ביאור:בראשית יח יז
בראשית יח יז: "וַיהֹוָה אָמָר 'הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה?!'"
תרגום ויקיטקסט: וה' אמר (חשב) 'האמנם ראוי שאכסה (אסתיר) מאברהם את אשר אני מתכנן לעשות בסדום?!
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח יז.
אברהם סיים לארח את המלאכים בחברון. ועכשיו הוא מלווה אותם בדרכם לתחנתם הבאה - סדום. ה' עדיין לא סיפר לאברהם, מדוע הוא שולח את המלאכים לסדום. על כך ה' אמר (חשב), האמנם ראוי שאכסה (אסתיר) מאברהם את אשר אני מתכנן לעשות?! זו שאלה רטורית שהתשובה עליה ברורה: לא ראוי לעשות כך. לכן ה' החליט לשתף את אברהם בתכניותיו, שהן: לשלוח מלאכים לסדום, לבדוק אם המצב שם אכן גרוע כמו הצעקות העולות משם, ואם כן - אז להשמיד את סדום. בהמשך נאמר, שמטרת הסיפור היא להסביר לאברהם את דרכי עשיית הצדק של ה', כדי שבנו העתידי של אברהם ילמד ויידע (פסוק יט). בפרט, ה' רצה ללמד את אברהם (א) שצריך לרדת ולבדוק את המצב בעיר לפני שגוזרים את דינה, ולא לסמוך על שמועות; (ב) שאם יש עד עשרה צדיקים בתוך העיר, צריך לסלוח לכל העיר ולא להשמיד אותה; (ג) שאם אין עשרה צדיקים בעיר, צריך להשמיד את כל העיר.
אבל מדוע ה' החליט לספר לאברהם על תכניותיו דווקא לגבי סדום -- הרי היו עוד הרבה ערים שנחרבו, וה' לא סיפר לאברהם על כל אחת מהן? -- נראה שיש קשר אישי בין אברהם לבין סדום:
1. בסדום גר לוט, קרובו של אברהם.
2. ערי הכיכר הן חלק מארץ כנען, שה' הבטיח לאברהם. לכן לפני שה' מחריב את הערים האלה הוא מודיע לאברהם (ע"פ רש"י).
3. אנשי סדום הם שכנים של אברהם, וראוי שאברהם יתפלל בעד שכניו (ע"פ רמב"ן על פסוק יח).
4. אברהם במידה מסוימת גרם לחורבן העיר. סדום היתה עיר של רשעים ואלוהים שלח את כדרלעמר והמלכים להעניש אותם. אברהם רדף אחרי המלכים והציל את אנשי סדום הרשעים. למעשה, אברם החזיר אותם לסדום, במקום שאנשי סדום יהיו עבדים בגלות ויפסיקו להיות רשעים. בנוסף, אברהם נשבע שהוא לא יקח דבר ולא יהנה מרכוש סדום הרשעה (בראשית יד כג): "אִם מִחוטּ וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם". הצהרה זו גרמה לבעיות: אברם הצהיר בשם אלוהים שלא ייקח מרכוש סדום הרשעה. והנה נוצר מצב שבו שרה עומדת ללדת בן, ולוט או אנשי סדום האחרים כנראה יביאו לו מתנות. בזמנו לאברהם לא היה יורש, אך הוא למעשה נשבע גם בשם יורשיו.[1], [2] כל עוד סדום לא הוחרבה, קיימת סכנה שאנשי סדום יעניקו מתנות לבני-ישראל, וכך בעצם תופר שבועת אברהם. מכאן שאברהם הוא אחד הגורמים להחרבת סדום, ולכן אלוהים חייב לספר לו על כך. ואכן אברהם מבין ונבהל, ומבקש מאלוהים לוודא מי הם הרשעים ולהרוג רק את הרשעים, ככתוב (פסוק כה): "הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם רָשָׁע ... חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?!". תשובת אלוהים: אעשה משפט, לא אהרוג צדיקים, ואם יימצאו עשרה צדיקים בסדום, אחוס גם על האנשים הרשעים שבעיר. בזאת הוסרה מאברהם האחריות להפיכת סדום. אם אנשי סדום לא למדו להטיב את דרכיהם עד כה, הרי שהם יימצאו אשמים ודמם בראשם.
הקבלות עריכה
ישנם פסוקים נוספים המלמדים שה' מגלה את סודותיו ליראיו, (תהלים כה יד): "סוֹד ה' לִירֵאָיו, וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם", (משלי ג לב): "כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז, וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ".
- ^ אדוני אסר על אדם, ביחיד, לפני שחוה נוצרה, לאכול מעץ "הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב יז), ומדברי הנחש וחוה, גם לחוה אסור היה לאכול מהעץ (בראשית ג ג).
- ^ כשם שיהונתן ביקש מדוד להשבע שדוד לא יפגע בביתו עד עולם (שמואל א כ טו), וכך דוד נשבע בשם יורשיו.