רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף ע עמוד ב

Hebrewbooks-LOGO.png צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

 

פרק ט

לית ליה האי סברא והא רבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר אמר לך רבא מי דמי התם בזוגא דסרבלא עביד איניש דמשאיל ומוגר הוא הכא בסכינא דאשכבתא לאו מידי דעביד לאושולי ולאגורי הוא כיון דמיפגמא קפדי אינשי ולא מושלי והלכתא כרבא:

מהא שמעתא שמעינן דמאן דמפקיד גבי חברי מידי מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר או אושליה לדידיה וידיע ההוא מידי ההוא דיליה בסהדי ואע"ג דאפקדיה או אושליה דלאו באפי סהדי ואמר הלה לקוח הוא בידי או משכון הוא בידי אינו נאמן ואפי' מת ההוא דאיתפקיד גביה וטענו בניה דלקוח הוא או משכון הוא גבי אבוהון לא מהימני דכי היכי דאבוהון לא מהימן הוא הדין נמי אינון לא מהימני כי הא דרבא דאפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ושמעינן נמי מכללא דאי אפקדיה או אושלי לחבריה באפי סהדי אע"ג דליתיה לההוא מידי מדברים העשויים להשאיל ולהשכיר ואמר חזרתיו ולקחתיו ממנו אינו נאמן דלא איצטריכא הא דשלח ר' חנינא בר אבין אלא היכא דלא אושליה ולא אוגריה באפי סהדי אבל היכא דאוגריה או אושליה באפי סהדי אע"ג דליתיה מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר הא איכא סהדי דשאלה גביה הוא הילכך אי אמר חזרתיו ולקחתיו ממנו אינו נאמן ובהדיא גרסינן בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא מו.) מותיב ר"נ בר יצחק אומן אין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה היכי דאמי אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה אלא לאו דליכא עדים ושמעינן מינה דהיכא דאיכא עדים דיהביה ניהליה להאי מנא באפייהו אפילו אחר שאינו אומן אין לו חזקה וכבר ביררנוהו (בסוף פרק) בפ' המפקיד וכן הלכתא ואע"ג דחזינן למקצת רבוואתא דסבירא להו דהאי דשלח רבי חנינא דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן ורבא נמי דאפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר במי שטענוהו כלים המונחין תחת כנפיו הוא מהא שמעתא שמעינן דלאו הכי מילתא דאי איתיה להאי סברא לא הוה מקשינן עליה דרבא כדאמרי' בסכינא דאשכבתא יכול לטעון עד כדי דמיה מהא דאפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר (הם הכא נמי) ואע"ג דמקשינן מינה ה"ל לפרוקי מי דמי התם בשטענוהו כלים הניטלין תחת כנפיו הכא לא ומדלא פריק הכי אלא קפריק התם עביד איניש דמושיל הכא כיון דמיפגמא לא מושלי אינשי שמעינן דהאי דשלח רבי חנינא בר אבין אכולי עלמא הוא וכן הלכתא:

סליק פרק המקבל 

פרק י

הבית והעליה של שנים שנפלו שניהם חולקין בעצים ובאבנים ובעפר ורואין אלו אבנים ראויות להשתבר היה א' מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות מן החשבון:

גמ' מדקתני סיפא רואין אלו אבנים ראויות להשתבר מכלל דאיכא למיקם עלה דמילתא אי בחבט' נפל אי בחבסא נפל אי הכי רישא נמי אמאי חולקין ניחזי אי בחבטא נפל

נימוקי יוסף

 

פרק ט

זוגא דסרבלא. מספרים לגזוז בהן בגדי צמר וספרא דאגדתא אע"ג דשאר ספרים עשוים טפי להשאיל כדאמרינן בכתובות (דף נ.) הון ועושר בביתו וכו' זה הכותב ספרים ומשאילן אבל ספרי דאגדתא הוא מתורה שבעל פה ולא ניתן ליכתב אלא משום עת לעשות לה' מ"מ גם זה עשוי להשאיל ובהגוזל בתרא (דף קיד:) גבי המכיר כליו וספריו דמשמע שאין עשויין להשאיל מדלא מהימנינן לו במגו דהשאלתים לך תירץ ר"ת ז"ל שיש חלוק בבני אדם לפי דעתו שהוא רגיל להשאיל ספריו ולמי שהוא רגיל להשאיל וההיא דבב"ק מיירי בידוע שאינו רגיל להשאיל ספריו:

מיתמי. שהבעלים הביאו עדים שהיו שלהם והיו טוענים השאלנום לאביהם של אלו ואפקינהו רבא מינייהו משום דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואם איתא דיכול לטעון לקוח הוא בידי יתמי כי לא טענו נמי אנן טענינן להו:

סליק פרק המקבל. 

פרק י

הבית והעלייה. כגון שני אחים שחלקו אחד נטל בית ואחד נטל עלייה שעל גביו והאבני' של חומת הבית מן תקרת הבית התחתונה שהיא קרקע של עלייה ולמעלה של עליון והימנה ולמטה של תחתון:

שניהם חולקין. מפרש בתוספתא בד"א בזמן שהיו שניהם שוים אבל היה אחד מהם גדול ואחד מהם קטן זה נוטל לפי שלו וזה נוטל לפי שלו וכן אפילו אין שניהם שוין אלא שכל אחד אומר שלי היה גבוה נמי חולקין כיון שאין לנו עדים של מי היה גבוה דא"א בענין אחר וא"ת מאי קמ"ל דבשניהם שוין יחלוקו פשיטא הא קמ"ל דחולקין בשבורות ובשלמות ולא נאמר כיון שרוב הכתלים נופלים בחבטה הא נמי בחבטה נפל ועליונות נשברו אלא כיון שאפשר דבחבסה נפל חולקים [בשבורות ושלמות:ורואין אלו אבנים ראויות להשתבר. כלומר ואם ידוע היאך נפלה שמין אלו ראויות להשתבר]. אבל בידוע שאחד גדול ואחד קטן אותו שחלקו מרובה נוטל יותר מן השבורות ולא אמרינן ממון המוטל בספק הוא וחולקין [דאי בחבטה כולהו שבורות דמר ואי בחבסה כולהו שבורות דמר ודין הוא שיחלוקו] אף על פי שחלקו של אחד מהם מרובה כדתניא בברייתא דפירקין ומייתי לה בירושלמי באלין אבנים ונגנבו מחצה לזה כלומר [דבאבנים דפירקין תנא בברייתא שאם נגנבו] חולקין בשוה אף על פי שהאחד גדול חלקו מחברו משום דהתם בכל אחת שנוטל איכא למיחש אם הן מן המרובות ובשעה שנוטל הספק שוה בכל אחת ואחת הלכך כל אחת הוא ממון המוטל בספק וחולקים אבל הכא אין הספק שוה שאם העליון מרובה אפילו נפל בחבטה יותר הן אותן שנשארו שלמות מאבנים שלו לפי שהן מרובות ממה שישארו משל תחתון אי נמי נפל בחבטה ומשום הכי קאמר ששמין זה הספק שאינו שוה וכל אחד מהם נוטל לפי שלו אבל מה שהן ראויין להשתבר בזה ובזה שהוא ספק שוה חולקין בשוה אע"פ שחלקו של אחד מהם מרובה וכן הוכיחו המפרשים ז"ל מן הירושלמי דשור שנגח ארבעה וחמשה דאמרינן התם תאני וכן שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים ונגנבו חולקין לפי דמים רבי יוסי בר בון בשם רב הונא סלקת מתניתא הנבללין והנחפנין לפי חשבון פירוש דכי קתני מתני' ואם בלל וחפן לפי חשבון לאו דבעינן להו לתרוייהו אלא בחדא מינייהו בלחוד סגי שאם בלל תחלה אע"פ שלא חפן אלא נטל אחד אחד הולכין אחר הרוב לפי חשבון הלכך מעות מעשר שני וחולין שנתפזרו ולקט אחד אחד לא אמרינן לפי חשבון כיון שמתחלה לא היו מעורבין ובשעת נטילה לא חפן ליקח הרבה בבת אחת [ולפיכך תולין לומר כלפי של מעשר שני ומשום חומרא אבל בשנים] שהטילו לכיס כיון שהן מעורבין חולקין לפי חשבון ובאלין אבנים שנגנבו חולקין בשוה לפי שגסות הן ובשעת נטילה אינן נחפנות וגם לא נתערבו מתחלה כלל שמעינן מהכא דהא דאמרינן ממון המוטל בספק חולקין אפילו היכא שיש לאחד יותר ממה שיש לחבירו:

ורואין אלו אבנים כו'. אם יש אבנים שבורות שם שאבנים של לבנים היו וזה אומר שלמות שלי רואין אלו אבנים ראויות להשתבר אם של עליון אם של תחתון הכל לפי המפולת אם נחבט הבית מיסודו ונפל תחתיו החומה במקומה יש לדעת שהתחתונות נשברו ולכך נפלה בית ואם נחבט הכותל להלן כמקל שהוא עומד זקוף ונפל שהעליונו של כותל נפל להלן הרבה העליונות נשברו שנפלו מגובה רב והתחתונות שנפלו ממקום נמוך שלמות:

מקצת אבניו. שלימות:

[נוטלן] ועולות לו מן החשבון וכו'. שחבירו יטול אחרות כנגדן ובגמ' מפרש מה יטול כנגדן שלמות או שבורות:

גמ' מכלל דאיכא וכו'. מפולת זה היאך נפלה אי בחבס' כבר פירשנו חבסא וחבטא: