קטגוריה:בראשית יח יז

עריכה

השאלות

(יז – כא)    מה הטעמים שנתן שלא יכסה מאברהם מפני שיהיה לגוי גדול. ומ"ש כי ידעתיו וכו' שנתקשו המפרשים בהתכת הכתובים. אחר שאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה א"כ החליט שהם חייבים ולמה ירד לראות. ומהו הירידה הזאת. ולמה הלכו המלאכים לסדום הלא היה יכול להמטיר עליהם גפרית ואש בלעדם:

אלשיך

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ומה זו תמיהה. ועוד אומרו ואברהם בלתי צודק, כי מה יתן ומה יוסיף אל הענין מה שיהיה לגוי גדול וכו' ושנברכו בו וכו'. וגם אומרו כי ידעתיו וכו', שהוא נתינת טעם, ויראה בלתי צודק. וכן אומרו למען הביא וכו' היה לו לומר למען הביא על בניו, כי איך יאמר שיצוה את בניו ושמרו אחריו דרך ה' למען הביא על אברהם וכו':

אך יאמר במה שידענו כי "וה'" הוא ובית דינו. והענין נמשך אחר הקודם. והוא כי הנה "וישקיפו" שהיא השקפה לרעה, שהביטו בהתלבשות הבטת רוגז. והנה "אברהם הולך עמם לשלחם" וירא השקפתם לרעה. וחש הוא יתברך פן בראות אברהם מיד את סדום הפוכה כמו רגע וגפרית ואש מן השמים, הלא יהרהר בלבו לומר מה זה האכזריות חמה. היתכן לא היו חמישים צדיקים או יותר במקום ההוא. אך אין זה כי אם רשות שנתן הוא יתברך למלאכים להשחית, ולא הבחינו בין צדיק לרשע וכלו הכל. או לפחות יחשוב כי על פי מדת הדין לבדה בלי שתוף רחמים נעשה הכליה ההיא ויגדל הכאב מאד, כי הוא היה הולך ללוות את ההולכים לעשות שלא כרצונו. על כן בא הוא יתברך ואמר הנה "וישקיפו" השקפה לרעה "על פני סדום", שמורה כי משחיתים הם, ויחשוב כי על כן לא הבחינו בין צדיק לרשע. "ואברהם הולך עמם" ורואה הענין, וגם הוא הולך "לשלחם" ללוות את עושי הפך רצונו:

(יז) על כן "וה'" הוא ובית דינו באחדות אחד "אמר המכסה אני מאברהם" כי לא מאת המשחיתים הוא הענין, כי אם "אשר אני" - הוא הנזכר שהוא וה' - "עושה" בעצמו ולא המשחיתים. וגם לא מידת הדין לבדה, כי אם בשתוף מדת רחמים העושה:

(יח) ושמא תאמר יעשה הוא יתברך משפט צדקו ולא יחוש אל המהרהר, לזה אמר הנה מכמה טעמים אין לכסות ממנו. א. כי "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום", ועל כן יפקפק בבטחון, שיאמר איך תבא ברכת ואעשך לגוי גדול לידי גמר, אם ככה הוא יתברך מתנהג להניח הדבר אל המשחיתים, או את מדת הדין בלי שתוף רחמים. והלא לא יבצר מזרעו אשמת דבר, ויתעתדו לכליה חלילה:

ושמא תאמר, עם בניו לא יתנהג כך, רק עם גויי הארץ זולתם, לזה אמר עוד יש טעם שני, כי הלא אמרתי לו "ונברכו בו כל" "גויי הארץ", ועתה לא די שלא נברכו כי אם גם כלו מן העולם:

(יט) ועוד שלישית, והוא "כי ידעתיו וכו' לעשות צדקה ומשפט". והוא כי הנה צוויי אליו הוא שיצוה את בניו ושמרו דרך ה' לעשות וכו', שיאמר להם דרך ה' - שהדרך שהוא יתברך עושה יעשו הם - ומה הוא עושה "צדקה ומשפט" אף אתם כן. והנה בעיני אברהם, אין צריך לומר צדקה, כי אם אפילו משפט לא היה בענין סדום, כאומרו השופט כל הארץ לא יעשה משפט, ואם כן איך יאמר אברהם יעשו דרך שעושה ה' שהוא צדקה ומשפט, ולדעתו אפילו משפט אינו עושה חלילה, וזהו "כי ידעתיו וכו' דרך ה' לעשות צדקה ומשפט", על כן אודיענו האמת:

ועוד כי הצדקה ומשפט שיעשו בניו לא בלבד נוגעים אל בניו כי אם גם אל עצמו, ולמה אכסה ממנו. כי על ידי עשות ישראל צדקה ומשפט, ימשכו ויתקיימו הדורות עד לעתיד שתתקיים מתנת הארץ לאברהם ולזרעו, מה שאין כן אם ח"ו יהיה הפסק בקיום הדורות על העדר צדקה ומשפט, שלא יתקיים המעותד לעתיד לאברהם. ובראות כי אין זה דרך ה' חלילה לא יעשו הם צדקה ומשפט, וימנע טוב גם מאברהם עצמו, וזהו "למען הביא ה' על אברהם" וכו', והוא כי "עליו" ממש דבר "לך ולזרעך" "אתן" ומתי יתקיים אומר "לך", הלא הוא לעתיד לבא כנודע, שאז יתקיימו עשרה עממים את הקיני והקניזי וכו'. וכל האושר שלעתיד לבא הוא בצדקה ומשפט שיקדימו כד"א (ישעיה א כז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, וכמו שאמרו ז"ל על וארשתיך לי וכו':

או יאמר "כי ידעתיו" וכו', והוא, שמא תאמר איך אני אומר המכסה וכו' ואברהם וכו', והלא אדרבה בר עונש הוא אברהם שהיה קרוב אל סדום וידע כי המה רעים וחטאים ולא השיבם לה' יתברך כדרכו את כל עמים רבים. לזה אמר לא יאשם על זה, "כי" מה שידעתיו ואהבתיו בעצם, אינו על מה שהיה מגייר גוים "כי" אם "למען אשר יצוה את בניו" וכו'. והוא מה שאמרו ז"ל בפרקי דרבי אליעזר (פרק כד) כי כל הנפש אשר עשה אברהם מכל הגוים לא נמשך אל זרעם אחריהם כלל כי אם הם עצמם בלבד, אך לא כן זרעו כי נמשך עד עולם, וזה יאמר "כי ידעתיו" וכו', אינו אלא על שיצוה את בניו ואת ביתו אחריו, מה שאין כן הנפש אשר עשה שלא היה אל זרעם אחריהם, ועל כן לא יאשם על מה שלא עשה בסדום. ולא שאין לו זכות על מה שגייר