ביאור:בראשית יח יב

בראשית יח יב: "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח יב.

אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה

"בְלֹתִי" - בלוי, משומש, פגום, מובס, מבוזבז, מיואש, תשוש, חלש, גמור או זקן; לאו דווקא הפסקת המחזור. לדוגמא, נעל יכולה להיות בלויה אבל אין זה מחייב שאי-אפשר להשתמש בה כנעל.
"עֶדְנָה" - אהבה, רוך, חמדה, הנאה (מינית), פאר, הדר, גן-עדן.

ניתן להבין שמדובר בלידה: אחרי שהייתי בלויה ועזובה הנה אקבל אהבה וכבוד, רוך ואמהות.
ניתן להסתכל על המשפט כהצהרה או כשאלה:

הצהרה: שרה מדברת בזמן עבר: "הָיְתָה לִּי", כלומר היא ששה ושמחה לקראת העתיד שיביא לה "עֶדְנָה", כאילו שהעדנה כבר הגיעה.
שאלה: יש הקוראים את דברי שרה כשאלה מעליבה וזלזול בכוחו של אלוהים, במיוחד לאור תגובת המלאך "הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר" (ביאור:בראשית יח יד).

וַתִּצְחַק

המילה צחוק אינה מוגדרת. צחוק יכול להיות צחוק עם מישהו או צחוק על מישהו. צחוק יכול להיות מתענוג, שמחה או מבוז וכל רגש אחר ביניהם. אי-אפשר לדעת למה צחקה שרה מבלי לדעת את מחשבותיה. אמנם אסור להשתמש בדברי אלוהים לאברהם המסברים למה צחקה שרה כי לאלוהים היתה מטרה ושמא הוא לא תיאר את דברי שרה נכון. לדוגמא, שרה אמרה "ואַדֹנִי זָקֵן", ואלוהים ציטט אותה "הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד ואֲַנִי זָקַנְתִּי".

לא בטוח ששרה צחקה בלבה, אבל עניין הצחוק היה ההוכחה היחידה ששרה שמעה את דברי המלאך, וכאשר היא עונה "לֹא צָחַקְתִּי" היא מאשרת שהיא שמעה את כל השיחה, וכך אברהם הבין ששרה שמעה והיא יודעת שהוא יודע. זאת היתה הדרך של המלאך לקיים את השיחה האינטימית הזאת כאשר שרה ואברהם נמצאים רחוקים אחד מהשני.

יצחק קיבל את שמו בגלל שאברהם צחק, ואחר כך שמו אושר בשנית כאשר שרה צחקה. השם הזה הוא שם חיובי, לזכר הצחוק של שני הוריו שנבע משמחה ופליאה, לא מכעס או בוז.

וַאדֹנִי זָקֵן

שרה לא יכולה להאשים את אברהם בעקרות כי נולד לו ילד מהגר. מהמצב שנוצר הגר הוחזרה להיות שפחה של שרה, איבדה את מעמדה כאשת אברהם ולא יכלה ללדת יותר ילדים לאברהם.

שרה טוענת שאברהם זקן ושהיא רק בלה, משומשת. ניתן להבין שהיחסים ביניהם לא היו טובים ושאברהם לא שכב עם שרה. שרה מצידה חשבה שאין לו יכולת או צורך לשכב איתה יותר, ולכן היא חשבה שהוא זקן. היא לא הרגישה שהיא זקנה. לעומתה, אברהם חשב שקשה להביא ילד בגיל הזה: "הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָלֵּד, וְאִם שָׂרָה, הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד" (ביאור:בראשית יז יז), אבל לא חשב שאי-אפשר ליהנות מיחסי מין.

השימוש במילה "עֶדְנָה" (אהבה) מראה שמודבר על היחסים בינה לאברהם, ולא רק הולדת ילד.

וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ

כל מטרת הביקור של המלאכים היתה להודיע לה את ברכת אלוהים לאברהם ולה: "וְאֶת בְּרִיתִי, אָקִים אֶת יִצְחָק, אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶהּ" (ביאור:בראשית יז כא). מכאן ניתן ללמוד:

שרה שמעה את דברי המלאך שהיה ליד העץ ממקומה, בפתח אוהלה, והגיבה.
אברהם לא סיפר לה את ברכת אלוהים, וששם הילוד יהיה יצחק בגלל שהוא עצמו צחק לאפשרות הזו.
אברהם לא סיפר לה כי חשש שהיא תצחק עליו ולא תסכים לשתף פעולה בכניסה להריון.
אברהם לא הגיב, מכאן שרה הבינה שהוא כבר ידע את הבשורה הזאת.
כשם שאברהם צחק, כך גם שרה צחקה, ולכן שמו של הבן הוא יצחק כי שניהם צחקו.
אברהם לא הבין את סיבת בואם של האנשים, ולכן הוא לא קרא לשרה לבוא כאשר האנשים שאלו: "אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ"? (ביאור:בראשית יח ט), ואפשרי שזה היה להפך, אברהם ידע שידברו בעניין יחסי המין שלהם, ולכן הוא לא קרא לשרה לבוא.

"וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ" - למרות שהיא צחקה בקרבה, אין מן הנמנע שחיוך לא הופיע על פניה, או לחילופין כל תנועת גוף אחרת המעידה על צחוק וגיחוך פנימי.

היא חשבה שזו בדיחה מצחיקה. לא היה כעס או זלזול בדבריה כלפי אלוהים. היא רוצה לקבל "עֶדְנָה". אולי יש מעט מרירות על שהיא היתה צריכה לחכות ולסבול כל כך הרבה שנים. הן אם אלוהים יכול לעשות את זה עכשיו, אזי מדוע הוא לא עשה זאת קודם? היא לא הבינה את תוכניתו של אלוהים לחכות עד שאברהם יהיה מוכן לבן: יאסוף רכוש, ירכוש ניסיון חיים, יוכיח את אמונתו, ינצח במלחמה, יגדל את ישמעאל ויקבל ניסיון בחינוך ילדים, היינו, רק אז הוא יהיה ראוי לקבל את היורש האמיתי, יצחק.

מקורות

נלקח בחלקו מ-"ראש השנה: ישמעאל ילד לתרגול" סנדובסקי - sendowski , אילן - ilan. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. 11/08/2010 http://www.articles.co.il/article/77458