא דאמרינן האי מזבן קא זבין לה ומשום הכי כתב בה אחריות והאי דכתבה בשם מתנה איערומי הוא דקא מערים משום דינא דבר מיצרא ודינא הוא דחזינן כמה שויא ויהיב ליה בר מיצרא ונחית לארעא ואי אודי דמזבן זבנה והא דכתיב ליה משום מתנה משום דינא דבר מיצרא הוא דעבד הכי ואמר בכך וכך זבנתה וליכא סהדי דידעי בכמה זבנה מסתברא לן דמשתבע ושקיל הואיל וכשליחא הוא לגבי בר מיצרא והיכא דכתב ביה בשטר מתנה וקבילית ליה לפלוני דנא אחריות מתנתא דא דאי נפקא מחמתי מידיה יהיבנא ליה כך וכך זוזי וארעא לא שויא ההוא שיעורה דלא קא מודה דמזבן זבנה לא שקיל ליה בר מיצרא אלא בדמי דקביל עליה מרי ארעא דמה נפשך אי במתנה יהבה ניהליה מתנה לית בה משום דינא דבר מיצרא ואי מיזבן קא זבנה מיניה לא עביד איניש דמקבל על נפשיה לחבריה מאי דלא קא שקיל מיניה ומסתייע האי סברא מהא דאמרינן זבן במאתים ושויא מאה אלמא עביד איניש דזבין קרקע דשויה מאה במאתים ואי ניחא ליה לבר מיצרא למישקליה בהנהו דמי שקיל ואי לא לא הילכך אי יהיב לזה בר מיצרא כוליה דמי דקבל עליה מרי ארעא שקיל ואי לא לא שקיל מכר כל נכסיו לאחד לית בה משום דינא דבר מיצרא לבעלים הראשונים לית בה משום דינא דבר מיצרא זבן מכותי וזבין לכותי לית בה משום דינא דבר מיצרא זבן מכותי א"ל אריא אברחי לך ממיצרך זבין לכותי כותי לאו בר ועשית הישר והטוב הוא שמותי ודאי משמתינן ליה עד דמקבל (דף רי"ף סה.) כל אונסא דאתי מחמתיה משכנתא ליתבה משום דינא דבר מיצרא דאמר רב אשי אמרו לי סאבי דמתא מחסיא מאי משכנתא דשכונה גביה למאי נפקא מינה לדינא דבר מיצרא למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה אין בה משום דינא דבר מיצרא מ"ט חיישינן דילמא אדמעכב ליה לבר מיצרא נפקא ארעא מידיה וזבן לה איניש אחרינא לכרגא ולמזוני ולקבורה ליתביה משום דינא דבר מיצרא דאמרי נהרדעי לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא לאשה ליתמי ולשותפי לית בה משום דינא דבר מיצרא:

(דף רי"ף סה:) שכיני העיר ושכיני שדה שכיני העיר קודמין שכן ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם קרוב ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם איבעיא להו שכן וקרוב מהו ת"ש משלי כז טוב שכן קרוב מאח רחוק הני כולהו דאמרינן בהו דקדמי ליכא חד מינייהו בר מיצרא אלא תרוייהו דחיקי נינהו מהאי ארעא אלא מוקדם הוא דמקדמינן חד אחבריה ואי קדים אידך וזבן לא מפקינן מיניה אבל בהדי בר מיצרא כולהו אית בהו משום דינא דבר מיצרא הני זוזי טאבי וזוזי תיקלי לית בה משום דינא דבר מיצרא הני שרו והני צרו לית בה משום דינא דבר מיצרא אמר אטרח ואייתי זוזי לא נטרינן ליה איזיל ואייתי זוזי חזינן אי איניש דאמיד הוא דאזיל ומייתי נטרינן ליה ואי לא לא נטרינן ליה:

ארעא דחד ובתי דחד מארי ארעא מעכב אמארי בתי ומארי בתי לא מעככ אמארי ארעא ארעא דחד ודיקלי דחד מארי ארעא מעכב אמארי דיקלי מארי דיקלי לא מעכב אמארי ארעא וקא מפרשי רבנן דהאי דאמרינן מארי ארעא מעכב אמארי בתי ואמארי דיקלי הני מילי היכא דלית ליה למארי בתי או למארי דיקלי זכותא בארעא משום הכי אית ליה למארי ארעא לעכובי עלייהו ולית להו לזבונינהו אלא למאן דבעי או דשקיל להו לנפשיה דאי לא אמר ליה עקור בניינך או דיקלי דילך וזיל שקול אבל היכא דאית ליה למארי בתי או למארי דיקלי זכותא בההיא ארעא למקבע בה הנך בתי או הנך דיקלי כגון ההיא דתנן (בבא בתרא פא.) הקונה שני אילנות בתוך של חברו לא קנה קרקע שלשה קנה קרקע וכגון ההוא דאמרינן (בבא בתרא לז.) פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר הני מילי גבי בור ודות דלא קא מכחשי בארעא אבל אילנות דקא מכחשי בארעא שיורי שייר דאי לא א"ל עקור אילנך וזיל שקול כל (תי' כך ליתא בכל דפו"י וכן בב"י ליתא) חד מנהון אית ליה לעכובי אחבריה וכל חד מנהון אית ליה דינא דבר מיצרא בזבינא דחבריה וכן הלכתא ארעא לזרעא וארעא לבתי ישוב עדיף ולית בה משום דינא דב"מ פירוש בר מיצרא בעי לה לזרעה ואיניש אחרינא בעי לה לבתי ישוב עדיף ולית בה משום דינא דבר מיצרא איפסיק משוניתא או ריכבא דדיקלי חזינן אי יכול להכניס אפילו תלם אחד אית בה משום דינא דבר (דף רי"ף סו.) מיצרא ואי לא לית בה משום דינא דבר מיצרא פירוש משוניתא גמא כדכתיב (איוב ח) היגאה גומא ויש שפירשו בנין גבוה וחזק שבונין אותו כדי לסגור בפני המים שעולין בזעף וזה הוא ששנינו (אהלות פ' י"ח משנה ו') אי זו הוא השונית מקום שהים עולה בזעפו ויש אומרים שהוא בנין ונקרא מסואה בלשון ישמעאל הני ארבעה בני מיצרא דקדים חד מינייהו וזבין זביני' זביני אתו בהדי הדדי פלגולה בקרנזול:

מתני' המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן ואין לו בקורות שקמה קיבלה ממנו שבע שנים זורעה שנה ראשונה פשתן ויש לו בקורות שקמה:

גמ' אמר אביי בקורות שקמה אין לו בשבח שקמה יש לו ורבא אמר אפי' בשבח שקמה אין לו והלכתא כרבא רב פפא קביל ארעא לאספסתא קדחי בה תאלי כי קא מסתלק אמר להו הבו לי שבחאי א"ל רב (בגמ' שישא בריה דרב אידא) ששת בריה דרב אידי אלא מעתה דיקלי ואלים בעי מר שבחיה א"ל התם לאו אדעתא דהכי נחת אנא אדעתא דהכי נחיתנא כמאן כאביי דאמר בשבח שקמה יש לו אמר ליה אפילו תימא כרבא התם לית ליה פסידא הכא אית ליה פסידא א"ל מאי פסידך ידא דאספסתא שקול ידא דאספסתא וזיל א"ל אנא כורכמא רישקא (דבעי) אמר לי' גלית בדעתך דלמשקל ואסתלוקי עבדת שקול כורכמא רישקא וזיל אין לך אלא דמי עצים בלבד רב ביבי בר אביי קביל ארעא וגדרה משוניתא קדחה בה זרדתא בההיא משוניתא כי קא מסתלק אמר להו הבו לי שבחאי אמר ליה משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מוליאתא ואפילו רב פפא לא קאמר אלא דאית ליה פסידא הכא מאי פסידא אית ליה דהא במקום דליתיה ראוי לזריעה קדחה הך זרדתא ההוא שתלא דאמר אי אפסידנא מסתליקנא אפסיד רב יהודה אמר מסליקנא ליה בלא שבחא רב כהנא אמר יהבינן ליה שבחיה ומסלקינן ליה ומודה רב כהנא דאי אמר מסתליקנא בלא שבחא מסלקינן ליה בלא שבחא רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא ורבא מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם מאי דאפסיד משלם הכא נמי מאי דקא מפסיד מנכינן ליה ואידך יהבינן ליה רוניא שתלא דרבינא הוה מפסיד וסלקיה אתא לקמיה דרבא א"ל חזי מר מאי קא עביד לי אמר ליה שפיר עביד לך והא לא אתרי בי לא צריכת לאתרויי רבא לטעמיה דאמר רבא מקרי דדדקי שתלא טבחא אומנא וספר מתא כולהו כמותרין ועומדין דמי כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר כמותרה ועומד הוא אמר רב מניומי בריה דרב נחומאי באתרא דשקיל שתלא פלגא ואריסא תילתא האי שתלא דבעי סלוקי יהבינן ליה שבחיה ומסלקינן ליה כי היכי דלא לפסיד בעל הבית והיכי דמי כגון דהוה ליה כוליה שבחא תריסר סילעי לשתלא (דף רי"ף סו:) שיתא ולמארי ארעא שיתא ואי בעי שתלא לאיסתלוקי שקיל אריסא דנחית בדוכתיה תילתא דאינון ד' סילעי פשו ליה מתריסר סילעי תמניא שקיל מארי ארעא מינייהו שיתא סילעי דאינון מנאתא דיליה פשו ליה תרי סילעי דאינון ריבעא דתמניא ודנקא דתריסר שקיל להו שתלא והיינו דקא אמרי ריבעא דהוא דנקא כי היכי דלא ליפסוד בעה"ב ממנאתא דיליה כלום ההוא גברא דמשכן פרדיסא לחבריה לעשר שנין קש לחמש שנין אביי אמר הואיל ובזמנו קש פירא הוי רבא אמר אפילו הכי קרנא הוי וילקח בו קרקע והוא אוכל פירות דלא מכלינן קרנא והלכתא כרבא ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא מלוה אומר שלש ולוה אומר שתים וקדם המלוה ואכל את הפירות מי נאמן רב יהודה אומר קרקע בחזקת בעליה קיימא ורב כהנא אמר פירות בחזקת אוכליהן והלכתא כוותיה דרב כהנא דאמר פירות בחזקת אוכליהן והא קיי"ל כוותיה דרב נחמן דאמר בפרק השואל (דף קב:) קרקע בחזקת בעליה קיימא ואע"פ שבא בסוף החדש כולו למשכיר התם לאו מילתא דעבידא לאיגלויי היא הכא מלתא דעבידא לאיגלויי היא ואטרוחי בי דינא תרי זימני לא מטרחינן מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש אמר ליה הבא שטרך א"ל אירכס לי אמר רב יהודה מלוה נאמן דאי בעי אמר לקוחה היא בידי א"ל רבינא לרב אשי אלא מעתה הני משכנתא דסורא דכתבי הכי במשלם שנין אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף היכא דכבשיה לשטר משכנתא וא"ל לקוחה היא בידי ה"נ דמהימן (דף רי"ף סז.) א"ל הא תקינו רבנן דכארי כריא ויהיב טסקא ארעא דלית לה לא כריא ולא טסקא מאי א"ל איבעי ליה למחויי ואי לא מחא איהו אפסיד נפשיה וכן הלכתא:

אריס אומר למחצה ירדתי ובעה"ב אומר לשליש הורדתיו מי נאמן רב יהודה אמר בעה"ב נאמן ורב נחמן אמר הכל כמנהג המדינה והלכתא כרב נחמן:

יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח סבר רב חגא למימר על בעל חוב להביא ראיה מ"ט ארעא בחזקת יתמי קיימי ובע"ח לייתי ראיה ולשקול א"ל ההוא סבא הכי א"ר יוחנן על היתומים להביא ראיה מ"ט ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ויתמי נייתו ראיה ונשקלו אמר אביי אף אנן נמי תנינא ספק זה קדם וספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים אלמא כיון דלמיקץ קאי אמרינן ליה זיל קוץ ואי משום דמי אייתי ראיה ושקול ה"נ כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ויתמי נייתו ראיה ונשקלו אייתי יתמי ראיה דאינהו אשבוח סבר ר' חנינא למימר בארעא מסלקינן להו ולא היא בדמי מסלקינן להו מדר"נ דא"ר נחמן אמר רבה בר אבוה ג' שמין להן את השבח ומעלין אותן בדמים ואלו הן בכור לפשוט ובע"ח ליתומים ובע"ח ללקוחות (דף רי"ף סז:) והני מילי היכא דשויה לוה לההיא ארעא ניהליה דמלוה אפותיקי ולא קא מסיק ביה אלא שיעור ארעא בלחוד אבל אי לא שויה ניהליה אפותיקי כיון דלא מסיק ביה בלוה אלא שיעור ארעא בלא שבחא לית ליה למשקל שבחא דאשבח יתמא או שבחא דאשבח לוקח ודינא הוא דשביק להו מלוה גריוא בההיא ארעא כשיעור שבחייהו אי בעי או דיהבי ליה זוזי ומסלקי ליה כיון דלא הויא ארעא אפותיקי אבל אי שויא ניהליה אפותיקי כמאן דקני לה דאמי והוה ליה יתמי או לוקח כמאן דאשבח בארעא דלא דיליה הלכך שקיל ליה בע"ח לכולה ארעא ומסלק להו לשבחייהו בדמי והני מילי בדהוה שבח כנגד הוצאה אבל אי הויא הוצאה יתירה על השבח לית להו הוצאה אלא כנגד שבח ואי הוה שבח יתר על הוצאה שקיל לוקח הוצאה מבע"ח ושבח ממוכר שכך כותב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואידכי ואמרוק ואישפי זביני אלין אינון ועמליהון ושבחיהון ויתמי שקלי לה להוצאה מבע"ח ושבחא ליכא ממאן דשקלי ליה ועיקרא דהא מילתא כבר ברירנא לה בפרק שנים אוחזין בטלית (סי' רסג) :

מתני' המקבל שדה מחברו שבע שנים בשבע מאות דינר אין השביעית מן המנין שבוע אחד בשבע מאות דינר השביעית מן המנין שכיר יום גובה כל הלילה שכיר לילה גובה כל היום שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום:

גמ' תנו רבנן מנין לשכיר יום שגובה כל הלילה שנאמר (ויקרא יט) לא תלין פעולת שכיר אתך מנין לשכיר לילה שגובה כל היום שנאמר דברים כד ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש איפוך אנא שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף:

ת"ר ממשמע שנאמר (ויקרא יט) לא תלין פעולת שכיר אתך איני יודע שעד בקר ומה ת"ל עד בקר מלמד שאינו עובר עליו אלא בקר ראשון בלבד מיכן ואילך מאי אמר רב עובר משום בל תשהה אמר רב יוסף מאי קרא (משלי ג) אל תאמר לרעך לך ושוב איתמר האומר לחברו צא ושכור לי פועלין שניהן אין עוברין משום בל תלין זה לפי שלא שכרן וזה לפי שאין פעולתן אצלו והוא דאמר להו שכרכם על בעל הבית אבל אי לא אמר להו הכי השליח עובר משום דפעולתן אצלו היא כדתניא השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חברו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנה אותו:

שכיר שעות גובה כל היום וכל הלילה וכו':

אמר רב שכיר שעות דיום גובה כל היום שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה ושמואל אמר אפילו שכיר שעות דיום גובה כל היום וכל הלילה (דף רי"ף סח.) תנן שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום ותיובתא דרב אמר לך רב לצדדין קתני שכיר שעות דיום גובה כל היום שכיר שעות הלילה גובה כל הלילה והלכתא כרב דקי"ל (בכורות מט:) הלכתא כרב באיסורי:

כל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה שמות משום (ויקרא יט) בל תעשוק ומשום (שם) בל תגזול ומשום (שם) בל תלין פעולת שכיר ומשום (דברים כד) ביומו תתן שכרו ומשו' (שם) ולא תבוא עליו השמש:

אי זה הוא עשק ואי זה הוא גזל אמר אביי לא שכרתיך מעולם זה הוא עשק שכרתיך ונתתי לך שכרך זה הוא גזל רבא אמר זה הוא עשק זה הוא גזל לא שכרתיך מעולם או ששכרתיך ונתתי לך שכרך חד טעמא הוא ולמה חלקן הכתוב לעושק וגזל ואמר לא תעשוק את רעך ולא תגזול לעבור עליו בשני לאוין:

(דברים כד) ואליו הוא נושא את נפשו מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר לך את נפשו אלא שתתן לו שכרו ((גי' ד"ת) דאמר קרא ואליו הוא נושא את נפשו) דבר אחר ואליו הוא נושא את נפשו וכו' כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נשמתו ממנו:

מתני' אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים יש בהן משום שם ביומו תתן שכרו ויש בהן משום (ויקרא יט) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר אימתי בזמן שתבעו אבל לא תבעו אינו עובר עליו המחהו אצל החנוני או אצל השלחני אינו עובר עליו השכיר נשבע בזמנו ונוטל עבר זמנו אינו נשבע ונוטל ואם יש עדים שתבעו הרי זה נשבע ונוטל:

גמ' ת"ר לא תלין פעולת שכיר יכול אפילו לא תבעו תלמוד לומר אתך לדעתך יכול אפילו אין לו ת"ל אתך והוא שיש אתך יכול אפילו המחהו אצל החנוני או אצל השלחני ת"ל אתך ולא שהמחהו אצל החנוני או אצל השלחני:

המחהו אצל החנוני או אצל השלחני אינו עובר עליו:

איבעיא להו חוזר או אינו חוזר רב ששת אמר אינו חוזר רבה אמר חוזר אמר רבה מנא אמינא לה דקתני אינו עובר מעבר הוא דלא עבר הא מהדר הדר והלכתא כרבה דדייקא מתני' כותיה ואי קשיא לך הא דאמרינן בגיטין בפירקא קמא (דף יג:) אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה דאלמא לא מצי למהדר התם מנה לי בידך קא"ל דקא מקני ליה להאי מאי דאית ליה גביה דהאיך אבל הכא לית ליה גבי חנוני מידי דמקני ליה להאי אלא בהקפה הוא דבעי מיתן ליה הלכך בדלא יהיב ליה חנוני מצי למהדר על בעה"ב ואי קשיא לך האי דאמרינן בגמרא דבני מערבא (פ"ו דשבועות הלכה ה) בענין חנוני על פינקסו הדא דתימא בשלא העמידו אצלו אבל אם העמיד הפועלים אצל חנוני אין בעה"ב חייב לפועלים כלום דאלמא קנו ואע"ג דלית ליה לבעה"ב גבי חנוני כלום בני מערבא כרב ששת ס"ל דאמר אינו חוזר ולית הלכתא כותיה הדין סברא דילן ואיכא מרבואתא מאן דמוקים להא דאמר רב הונא א"ר כמתנה בלחוד ודייק להאי סברא מדאמרינן התם אי מההיא הוה אמינא הני מילי מתנה מרובה אבל מתנה מועטת אימא לפניו לא ליבעי קמ"ל אבל המחאה במלוה וכיוצא בה דפרעון הוא קאמר דמצי הדר ביה ואייתי ליה ראיה מהא שמעתא דהמחהו אצל החנוני דאמר רבה חוזר ואנן הא קא ברירנן דהמחהו אצל החנוני לא דמיא להך דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך ודקאמר דהא דאמר רב הונא א"ר במתנה בלחוד היא ליתא ממעשה (גיטין יד.) דהנהו גינאי דעביד חושבנא בהדי הדדי פש חמש אסתירי גבי חד מינייהו אמרי ליה יהבינהו ניהליה למרי ארעא בטסקא באפי מרי ארעא וקנו מיניה לסוף אזל עבד חושבנא בין דיליה לנפשיה ולא פש גביה ולא מידי אתא לקמיה דרב נחמן א"ל מאי אעביד לך חדא דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ועוד דהא קנו מידך וכו' ואי הא דאמר רב הונא אמר רב במתנה בלחוד הוא היכי קא גמר מיניה רב נחמן למרי טסקא דפרעון הוא ולא מתנה קא יהבי ליה אלא ודאי הא דאמר רב (דף רי"ף סח:) הונא אמר רב איתא בין במתנה בין בפרעון ופירוקא דמילתא כדכתבינן ואיכא מאן דמוקים להאי מתניתי' דהמחהו אצל החנוני בדליתיה גביה כי היכי דלא תיקשי ליה הא דאמר רב הונא אמר רב ולא תיקשי ליה נמי האי דגרסינן בגמרא דבני מערבא והאי לאו סברא מעליא הוא דאם איתא למתני' בשלא העמידו אצל החנוני בהא לימא רב ששת אינו חוזר אלא שמעינן מינה בשהעמידן אצל החנוני ומשום הכי קא סבר רב ששת אינו חוזר:

(קדושין פ"ג הל"ד) ירושלמי ראובן היה חייב לשמעון סמכיה גבי לוי איפרסן לוי לית ראובן חייב הדא דאת אמר בשלא עשו ערמה אבל עשו ערמה חייב:

בעו מיניה מרב ששת קבלנות עובר בבל תלין או אינו עובר בבל תלין אומן קונה בשבח כלי והלואה היא ואינו עובר או דילמא אין אומן קונה בשבח כלי ושכירות היא ועובר אמר להו עובר שכירות היא וכן הלכתא ותניא מסייעא ליה הנותן טליתו לאומן גמרה והודיעו ואפילו מיכן עד י' ימים אינו עובר משום בל תלין נתנה לו בחצי היום כיון ששקעה עליו חמה עובר משום בל תלין אלמא אין אומן קונה בשבח כלי וקבלנות שכירות היא ועובר והכי אסקה רבא בפרק הגוזל עצים (בבא קמא צט.) דכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי והאי דאוקי רב מרי להא מתניתא דאגריה לביטשי ביטשא ביטשא במעתא דחיותא בעלמא היא ולא סמכינן עלה:

שכיר בזמנו נשבע ונוטל:

מ"ש שכיר דתקינו ליה רבנן דמשתבע ושקיל אמר ר"נ אמר שמואל תקנות קבועות שאנו כאן עקרוה רבנן לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר משום דבעה"ב טריד בפועליו והני מילי היכא דבעה"ב אומר נתתי ושכיר אומר לא נטלתי אבל אומן אומר שנים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת המוציא מחברו עליו הראיה ואע"ג דבעה"ב טריד בפועליו קציצה ודאי דכיר ואי בעה"ב טריד בפועליו אפילו עבר זמנו נמי לישתבע שכיר וליטול אלמה תנן עבר זמנו אינו נשבע ונוטל התם חזקה אין בעה"ב עובר בבל תלין ועוד אין שכיר משהה שכרו וגרסינן בפרק כל הנשבעין (שבועות מה:) א"ר נחמן לא שאנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדי' מתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך:

עבר זמנו אינו נשבע ונוטל ואם יש עדים שתבעו הרי זה נשבע ונוטל:

הא קא תבע ליה קמן אמר (בגמ' איתאה רב אסי וכ"ה בד"ק) רב אשי הכי קאמר אם יש עדים שתבעו בזמנו ודילמא בתר הכי פרעיה שתבעו כל זמנו שכיר יום כל הלילה ושכיר לילה כל היום ולעולם תוב לא פרע ליה אמר רב (בגמ' אמר רב חמא בר עוקבא) חמא עד אותו היום של תביעה כלומר אינו נשבע ונוטל אלא למחר בלבד שהוא כנגד אותו היום של תביעה אבל מכאן ואילך המוציא מחברו עליו הראיה:

מתני' גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר וגו':

המלוה את חבירו לא ימשכננו (דף רי"ף סט.) אלא בב"ד ולא יכנס לביתו ליטול את משכונו שנאמר דברים כד בחוץ תעמוד היו לפניו שני כלים נוטל אחד (בגמ' איתא ומניח) ומחזיר אחד מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום ואם מת אינו מחזיר ליורשיו רשב"ג אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד ל' יום משלשים יום ולהלן מוכרו בב"ד:

גמ' אמר שמואל ושליח בית דין מנתח ניתוחי אין משכוני לא כלומר אם היו בידיו של לוה כלים והוא עומד בחוץ שומטן ומוציאן מידו ונותנן ביד המלוה אבל ליכנס לביתו של לוה ליטול את משכונו לא והא דתנן לא ימשכננו אלא בב"ד לא ינתחנו הוא אבל ליכנס לביתו למשכנו לא ותניא כותיה דשמואל שליח בית דין שבא למשכן לא יכנס לביתו וממשכנו אלא עומד מבחוץ והלוה נכנס לביתו ומוציא לו משכונו שנאמר בחוץ תעמוד והאיש תניא לא ימשכננו דברים שעושין בהן אוכל נפש ונותן לו מטה ומטה ומצע לעשיר ומטה ומטה ומפץ לעני לו אבל לא לאשתו ובניו כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין (דף רי"ף סט:) בבע"ח אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דהוה קאים בבית הקברות אמר ליה מהו שיסדרו בבעל חוב א"ל גמר מיכה מיכה מערכין גבי ערכין כתיב ויקרא כו ואם מך הוא מערכך גבי בע"ח כתיב וכי ימוך אחיך מנין לערום שלא יתרום דכתיב דברים כו ולא יראה בך ערות דבר תנן בערכין (דף כג:) אע"פ שאמרו חייבי ערכים ממשכנין אותן נותנין לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש ומטה ומצע וסנדליו ותפליו לו אבל לא לאשתו ובניו אם היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין ואם היה חרש נותנין לו שני מעצדין ושתי מגרות ר' אלעזר אומר אם היה אכר נותנין לו צמדו חמר נותנים לו חמורו היה לו מין אחד מרובה ומין אחד מועט אין אומרים לו למכור את המרובה וליקח לו מן המועט אלא נותנין לו שני מינים מן המרובה וכל שיש לו מן המועט המקדיש את נכסיו מעלין לו את תפליו אחד המקדיש את נכסיו ואח' המעריך את עצמו אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבען לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן אע"פ שאמרו עבדים נמכרים בכסותן מפני השבח שאם תלקח לו כסות בשלשים דינר משביח הוא מנה וכן פרה אם ממתינין לאיטליז משובחת היא וכן מרגלית אם מעלין אותה לכרך משובחת היא אין להקדש אלא מקומו ושעתו:

(ערכין שם) אע"פ שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותם נותנין לו מזונות שלשים יום מ"ט דאמר קרא (ויקרא כז) ואם מך הוא מערכך פירוש החייהו מערכך:

לו אבל לא לאשתו ובניו הוא מערכך ולא בניו ואשתו מערכך:

ר' אלעזר אומר אם היה איכר נותנין לו צמדו חמר נותנין לו חמורו ורבנן הני לאו כלי אומנות נינהו נכסים נינהו:

היה לו מין אחד מרובה ומין אחד מועט אין אומרים למכור את המרובה וליקח לו מן המועט פשיטא כי היכי דסגיא ליה עד השתא השתא נמי סגי ליה מהו דתימא עד האידנא דהוה ליה לאושלי הוה מושלי ליה השתא ליכא (דף רי"ף ע.) דמשאיל ליה קמ"ל תנו רבנן דברים כה ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו הא עשיר שכוב אמר רב ששת ה"ק ואם איש עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך:

המלוה את חברו אינו (בגמ' איתא רשאי) צריך למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר לו בד"א בשלא משכנו בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו ואינו עובר בכל השמות הללו (שמות כב) עד בוא השמש תשיבנו לו זו כסות יום שניתנה ליחבול בלילה דברים כד השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש זו כסות לילה שניתנה ליחבול ביום וא"ר יוחנן משכנו ומת שומטו מעל גבי בניו:

ת"ר (שם) לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נבנס לביתו של ערב וכן הוא אומר (קח בגדו כצ"ל) (משלי כז) לקח בגדו כי ערב זר ואומר (שם ז) בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך עשה זאת (אפוא כצ"ל) איפה בני והנצל אם ממון יש לו בידך התיר לו פסת היד ואם לאו הרבה עליו רעים דבר אחר לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לשכר כתף לשכר חמר לשכר פונדק לשכר דיוקנאות יכול אפילו זקפן עליו במלוה ת"ל (דברים כד) כי תשה ברעך משאת מאומה:

מתני' אלמנה בין שהיתה עניה בין שהיתה עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר שם ולא תחבול בגד אלמנה החובל את הרחים עובר בלא תעשה וחייב משום שני כלים שנאמר שם לא יחבול רחים ורכב ולא חבילת רחים ורכב בלבד אמרו אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש שנאמר שם כי נפש הוא חובל:

גמ' אמר רב הונא חבל רחים לוקה שתים משום רחים ומשום כי נפש הוא חובל רכב לוקה שתים משום רככ ומשום כי נפש הוא חובל רכב ורחים לוקה שלש משום רחים ומשום רכב ומשום כי נפש הוא חובל ורב יהודה אמר חבל רחים לוקה אחת רכב לוקה אחת רחים ורכב לוקה שתים כי נפש הוא חובל לשאר דברים הוא דאתא תניא כוותיה דרב יהודה חבל זוג של ספרים וצמד של פרות יכול לא יהא חייב אלא אחת ת"ל לא יחבול רחים ורכב מה רחים ורכב מיוחדין שהן שני כלים ועושין מלאכה אחת וחייב על זה בעצמו וע"ז בעצמו אף כל שהן שני כלים ועושין מלאכה אחת חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחבריה אתא לקמיה דאביי א"ל זיל אהדרה דהויא ליה דבר שעושים בו אוכל נפש ותא קום עליה כדינא אם יודה ישלם ואם יכפור ישבע רבא אמר לא צריך למיקם עליה בדינא יכול לטעון עד כדי דמיה ונשבע ונוטל ואביי ליה ליה האי סברא ומאי שנא מהנהו עיזי דאכלי חושלא בנהרדעא ואתי מרא חושלא תפיס בהו וקא טעין טובא ואמר אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן התם לאו מידי דעבוד לאושולי ולאגורי הוא הכא מידי דעבוד לאושולי ולאגורי הוא דשלח (בגמ' איתא דשלח רב הונא בר אבין) רבי חנינא בר (בס"י אי' אבין) אבא דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן ורבא (דף רי"ף ע:) לית ליה האי סברא והא רבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר אמר לך רבא מי דמי התם בזוגא דסרבלא עביד איניש דמשאיל ומוגר הוא הכא בסכינא דאשכבתא לאו מידי דעביד לאושולי ולאגורי הוא כיון דמיפגמא קפדי אינשי ולא מושלי והלכתא כרבא:

מהא שמעתא שמעינן דמאן דמפקיד גבי חברי מידי מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר או אושליה לדידיה וידיע ההוא מידי ההוא דיליה בסהדי ואע"ג דאפקדיה או אושליה דלאו באפי סהדי ואמר הלה לקוח הוא בידי או משכון הוא בידי אינו נאמן ואפי' מת ההוא דאיתפקיד גביה וטענו בניה דלקוח הוא או משכון הוא גבי אבוהון לא מהימני דכי היכי דאבוהון לא מהימן הוא הדין נמי אינון לא מהימני כי הא דרבא דאפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ושמעינן נמי מכללא דאי אפקדיה או אושלי לחבריה באפי סהדי אע"ג דליתיה לההוא מידי מדברים העשויים להשאיל ולהשכיר ואמר חזרתיו ולקחתיו ממנו אינו נאמן דלא איצטריכא הא דשלח ר' חנינא בר אבין אלא היכא דלא אושליה ולא אוגריה באפי סהדי אבל היכא דאוגריה או אושליה באפי סהדי אע"ג דליתיה מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר הא איכא סהדי דשאלה גביה הוא הילכך אי אמר חזרתיו ולקחתיו ממנו אינו נאמן ובהדיא גרסינן בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא מו.) מותיב ר"נ בר יצחק אומן אין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה היכי דאמי אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה אלא לאו דליכא עדים ושמעינן מינה דהיכא דאיכא עדים דיהביה ניהליה להאי מנא באפייהו אפילו אחר שאינו אומן אין לו חזקה וכבר ביררנוהו (בסוף פרק) בפ' המפקיד וכן הלכתא ואע"ג דחזינן למקצת רבוואתא דסבירא להו דהאי דשלח רבי חנינא דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן ורבא נמי דאפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר במי שטענוהו כלים המונחין תחת כנפיו הוא מהא שמעתא שמעינן דלאו הכי מילתא דאי איתיה להאי סברא לא הוה מקשינן עליה דרבא כדאמרי' בסכינא דאשכבתא יכול לטעון עד כדי דמיה מהא דאפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר (הם הכא נמי) ואע"ג דמקשינן מינה ה"ל לפרוקי מי דמי התם בשטענוהו כלים הניטלין תחת כנפיו הכא לא ומדלא פריק הכי אלא קפריק התם עביד איניש דמושיל הכא כיון דמיפגמא לא מושלי אינשי שמעינן דהאי דשלח רבי חנינא בר אבין אכולי עלמא הוא וכן הלכתא:

סליק פרק המקבל