ביאור:בראשית יח ב
בראשית יח ב: "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח ב.
וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו
עריכהאברהם יושב בפתח אוהלו, אולי מנמנם או רק עוצם את עיניו, והנה להפתעתו הוא מתעורר ורואה שלושה אנשים ניצבים מעליו. אולי האנשים עמדו לפניו וחיכו זמן מה, ואולי הם עשו בכוונה רעש קל כדי להעירו.
אברהם היה בעל רכוש רב מאוד, ככתוב: "וְאַבְרָם, כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף ובַּזָהָּב" (בראשית יג ב), בעל צבא חזק ותקיף, "ויַָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר ושְּׁלֹשׁ מֵאוֹת" (בראשית יד יד), ו-"נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנו"ּ (בראשית כג ו). הוא לבטח פחד מאוד כשנוכח לגלות שזרים באו וניצבו מעליו:
- איך הכלבים לא נבחו ולא הזהירו אותו?
- איך הבקר, שעמד במרחק ריצה, לא געה למראה הזרים?
- איך שומריו לא ראו אותם?
- איך רועי הצאן שלו לא באו להזהיר אותו?
כבר ההופעה המיוחדת הזו רמזה לאברהם שאורחיו הם אנשים מיוחדים במינם ושמגיע להם כבוד רב.
למה האנשים באו?
עריכההדבר היחיד שהם עשו היה להודיע לשרה על התעברותה העתידית, "שׁוֹב אָשׁובּ אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (ביאור:בראשית יח י), מכאן שזו היתה הסיבה לבואם.
שרה צחקה. זה אומר שאברהם לא סיפר לה על כך מקודם ושזו הפעם הראשונה שהיא שומעת זאת.
אז למה הוא לא אמר לה?
אברהם פחד לספר לה כדי שהוא לא יהיה כמצחק בעיניה, ואכן שרה צחקה למלאך ולאלוהים כאשר היא שמעה זאת. שרה היתה עושה ממנו קציצות – "זאת הדרך שלך לנסות לבוא אלי" היתה שואלת בסרקסטיות ומסרבת.
וַיָּרָץ לִקְרָאתָם
עריכהכאשר לוט ראה את המלאכים האלה, הוא קם לקראתם והשתחווה אפים ארצה (בראשית יט א) אבל לוט לא רץ כמו אברהם. כנראה הם היו ממש לפניו בשער העיר.
לפי הכתוב, אברהם "רץ לקראתם", כלומר הם לא היו במרחק נגיעה ממנו אלא רחוקים מעט, אחרת הוא לא היה יכול לקום ולרוץ לקראתם. למרות חום היום וגילו המתקדם של אברהם (בן 99), גיל שבוודאי אינו מתאים לריצה, אברהם חלק כבוד לאורחיו ורץ אליהם, במקום לקרוא להם לבוא אליו. כאשר אברהם רץ לקראת המלאכים הוא הודיע להם שהוא האיש החשוב במחנה ושזרים חשובים בעיניו, כמו כן הוא הודיע לאנשיו שהכל תחת שליטתו ושאין לו צורך בהגנה או עזרה.
אברהם הושיב את הזרים תחת העץ, הביא להם מים, והזמין אותם לרחוץ את רגליהם (בראשית יח ד). הוא לא הביא להם כסאות או כרים נוחים לישיבה, אלא הזמין אותם להישען כנגד העץ. אחר כך הוא הביא להם אוכל, "וְהואּ עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, ויַֹּאכֵלו"ּ. במידה מסוימת אברהם מנע מהזרים להתקרב לאוהלו ולאוהל הנשים, וכדי להסתיר זאת הוא חלק להם כבוד רב ושירות שהוא מעל ומעבר.