רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/פרק ב

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף רי"ף יב.)

אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז אלו מציאות שלו מצא פירות מפוזרים מעות מפוזרות כריכות ברשות הרבים ועיגולי דבילה וככרות של נחתום ומחרוזות של דגים וחתיכות של בשר וגיזי צמר הבאות ממדינתן ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן הרי אלו שלו דברי ר"מ ר' יהודה אומר כל דבר שיש בו שינוי חייב להכריז כיצד מצא עיגול ובתוכו חרש ככר ובתוכו מעות ר"ש בן אלעזר אומר כל כלי אנפוריא אינו חייב להכריז:

גמ' פירות מפוזרין בכמה א"ר יצחק קב בד' אמות היכי דמי אי דרך נפילה אפילו טובא נמי הרי אלו שלו ואי דרך הנחה אפילו בציר מהכי נמי לא א"ר עוקבא בר חמא במיכנשתא דבי דרי עסקינן קב בארבע אמות לא טרח איניש ולפיכך הרי אלו שלו בציר מהכי טרח איניש ולבעל הגורן נינהו:

איתמר יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש ורבא אמר הוי יאוש בדבר שיש בו סימן כולי עלמא לא פליגי דלא הוי יאוש ואע"ג דשמעיניה דמיאש לבסוף לא הוי יאוש דכי אתא לידיה כאיסורא אתא לידיה דלכי ידע דנפל מיניה לא מיאש אמר סימנא אית לי בגויה יהיבנא סימנא ושקילנא ליה.

(דף רי"ף יב:) ובזוטו של ים ובשלוליתו של נהר אע"ג דאית ביה סימן רחמנא שרייה דא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק מנין לאבדה ששטפה נהר שמותרת שנאמר דברים כב וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם יצאה זו שאבודה ממנו ואינה מצויה אצל כל אדם כי פליגי בדבר שאין בו סימן אביי אמר לא הוי יאוש דהא לא ידע דנפל מיניה ורבא אמר הוי יאוש (כיון) דלכי ידע דנפל מיניה מיאש דלא מצי יהיב סימניה ושקיל ליה והלכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם והא חדא מינייהו:

אמר רב זביד כללא דאבדתא כיון דאמר ווי ליה לחסרון כיס מיאש:

אמר רב זביד משמיה דרבא הלכתא כריכות ברה"ר הרי אלו שלו ברה"י אי דרך נפילה הרי אלו שלו אי דרך הנחה חייב להכריז וזה וזה בדבר שאין בו סימן אבל בדבר שיש בו סימן בין ברה"ר בין ברה"י בין דרך נפילה בין דרך הנחה חייב להכריז :

בעו מיניה מרב ששת משקל הוי סימן או לא הוי סימן אמר להו רב ששת תניתוה מצא כלי כסף וכלי נחושת וגסטרא של אבר וכל כלי מתכות לא יחזיר עד שיתן אות או עד שיתכוין משקלותיו ומדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן:

ומקום נמי הוי סימן דקא מקשינן לקמן וניהוי מקום סימן ומפרקינן במדדין מדקא מקשינן ומפרקינן הכי שמעינן מיניה דמקום הוי סימן:

רשב"א אומר כל כלי אנפוריא אינו חייב להחזיר מאי כלי אנפוריא א"ר יהודה אמר שמואל כלים חדשים שלא שבעתן העין ולית בהו סימן נפקא מיניה לאהדורי לצורבא מרבנן בטביעות עינא אי שבעתן העין קים ליה בגוייהו ומהדרינן ליה בטביעות עינא ואי לא שבעתן העין הרי אלו שלו דהא לא קים ליה לצורבא מרבנן בגוייהו דאמר רב יהודה הני תלת מילי עבידי רבנן דמשני בדיבוריהו (דף רי"ף יג.) במסכתא בפוריא באושפיזא למאי נפקא מיניה אמר רב הונא לאהדורי ליה אבידה בטביעות עינא אי ידעינן ביה דלא משני אלא בהני תלת מילי מהדרינן ליה ואי לא לא מהדרינן ליה:

גרסינן בפרק הבא על יבמתו (יבמות סה:) א"ר אילעא משום ר' יהודה בר' שמואל מותר לשנות בדברי שלום שנאמר (בראשית נ) כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' ר' נתן אומר מצוה שנא' ש"א יז ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך וגו'.

ומסתברא לן דהאי דלא חשיב הא בהדי הנך תלת מילי משום דהאי לא איצטריכא ליה דמצוה היא כי איצטריכא ליה הנך דרשות:

מר זוטרא חסידא איגנב ליה כסא דכספא מאושפיזיה חזייה לההוא בר בי רב דמשא ידיה ונגיב בגלימא דחבריה אמר האי הוא דלא איכפת ליה אממונא דחבריה כפתיה ואודי:

ומודה ר"ש בן אלעזר בכלים חדשים ששבעתן העין שחייב להכריז ואלו הן כלים חדשים שלא שבעתן העין שאינו חייב להכריז בדי מחטין וצינורות ומחרוזות של קרדומות.

וכל אלו שאמרו שמצאן אחד אחד אבל מצאן שנים שנים חייב להכריז.

מאי בדי סיכי דכל דתלו ביה מידי בד קרו ליה כי ההיא דאמרינן בסוכה (סוכה מד:) עלה אחד בבד אחד:

וכן היה ר' שמעון בן אלעזר אומר המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס ומזוטו של ים ומשלוליתו של נהר והמוצא בסרטיא ופלטיא גדולה ובכל מקום שהרבים מצויין שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן:

איבעיא להו כי קאמר רבי שמעון בן אלעזר ברוב כותים אבל ברוב ישראל לא או דלמא ברוב ישראל נמי ואם תמצא לומר אפילו ברוב ישראל פליגי רבנן עליה או לא ולא איפשיטא וסוגיין דברוב כותים מותר וברוב ישראל נוטל ומכריז:

רב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי דיסא א"ל מצא כאן ארנקי מהו א"ל הרי אלו שלו בא ישראל ונתן סימניה מהו א"ל חייב להחזיר א"ל תרתי אמרת אמרת הרי אלו שלו והדר אמרת חייב להחזיר א"ל לפנים משורת הדין כי הא דאבוה דשמואל אשכחנהו להנך חמרי במדברא ואהדרנהו למרייהו לבתר תריסר ירחי שתא (דף רי"ף יג:) לפנים משורת הדין כי הא דא"ר יוסף שמות יח והודעת להם זו בית חייהם את הדרך זו גמילות חסדים ילכו זה ביקור חולים בה זו קבורה ואת המעשה זה הדין אשר יעשון זה לפנים משורת הדין:

רבא הוה קא אזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דגלדאי ואמרי ליה בשוקא דרבנן א"ל מצא כאן ארנקי מהו א"ל הרי אלו שלו בא ישראל ונתן סימניה מהו אמר ליה הרי אלו שלו והלה עומד וצווח אמר ליה נעשה כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים:

מתני' ואלו חייב להכריז מצא פירות בכלי או כלי כמות שהוא מעות בכיס או כיס כמות שהוא צבורי פירות וצבורי מעות (דף כה.) שלשה מטבעות זו על גבי זו כריכות ברשות היחיד וככרות של בעל הבית וגיזי צמר הלקוחות מבית האומן בדי יין וכדי שמן חייב להכריז:

גמ' טעמא דפירות בכלי או כלי כמות שהוא מעות בכיס או כיס כמות שהוא הא כלי ולפניו פירות כיס ולפניו מעות הרי אלו שלו פירוש המעות והפירות תנינא להא דתנו דבנן מצא כלי ולפניו פירות כיס ולפניו מעות הרי אלו שלו מקצתן בכלי ומקצתן ע"ג קרקע חייב להכריז דחיישינן דלמא לבעל כלי נינהו ואי קשיא לך הא דתניא מצא דבר שאין בו סימן ומאי ניהו פירות בצד דבר שיש בו סימן ומאי ניהו כלי חייב להכריז דאלמא חיישינן דלמא לבעל כלי נינהו והכא קתני מצא כלי ולפניו פירות הרי אלו שלו ולא חיישינן לפירי דלמא לבעל כלי נינהו אמר רב פפא לא קשיא הא דקתני חייב להכריז בדאשתיירו ביה מינייהו מידי דחיישינן דלמא הני דקמיה מיניה אישתפוך והא דקתני הרי אלו שלו בדלא אשתייר ביה מידי דאמרינן אם איתיה דמיניה דמנא אישתפוך הוה משתייר ביה מינייהו מידי ומדלית במנא מידי שמעינן מינה מאיניש אחרינא נפול ואייאש לי' מינייהו דלית ליה סימנא בגוייהו ולפיכך הרי הן שלו ואיבעית אימא הא והא דלא אשתייר ביה מידי ולא קשיא הא דקתני חייב להכריז במהדר אפיה דמנא כלפי פירי דאמרי' מהאי מנא נפיל ואית למרייהו סימנא בגוייהו ולא אייאש מינייהו והא דקתני הרי הן שלו דלא מהדר אפיה דמנא לגבי פירי ואב"א הא והא דמהדר אפיה לגבי פירי ול"ק הא דקתני הרי אלו שלו בדאית ליה אוננים לצנא דאמרינן אי מהאי נפול הוה משתייר ביה מידי והא דקתני חייב להכריז בדלית ליה אוגנים לצנא דאמרינן אפשר דמיניה נפול והאי דלא אשתייר ביה מידי משום דל"ל אוגנים דליעכבינהו הלכך חייב להכריז:

שלשה מטבעות זה על (מא"י) זה:

א"ר יצחק מגדלאה והוא שעשויין במגדלין אבל משלחפי שלחופי כמפוזרות דמו והרי הן שלו פירוש משלחפי מקצת מטבע זה על מקצת מטבע זה כדמתרגמינן בתרגום ארץ ישראל שכל את ידיו שלחפינהו לידוהי:

מאי מכריז אמר רבינא טיבעא מכריז:

(דף רי"ף יד.) ת"ר המוצא סלע בשוק מצאו חבירו ואמר לו שלי היא חדשה היא נירונית היא של מלך פלוני היא לא אמר כלום ולא עוד אלא אפילו שמו כתוב עליה לא אמר כלום שאין סימן למטבע דאמר אפוקי אפקה ומאיניש אחרינא נפול:

מתני' מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות מקושרות או בשבילים שבשדות הרי זה לא יגע בהן.

מצא כלי באשפה אם מכוסה לא יגע בו ואם מגולה נוטל ומכריז מצא בגל או בכותל ישן הרי אלו שלו מצא בכותל חדש מחציו ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעה"ב ואם היה משכירו לאחרים אפילו מצא בתוך הבית הרי אלו שלו:

גמ' מ"ט אמרי הני איניש אחרינא אצנעינהו הכא ואי שקיל להו הא לית להו למרייהו סימנא בגוייהו למיתב ולמשקלינהו הלכך לישבקינהו עד דליתו מרייהו ולישקלינהו.

א"ר אבא בר זבדא אמר רב כל ספק הנחה לכתחלה לא יטול ואם נטל לא יחזיר:

מצאו בגל או בכותל ישן הרי אלו שלו תנא מפני שיכול לומר של אמוריים הן והוא דשתיך טפי:

מצא בכותל חדש:

א"ר אשי סכינא בתר קתא וכיסא בתר שנאציה.

ומתני' דקתני מחציו ולחוץ שלו וכו' באודרי ונסכא:

תנא אם היה כותל ממולא מהן חולקים.

ואם היה משכירו לאחרים אפילו מצא בתוך הבית הרי אלו שלו.

אמאי וליזיל בתר בתרא אמר ר"ש בן לקיש משום בר קפרא כגון שעשאו פונדק לשלשה בני אדם כאחת ואוקמא רב מנשיא בר יעקב בשלשה כותים ורב נחמן אמר אפי' תימא בשלשה ישראל מ"ט ההוא דנפל מיניה מיאש מימר אמר מכדי איניש אחרינא לא הוה הכא אינהו הוא דהוו אי דעתייהו לאהדורה הוה מהדרי לה לאלתר ניהלי ומדלא אהדרוה דעתייהו למיגזלה ואזדא ר"נ לטעמיה דא"ר נחמן ראה סלע שנפלה משנים חייב להחזיר מ"ט ההוא דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר מכדי איניש אחרינא לא הוה בהדאי האי הוא דהוה בהדאי נקיטנא ליה ואמינא ליה את שקלתה משלשה בני אדם אינו חייב להחזיר מ"ט דההוא דנפל מיניה איאושי מיאש אמר למאן נקיטנא לכל חד דנקיטנא ליה אמר לאו אנא שקלתה ורבא פליג עליה ואמר (דף רי"ף יד:) אפילו שלשה חייב להכריז ואפי' דלית ביה שוה פרוטה לכל חד וחד מ"ט אימור שותפי נינהו וחד מינייהו אחולי אחליה למנתיה לגביהו דהנך והלכתא כרבא דבתרא הוא אמר רבא ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש ע"מ לגוזלה עובר בכולן משום ויקרא יט בל תגזול ומשום דברים כב השב תשיבם ומשום דברים שם לא תוכל להתעלם ואע"ג דהדרה לאחר יאוש מתנה בעלמא הוא דקא יהיב ליה ואיסורא דעבד עבד נטלה לפני יאוש על מנת להחזירה ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה עובד משום השב תשיבם המתין לה עד שנתיאשו הבעלים ממנה ונטלה אינו עובר משום לא תוכל להתעלם:

ואמר רבא האי מאן דחזייה לחבריה דנפול מיניה זוזא בי חלתא (מא"י) ושקליה לא מחייב לאהדוריה מ"ט אייאושי איאש מיניה ואע"ג דאייתי ארבולי ומארבל אמר כי היכי דנפל מינאי הכא נמי נפלה מאיניש אחרינא ומשכחנא :

מתני' מצא בחנות הרי אלו שלו בין התיבה לחנוני הרי אלו של חנוני לפני השולחני הרי אלו שלו בין הכסא לשולחני הרי אלו של שולחני.

לקח פירות מחבירו או ששלח לו חברו פירות ומצא בתוכן מעות הרי אלו שלו ואם היה צרורות נוטל ומכריז:

גמ' לפני השולחני הרי אלו שלו א"ר אלעזר אפי' צרורין ומונחין לפניו ע"ג השולחן הרי אלו שלו ממאי מדקתני בין הכסא לשולחני הרי אלו של שולחני ולא קתני על השולחן הרי אלו של שולחני ולא קתני נמי מצא בשלחנות הרי אלו שלו כדקתני ברישא אלא קתני לפני השולחני הרי אלו שלו מכלל דהאי לפני דקתני אפילו לפניו על השולחן הרי אלו שלו:

לקח פירות מחבירו:

אמר ר' שמעון בן לקיש משום ר' ינאי לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית חייב להחזיר והוא שדשן בעל הבית בעצמו אי נמי על ידי עבדיו ושפחותיו הכנענים מפני שידן כידו אבל לקחן בעל הבית מן התגר אין חייב להחזיר:

(דף רי"ף טו.) מתני' אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה השמלה מיוחדת שיש בה סימנים ויש לה תובעין אף כל דבר שיש בו סימנים ויש לו תובעין חייב להכריז:

גמ' בכלל מאי בכלל דברים כב כל אבדת אחיך:

שיש לה תובעין:

לאפוקי לאחר יאוש דלית לה תובעין.

ת"ר שם אשר תאבד ממנו פרט לאבדה שאין בה שוה פרוטה שאינו חייב ליטפל בה ולא להחזירה:

סימנין וסימנין יניח ולא יתן לא לזה ולא לזה.

סימנין ועדים ינתן לבעל עדים.

סימנין וסימנין ועד אחד עד אחד כמאן דליתיה דמי ויניח.

עדי אריגה ועדי נפילה ינתן לבעל עדי נפילה דאמרינן זבוני זבנה ומטיא לידיה דהאי ונפלה מיניה מדת ארכו ומדת רחבו תנתן למדת רחבו דאיכא למימר האי שעורי קא משער לה כד מכסי בה מרה וקאי אבל מדת ארכו לא משתער מדת ורחבו ומדת משקלותיו ינתן למדת משקלותיו הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה ודוקא בנקב יש בו בצד אות פלונית הוא אומר סימני החוט שקשור בו הגט והיא אומרת סימני החוט ינתן לה ודוקא במדת ארכו אבל בחיורא וסומקא לא הוא אומר בחפיסה והיא אומרת בחפיסה ינתן לו מידע ידעה דכל דאית ליה בחפיסה מנח ליה:

מתני' עד מתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכניו דברי ר"מ ר' יהודה אומר שלשה רגלים ולאחר הרגל האחרון שבעה ימים כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד:

גמ' תנא שכני אבדה. מאי שכני אבדה מקום שנמצאת בו אבדה:

ת"ר בראשונה כל מי שמוצא אבדה היה מכריז עליה ג' רגלים ואחר הרגל האחרון ז' ימים כדי שילך לביתו ג' ויחזור שלשה ויכריז יום אחד משחרב בית המקדש התקינו שיהו מכריזין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות משרבו האנסין דאמרי אבידתא למלכא התקינו שיהא מודיע לשכניו ומיודעיו ודיו:

מתני' אמר את האבדה ולא אמר את סימניה הרי זה לא יתן לו.

והרמאי אע"פ שאמר את סימניה הרי זה לא יתן לו שנאמר דברים כ עד דרוש אחיך אותו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי:

גמ' איתמר רב יהודה אמר אבידה מכריז דחיישינן לרמאי ור"נ אמר גלימא מכריז דלא חיישינן לרמאי דא"כ אין לדבר סוף ומאי אמר את האבדה ולא אמר את סימניה דקתני במתניתין דלא אמר סימנין מובהקין דידה והלכתא כר"נ:

והרמאי אע"ג שאמר את סימניה וכו':

ת"ר בראשונה כל מי שאבדה לו אבדה היה נותן את סימניה ונוטלה משרבו הרמאין התקינו שיהו אומרים לו הבא עדים שאין רמאי אתה וטול:

אבוה דרב פפא אירכס ליה חמרא אתא לקמיה דרבה בר רב הונא א"ל זיל אייתי סהדי דלאו דמאי את אזל אייתי סהדי אמר להו ידעיתו ביה דרמאי הוא אמרו ליה אין אמר להו אנא רמאה אנא אמרו ליה אנן לאו רמאה את קאמרינן אמר רבה בר רב הונא מיסתברא דלא מייתי איניש חובתא לנפשי' והני ודאי מיטעא קא טעו ולא אמרינן בכי הא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד:

מתני' כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל וכל דבר שאינו עושה ואוכל ימכר שנאמר שם כב והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו.

מה יהא בדמים רבי טרפון אומר (דף רי"ף טו:) ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן ר' עקיבא אומר לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן:

גמ' יעשה ויאכל עד כמה אמר שמואל עד י"ב חדש תניא נמי הכי כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל כגון פרה וחמור מיטפל בהן עד שנים עשר חדש מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן עגלים וסייחין מיטפל בהן שלשה חדשים מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן אווזין ותרנגולין מיטפל בהן שלשים יום מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן:

אמר רב נחמן בר יצחק תרנגולת כבהמה גסה דמיא תניא נמי הכי תרנגולת ובהמה גסה מיטפל בהן שנים עשר חדש מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן:

ורמינהי עגלים וסייחין מיטפל בהן ל' יום מכאן ואילך מוכרן בב"ד אווזין ותרנגולין וכל דבר שטיפולו מרובה יותר משכרו מיטפל בהם ג' ימים מכאן ואילך מוכרן בב"ד קשיא עגלין וסייחין אעגלין וסייחין קשיא אווזין ותרנגולין אאווזין ותרנגולין עגלים וסייחין אעגלים וסייחין לא קשיא הא דרעיא והא דפטמא אווזין ותרנגולין אאווזין ותרנגולין לא קשיא הא ברברבי הא בזוטרי:

ושאינו עושה ואוכל:

תנו רבנן דברים כב והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו שלא יאכיל עגל לעגלים סייח לסייחין אווז לאווזין תרנגול לתרנגולים:

מה יהא בדמים רבי טרפון אומר כו':

((ד"ת מ"ז) עד כאן לא פליגי אלא שנשתמש בהן אבל לא נשתמש בהן אם אבדו דברי הכל פטור לימא תהוי תיובתא דרב יוסף (עי' ברי"ף ב"ק סי' קטו) דאיתמר שומר אבידה רבה אומר כשומר חנם דמי ורב יוסף אומר כשומר שכר דמי אמר לך רב יוסף) בגניבה ואבדה כ"ע לא פליגי דחייב כי פליגי באונסין דשואל ר"ט סבר כיון דשרו ליה רבנן לאשתמושי בהו הוה ליה שואל (עי' לקמן ברי"ף סי' שמז) עלוייהו ואע"ג דלא אישתמיש בהו כמאן דאשתמש בהו דמי וחייב באונסין והאי אבדו דקתני במתני' כדרבה דאמר בפרק הזהב נגנבו בלסטין מזויינין אבדו שטבעה ספינתו בים ור"ע סבר לא ישתמש בהן וכיון דלא שרו ליה רבנן לאישתמושי בהו לא הוי שואל עלייהו הלכך אם אבדו בלסטין מזויינין אינו חייב באחריותן דה"ל כשומר שכר דאינו חייב באונסין:

א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר' טרפון:

ביד רחבה הוו זוזי דיתמי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל מהו לאישתמושי בהו א"ל הכי א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר"ט א"ל אביי והא איתמר עלה א"ר חלבו אמר רב הונא ל"ש אלא בדמי אבדה הואיל וטרח בהן אבל מעות אבדה לא והני כמעות אבדה דמו א"ל זיל לא שבקו לי דאשרי לך:

מתני' מצא ספרים קורא בהן אחת לל' יום ואם אינו יודע לקרות גוללן אבל לא ילמד בהן בתחלה ולא יקרא אחר עמו.

מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום ושוטחה לצורכה אבל לא לכבודו.

(דף רי"ף טז.) כלי כסף וכלי נחשת ישתמש בהן לצורכן אבל לא לכבודו כלי כסף וכלי נחשת ישתמש בהן לצורכן אבל לא לשוחקן כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהן עד שיבא אליהו.

מצא שק או קופה אם אין דרכו ליטול הרי זה לא יטול:

גמ' אמר שמואל מצא תפילין שם דמיהן ומניחן לאלתר דמילתא דשביחא דבי בר חבו:

ת"ר השואל ספר תורה מחבירו הרי זה לא ישאילנו לאחר ופותחו וקורא בו ובלבד שלא ילמד בו לכתחלה:

וכן המפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו כל שנים עשר חדש ופותחו וקורא בו ואם בשבילו פותחו אסור מאי קאמר הכי קאמר כשהוא גוללו פותחו וקורא בו מותר ואם בשבילו פותחו אסור:

אמר מר השואל ספר תורה מחבירו לא ישאילנו לאחר מאי איריא ספר תורה אפילו כל מילי נמי דאמר ר' שמעון בן לקיש (עי' לקמן סימן שכד) כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר ספר תורה איצטריכא ליה ס"ד אמינא ניחא ליה לאיניש דליתעביד מצוה כממוניה קמ"ל דאפילו הכי לא ישאיל:

אבל לא ילמד בהן בתחלה ולא יקרא אחר עמו:

ת"ר מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום ולא יקרא פרשה וישנה ולא יקרא פרשה ויתרגם ולא יפתח בו יותר משלשה דפין ולא יהו שלשה קורין בכרך אחד הא שנים קורין ואי קשיא לך הא דתנן ולא יקרא אחר עמו התם בשני ענינים הכא בענין אחד:

מצא כסות מנערה אחת לל' יום ה"מ בדעמרא אבל בדכיתנא לא דניעור קשה לה ודעמרא נמי לא אמרן אלא בחד גברא ובידא אבל בתרי גברי או בחוטרא לא.

תניא לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא ע"ג מגוד לצרכו אבל שוטחה על גבי מטה וע"ג מגוד לצרכה נזדמנו לו אורחים לא ישטחנה לא ע"ג מטה ולא ע"ג מגוד בין לצרכו בין לצרכה דחיישינן לה משום עינא בישא א"נ משום גנבי ת"ר המוצא כלי עץ משתמש בהן כדי שלא ירקבו כלי נחושת משתמש בהן בחמין אבל לא ע"י האור מפני שמשחיקן כלי כסף משתמש בהן בצונן אבל לא בחמין מפני שמשחירן מגריפות וקרדומות ישתמש בהן ברך אבל לא בקשה מפני שמפחיתן כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהן עד שיבא אליהו כדרך שאמרו באבדה כך אמרו בפקדון פקדון מאי עבידתיה גביה אמר רב חמא אמר רב ששת בפקדון שהלכו בעליו למדינת הים:

מצא שק או קופה אם אין דרכו ליטול ה"ז לא יטול מנא ה"מ דת"ר דברים כב והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם (ופעמים שאי אתה מתעלם הא כיצד כו' כ"ה בגמ'.) כיצד היה כהן והיא בבית הקברות זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה שלו מרובה משל חבירו לכך נאמר והתעלמת קרא למאי אילימא לכהן והיא בבית הקברות פשיטא השבת אבדה עשה דכתיב שם השב תשיבם לאחיך וטומאת כהן עשה ולא תעשה עשה דכתיב ויקרא כא וקדשתו ל"ת דכתיב שם לנפש לא יטמא ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה ואלא לשלו מרובה משל חבירו מדרב יהודה (דף רי"ף טז:) אמר רב נפקא דאמר ר"י אמר רב (דברים טו) אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם אלא לזקן ואינה לפי כבודו וקשיא לן והא השבת אבדה נמי עשה ולא תעשה היא עשה כדאמרן לא תעשה דכתי' שם כב לא תוכל להתעלם ומ"ש גבי טומאת כהן דקא חשיב ליה לעשה ולא תעשה דאית בה ולגבי השבת אבדה לא קא חשיב ליה ללא תעשה דאית ליה בה ומשנינן לא קשיא השבת אבדה דאיהי קא דחיא לא קא חשיב ליה ללא תעשה דאית בה ומסתברא לן דלא חשיב גבי השבת אבידה ללא תעשה דאית בה דלא צריך ליה דלאו איהו דחי אלא עשה לחודיה הוא דדחי וטומאת כהן דמידחיא היא קא חשיב ליה לעשה בהדי לא תעשה כי היכי דלא לידחי להו עשה דהשבת אבדה דלא אשכחן עשה דדחי אלא לא תעשה לחודיה אבל לא תעשה ועשה לא אשכחינן ליה דדחי הלכך עשה דהשבת אבדה לא דחי ללא תעשה דטומאת כהן משום דאיכא בהדיה עשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה תדע כדבעינן למהוי השבת אבדה מידחיא מקמי עשה דכיבוד אב ואם קא חשבינן עשה דהשבת אבדה בהדי לא תעשה דידיה כי היכי דלא לידחי ליה עשה דכיבוד אב ואם דאמרינן לקמן ת"ר יכול א"ל אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל (ויקרא יט) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו הא לאו הכי דחי ליה עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה :

אמר (רבה כ"ה בגמ' (דף ל:)) רב הכישה נתחייב בה אביי הוה יתיב קמיה דדבה חזא הנהו עיזי שקל קלא שדא בהו א"ל איחייבת בהו זיל אהדרינהו:

דרכו להחזיר בשדה ואין דרכו להחזיר בעיר בעיא ולא איפשיטא הלכך לא יחזיר בעיר אמר (בא"י הגי' רבה) רבא כל שבשלו מחזיר בשל חברו מחזיר כל שבשלו טוען ופורק בשל חברו טוען ופורק ר' ישמעאל בר' יוסי הוה קא אזיל באורחא פגע ההוא גברא דהוה קא דרי פיתכא דאופי והן חריות של דקל אותבינהו וקא מיתפח א"ל דלי לי א"ל כמה שויאן א"ל פלגא דזוזא יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרינהו הדר זכה בהו אמר ליה דלי לי יהיב ליה פלגא דזוזא אחרינא כיון דחזא דקא בעי למיזכא בהו א"ל לכולי עלמא מופקר ולדידך לא מופקר ואע"ג דלא הוי הפקר כי האי גונא רבי ישמעאל ברבי יוסי במילתא בעלמא הוא דאוקמיה אבל איהו לכולי עלמא אפקריה והא ר' ישמעאל ברבי יוסי זקן ואינה לפי כבודו הוה ר' ישמעאל ברבי יוסי לפנים משורת הדין הוא דעבד דתני רב יוסף שמות יח והודעת להם זו בית חייהם וכו' (הביא הרי"ף לעיל בסי' רפב) :

אמר ר' יוחנן מפני מה חרבה ירושלים מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין:

מתני' איזו היא אבדה מצא חמור ופרה רועין בדרך אין זו אבדה חמור וכליו הפוכים ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבדה החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבע וחמש פעמים חייב שנאמר דברים כב השב תשיבם לאחיך היה בטל מן הסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל בטל אם יש שם בית דין מתנה עמו בפני בית דין ואם אין שם בית דין בפני מי יתנה שלו קודם:

(דף רי"ף יז.) גמ' תניא מצא טלית באסטרטיא קרדום באסטרטיא פרה רצה בין הכרמים הרי זו אבדה טלית בצד גדר קרדום בצד גדר פרה רועה בין הכרמים אין זו אבדה ג' ימים זה אחר זה הרי זו אבדה ראה מים שוטפים ובאים ה"ז גודר בפניהם:

אמר רבא (דברים כג) לכל אבדת אחיך לרבות אבדת קרקע:

החזירה וברחה החזירה וברחה וכו'.

ואימא השב חדא זימנא תשיבם תרי זימני אמר רבא השב אפילו מאה פעמים משמע תשיבם אין לי אלא לביתו לגינתו ולחורבתו מנין ת"ל תשיבם מכל מקום והיכא דאהדרה לדוכתא דמינטרא לא צריך דעת בעלים דאמר מר הכל צריכין דעת בעלים חוץ מהשבת אבדה לבעלים שהרי ריבתה תורה השבות הרבה דברים כב שלח תשלח שלח אפילו מאה פעמים תשלח אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מנין ת"ל תשלח שמות כג מכל מקום עזוב תעזוב אין לי אלא בעליו עמו אין בעליו עמו מנין תלמוד לומר תעזוב מכל מקום דברים כב הקם תקים אין לי אלא בעליו עמו אין בעליו עמו מנין ת"ל תקים מ"מ במדבר לח מות יומת אין לי אלא במיתה הכתובה בו מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה רשאי להמיתו בכל מיתה שאתה יכול ת"ל יומת מ"מ וכן הכה תכה דברים כד השב תשיב אין לי אלא שמשכנו ברשות בית דין משכנו שלא ברשות בית דין מנין תלמוד לומר תשיב מכל מקום וכן שמות כג חבול תחבול אין לי אלא שמשכנו ברשות משכנו שלא ברשות מנין תלמוד לומר תחבול מכל מקום והני תרי קראי למה לי חד לכסות יום וחד לכסות לילה דברים טו פתוח תפתח אין לי אלא לעניי עירך לעניי עיר אחרת מנין ת"ל תפתח מכל מקום שם נתון תתן אין לי אלא מתנה מרובה מתנה מועטת מנין ת"ל תתן מ"מ שם הענק תעניק אין לי אלא שנתברך הבית בגללו לא נתברך הבית בגללו מנין ת"ל תעניק מ"מ שם והעבט תעביטנו אין לי אלא שאין לו ואינו רוצה להתפרנס יש לו ואינו רוצה להתפרנס מנין ת"ל תעביטנו מ"מ זו דברי רבי יהודה אבל חכמים אומרים יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו ומה אני מקיים תעביטנו דברה תורה בלשון בני אדם ויקרא יט הוכח תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין תלמוד לומר תוכיח מ"מ.

גרסינן בפרק במה בהמה יוצאה (שבת נד:) כל שאפשר לו למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו על אנשי עירו ולא מיחה נתפס על אנשי עירו בכל העולם כולו ולא מיחה נתפס על כל העולם כלו אמר רב פפא והני דבי ריש גלותא מיתפסי אכולי עלמא.

גרסינן בערכין (דף טז:) ת"ר ויקרא יט לא תשנא את אחיך בלבבך יכול לא תכנו ולא תסטרנו ולא תקללנו תלמוד לומר בלבבך בשנאה שבלב הכתוב מדבר ומנין לרואה דבר מגונה בחבירו שחייב להוכיחו תלמוד לומר הוכח תוכיח הוכיחו ולא קיבל מנין שיחזור ויוכיחו תלמוד לומר תוכיח יכול אפילו פניו משתנין תלמוד לומר שם לא תשא עליו חטא תניא א"ר טרפון תמיה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין שיניך אומר לו טול קורה מבין עיניך אמר רבי אלעזר בן עזריה תמיה אני אם יש בדור הזה שיכול להוכיח אמר רבי עקיבא תמיה אני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח אמר רבי יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים וארץ שהרבה פעמים לקה עקיבא בן יוסף על ידי שהייתי קובל עליו לפני רבן גמליאל ברבי וכל שכן שהוסיף בי אהבה לקיים מה שנאמר (משלי ה) אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך.

גרסינן בפרק שני דייני גזירות (כתובות קה:) אמר אביי האי צורבא דרבנן דרחמי ליה בני מאתיה לאו משום דמעלי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא.

ובפרק הבא על יבמתו (יבמות סה:) אמרינן א"ר אלעא משום ר' יהודה בר"ש כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע ר' אבא אומר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך:

(ערכין טז:) עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד קללה ורבי יוחנן אמר עד נזיפה כתנאי ר' אליעזר אומר עד הכאה ורבי יהושע אומר עד קללה בן עזאי אומר עד נזיפה אמר ר' יוחנן ושלשתן מקרא אחד דרשו שנאמר ש"א כ ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות וכתיב ויטל שאול את החנית עליו להכותו מאן דאמר עד נזיפה דכתיב ויחר אף שאול ביהונתן ומאן דאמר עד קללה דכתיב שם לבשתך ולבושת ערות אמך ומ"ד עד הכאה דכתיב ויטל שאול את החנית להכותו ומ"ד עד נזיפה הא כתיב הכאה וקללה שאני התם אגב חביבותא יתירתא דהויא ליה ליהונתן בדוד מסר נפשיה טפי.

עד היכן לא ישנה אדם מאכסנאי שלו רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד שיפשילו כליו לאחוריו וכל כך למה דאמר מר אכסנאי פוגם ונפגם.

(ערכין טז:) אמר רב יהודה אמר רב מנין שלא ישנה אדם מאכסניא שלו מן התורה שנאמר (בראשית יג) אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה ר' יוסי בר' חנינא אמר מהכא שם וילך למסעיו מאי בינייהו איכא בינייהו אכסניא דאקראי:

(דף לא:) היה בטל מן הסלע וכו' לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל תנא כפועל בטל והא לאו בטל הוא (דף רי"ף יז:) אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה:

אם יש שם ב"ד מתנה עמו בב"ד כו'.

איסור ורב ספרא עבדו עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג בלא דעתא דאיסור אתו לקמיה (בגמ' איתא לקמי' דרבה בר רב הונא וע"ש בגליון) דרבא א"ל זיל אייתי לי תלתא דפלגת קמייהו א"נ תרי מגו תלתא א"נ תרי דפלגת קמי בי תלתא א"ל מנא לך הא א"ל דתנן אם יש שם בית דין מתנה עמו בבית דין א"ל מי דמי התם אפוקי ממונא ממר ומיתן למר הכא אנא דידי שקלי גלוי מילתא בעלמא הוא בתרי סגיא תדע דתנן אלמנה מוכרת שלא בפני בית דין אמר ליה אביי ולאו אתמר עלה אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אינה צריכה בית דין מומחין אבל היא צריכה בית דין הדיוטות:

מתני' מצאה ברפת אינו חייב בה ברה"ר חייב בה היתה בבית הקברות הרי זה לא יטמא לה אם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר הרי זה לא ישמע לו פרק וטען פרק וטען אפילו ד' וה' פעמים חייב שנאמר שמות כג עזוב תעזוב עמו הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה אם רצית לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו היה זקן או חולה חייב.

מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון ר"ש אומר אף לטעון רבי יוסי הגלילי אומר אם היה

(דף רי"ף יח.) עליו יותר ממשאו אין זקוק לו שנאמר שם תחת משאו משאוי שהוא יכול לעמוד בו:

גמ' ת"ר הרי שאמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל ויקרא יט איש אמו ואביו תיראו וגו' כולכם חייבין בכבודי:

מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון פרישנא מצוה מן התורה לפרוק עמו בחנם ולא לטעון בחנם אלא בשכר תנינא להא דת"ר פריקה בחנם טעינה בשכר ר"ש אומר זה וזה בחנם וקי"ל כרבנן ת"ר אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה לטעון עם השונא כדי לכוף את יצרו ושונא שאמרו שונא ישראל ולא שונא שבעכומ"ז שניהן אוהבין שניהן שונאין מצוה לפרוק משום צעב"ח:

ת"ר (דברים כב) כי תראה יכול מרחוק ת"ל כי תפגע או כי תפגע יכול פגיעה ממש ת"ל כי תראה הא כיצד ראיה שיש בה פגיעה שיערו חכמים אחד משבע ומחצה במיל וזה הוא ריס ((ד"ת מ"ז) תנא) ומדדה עמו עד פרסה אמר רבה בר רב הונא ונוטל שכר:

ר' יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יותר ממשאו אין זקוק לו. וליתא לדר' יוסי הגלילי:

מתני' אבדתו ואבדת אביו שלו קודמת אבדתו ואבדת רבו שלו קודמת אבדת אביו ואבדת רבו של רבו קודמת לשל אביו שאביו הביאו לחיי העוה"ז ורבו שלמדו חכמה הביאו לחיי העוה"ב ואם היה אביו (במשנה שבגמ' איתא ואם היה אביו חכם וכו') שקול כנגד רבו אבדת אביו קודמת אביו ורבו נושאים במשא מניח את של רבו ואח"כ מניח את של אביו אביו ורבו שבוים בשביה פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו ואם היה אביו ת"ח פודה את אביו ואח"כ פודה את רבו:

גמ' מנא ה"מ אמר רב יהודה א"ר אמר קרא אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם אמר רב יהודה אמר רב כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך כלומר כל הנמנע מלעשות מצוה או מלסייע את חברו כדי שלא יעני סוף בא לידי עוני:

ת"ר רבו שאמרו רבו שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה דברי ר"מ רבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו ממנו ר' יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זה הוא רבו אמר רבא כגון רב סחורה דאסברן לי זוהמא ליסטרון שמואל קרע מאניה על ההוא מרבנן דאסבריה אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון פירוש שהיה מוריד ידו עד שחיו ואח"כ היה פותח ואחד פותח כנגדו מכוון ולא היה צריך להוריד ידו אמר עולא תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה וקורעין זע"ז ולענין אבדה במקום אביהן אינן מחזירין עד שיהא רבו מובהק :