ביאור:בראשית יח ל

בראשית יח ל: "וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח ל.

וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה

יִחַר

"ח-ר-ה' - כַּעַס, זַעַם, רֹגֶז (מילוג), מלא חימה.
יחר זאת רמת כעס גבוה מאוד שלפעמים גורמת לרצח והריגה:

"וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (בראשית ד ה), קין כועס ומתכנן לרצוח את הבל.
"וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ: אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ" (ביאור:בראשית לא לה), כאשר רחל מבקשת שאביה לא ימשיך לחפש ויגרום למותה.
"וַיִּחַר לְיַעֲקֹב, וַיָּרֶב בְּלָבָן; וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן: מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי, כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי" (ביאור:בראשית לא לו), לאחר שלבן נכשל להוכיח את אשמתו של יעקב, ולבן הוא בן מוות.
"וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד, כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב, וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה" (ביאור:בראשית לד ז).
"יְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר: כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ, וַיִּחַר אַפּוֹ" (ביאור:בראשית לט יט), כאשר פוטיפר שמע שיוסף ניסה לאנוס את אשתו.
"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ: כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה" (ביאור:בראשית מד יח), כאשר יהודה מנסה לרצות את יוסף לא לפגוע בבנימין.
"וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה" (ביאור:בראשית מה ה), יוסף מרגיע את אחיו שהוא לא יהרוג אותם.

אברהם יודע שהוא מסתכן במוות כאשר הוא מתווכח עם אלוהים, וחושש מלהרגיז אותו.
אברהם מסביר לאלוהים שהוא מודע שעונשו מוות והוא מוכן לסבול את עונשו אבל הוא חייב לדבר ולבקש צדק ומשפט.

אברהם הבין שהוא כבר ביקש שלוש פעמים להציל את הרשעים בזכות הצדיקים. הוא הבין שאין בסדום אפילו ארבעים צדיקים.
הוא לא ממשיך להוריד את מספר הצדיקים בחמישיות, אלא עובר לעשרות: מארבעים לשלושים.

עם-זאת, אברהם מבקש מאלוהים בנימוס שיהיה סבלני איתו: "אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי".
אלוהים מקבל את בקשת אברהם בהיסוס מסוים ואומר: "לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים", כאילו שיש לו ספק לגבי הימצאותם של שלושים צדיקים, ושצריך לבדוק העניין.