רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף סב עמוד ב

הלכות רב אלפס

דילמא פרעיה דקי"ל המפקיד אצל חברו בשטר ואמר לו החזרתי לך נאמן והאי דלא אמר החזרתי בדאיתיה בחיים אימור מלאך המות אנסיה ולהכי לא גבי ליה מיתמי והיכא דשקיל ליה איניש עיסקא מחבריה לאיעסוקי ביה ואזל ליה לדוכתא אחריתי ובעא למפלגיה לההוא עיסקא או זוזי דעיסקא קמי בי דינא אדעתא למישקל איהו ההוא פלגא דבתורת מלוה לאיעסוקי ביה לנפשיה ומפקיד ליה לההוא פלגא אחרינא דבתורת פקדון גבי איניש מעלמא כי היכי דלא ליתן ליה רווחא למרי עיסקא הא מילתא חזינא בה בעיא מקמי רבואתא ואהדרו דאע"ג דלית ליה לשותף למיפלג בלא דעתא דשותפיה אי עבד הכי ואתני קמי בי תלתא מאי דעבד עבד ולית ליה למארי עיסקא למישקל מינה רווחא ואייתו להו ראיה מההוא דאמרינן (דף לא:) איסור ורב ספרא עבדו עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג בלא דעתא דאיסור אתו לקמיה דרבא א"ל זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו א"נ תרי מיגו תלתא דפלגת קמייהו וכו' ואנן לא סבירא לן הכי דמהא שמעתא דרבא דאמר להכי קרו ליה עיסקא דא"ל לאיעסוקי ביה יהבי לך ולא למישתא ביה שיכרא שמעינן דלית ליה לשותף למיפלגיה לממונא למישקל פלגא לאיעסוקי ביה לנפשיה דלאו אדעתא דעביד ביה הכי יהביה ניהליה הילכך אי אתני ליה הדין תנאה בפני בל ב"ד שבעולם לא מהניא ליה הדין תנאה ולא כלום ועוד אי אמרת דמהני תנאה בההיא פלגא דבתורת מלוה ואע"ג דלאו אדעתא דהכי יהביה ניהליה מהני נמי באידך פלגא דבתורת פקדון ומשוי ליה לכוליה גביה כי מלוה ושקיל ליה לרווחא לחודיה ואע"ג דלאו אדעתא דהכי יהביה ניהליה ואם כן מאי אהני לן הא דעבדו רבנן עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון הואיל ומילתא תליא ביה בלוה ואי בעי לאתנויי עלה ולבטולה מצי מבטל לה אלא האי מימרא ודאי מימרא פריכא היא ולאו דסמכא הוא והא דאיסור ורב ספרא דאזל רב ספרא ופלג בלא דעתא דאיסור והנהו תרי כיתאי נמי דעבדי עיסקא בהדי הדדי דשמעת מינייהו דאית ליה לשותף למיפלג קמי תלתא בלא דעתא דשותפיה לאו כדהוי ממונא דחבריה הוא אלא כדהוי ממונא לתרוייהו הוא דמצי שותף למעבד הכי דכי שקיל ממוניה הוא דקא שקיל ומגופיה דעובדא שמעת דהאי עיסקא דעבדו איסור ורב ספרא בהדי הדדי דממונא דתרוייהו הוה דקאמר ליה רב ספרא לרבא מי דמי התם אפוקי ממונא ממר ומיתן ליה למר הכא אנא דידי שקלי גלויי מילתא היא ובתרי סגיא וכו' אלמא רב ספרא דידיה שקל ולאו ממונא דאיסור שקל הילכך ליכא למיגמר מהאי מעשה דאיסור ורב ספרא אלא למאן דבעי למישקל ממונא דנפשיה אבל למאן דבעי למישקל ממונא דחבריה לא ומהא שמעתא דרבא שמעינן דלית ליה למיעבד הכי וכן הלכתא אמר רבא חד עיסקא ותרי שטרי פסידא דמלוה תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלוה כגון דיהב ליה מלוה ללוה מאה יריען במאתן דינרין וכתב ליה חד שטרא במאה דינרין וחד שטרא במאה דינרין וזבן לחמשין יריען מינייהו במאה ותלתין דינרין וזבן לחמשין מינייהו בשבעין דינרין אי כתב להו בחד שטרא הוו אתו הני תלתין דרווחא ממלו להנך תלתין דפסידא והשתא דכתבי להו בתרי שטרי כיון דמדינא שקיל מלוה תילתא באגר ודרי בהפסד פלגא אישתכח דקא פסיד מלוה מקרנא דיליה ה' דינרין דקא שקיל י' מהנך תלתין דאגר ודרי חמיסר דינרין מהנך תלתין דפסידא והיינו פסידא דמלוה תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלוה דאתי תלתין דאגר ממלו להנך תלתין דפסידא ושקיל מלוה קרנא דיליה ולא שקיל לוה כלום דאילו איכתיבו בתרי שטרי הוה לוה שקיל חמשה דינרי רווחא והיינו פסידא דלוה דהשתא לא שקיל מידי:

ואמר רבא האי מאן דקביל עיסקא מחבריה ופסיד וטרח ומלייה ולא אודעיה לא מצי א"ל דרי מהאיך פסידא בהדאי דא"ל להכי טרחת ומליתיה דלא ליקרי לך מפסיד עיסקי

נימוקי יוסף

אמר רבא חד עיסקא וכו'. משום דסתם עיסקא תלתא באגר לבעל הבית ופלגא בהפסד כדאמרינן באיזהו נשך [דף סח:] גבי שטרא דרב עיליש דאי לא מתחזי כרביתא דכיון דפלגא מלוה אי לאו דשקיל מנתא באגרא דפלגא דפקדון אשתכח דקא טרח בפקדון משום רבית דמלוה הילכך מאן דיהיב עיסקא שני חבילות בגדים במנה ניכתוב שטר על מנה ואי מפסיד באחד מדמי הקרן שהוא חמשים. ה' דינרין וישתכר בחברתה ט"ו דינרים אין כאן חשבון להפסד לבד ולשכר לבד אלא נשתכרו בפרקמטיא זו עשרה דינרין ויטלו הבעלים שליש שהם ג' דינרין ושליש דינר [דהוא עשרין מעי פשיטי] והמקבל שני שלישים ואי כתב עלייהו שני שטרות שטר על כל חבילה של חמשים נמצא יש חשבון על כל אחת ויקבל עליו המלוה בהפסד החצי שהוא ב' דינרין וחצי ובשכר של חברתה לא יטול אלא שליש ולא נמצא לחלקו שכר אלא ל' פשיטין הרי פסידא דמלוה [שלא יגיענו ריוח אלא שני דינרין וחצי שהוא ט"ו מעי פשיטי]:

תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלוה קבל הימנו היום במנה ולמחר במנה וכתב שטר של מאתים הפסיד הלוה כדפרישנא שאם יהיה הפסד בזה ושכר בזה לא יחשבו כל אחד לבדו אלא השכר ימלא את הקרן תחלה והמותר יחלוקו ואם כתב שני שטרות כמשפט היה מחשב ההפסד של זה לבד והשכר שבזה לבד ויקבלו הבעלים עליו בהפסד החצי ובשכר השליש:

לא מצי אמר. לבתר דמלייה מהאיך פסידא קבל עליך חצי ההפסד ובשכר טול השליש ונמצאת פוחת מן הקרן:

להכי טרחת. אמר המחבר להכי טרחת וכו' תימה לי אמאי לא א"ל רווחא לקרנא משתעבד ואמאי איצטריך ליה למטען כולי האי כיון דמכל מקום רווחא קמן הוא כדלקמן ואפשר דהך [גופא] הוא טעמא דרווחא לקרנא משתעבד משום דסתמא דמילתא כל מאן דטרח בעיסקא לא ניחא ליה שיפחות קרנא ושיקבל הוא הריוח כדי דלא ליקרי ליה מפסיד עיסקי עד כאן:

דמדלא אודעתן. מעיקרא נכלם היית בדבר ואדעתא דמלויי קרנא טרחת והא דמשמע מהכא דדוקא משום דלא אודעתן הא הודיעו לא אמרינן רווחא לקרנא משתעבד ופלגי רווחא ופסידא כל חד באפי נפשיה היינו משום דאכתי ליתיה לרווחא ואילו אמר לא בעינא לאיעסוקי ביה [אפילו אתני מעיקרא וקבעו זמן] לא גרע מפועל דקי"ל דיכול לחזור בו [אפילו בחצי היום] אבל היכא דאיתא רווחא אישתעבד ליה לקרנא דנהי דמצי מיהדר ביה דלא לאיעסוקי ביה אפ"ה לאו כל כמיניה דליפלוגי רווחא מקמי זימניה דלקרנא משתעבד:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט