קטגוריה:בראשית יח יז
ויהוה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיהֹוָה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַֽיהֹוָ֖ה אָמָ֑ר הַֽמְכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַֽ/יהֹוָ֖ה אָמָ֑ר הַֽ/מְכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽ/אַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וַייָ אֲמַר הַמְכַסֵּי אֲנָא מֵאַבְרָהָם דַּאֲנָא עָבֵיד׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַיְיָ אָמַר בְּמֵימְרֵיהּ לֵית אַוְושַׁר לִי לִמְכַסְיָא מִן אַבְרָהָם מַה דַאֲנָא עָבֵיד וּמִן דִינָא הוּא דְלָא נַעֲבֵּיד עַד דְנוֹדַע יָתֵיהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | וַיְיָ בְּמֵימְרֵיהּ אָמַר הַמְכַסֵי אֲנָא מֵאַבְרָהָם רַחֲמִי יַת מַה דַאֲנָא עָבִיד הוֹאִיל וּכְרַכָּא דִסְדוֹם בְּגוֹ מַתַּנְתָּא דִי יְהָבִית לֵיהּ דִינָא הוּא דְלָא נָפִיךְ יָתָהּ עַד זְמַן דְאוֹדַע יָתֵיהּ: |
רש"י (כל הפרק)
"המכסה אני" - בתמיה
"אשר אני עושה" - בסדום לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו אני נתתי לו את הארץ הזאת וחמשה כרכין הללו שלו הן שנאמר גבול הכנעני מצידון וגו' בואכה סדומה ועמורה וגו' קראתי אותו אברהם אב המון גוים ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבירמב"ן (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
השאלות
(יז – כא) מה הטעמים שנתן שלא יכסה מאברהם מפני שיהיה לגוי גדול. ומ"ש כי ידעתיו וכו' שנתקשו המפרשים בהתכת הכתובים. אחר שאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה א"כ החליט שהם חייבים ולמה ירד לראות. ומהו הירידה הזאת. ולמה הלכו המלאכים לסדום הלא היה יכול להמטיר עליהם גפרית ואש בלעדם:
(יז – יח) "וה' אמר". אז אמר ה' אל מלאכיו שאין ראוי לכסות הדבר מאברהם באשר אברהם יהיה לגוי גדול, אין ראוי לכסות הדבר ממנו מפני ג' טעמים. א] אחר "שנברכו בו כל גויי הארץ":
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
וה' אמר המכסה אני מאברהם. רבי יצחק פתח: "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב". כל מי שמזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה, מה טעם? "זכר צדיק לברכה". וכל המזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה, מה טעם? "ושם רשעים ירקב". ארור המן ארורים בניו, חרבונה זכור לטוב. מצינו שהקב"ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן, שנאמר: "ה' זכרנו יברך". אין לי אלא ששים רבוא, מנין שכל אחד ואחד מישראל שהקב"ה מזכיר שמו ומברכו? שנאמר:" וה' אמר המכסה אני" וגו', וכתיב "ואברהם היה יהיה", לא הוה צריך קרא למימר אלא "ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה", אלא אמר הקב"ה: הזכרתי את הצדיק ואיני מברכו? ואברהם היו יהיה:
אמר רבי אלעזר: מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, שנאמר: כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', וכתיב: "ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה". ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים, שנאמר: "ואנשי סדום רעים וחטאים", וכתיב: "וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט" וגו'. למה גלה לו? לפי שהיה אברהם מהרהר בלבו על דור המבול, אפשר שלא היו בהם צדיקים שיסלח להם הקב"ה בזכותם? תדע לך שאף בסדום אמר: "האף תספה צדיק עם רשע". למה חלילה לך שני פעמים? בעולם הזה ובעולם הבא:
בתחילה היה סוד ליראים, "סוד ה' ליראיו". ואחר כך לישרים, "ואת ישרים סודו". ואחר כך לנביאים, "כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים". אמר הקב"ה: אברהם זה ירא שמים, שנאמר: "כי ירא אלהים אתה"; אברהם זה ישר, שנאמר: "מישרים אהבוך"; אברהם זה נביא, שנאמר: "כי נביא הוא", ואיני מגלה לו? אמר ר' יהושע בן לוי: משל למלך שנתן פרדס מתנה לאוהבו. לאחר זמן בקש המלך לקוץ מתוכו חמשה אילני סרק. אמר המלך: ואלו מן פטריקון שלו הייתי מבקש, לא היה מעכב; ומה בכך? נמלך בו. כך אמר הקב"ה: כבר נתתי הארץ מתנה לאברהם, שנאמר: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", וחמשה כרכין הללו בתוך שלו הן. ואלו מן פטריקון זה הייתי מבקש, לא היה מעכב; ומה בכך? נמלך בו. למלך שהיה לו שלשה אוהבים וכו' (כדכתוב ברמז ל"ד). דבר אחר: למלך שהיה לו סנקתדרין אחד, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו. פעם אחת בקש לעשות דבר חוץ מדעתו. אמר המלך: כלום עשיתי אותו סנקתדרין שלי, אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו? כך אמר הקב"ה: כלום קראתי לאברהם איש עצתי, אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו? דאמר ר' יודן: כך אמר הקב"ה: הרי יש שם לוט בן אחיו, ואיני מגלה לו? ורבנן אמרי: כבר קראתי[ו] אביהן של כולן, "כי אב המון גוים נתתיך"; דנין את הבן בלא דעתו של אב? גיהנם גליתי לו, מתן תורה גליתי לו; דינה של סדום מחר, ואיני מגלה לו? ר' אחא בשם ר' שמואל בר נחמן בשם ר' נתן אמר: אפילו הלכות ערובי חצרות היה אברהם יודע, אפילו שם חדש שעתיד הקב"ה לקראות לירושלים, שנאמר: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'", היה אברהם יודע. ר' חייא ורבנן דתמן בשם ר' יהודה: אין לך כל יום ויום שאין הקב"ה מחדש הלכה בבית דין העליון, מה טעם? "והגה מפיו יצא", ואין הגה אלא דברי תורה, שנאמר: "והגית בו יומם ולילה"; אפילו אותה הלכה היה אברהם יודע.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח יז.
ראו פסוק כא
הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה
אלוהים כעס על סדום, ככתוב: "וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד" (ביאור:בראשית יג יג)
מה עשה אלוהים?
- אלוהים שיעבד את ערי הככר וסדום במשך 12 שנים לכְּדָרְלָעֹמֶר (ביאור:בראשית יד ד), וזאת במטרה ששליטי הצפון יביאו להם את חוקיהם.
- אלוהים שלח את לוט לגור בסדום כדי ללמד אותם את חוקי האדם, וזאת במטרה לשנות את התנהגותם הרעה והחוטאת.
- אלוהים שלח את כדרלעמר להעניש אותם, "וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ" (ביאור:בראשית יד יא).
- אברהם הראה להם איך נוהג אדם צדיק הבא לעזרת החלש ומציל אותו.
כל הנ"ל לא עזר, אנשי סדום נותרו רשעים ביותר.
עכשיו אלוהים שולח שני עדים לבדוק את המצב בעיר, "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם לֹא, אֵדָעָה" (ביאור:בראשית יח כא).
מה היא בעיתו של אלוהים?
למה אדוני היה צריך להסביר לאברהם את תוכניתו להחריב את סדום. הרבה ערים הושמדו במלחמות או באסונות ולא היה צורך לאדוני להסביר למה הוא עומד להרוס את סדום.
- לוט גר בסדום ואולי לאברהם יהיה עצוב לאבד את לוט שבא איתו מחרן, ועכשו לוט ימות בגללו. אבל אלוהים ידע שהמלאכים יצילו את לוט אם הוא יהיה צדיק.
- אלוהים רוצה להסביר לאברהם את דרך אדוני ומה הוא מצפה שבנו העתידי של אברהם ילמד, ככתוב: "כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט).
- אלוהים רצה שאברהם ידע שהוא חלק מהסיבה לחורבן העיר.
סדום היתה עיר של רשעים ואלוהים שלח את כדרלעמר והמלכים להעניש אותם. אברהם רדף אחרי המלכים והציל את אנשי סדום הרשעים. למעשה, אברם החזיר אותם לסדום ובמקום שאנשי סדום יהיו עבדים בגלות ויפסיקו להיות רשעים, אלוהים החזיר אותם לסדום כדי להרוג אותם.
בנוסף, אברהם נשבע שהוא לא יקח דבר ולא יהנה מרכוש סדום הרשעה, ככתוב: "אִם מִחוטּ וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (ביאור:בראשית יד כג).
הצהרה זו גרמה לבעייות:
- אברם הצהיר בשם אלוהים שלא ייקח מרכוש סדום הרשעה. והנה נוצר מצב שבו שרה עומדת ללדת בן, ולוט או אנשי סדום האחרים כנראה יביאו לו מתנות.
- בזמנו לאברהם לא היה יורש, אך הוא למעשה נשבע גם בשם יורשיו.[1], [2] כל עוד סדום לא הוחרבה, קיימת סכנה שאנשי סדום יעניקו מתנות לבני-ישראל, וכך בעצם תופר שבועת אברהם.
מכאן שאברהם הוא אחד הגורמים להחרבת סדום, ולכן אלוהים חייב לספר לו על כך.
ואכן אברהם מבין ונבהל, ומבקש מאלוהים לוודא מי הם הרשעים ולהרוג רק את הרשעים, ככתוב: "הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם רָשָׁע ... חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח כה).
תשובת אלוהים: אעשה משפט, לא אהרוג צדיקים, ואם יימצאו עשרה צדיקים בסדום, אחוס גם על האנשים הרשעים שבעיר.
בזאת הוסרה מאברהם האחריות להפיכת סדום. אם אנשי סדום לא למדו להטיב את דרכיהם עד כה, הרי שהם יימצאו אשמים ודמם בראשם.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
- ^ אדוני אסר על אדם, ביחיד, לפני שחוה נוצרה, לאכול מעץ "הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב יז), ומדברי הנחש וחוה, גם לחוה אסור היה לאכול מהעץ (בראשית ג ג).
- ^ כשם שיהונתן ביקש מדוד להשבע שדוד לא יפגע בביתו עד עולם (שמואל א כ טו), וכך דוד נשבע בשם יורשיו.
דפים בקטגוריה "בראשית יח יז"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.