רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף סח עמוד א

Hebrewbooks-LOGO.png צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

תנן שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום ותיובתא דרב אמר לך רב לצדדין קתני שכיר שעות דיום גובה כל היום שכיר שעות הלילה גובה כל הלילה והלכתא כרב דקי"ל (בכורות מט:) הלכתא כרב באיסורי:

כל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה שמות משום (ויקרא יט) בל תעשוק ומשום (שם) בל תגזול ומשום (שם) בל תלין פעולת שכיר ומשום (דברים כד) ביומו תתן שכרו ומשו' (שם) ולא תבוא עליו השמש:

אי זה הוא עשק ואי זה הוא גזל אמר אביי לא שכרתיך מעולם זה הוא עשק שכרתיך ונתתי לך שכרך זה הוא גזל רבא אמר זה הוא עשק זה הוא גזל לא שכרתיך מעולם או ששכרתיך ונתתי לך שכרך חד טעמא הוא ולמה חלקן הכתוב לעושק וגזל ואמר לא תעשוק את רעך ולא תגזול לעבור עליו בשני לאוין:

(דברים כד) ואליו הוא נושא את נפשו מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר לך את נפשו אלא שתתן לו שכרו ((גי' ד"ת) דאמר קרא ואליו הוא נושא את נפשו) דבר אחר ואליו הוא נושא את נפשו וכו' כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נשמתו ממנו:

מתני' אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים יש בהן משום שם ביומו תתן שכרו ויש בהן משום (ויקרא יט) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר אימתי בזמן שתבעו אבל לא תבעו אינו עובר עליו המחהו אצל החנוני או אצל השלחני אינו עובר עליו השכיר נשבע בזמנו ונוטל עבר זמנו אינו נשבע ונוטל ואם יש עדים שתבעו הרי זה נשבע ונוטל:

גמ' ת"ר לא תלין פעולת שכיר יכול אפילו לא תבעו תלמוד לומר אתך לדעתך יכול אפילו אין לו ת"ל אתך והוא שיש אתך יכול אפילו המחהו אצל החנוני או אצל השלחני ת"ל אתך ולא שהמחהו אצל החנוני או אצל השלחני:

המחהו אצל החנוני או אצל השלחני אינו עובר עליו:

איבעיא להו חוזר או אינו חוזר רב ששת אמר אינו חוזר רבה אמר חוזר אמר רבה מנא אמינא לה דקתני אינו עובר מעבר הוא דלא עבר הא מהדר הדר והלכתא כרבה דדייקא מתני' כותיה ואי קשיא לך הא דאמרינן בגיטין בפירקא קמא (דף יג:) אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה דאלמא לא מצי למהדר התם מנה לי בידך קא"ל דקא מקני ליה להאי מאי דאית ליה גביה דהאיך אבל הכא לית ליה גבי חנוני מידי דמקני ליה להאי אלא בהקפה הוא דבעי מיתן ליה הלכך בדלא יהיב ליה חנוני מצי למהדר על בעה"ב ואי קשיא לך האי דאמרינן בגמרא דבני מערבא (פ"ו דשבועות הלכה ה) בענין חנוני על פינקסו הדא דתימא בשלא העמידו אצלו אבל אם העמיד הפועלים אצל חנוני אין בעה"ב חייב לפועלים כלום דאלמא קנו ואע"ג דלית ליה לבעה"ב גבי חנוני כלום בני מערבא כרב ששת ס"ל דאמר אינו חוזר ולית הלכתא כותיה הדין סברא דילן ואיכא מרבואתא מאן דמוקים להא דאמר רב הונא א"ר כמתנה בלחוד ודייק להאי סברא מדאמרינן התם אי מההיא הוה אמינא הני מילי מתנה מרובה אבל מתנה מועטת אימא לפניו לא ליבעי קמ"ל אבל המחאה במלוה וכיוצא בה דפרעון הוא קאמר דמצי הדר ביה ואייתי ליה ראיה מהא שמעתא דהמחהו אצל החנוני דאמר רבה חוזר ואנן הא קא ברירנן דהמחהו אצל החנוני לא דמיא להך דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך ודקאמר דהא דאמר רב הונא א"ר במתנה בלחוד היא ליתא ממעשה (גיטין יד.) דהנהו גינאי דעביד חושבנא בהדי הדדי פש חמש אסתירי גבי חד מינייהו אמרי ליה יהבינהו ניהליה למרי ארעא בטסקא באפי מרי ארעא וקנו מיניה לסוף אזל עבד חושבנא בין דיליה לנפשיה ולא פש גביה ולא מידי אתא לקמיה דרב נחמן א"ל מאי אעביד לך חדא דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ועוד דהא קנו מידך וכו' ואי הא דאמר רב הונא אמר רב במתנה בלחוד הוא היכי קא גמר מיניה רב נחמן למרי טסקא דפרעון הוא ולא מתנה קא יהבי ליה אלא ודאי הא דאמר רב

נימוקי יוסף

לצדדין קתני. והכי קאמר שכיר שעות יש שגובה כל הלילה ויש שגובה כל היום וכדאמרן ופסק הריא"ף ז"ל כרב וכדכתיבנא וכן הרמב"ם ז"ל בפ' י"ח מהל' שכירות:

חמשה שמות. בין עשה בין לא תעשה ואע"ג דחמשה לאוין כתיבי בקרא דתרי לא תעשוק כתיבי אינו מונה לאו כפול ותניא בברייתא כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נשמתו ממנו:

מתני' א' שכר אדם שכר בהמה וכלים יליף בגמ':

לא תבעו וכו'. בגמרא יליף לה כתיב אתך מדעתך ולא מדעתו:

המחהו. נתקו מאצלו והעמידהו אצל חנוני שהיה הפועל צריך לקנות פירות מחנוני ואמר ליה בעל הבית לחנוני תן לו בדינר פירות ועלי לשלם או אמר לשולחני תן לו בדינר מעות:

נשבע ונוטל וכו'. בגמ' מפרש:

גמ' לדעתך. פירוש ולא מדעתו:

חוזר. אצל בעה"ב אם לא נתן לו החנוני ויתחייב בעה"ב לשלם והכי קי"ל כרבה דמתני' דייקא כוותיה והקשה הרב אלפסי ז"ל למה חוזר והא קיימא לן כרב דאמר בפ"ק דגיטין (דף יג.) מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קונה וכיון דקנה למה חוזר ותירץ דכי אמרינן קנה בדאית ליה גביה ההוא מנה והיינו לישנא דרב מנה לי בידך אבל הכא לית ליה גבי שולחני וחנוני מידי אלא בהקפה הוא ממחה אצלו פועלים ואשמועינן רבה דלא אמרינן מסתמא פועל אדיבוריה דשולחני וחנוני קא סמיך דאמידי ליה ופטר בעל הבית וליחייבו אינהו מדין ערב כתן מנה לפלוני ואתחייב אני לך אלא דכל היכא דלא פטר ליה לבעל הבית להדיא חוזר [נמצא עכשיו לפי דעת זו לדידן דקי"ל כרבה דאומר חוזר דכל היכא דלית ליה גביה ולא מידי שניהם יכולין לחזור בהם שולחני ושכיר ואחרים פירשו דנהי דהכא בדלית ליה גבי שולחני עסקינן כדכתיבנא פלוגתא דרב ששת ורבה ליתא אלא בחזרה דשכיר דלאו חנוני ושולחני אפילו רבה מודה דלא מצי הדרי בהו] (ומיהו כתב הגאון ז"ל בתשובה) דאע"ג דאיניש דעלמא דלית ליה גביה ולא מידי לא מיחייב אע"פ שהמחהו אצלו אם לא אמר בפירוש פטור אותו ואתחייב אני לך חנוני ושולחני אפילו רבה מודה דלא מצי הדרי בהו דכיון דאומנותן הוא ומתהני דליסמכי אינשי אדיבורייהו גמרי ומשעבדי נפשייהו ויש ראיה דאי ס"ד דלרבה שאמר חוזר חנוני נמי מצי הדר ביה כשכיר היכי תנן המחהו אצל חנוני ואצל שולחני אינו עובר עליו דמתניתין ודאי בדהדר תבע ליה שכיר לבעל הבית היא דאי לא פשיטא שכיון שנתרצה שכיר לבעל הבית בכך פשיטא שאינו עובר עליו אלא ודאי בדהדר ותבעיה שכיר לבעל הבית ואם איתא דשולחני לא מיחייב ולא מידי לשכיר ושכיר הדר ביה ותבע ליה לבעל הבית אמאי אינו עובר עליו אלא ודאי כדאמרן דאפילו לרבה שולחני מחייב ליה לשכיר ומשום הכי אע"ג דהדר שכיר ותבעיה לבעל הבית אינו עובר עליו ומיהו אף על גב דשולחני משתעבד ליה לשכיר סבירא ליה לרבה דכיון דשכיר לא פטריה לבעל הבית בהדיא חוזר עליו ואפילו בדאית ליה גבי שולחני לההיא מידי שהמחהו בו הכי הויא דינא דאף על גב דקני ליה במעמד שלשתן היינו לענין שאין הנמחה יכול לחזור בו אבל המקבל יכול לחזור בו אצל הלוה כל שלא פטרו בפירוש וכן דעת רבינו תם ז"ל [והגאון בתשובה] כתב עוד דאע"ג דדינא הכי הוא דמלוה מצי הדר ביה על לוה אם נתרשל מלוה ולא תבע לאותו שהמחהו אצלו עד שאירע לו עניות לוה פטור דהוה ליה כמי שהראה לו מקום שיש בו מעות צרורות מונחות ואמר לו טול משם וקבל עליו ופשע ולא נטל עד שאירע בהן מאורע דודאי פטור: