פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית יח לג

בראשית יח לג: "וַיֵּלֶךְ יְהוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח לג.


וַיֵּלֶךְ יְהוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָםעריכה

כאשר אלוהים סיים לומר את את דבריו, הוא לא חיכה לתגובת אברהם, אלא הסתובב והלך. השיחה נגמרה ונקטעה על ידי אלוהים. אברהם אולי היה ממשיך לדבר, ואת זה רצה אלוהים למנוע.

  • אברהם אמר: "ואֲַדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם", כלומר שזו בקשתו האחרונה, ואלוהים תפס אותו במילה ועזב.
  • עשר – מניין – אלוהים קבע שזה המספר המינימלי של צדיקים בעיר כדי למנוע חורבן העיר.
  • אלוהים היה חייב ללכת לפני שאברהם יעמיד אותו במצב קשה ויבקש להציל את סדום בעבור חמישה צדיקים, הרי בסדום היה רק צדיק אחד.

וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹעריכה

במשא ומתן בין אברהם לאלוהים עתיד הצדיקים, הרשעים וארץ סדום נדונו.

ככר הירדן שגרמה שאנשיה יהיו רשעים, נהפכה וירד עליה מטר של אש וגופרית. הגן הנפלא הזה חרב ואבד מהעולם.

לוט, שהוכיח שהוא צדיק, ברח להר והקים שני עמים: מואב ואמון אשר קיבלו נחלה לירושה מאדוני.

אברהם הוכיח שגם הוא צדיק המוכן להאבק למען הזולת.

הרשעים הוכיחו את רשעתם ולמרות שחלקם הוזהר נשארו בעיר ואבדו.