רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/פרק ד

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף מד.) (דף רי"ף כה:) הזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הזהב הנחושת קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הנחשת מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות אסימון קונה את המטבע והמטבע אינו קונה את אסימון (דף רי"ף כו.) מטלטלין קונין את המטבע והמטבע אינו קונה את המטלטלין כל המטלטלין קונין זה את זה:

גמ' תניא הזהב קונה את הכסף כיצד נתן לו דינר זהב בעשרים וחמשה דינר של כסף הרי זה קנה כסף בכל מקום שהוא אבל אם נתן לו עשרים וחמשה כסף בדינר זהב הרי זה לא קנה עד שימשוך (תוספתא פ"ג) הנחושת קונה את הכסף כיצד נתן שלשים איסר כדינר כסף הרי זה קנה כסף כל מקום שהוא אבל נתן לו דינר של כסף כשלשים איסר הרי זה לא קנה עד שימשוך ותרצינן בגמרא מאי כל מקום שהוא כמות שהוא דאי אמר ליה מארנקי חדשה יהיבנא לך לא מצי למיתב ליה מארנקי ישנה דאמר ליה לישנן בעינא להו:

מתני ליה רבי לר"ש בריה הזהב קונה את הכסף אמר ליה רבי סבר שנית לנו בילדותך הכסף קונה את הזהב כללא דנקטינן מהא שמעתא דדהבא לגבי כספא פירא הוי כזקנותיה דרבי דסתם לן הזהב קונה את הכסף וכיון דהוי (דף רי"ף כו:) פירא לגבי כספא לענין הלואה נמי אסור ללוות דינר בדינר שמא ילונו דינר ששוה בשעת הלואה עשרים וארבעה דינרי כסף ובשעת פרעון שוה עשרים וחמשה ולא מצית למימר כספא הוא דזול דהא אמרת כספא טיבעא הוי לגבי דהבא אלא דהבא הוא דזל דהוא פירא לגבי כספא הלכך אסור ללוות דינר בדינר כמו שאסור ללוות סאה בסאה אבל לענין פירי ושאר מטלטלי דהבא טיבעא הוי דלא אשכחן מאן דסבר דדהבא לגבי פירי פירא הוי אלא בית שמאי במקום בית הלל ואליבא דלישנא קמא ואדעתא דר"ש בן לקיש אבל אליבא דרבי יוחנן אפילו לב"ש טיבעא הוי לגבי פירי ואי אפילו הויא הלכתא כב"ש במקום ב"ה לא מצית אמרת דדהבא פירא הוי לגבי פירי דהא פלוגתא דר' יוחנן ור"ש בן לקיש אליבא דב"ש היא דרבי יוחנן מוקים לב"ש וב"ה תרוייהו אית להו מחללין פירות על דינרין דשמעת מינה דדינרי לגבי פירא טיבעא הוי ורשב"ל הוא דמוקים לב"ש דאית להו [דאין] מחללין פירות על דינרין דסברי דהבא לגבי פירי פירא הוי וקי"ל (יבמות לו.) דכל היכא דפליגי ר' יוחנן ורשב"ל הלכתא כרבי יוחנן בר מהנהו תלת וכל שכן דב"ש במקום ב"ה אינה משנה וכל שכן דסוגיין בכוליה תלמודא כלישנא בתרא ולישנא בתרא בין לר' יוחנן בין לר"ש בן לקיש תרוייהו אית להו דבין לב"ש ובין לב"ה דהבא וכספא כלהו טיבעא וליכא חד מינייהו פירא לגבי חבריה וכל שכן לגבי פירי והא דקאמרי ב"ש לא יעשה אדם סלעין דינרי זהב גזרה היא דגזרי שמא ישהה עליותיו ואשכחינן נמי האי תנא דאמר דינר של כסף אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב למאי נפקא מינה לפדיון הבן דסבר דדהבא טיבעא הוי כסברא דרבי בילדותיה והויא לה הא מילתא פלוגתא דתנאי ולא איפסיקא בה הלכתא בהדיא אלא כיון דאשכחינן ליה לר' יוחנן דסבר דהבא לגבי כספא פירא הוי כזקנותיה דרבי ולגבי פירי טיבעא הוי וליכא מאן דפליג עליה בכולהו אמוראי שמעינן דהכי היא הלכתא דכי אתא רבין א"ר יוחנן אע"פ שאמרו אסור ללוות דינר בדינר אבל מחללין מעשר שני עליו ולפום הדין סברא הא דתניא (דף מח.) אמר ר"ש אע"פ שאמרו טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית הלכתא היא וליכא לדחויה הדין הוא סברא דילי ור"ח ז"ל נמי הכי ס"ל דדהבא אע"ג דלגבי כספא פירא הוי לגבי פירי ושאר מטלטלי טיבעא הוי בין לענין מקח וממכר בין לענין מתנה דלא מיקני בחליפין אבל רבינו האי גאון זצ"ל פליג על הא מילתא ואמר דדהבא פירא הוי לכל מילי ומיקני בחליפין ואנן כתבינן מאי דסבירא לן ברם צרכינן לברורי דלאו כל דינרי דהבא הוו טיבעא לגבי פירי אלא דינרין דסגיין בההוא אתרא וזבני ומזביני בהו אינשי הוא דהוו טיבעא אבל דינרי דמיפסלן ולא זבני ומזביני בהו אלא מאן דמזבני בהו אזיל בהו לבי טיבעא א"נ אזיל בהו לדוכתא אחריתא דסגיין בה או דמזבין להו למאן דאזיל בהו התם כגון הני ודאי לא הוו טיבעא כלל אלא פירא נינהו לכל מילי והכי דינא נמי בטיבעא דכספא באתרא דלא סגיין כדתנן כל המטלטלין קונין זה את זה ואמר ר' שמעון בן לקיש אפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות ותרגמא ר' אבא בדינרין ניאקא ואניגרא חד פסלתו מלכות וחד פסלתו מדינה דכיון דלא סגי הוה ליה פירא ומיקני בחליפין:

(דף רי"ף כז.) איתמר רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין א"ר פפא מ"ט דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה וכן אמר עולא אין מטבע נעשה חליפין וכן אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אין מטבע נעשה חליפין והלכתא אין מטבע נעשה חליפין דמ"ד מטבע נעשה חליפין יחיד הוא אצל רבים וקי"ל דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דרב פפא דהוא בתרא הכי אסקה כדבעינן למימר קמן והא דתנן בקדושין כל (דף כח.) הנעשה דמים כאחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו תריצנא הכי (בבא מציעא מו:) כל הנישום דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו וה"נ מסתברא דקתני סיפא כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור ש"מ והאי שמעתא דכל הנעשה דמים באחר חזינן בה פירושא דלא דייק ולהכי לא כתבינן ליה ומשום הכי חזינן לפרושה ולברורה שפיר אקשינן למאי דסליק אדעתין מעיקרא דמתניתין דקתני כל הנעשה דמים באחר דמטבע נינהו דאלמא מטבע נעשה חליפין מאי כיצד ופריק הכי קאמר ופירות נמי עבדי חליפין כיצד החליף בשר שור בפרה או בשר חמור בשור וכו' ואקשינן הא ניחא לרב ששת דאמר פירי עבדי חליפין אפשר לתרוצי מתניתין הכי אלא לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין ולא אפשר לתרוצי מתני' דלאו כהלכתא מאי כיצד ופריק ה"ק ויש דמים שהן כחליפין (דף רי"ף כז:) כיצד החליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור וכו' כלומר קתני ברישא מטבע שניתן בתורת חליפין שנעשה חליפין והדד תאני דיש מטבע שלא ניתן בתורת חליפין וקונה כחליפין ועלה קתני כיצד ופירוש תורת חליפין מטבע בעינו שהוא תופס בידו ומתפיסו לחבירו בחפץ ידוע ומצוי ואומר לו זה תמורת זה ופירוש תורת דמים כגון שקצץ בחפץ שלו דמים כך וכך ממטבע פלונית ואע"ג שאין ביד הקונה מאותו מטבע כלום וגם אינו מצוי ברשותו והיינו דקא אמרינן ויש דמים שהן כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור כגון שמכר ראובן לשמעון שור בנ' זוז ומשכו שמעון לשור ונתחייב בדמיו לראובן והיתה לשמעון פרה והוא רוצה למוכרה אמר לו ראובן לשמעון מכור אותה לי בנ' זוז דמי השור שיש לי בידך אם אמר לו הן הרי היא לך בדמים שיש לך בידי קנה הואיל וזכה בדמים וברשותו הם נתחייב זה בחליפיו שהיא הפרה ואע"פ שעדיין לא משך אותה ואם מתה או כחשה ברשותו מתה וכחשה הנה אלו הדמים קונים כחליפין ואע"פ שלא ניתנו בתורת חליפין וטעמא דהאיך מילתא דר"נ סבר לה כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומה טעם אמרו משיכה קונה גזרה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה ומילתא דשכיחא גזרו בה רבנן ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן וכל האי שקלא וטריא אע"ג דלא איצטריכא ליה אלא למאי דסליק אדעתין מעיקרא דמטבע נעשה חליפין וכבר נתברר דאין מטבע נעשה חליפין ומתניתין כבר תריצנא כל הנישום דמים באחר וקם ליה ההוא תירוצא (בדפו"י הגי' האי) ההוא תירוצא אחרינא נמי אע"ג דלא איצטרכינן ליה הלכתא הוא דסבירא לן דיש דמים שהן כחליפין ואי לאו דס"ל הכי לא הוה מתריצנא מתניתין הכי דהא ההוא תירוצא דפירי עבדי חליפין דלאו הלכתא הוא קא דחינן ליה ואסיקנא כי האי תירוצא בתרא וקם ליה האי תירוצא אליבא דר"נ כרבי יוחנן דהלכתא כוותיה:

אמר רב פפא אפילו למ"ד אין מטבע נעשה חליפין איקנויי מיקני בחליפין מידי דהוה אפירי לרב נחמן פירי לרב נחמן לאו אע"ג דאינהו לא עבדו חליפין מיקנו בחליפין טיבעא נמי איקנויי מיקני בחליפין ואותבינן עליה דרב פפא ואסיקנא דאין מטבע נקנה בחליפין ואין נעשה חליפין ואף רב פפא הדר ביה דרב פפא הוי ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי ואקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחאי (דף רי"ף כח.) אגב אסיפא דביתיה וכי אתא נפק לאפיה עד תווך בגמ' (דף מו:) איתא אמר רבה אמר רב הונא אמר רב הונא מכור לי באלו קנה ומחזיר אונאה סבר לה כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומה טעם אמרו משיכה קונה גזרה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה ומילתא דשכיחא גזרו בה רבנן ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן ((ד"ת מ"ז) ויש בו אונאה דמכור לי קאמר) פשיטא דמים ואין מקפיד עליהם הא קאמרינן דקנו דכחליפין דמו חליפין ומקפיד עליהם מאי אמר רב אדא בר אהבה ת"ש הרי שהיה תופס פרה ועומד בא חבירו ואמר לו פרתך למה לחמור אני צריך יש לי חמור שאני נותן לך פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור לא קנה בעל החמור את הפרה שמעינן מינה חליפין ומקפיד עליהן לא קנה אמר רבא אטו בשופטני עסקינן דלא קפדי אלא כל חליפין מיקפד קפדי וקנה והב"ע כגון דא"ל חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה דלא הוה משיכה מעלייתא וכן הלכתא במה קונין רב אמר בכליו של קונה ניחא ליה לקונה דליהוי מקנה קונה כי היכי דליגמר וליקני ליה ולוי אמר בכליו של מקנה סבר לה כר' יהודה דתניא (רות ד) וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל גאולה זו מכירה שנאמר (ויקרא כז) ואם לא יגאל ונמכר בערכך תמורה זו חליפין וכן הוא אומר שם לא יחליפנו ולא ימיר אותו לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו מי נתן למי בועז נתן לגואל ר' יהודה אומר גואל נתן לבועז והלכתא כרב דאמר בכליו של קונה חדא דקם ליה רב כת"ק דסתמא היא ולוי קם ליה כר' יהודה דיחיד הוא ועוד דמסקנא דשמעתא כרב סלקא תנא קונין בכלי ואע"פ שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי אבל בפירות לא ורב ששת אמר אפילו בפירות וליתיה לדרב ששת חדא דהלכתא כרב נחמן בדיני ועוד דהא אסקינן אמר רב שישא בריה דרב אידי כמאן כתבינן האידנא וקנינא מיניה במנא דכשר למקניא ביה במנא לאפוקי מדרב ששת דאמר קונין בפירות דבשר לאפוקי מדשמואל דאמר קונין (דף רי"ף כח:) במוריקא למקניא לאפוקי מדלוי דאמר בכליו של מקנה למקניא ולא לאקנויי ביה רב פפא אמר למעוטי מטבע רב זביד ואיתימא רב אשי למעוטי איסורי הנאה איכא דאמרי ביה א"ר פפא למעוטי מטבע דכשר א"ר זביד ואיתימא רב אשי למעוטי איסורי הנאה אבל מוריקא לא צריך:

מתני' כיצד משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו נתן לו מעות ולא משך ממנו פירות יכול לחזור בו אבל אמרו חכמים מי שפרע מדור המבול (בדפו"י הגי' הוא עתיד ליפרע) יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו ר"ש אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה:

גמ' א"ר יוחנן דבר תורה מעות קונות אם גופו קונה ממונו לא כ"ש ומה טעם אמרו משיכה קונה גזרה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה סוף סוף לאשלומי בעי אלא גזרה דלמא נפלה דליקה באונס דאי מוקמת ליה ברשותיה מסר נפשיה וטרח ומציל ואי לא לא טרח ומציל ושמעינן מהא דכמה דלא משכיה לוקח לזבינא ואיתניס דלמוכר איתניס ואית ליה ללוקח למימר תן לי את מקחי או תן לי את מעותי ואם היתה עלייתו של לוקח מושכרת למוכר אין הלוקח יכול לחזור בו ואי איתניסו איתניסו ליה טעמא מאי תקינו רבנן משיכה קונה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה הכא ברשותא דלוקח נינהו אי נפלה ליה דליקה באונס איהו טרח ומציל להו ואע"ג דה"מ לר"ש אינון (עי' בש"ס (דף מט:)) מדר"ש נשמע לרבנן תניא רש"א אע"פ שאמרו טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית מ"מ כך הלכה אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו והנושא ונותן בדברים לא קנה והחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו אמר רבא אין לנו עליו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו ודוקא דברים בלא מעות אבל דברים ומעות קאי (דף רי"ף כט.) באבל אמרו דברים ומשכון לא קאי באבל אמרו דגרסינן בקדושין (דף ח:) בפרקא קמא בני בי רב הונא בר אבין זבין אמתא בפריטי ולא הוו בהדייהו זוזי אותיבו נסכא עילויה לסוף אייקר אמתא אתו לקמיה דר' אמי אמר להו פריטי אין כאן נסכא אין כאן:

אבל אמרו חכמים מי שפרע וכו':

איתמר אביי אמר אודועי מודעינן ליה אבל מילט לא לייטינן ליה דכתיב שמות כב ונשיא בעמך לא תאור רבא אמר מילט נמי לייטינן ליה דכתיב בעמך בעושה מעשה עמך והלכתא כרבא ושמעינן מהא דכי האי גוונא לאו עושה מעשה ישראל הוא איתמר רב אמר ערבון כנגדו הוא קונה ור' יוחנן אמר כנגד כולו הוא קונה וקי"ל דכל היכא דפליגי רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן איתמר דברים רבי אמר אין בהם משום מחוסרי אמנה ורבי יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה ואף רבי יוחנן לא אמר אלא במתנה מועטת משום דסמכא דעתיה אבל במתנה מרובה (דף רי"ף כט:) דלא סמכא דעתיה לא והלכתא כר' יוחנן תניא ר' יוסי ברבי יהודה אומר מה ת"ל (ויקרא יט) והין צדק והלא הין בכלל איפה אלא שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק ופירשה אביי שלא ידבר אחת בפה ואחת בלב ירושלמי (סוף שביעית) ר' יעקב בר זבדא ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו מותר לחזור בו אלא שבשעה שאומר צ"ל בדעת גמורה רב מפקיד לשמשיה אימת דנימר לך תן מתנה לבר נש אי הוה מסכין הב ליה מיד ואי עתיד אימליך בי תניינות:

ההוא גברא דיהב זוזי אשומשמי לסוף איקור שומשמי הדרו בהו א"ל תא שקול זוזך דליכא שומשמי לא שקלינהו ואיגנב אתו לקמיה דרבא אמר להו לא מיבעיא שומר שכר דלא הוי אלא אפילו ש"ח נמי לא הוי אמרו ליה רבנן לרבא והא בעי לקבולי עליה מי שפרע אמר להו אין ה"נ א"ר פפא אמר לי רבינא דא"ל ההוא מרבנן ורב טבות שמיה ואמרי לה רב שמואל בר זוטרא שמיה דאי הוה יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדיבוריה בדידי הוה עובדא דאתא ההוא גברא בפניא דמעלי שבתא וקאי אבבא אמר לי אית לך שומשמי לזבוני אמרי ליה לא אמר לי ליהוי זוזי פקדון גבך דחשכה לי אמינא ליה הא ביתא קמך אותבינהו ואיגנוב אתא לקמיה (בד"י דרבה) דרבא א"ל הא (בא"י ליתאתי' אמר בגמרא הגי' כל הא) אמר ביתא קמך לא מיבעיא שומר שכר דלא הוי אלא אפילו ש"ח נמי לא הוי אמרי ליה והא אמרי ליה רבנן לרבא והא בעי לקבולי מי שפרע אמר לי לא היו דברים מעולם והילכתא כהאי מעשה בתרא דמאן דא"ל לחבריה הא ביתא קמך ליתיה לא שומר שכר ולא שומר חנם אבל מעשה קמא ליתיה דהא דחייה רב טבות וקאמר לאו הכי הוה מעשה ולא קא דאין רבא האי (דף רי"ף ל.) דינא דלא הוי לא כשומר שכר ולא כשומר חנם אלא כההוא דאמר לחבריה הא ביתא קמך אבל האי מעשה דיהבו ליה זוזי אשומשמי וקא הדר ביה וא"ל לחבריה תא שקול זוזך דליכא שומשמי לא אתא לקמיה דרבא ולא אמר ביה רבא מידי וקבלה מיני' רבינא דהוא בתרא דאלמא לאו הכי דיניה דהאי מעשה ולא איתמר בגמרא בהדיא מאי דיניה אבל חזינן לרבינו האי גאון זצ"ל דבתב דאי בתורת דמים שקלינון לאנפוקינון ולמעבד בהו מאי דבעי מיחייב באחריותהון דהוו להו כהלואה גביה אפילו א"ל למרייהו תא שקול זוזך ולא אתי ואיתניסו מיחייב בהו ואע"ג דמשלם בעי לקבולי מי שפרע ומילי דטעמא נינהו דודאי מאן דיהיב זוזי בזביני ולא יהיב להו אלא אדעתא דלית ליה גבי חבריה אלא ההוא זבינא בלחוד הילכך קיימי הנהו זוזי ברשותיה דמזבנה דדיליה אינון ואית ליה לאנפוקינון בכל מאי דבעי הלכך אע"ג דלא אנפיקינון והדר ביה ואמר ליה לחבריה תא שקול זוזך דהדרנא בי ליכא עליה דההוא מן דינא למשקל זוזיה עד דמקביל ההוא עליה מי שפרע הילכך כל כמה דלא קביל עליה מוכר מי שפרע קמו זוזי ברשותיה ואי איתניסו איתניסו ליה ((ד"ת מ"ז) אע"ג דאיתנהו לזוזי בעינייהו וכ"ש אי אנפיקינון בצורכיה דאע"ג דהוו פקדון גביה ואנפיקינון קמו ליה ברשותיה והוו ליה הלואה גביה וכ"ש הני דלדידיה אינון) ההוא גברא דיהב זוזי אחמרא שמע דקא בעי למינסביה דבי פרזק רופילא אמר להו הבו לי זוזאי דלא בעינא חמרא אתא לקמיה דרב חסדא אמר להו כדרך שתיקנו משיכה במוכרין כך תיקנו משיכה בלקוחות.

גרסינן בפ' הניזקין (גיטין נב.) חמריה דרב (ששת משכיה) עוקבא יתמא בארבעה ארבעה אייקר וקם בשיתא שיתא אתו לקמיה דר"נ אמר להו היינו דרב נהילאי בר אידי דא"ר נהילאי בר אידי אמר שמואל נכסי יתומים הרי הן כהקדש ולא מיקנו אלא בכספא אימשוך פירי מיתמי אייקור היינו דרב נהילאי בר אידי זול לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש אימשיכו להו פירי ליתמי אייקור לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש זול דיהיב להו עד דיהבי זוזי יהבי יתמי זוזי אפירי זול לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש אייקור סבור מיניה היינו דרב נהילאי בר אידי אמר להו רב שישא בריה דרב אידי הא רעה היא ליתמי דזימנין ((בס"י ליתא) דמצטרכי לפירי וליכא מאן דיהיב להו) דאמרי להו נשרפו חטיכם בעלייה והבו זוזי ליתמי אפירי אייקור לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש זול סבור מיניה היינו דרב נהילאי בר אידי אמר להו רב אשי הא רעה היא ליתמי דזימנין דמצטרכי לזוזי וליכא דיהב להו:

מתני' האונאה ארבעה כסף מכ"ד כסף לסלע שתות למקח עד מתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו הורה רבי טרפון בלוד האונאה שמונה כסף לסלע שליש למקח ושמחו תגרי לוד אמר להם מותר להחזיר כל היום אמרו לו יניח לנו רבי טרפון במקומנו וחזרו לדברי חכמים:

גמ' איתמר רב (כהנא) אמר שתות מקח שנינו ושמואל אמר שתות מעות נמי שנינו דכ"ע שוי שיתא בה או שיתא בז' כ"ע לא פליגי דכיון דבתר מקח אזלינן אונאה הויא כי פליגי שוי ה' בשיתא או שוי ז' בשיתא לשמואל דאמר בתר מעות (כ"ה בד"ס) אזלינן אונאה הויא לרב (כהנא) דאמר בתר מקח אזלינן שוי ה' בשיתא ביטול מקח הוי שוי שבעא בשיתא מחילה הויא ושמואל אמר כי אמרינן מחילה וביטול מקח היכא דאיכא שתות משני צדדין אבל היכא דליכא שתות מצד א' אונאה הויא והלכתא כשמואל דתניא כותיה:

אמר רבא הלכתא פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח (דף רי"ף ל:) שתות קנה ומחזיר אונאה וזה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו וכן הלכתא:

והיכא דזבין אינש מידי ולאחר זמן איגלי ליה דאית ביה מומא דהוה ביה מעיקרא מקמי דליזבני אית ליה לאהדוריה למריה ולא אמרינן בכי הא הא שהה ליה בכדי שיראה לתגר או לקרובו דלא אמור רבנן הכי אלא גבי אונאה אבל גבי מומין מקח טעות הוא וכל אימת דמיגלי ליה מהדר ליה למריה והכי כתב רבינו האי גאון זצ"ל:

עד מתי מותר להחזיר וכו':

אמר רב נחמן לא שנו אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר אושפזיכניה דרמי בר חמא זבין חמרא וטעה חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר ליה דזביני חמרא וטעאי אמר ליה הדר בך אמר ליה שהאי בכדי שיראה לתגר או לקרובו שדריה לקמיה דרב נחמן אמר ליה לא שנו אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר מאי טעמא לוקח נקיט מקחו בידו וכל היכא דאזיל מחוי ליה ואמרי ליה אי טעה אי לא טעה אבל מוכר ליתיה מקחו בידו אלא

(דף רי"ף לא.) עד דמיתרמי זבינתא כזבינתיה וידע אי טעה הילכך לעולם חוזר עד דמיתברר לו דאיתרמי ליה כזבינתיה וידע דטעה ולא קא הדר ביה אמר דב הסדא לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית אין לו אונאה אמר ליה רב דימי יישר וכן אמר ר' אלעזר יישר והא אנן תנן כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר מאן הדיוט לאו בעה"ב א"ר פפא בצררותא פירוש צררותא האורגים שאורגין יריעות ומוכרין אותן אבל מאני תשמישתו דיקירי עליה אי לאו דמי יתירי לא מזבין להו:

מתני' אחד הלוקח ואחד המוכר יש להן אונאה כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר רבי יהודה אומר אין לתגר אונאה מי שהוטל עליו ידו על העליונה רצה אומר תן לי את מעותי או תן לי מה שהוניתני:

גמ' מנא הני מילי דתנו רבנן (ויקרא כה) וכי תמכרו ממכר אל תונו אין לי אלא שנתאנה לוקח נתאנה מוכר מנין ת"ל שם או קנה איתמר האומר לחברו על מנת שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה ושמואל אמר אין לו עליו אונאה ואותבינן עליה דרב מהא דתניא (דף נא:) (וע"ש בתוס') הנושא ונותן באמונה והאומר לחברו על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה ופריק רבא לא קשיא כאן בסתם כאן במפרש ותניא נמי הכי בד"א בסתם אבל במפרש לא מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני נותן לך במאתים יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה וכן לוקח שאמר למוכר חפץ זה שאני לוקח ממך במנה יודע אני ששוה מאתים על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה וכן הלכתא תנו רבנן הנושא ונותן באמונה לא יחשב את הרע באמונה ואת היפה בשויו אלא או זה וזה באמונה או זה וזה בשויו ומעלה לו שכר כתף שכר חמר שכר גמל שכר פונדק שכר עצמו אינו מעלה שכבר נתן לו שכרו משלם מהיכא יהיב ליה אמר רב פפא בצררויי דיהיב ארבעה למאה והן הסוחרים בבגדים שהבגד נקרא צררא כדאמרי' במועד קטן (דף כז:) והאידנא נהוג עלמא בצררא בר זוזא והסוחרין בבגדים נקראין צררויי על שם סחורתן:

מי שהוטל עליו ידו על העליונה:

מתניתין רבי יהודה הנשיא היא ולית הלכתא כותיה דהא פסק רבא הלכתא שתות קנה ומחזיר אונאה:

(דף רי"ף לא:) גמ' מאי שנא בסלע דפליגי ומאי שנא בטלית דלא פליגי אמר רבא מאן תנא טלית ר"ש היא דאמר אונאה של סלע שמנה פונדיונות שהן שתות של סלע טלית עד שתות מחיל איניש דאמרי אינשי עשיק לגביך ושוי לכריסך סלע כיון דלא סגי ליה לא מחיל והילכתא כרבא הילכך הילכתא נמי כר"ש בסלע דסתם לן תנא בטלית כוותיה וכבר פסק רבא בטלית כוותיה כדאמרינן אמר רבא הילכתא פחות משתות נקנה מקח וכו':

סלע שנפגמה באמצע לא ימכרנה לא להרג ולא לחרם מפני שמרמין בה אחרים אלא נוקבה ותולה בצואר בנו או בצואר בתו ואם נפגמה מן הצד לא יעשנה משקל בין משקלותיו ולא יזרקנה בין גרוטותיו ולא יקבנה ויתלנה בצואר בנו או בצואר בתו אלא או ישחוק או יחתוך או יקוץ או יוליך לים המלח אבל אם חסרה ועמדה על מחצה יקיים עמדה על פחות ממחצה יקוץ משום דרבי אמי דא"ר אמי דינר הבא משקל מותר לקיימו הבא מסלע אסור לקיימו עמדה על יתר ממחצה יקוץ עד שיעמידנה על מחצה ואם לא חסרה אלא פחות משתות יקיים:

מתני' עד מתי מותר להחזיר בכרכים עד כדי שיראה לשולחני בכפרים עד ערבי שבתות אם היה מכירה אפילו לאחר י"ב חדש מקבלה ממנו ואין לו עליו אלא תרעומת ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינה אלא נפש דעה:

גמ' מ"ש בסלע דקא מפליג ((ד"ת מ"ז) בין כרכים לכפרים) ומ"ש בטלית דלא קא מפליג אמר אביי כי תנן טלית בכרכים תנן רבא אמר טלית לכל איניש קים לה בגוה סלע כיון דלא קים ליה בה אלא שולחני עד שיראה לשולחני הילכך בכרכים דשכיח שולחני עד שיראה לשולחני בכפרים דלא שכיח שולחני עד ערבי שבתות עד דסלקין לשוקא:

אם היה מכירה וכו':

פרישנא הכי אם היה מכירה אפילו לאחר י"ב חדש מקבלה ממנו במדת חסידות ואם לא קבלה ממנו אין לו עליו אלא תרעומת:

שאינה אלא נפש רעה:

א"ר פפא שמעינה מינה האי מאן דמוקים אזוזא מיקרי נפש רעה והני מילי דנפק על ידי הדחק:

מתני' האונאה ארבע כסף והטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה חמש פרוטות הן ההודאה שוה פרוטה והאשה מתקדשת בשוה פרוטה והנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז והגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי:

(דף רי"ף לב.) גמ' וליתני נמי האונאה בפרוטה א"ר כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות ולוי אמר יש אונאה לפרוטות והילכתא כוותיה:

גמ' מה"מ דת"ר (ויקרא כה) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו אין לי אלא דבר הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות דאמר קרא ממכר מי שגופו מכור וגופו קנוי לו יצאו אלו שאין גופן מכור ואין גופן קנוי אלא לראיה שבהן:

בעי ר' זירא שכירות יש לה אונאה או אין לה אונאה ממכר אמר רחמנא שכירות לא או דילמא לא שנא אמר ליה אביי מי כתיב וכי תמכרו ממכר לעולם ממכר סתמא כתיב ואפילו ליומיה והאי נמי ליומיה מכירה הויא:

אמר רבא אמר חסא בעי רבי ירמיה אונאה אין להן ביטול מקח יש להן או אין להן אמר רב נחמן אמר חסא פריש רבי אמי אונאה אין להן ביטול מקח יש להן רבי יונה אמר אהקדשות ור' ירמיה אמר אקרקעות ותרוייהו משמיה דר' יוחנן אמרי אונאה אין להן ביטול מקח יש להן מאן דאמר אהקדשות כל שכן אקרקעות ומאן דאמר אקרקעות אבל אהקדשות לא כדשמואל דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל הא מילתא חזינא בה פלוגתא כיני רבואתא איכא מאן דסבירא ליה כי האי מימרא דר' אמי ור' יוחנן דאונאה אין להן ביטול מקח יש להן ואיכא מאן דסבירא ליה ((ד"ת מ"ז) כר' יוחנן דאמר) דביטול מקח יש להן דקאמר ר' יוחנן לאו יתר משתות הוא אלא על חד תרין וגמר להאי מימרא מגמרא דבני מערבא (בכתובות פי"א הלכה ד') דאמרי התם א"ר יוחנן אם היה דבר מופלג יש בו אונאה מתני' פליגא על ר' יוחנן אלו דברים שאין להן אונאה העבדים והשטרות והקרקעות פתר לה בדבר שאינו מופלג וקא פריש לדבר שאינו מופלג כגון שלא הגיעה האונאה למחצה במחצה ואיכא מאן דמספקא ליה מילתא ולא קא פסק בה מידי ואנן עיינינן במילתא שפיר ואיסתבר לן דהאי מימרא דרבי אמי ודר' יוחנן ליתיה משום דחזינן לרב נחמן דהוא בתרא דס"ל אין אונאה לקרקעות כלל ואפילו שוה מאה במאתים דאמרינן בענין דבר מצרא זבין במאתן ושוה מאה סבור מינה מצי א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי א"ל מר (דף רי"ף לב:) ינוקא בריה דרב חסדא לרב אשי הכי אמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן אין אונאה לקרקעות ועוד דגרסינן בפרק האיש מקדש בו ובשלוחו (דף מב:) אמר רבא אר"נ האחין שחלקו הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה אמר רבא האי דקא אמרת פחות משתות נקנה מקח לא אמרן אלא דלא שוי שליח אבל שוי שליח א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והא דאמרת יתר על שתות בטל מקח לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות ועוד אמרי' בבבא קמא (דף יד:) שוה כסף מלמד שאין בית דין נזקקין אלא לנכסים שיש להן אחריות ומאי ניהו קרקעות מאי משמע אמר רבא בר עולא דבר השוה כל כסף ומאי היא קרקע דאין להן אונאה שמעינן כולהו דאין לקרקעות לא אונאה ולא בטול מקח והא דר' אמי ור' יוחנן ליתא דקי"ל כרב נחמן דבתרא הוא והלכתא כותיה בדיני ועוד דרב נחמן גופיה הוא דאמרה משמיה דחסא משמיה דר' אמי והוא לא סבר ליה כותיהו והא דאתמר בגמרא דבני מערבא משמיה דרבי יוחנן לא עדיף מהא דאתמר משמיה בגמרא דילן והא אידחי ליה מדרב נחמן ומהני ראיות ואע"ג דהא דרב נחמן לא אתמר בהדא דוכתא לא איכפת לן בהכי דכמה מילי בגמ' דלא מיפרשן בדוכתייהו ומיפרשן בדוכתא אחדיתי הילכך הלכתא כדכתבינן ולית בה ספיקא:

אין בהן לא תשלומי כפל וכו':

מנא הני מילי דת"ר שמות כב על כל דבר פשע כלל על שור על חמור על שה על שלמה פרט על כל אבדה חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאין מיטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאע"פ שמיטלטלין אין גופן ממון הקדש רעהו כתיב:

ואין בהן תשלומי ד' וה':

מ"ט דכי שקלת מנייהו כפילא הלא מיחייב ביה פשו להו ג' וד' תשלומי ד' וה' אמר רחמנא ולא תשלומי ג' וד':

שומר חנם אינו נשבע:

מנא ה"מ דתנו רבנן שם כי יתן איש אל רעהו כלל כסף או כלים פרט לשמור חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דכר המיטלטל וגופו ממון אף כל דכר המיטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין יצאו עבדים וכו':

שומר שכר אינו משלם.

דת"ר שם כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכו':

ואם קנו מידו שחייב באחריותן משלם:

ר' יהודה אומר אף המוכר ספר תורה וכו' תניא רבי יהודה אומר המוכר ספר תורה אין לו אונאה לפי שאין קץ לדמיו בהמה ומרגליות אין להם אונאה מפני שאדם רוצה לזווגן אמרו לו והלא הכל אדם רוצה לזווגן ((ד"ת מ"ז) אמר להן לא אמרו אלא את אלו) ורבי יהודה אמר לך הני חשיבי ליה והני לא חשיבי ליה ועד כמה אמר אמימר עד כדי דמיהן:

רבי יהודה בן בתירא אומר אף המוכר סוס וסייף וחטיטים במלחמה אין להן אונאה מפני שיש בהן חיי נפש איכא מאן דאמר מדחזינן סוגיא דשמעתא לפרושי טעמיה דר' יהודה שמעינן מינה דהלכתא כוותיה והא נמי דרבי יהודה בן בתירא ברבי יהודה דמתניתין שייכא דאזיל בתר אומדנא ורבינו האי גאון זצ"ל לא קא פסק הכי בספר מקח וממכר אלא קא פסק דכל זביני אית בהו אונאה בר מאלין דמתני' העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות:

(דף רי"ף לג.) היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך שנאמר שמות כב וגר לא תונה ולא תלחצנו:

גמ' ת"ר (ויקרא כה) ולא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר אתה אומר באונאת דברים או אינו אלא באונאת ממון כשהוא אומר וכי תמכרו ממכר אל תונו הרי אונאת ממון אמור הא מה אני מקיים ולא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר הא כיצד היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך אם היה גר ובא ללמוד תורה לא יאמר לו פה שאכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים יבא וילמוד תורה שניתנה מפי הגבורה היו חלאים באין עליו ויסורין באין עליו או שהיה מקבר את בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב איוב ד הלא יראתך כסלתך וגו' זכר נא מי הוא נקי אבד וגו' אם היו חמרין מבקשין תבואה לא יאמר להן לכו אצל פלוני שמוכר תבואה ויודע בו שאינו מוכר תבואה מעולם ר' יהודה אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי הוא דבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויקרא כה ויראת מאלהיך א"ר יוחנן משום רשב"י גדולה אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך רבי אלעזר אומר זה בגופו וזה בממונו ור' שמואל בר נחמני אמר זה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון תני תנא קמיה דר"נ בר יצחק כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים א"ל שפיר קאמרת דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חיורא א"ל אביי לרב דימי במערבא במאי זהירי א"ל באחוורי אנפי דא"ר חנינא כל היורדין לגיהנם עולין חוץ משלשה שיורדין ואינן עולין ואלו הן המכנה שם לחבירו והמלבין פני חבירו ברבים והכא על אשת איש היינו מכנה היינו מלבין לא צריכא דאע"ג דדש ביה בשמיה אמר מר זוטרא בר טובי' כו' ואמרי לה אמר ר"ח כו' כו'.

כ"ה בגמ' אמר רב חסדא בר טוביה אמר רב נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנא לן מתמר דכתיב (בראשית לא) היא מוצאת א"ר חנינא בריה דרב אידי מאי דכתיב (ויקרא כה) ולא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו א"ר חסדא כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה שנאמר (עמוס ז) והנה ה' נצב על חומת אנך וגו' וא"ר אלעזר הכל ע"י שליח חוץ מאונאה שנא' שם ובידו אנך אמר ר' (בס"י רב) ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם ואלו הן אונאה וגזל ועבודת כוכבים אונאה דכתיב והנה ה' נצב על חומת אנך גזל דכתיב (ירמיה ו) חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד עבודת כוכבים דכתיב (ישעיהו סה) העם המכעיסים אותי על פני תמיד:

אחד המאנה את הגר ואחד הלוחצנו עובר בג' לאוין:

גמ' ת"ר אין צריך לומר (בגמ' הגירסא להיפך כמו בנימוקי יוסף ורש"י) חדשות עומדות משלש וישנות מארבע וקא מזבן מחדשות דאין מערבין אלא אפי' חדשות מארבע וישנות מג' וקא מזבן מחדשות אין מערבין מפני שאדם רוצה לישנן:

באמת ביין התירו לערב קשה ברך וכו':

אר"נ(דף רי"ף לג:) ובין הגיתו' שאנו והאידנא דקא מערבי שלא בין הגיתות סברי כר' אחא דתניא ר' אחא מתיר בדבר הנטעם תניא השופה יין לחמרים ה"ז לא יערב שמרים של אמש בשל יום ושל יום בשל אמש אבל מערב של אמש בשל אמש ושל יום בשל יום:

מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו:

תנא אפי' למחצה לשליש ולרביע א"ר ובין הגיתות שאנו:

מתני' התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת מחמש גיתות ונותן לתוך פיטום אחד ובלבד שלא יתכוין לערב רבי יהודה אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שמרגילין לבוא אצלו וחכמים מתירין ולא יפחות את השער וחכ"א זכור לטוב ולא יבור את הגריסין כדברי אבא שאול וחכמים מתירין ושוין שלא יבור על פי מגור' שאינו אלא כגונב את העין אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים:

גמ' מאי טעמייהו דרבנן משום דאמר להו אנא מפליגנא אמגוזי את פליג שיסקי:

לא יבור את הגריסין כדברי אבא שאול וחכמים מתירין:

מאן חכמים ר' אחא היא דתניא ר' אחא מתיר בדבר הנראה:

אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה וכו':

ת"ר אין משרבטין לא את האדם ולא את הבהמה ואין נופחין את הקרבין ואין שורין בשר במים מאי אין משרבטין הכא תרגימו מיא דחיזרא רבה שרא לצלומי גירי רב פפא שרא לצלומי דיקלי והא אנן תנן אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי:

סליקו להו פרק הזהב