פרק ב
עריכהענין הקלי' של ד' עולמות אבי"ע ונבנה דרוש זה על מאמר אחד בזוהר פרשה ויחי דרי"ז וזה לשונו תנא עלמא חדא אשתמודע לעילא כד נפקי תרין צפרין כו' ולהבין מאמר זה צריך להקדים כמה הקדמות הנה כמו שיש ד' עולמות אבי"ע בקדושה כן יש ד' עולמות הטומאה והנה בעולם האצילות אין הקלי' כ"א נגד זו"ן לבד נגד האחוריים שלהם ויש שם זו"ן אל הקלי' אך לא יש למעלה כנגד או"א ובעולם הבריאה יש קלי' אפי' נגד אמא של בריאה ובאחוריים שלה ובאחוריים דזו"ן דבריאה וביצירה יש קלי' נגד אחוריים דאו"א ודזו"ן אשר שם ובעולם עשיה יש קלי' נגד אחוריים של כל ה' פרצופים שהם א"א ואו"א וזו"ן דעשיה וכבר נתבאר בדרושים הקודמים שבכל ד' עולמות אבי"ע דקדושה יש בו ה' פרצופים וכל פרצוף ופרצוף יש בו ז' היכלות שבהם י"ס דפרצוף ההוא (ועתה נדבר בהיכלי זו"ן) והנה כבר ביארנו שם בדרושים הקודמים כי היכלות הם ז' בז' והם ז' היכלות דדכורא וז' היכלי דנוקבא והנה כמו שהנוקבא היא כנגד החזה של הזכר גם ההיכלות הם עד"ז שהיכלות של הנוקבא הם מתחילין מהחזה של הזכר משם ולמטה עד סיום רגליו וענין זה הוא בכל ד' עולמות אבי"ע והנה ג"כ ההיכלות דקלי' אשר באבי"ע הם עד"ז היכלין ז' בהיכלין ז' והנה כפי זה היה נראה שז' היכלות דז"א דקליפה יהיה נגד ז' היכלות דז"א דקדושה וכן בשאר העולמות אמנם אין הדבר כן והטעם כי בכל ג"ר אין הקליפה נוגעת שם וא"כ נמצא כי כל ז' היכלי דמסאבותא דקליפה דז"א שיעורן הם נגד ו' היכלין תתאין דז"א דקדושה אמנם נגד היכל ז' העליון שהוא בחי' ג"ר דז"א אין כנגדו שום קליפה כלל וכן הענין בכל ההיכלות דקלי' שבכל ד' עולמות אבל צריך שתדע כי אע"פ שקליפות דבריאה אינן יכולין לעלות עד ג"ר דבבריאה עכ"ז ההיכלות דקליפה דאצילות הם יכולין לשלוט ולהאיר ממקומן העליון ועד"ז הוא בשאר עולמות ודע כי כמו שבכל הפרצופים דקדושה יש בהם בחינות המוחין כנודע כן יש אל כל הפרצופים דקליפות כולם לזכרים ולנקבות אבל יש שינוי בזה כי הנה הזכר דקליפה וגם הנקבה אין בהם רק תרין מוחין לבד והזכר של הקדושה יש לו ג' מוחין חב"ד והנוקבא של הקדושה יש לה ב' מוחין חו"ב לבד כי נשים דעתן קלה וזה נרמז בסבא דמשפטים דק"ג וז"ל אל אחר אסתרס ולא עביד פירין פי' הדבר כמש"ה ממני פריך נמצא כי הפירות הנעשין מזווג העליון דזו"ן דקדושה הם נשמתין ורוחין ונפשין דישראל והענין כי בחי' נפשות באים מן הנוקבא עצמה אמנם בחי' נשמות ורוחות באים מן צד הזכר המזדווג עם הנוקבא ואמנם הטפה הנמשכת ע"י הזווג הוא ממוח הדעת כי הוא המכריע והמחבר התרין מוחין חו"ב של הזכר ואי אפשר לשום זווג אם לא ע"י הדעת לכן נקרא הזווג בלשון דעת כמ"ש וידע אלקנה את חנה אשתו והאדם ידע את חוה אשתו ואיש לא ידעה וכמוהו רבים והטעם כי אם אין דעת אין זווג כלל. ואמנם שם בקלי' אפילו הזכר אין בו דעת רק ב' מוחין לבד אבל מוח הג' הנקרא דעת אין בהן וכיון שכן הוא א"כ אין בו בחי' זווג והרי הוא דומה לסריס שאינו עושה פירות ונודע כי אל אחר הוא הזכר שבקלי' כנזכר בזוהר במקומות רבים ובפ' פקודי דרמ"ג על לא יהיה בך אל זר וז"ש כאן אל אחר אסתרס ולא עביד פירין כי בנוקבא לא שייך לישנא דסירוס אלא צינון כמשארז"ל על התנינים הגדולים נמצא כי ישראל יש להן נר"ן מהקדושה נפש מן המלכות עצמה ור"ן מן הזכר שיש בו בחי' הדעת אמנם עכו"ם אין בהם רק בחי' נפש לבד מצד הנוקבא של הקליפות אך ר"נ הבאים מן הזכר אין בהם לפי שהזכר דקלי' אסתרס שאין בו מוח הנקרא דעת כדי להמשיך ע"י זווגו עם הנוקבא בחי' ר"נ אשר ז"ס אל אחר אסתרס ולא עביד פירי שהם הר"נ של הזכר אבל הנפשין הם פירי הנוקבא יש לעכו"ם נפש מהנוק' דקליפה וזש"ה גם בלא דעת נפש לא טוב כי הנפשות של האומות הבאים מהקליפות הנקרא רע ולא טוב הם נעשין בלא דעת לכן אין בהם רוחין ונשמתין ג"כ. גם ז"ס מה שאמרו רז"ל מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו כי הנה מי שאין בו דעת הוא נמשך מהקלי' שאין בו דעת והמרחם עליו גורם שיתפשטו הרחמים העליונים ג"כ בקליפות אשר גם בהם אין דעת אמנם דע כי כל אלו הבחי' של המוחין דקליפות הם נזכרים בשמותם בספר אדם ישר דף א' במקומותן והוא כי תרין מוחין דז"א דקליפה שבאצילות הם נקראו שנים אנשים מרגלים הנזכר בס"ד קע"ח בפ' ויראו בני האלקים את בנות האדם וגם נזכר בפ' אחרי מות דף ס' ענין תרין בנין דינקין בכל יומא דאתקרון מאללי ארעא ולהותן תרין מוחין דקליפה דז"א דאצילות נקרא שני אנשים מרגלים וב' מוחין דנוקבא דקלי' דאצילות נקרא שתי צפרים אשר להם קרא הזוהר בפ' ויחי תרין צפרין כנ"ל ונבארם למטה בע"ה כי צפור הוא לשון נקבה כמ"ש כל צפור טהורה תאכלו ולא אמר צפור טהור וכן במצורע ושלח את הצפור החיה לשון נקבה וזהו ג"כ מ"ש בזוהר בראשית דקס"ב ע"ב בסוד אשר שם צפרים יקננו ובפ' וללבן שתי בנות כו' והענין הוא כי כנגדו יש בקלי' במקום לבן שתי בנות שהם נקרא תרי צפרים כנ"ל והנה בג' עולמות של בי"ע כל בחי' מוחין אשר בקלי' אשר שם בין באו"א בין בזו"נ כולם נקרא בלשון שתים נשים זונות בפרשה אחרי מות ד"ס וטעם הדבר לפי שבי"ע הם עולמות של הנוקבא לכן נקרא בלשון נשים זונות אפי' הזכרים שבהם. וצריך שתדע עתה מה ענין אלו המוחין דקליפות דזו"נ דאצילות הנקרא שני אנשים מרגלים ודנוקבא שתי צפרים וענין זה שמעתי ממורי זלה"ה ב"פ ויש בהם שינוי ואיני יודע על איזה מהם אסמוך אולי איזה מהם טעות אצלי שטעיתי בהבנת הענין או אפשר ששניהן כאחד טובים ולכן אכתוב שניהן. הנה תחלה שמעתי דבר זה דע כי ז"א דאצילות דקדושה יש לו ב' נשים הנקרא לאה ורחל לאה הוא במקום הדעת דז"א ורחל במקום הת"ת דז"א וכן הענין בז"א דג' עולמות בי"ע וכן ג"כ בקלי' יש בז"א דטומאה ב' נשים אלו בכל אבי"ע והנה נתבאר בזוהר נשא דקל"ב ענין תלת עלמין דנפקי מההוא תקונא קדמאה דבדיקנא הנקרא א"ל ושם בארנו ענינם איך אחר שג' עולמות אלו נתהוו שם בההוא תקונא עוד ירדו למטה באצילות עצמו בג' עולמות כי עולם העליון ירד בבינה דאצילות ועולם הב' ירד בת"ת דאצילות ועולם הג' ירד במלכות דאצילות ואח"כ חזרו משם לירד עוד ג' בחי' למטה בג' עולמות בי"ע כי הם נגד בינה ת"ת ומלכות. והנה דע כי לאה ורחל הם ב' נשים דז"א הם בבחי' פנימיות כי אע"פ שלפעמים הם אב"א הוא לסיבת טעמים נודעים אצלינו במ"א אמנם הם נשים פנימים ואמנם בבחי' האחוריים נעשה ג"כ דוגמת הנ"ל ויצאו מבחינות דינין של האחור אותן הג' עולמות הנ"ל והעולם העליון הוא אחורי בינה דאצילות ועולם הב' הוא אחורי דז"א דאצילות ועולם הג' הוא אחורי מל' דאצילות. והנה עולם הא' הוציא את זלפה שפחת לאה כי היא אחורי לאה ונודע כי לאה היא בחי' בינה ועולם הב' הוציא מאחורי ז"א של בחינת הדעת ובחי' הת"ת שלו שנים אנשים מרגלים הנזכר בפרשה אחרי מות והעולם הג' הוציא מאחורי רחל בלהה שפחתה ואמנם מאלו הב' עולמות נתפשטו מהן מוחין אל הקליפה אבל מן העולם הא' שהוא זלפה שפחת לאה שהוא בחינת בינה יצא ממנו צפור אחד שהוא מוח א' של החכמה של הנוקבא דקליפה ומעולם הג' שהוא בלהה שפחת רחל יצא ממנו צפור ב' שהוא מוח ב' בינה דנוקבא דקליפה ואלו (הם) ב' צפרים הנ"ל יען שכנגד ג"ר לא יש בחי' קליפה ואמנם דע (כי זה) הצפור הא' שיצא מהעולם הא' הוא זלפה שפחת לאה לא נשאר למעלה במקומו כנגד זלפה אמנם ירד למטה נגד בלהה ושם נתחברו יחד תרין צפרין של זלפה ושל בלהה ונעשו ב' מוחין חו"ב דנוקבא דקליפה אשר שם נגד בלהה שפחת רחל וצפור עליון הוא חכמה שבה וצפור התחתון הוא בינה שבה אבל עולם הב' שהוא באחור ז"א דאצילות כבר בארנו שהוציא מהדעת ומהת"ת שלו אותן שנים אנשים מרגלים כי כן מן לאה ורחל שמקומם בדעת ות"ת יצאו אותן תרין צפרין בין שניהן כנ"ל והנה אח"ז נתפשטו גם כן אלו התלת עלמין בבי"ע כנ"ל כמבואר אצלינו באד"ר דקל"ב. אח"כ שמעתי תשלום דרוש זה באופן אחר והוא זה כי מכל ג' עולמות אלו נתפשטו ג' בחי' נקבות וג' בחינות זכרים והוא כי הרי בארתי שמקומם הוא אחרי בינה ות"ת ונוקבא של אצילות. והענין הוא זה כי עולם ראשון הוא נגד סוף בינה שהוא נה"י שלה המתלבשים בחב"ד דרישא דז"א ומשם נתפשט הצפור הא' והעולם הב' הוציא מכנגד הסיום של ז"א בנה"י שלו שהם ראש רחל ומוחין שלה ומשם יצא הצפור הב' אשר תרין צפרין אלו נתחברו בקלי' זו שהיא כנגד רחל הזאת ועולם הג' מכנגד רגלי רחל בנה"י שלה הוציא את לילית חוה ראשונה וכבר ידעת כל כל פעולתה הם יללות ותמיד היא מייללת ולכן נקרא לילית והיא יושבת בבריאה בבחי' נוקבא דתהומא רבא הנזכר בכ"מ בזוהר וזהו פי' כי הנה בכל הקלי' דג' עולמות בי"ע יש תרין נוקבין העליונה היא בחי' הבינה שהוא בהיכל הז' העליון שלהם ויש אחרת למטה והיא בחינת מלכות שהוא בהיכל האחרון התחתון שלה ואמנם אלו הב' נקבות של הקלי' שהם בעשייה ויצירה וכן הנוקבא תחתונה של הבריאה נקרא נוקבא דתהומא סתם אבל נקבה עליונה שבהיכל עליון הז' דקלי' דבריאה היא לבדה נקרא נוקבא דתהומא רבא וזו היא הנקרא לילית ונקרא חוה ראשונה הרי בארנו ג' בחי' הנוקבא שבאצילות עולם הא' הוא סוד זלפה שפחת לאה שהיא נגד נהי"ם דתבונה (דבינה) שהיא אצל הדעת דז"א והעולם הב' הוא סוד בלהה שפחת רחל שהיא כנגד נהי"ם דז"א שהיא רחל ועולם הג' הוציא מן נהי"ם דרחל עצמה את לילית חוה ראשונה כי הנה ג' אלו הם סוד בי"ע מנהי"ם דבריאה ומנהי"ם דיצירה ומהי"ם דעשיה וכל אלו הג' הם סוד אחורי הנוקבא והב' ראשונים הם סוד מוחין אותן התרין צפרין ונתחברו יחד למטה במקום הצפור הב' כי אין מקום למעלה להיות קלי' נגד בינה והג' היא לילית חוה ראשונה שהוא בסיום מלכות רחל והוא בנוקבא דתה"ר אמנם נגד ג' מציאות אלו של הנוקבא יצא ג"כ מאחורי הזכר ג' אנשים הב' ראשונים הם שנים אנשים מרגלים והג' הוא אדם קדמאה בעלה דלילית חוה ראשונה למטה בנוקבא דתה"ר והוא חכמה דבריאה דקלי' והנה לפי שאור הנוקבא מועט הוא וגם הדינין שבה הם חלושים לכן אחורי הנוקבא היו יותר מבוסמין וממותקין יותר בסוד זלפה שפחת לאה ובלהה שפחת רחל אב אחורי הזכר הם דינין קשים והאור שלו גדול ואינן יכולין לקבלו ולכן לא נעשה מהם דבר אמנם ירדו למטה בבחי' שנים אנשים מרגלים ואותו א"ק הנ"ל אמנם לא נשאר להם שורש בקדושה למעלה ואלו התרין אנשים מרגלים הם תרין מוחין דז"א דקליפה דאצילות הרי נתבאר ענין המוחין דז"א ונוקבא דקלי' דאצילות מה עניינם. ונחזור עתה להשלים הקדמה המצטרכת להבין מאמר הנ"ל פרשה ויחי דע כי הנה נתבאר אצלינו כי יש בנוקבא דאצילות שני שדים למטה בבית הרחם שלה ונקרא דדי בהמה ובערך זה המלכות נקרא בהמה ומהם יונקים כל הקלי'. [הגהה - צמח ומהם יונקים תחילה י"ס דקליפת נוגה שהוא לפעמים קדושה כנודע]. ואמנם דע כי ביום אשר אז הוא תגבורת הזכר אז אותן התרין מוחין דז"א דקליפה דאצילות הם עולים למעלה ביום ויונקים מן המלכות דאצילות דקדושה מדדי בהמה כנ"ל אבל להיות כי ביום אין הדינין מתגברים לכן הם יונקין בחשאי וזה סוד וישלח יהושע בן נון שנים אנשים מרגלים חרש ר"ל בחשאי כי יהושע בן נון פני הלבנה היא סיהרא קדישא אבל תרין צפרין שהם תרין מוחין דנוקבא דז"א דאצילות דקלי' אינן יכולין לינק ביום אלא בלילה לפי שאז דינין דנוקבא שולטין וכן הענין בבריאה כי הקלי' אשר שם יונקים מן המל' דבריאה דקדושה הזכר ביום והנוקבא בלילה וכן ביצירה וכן בעשיה. ואמנם כמו שבקדושה אינה עולה בלילה רק לאה גם אלו תרין צפרין העולין בלילה לינק הם אותן התרין מוחין של אותו בחינה של לאה שיש בקלי'. גם דע כי הקלי' דאצי' ביום היא יואדת למטה בהיכל הז' העליון דבריעה ובלילה עולה לינק מן המלכות דאצילות כנ"ל משא"כ בשאר העולמות אלא באצילות לבד לפי שהוא נעלם מאד ועתה נבאר המאמר פרשה ויחי הנ"ל ת"ח עלמא חדא אשתמודע לעילא. [הגהה - צמח אף על פי שאמר אשתמודע לעילא עכ"ז הוא עולם תחתון מהג' ומדקאמר לעילא משמע שהוא אח"כ למטה אבל אשתמודע שהוא לעילא אצל התרין עלאין וזהו עלמא חדא מן הג':
פי' אותו עולם הג' מן הג' עלמין הנודעים שם באד"ר כנ"ל וזה העולם הג' הוא מתפשט עד עשיה אלא שעיקרו הוא לעילא במלכות דאצילות כנ"ל וז"ס אשתמודע לעילא וכד כרוזא נפיק כו' כבר ביארנו כי ביום הזכר יונק בחשאי אבל בלילה שהדינין מתגברים כרוזא נפיק בקול רם ליתן רשות אל הדינין לינק והרחמים נסתרים ומוצנעין והדינין שולטין ובאים ומתגברין נפקין תרין צפרין זהו מ"ש למעלה כי תרין צפרין נמשכו מזה העולם הג' וזה סוד נפקי תרי צפרין דאסתלקו מההוא עלמא ר"ל כי אלו הצפרים נמשכו ונסתלקו מההוא עלמא וירדו למטה להעשות מוחין להנוקבא דקלי' דאצילות כנ"ל וז"ש דמדוריהון תחות אילנא דחיזו דחיי ומותא כו' פי' כי אחר שנסתלקו ונמשכו מההוא עלמא ירדו למטה להעשות מוחין להנוקבא דקלי' דאצילות והענין הוא כי הנה בארנו לעיל כי כל הז' היכלי דקלי' דבריאה הם למטה מההיכל הז' העליון דקדושה דק"ק דבריאה דקדושה. ודע כי ת"ת ומלכות דאצילות נקרא אלנא דחיי ומותא חיי מצד הת"ת ומותא מצד המלכות אמנם תו"מ דבריאה נקרא חיזו דאילנא דחיי ודמותא כי עולם הבריאה הוא חותם ותמונה ומראה של עולם אצילות וכבר בארנו לעיל כי כ"ז הוא בחינת לאה שהוא בהיכל ק"ק דבריאה וכן של בחי' ז"א הנקרא ישראל כי תרין אלו עומדין שם בהיכל ק"ק דבריאה ואלו הב' הם נקרא חיזו דאילנא דחיי ומותא. והנה כיון שאותן תרין צפרין הם מן האצילות ממש אלא שהם ירדו למטה לדור ולשכון בהיכלי דקלי' הבריאה כנ"ל אשר כולם אינן עומדין רק למטה מהיכל ז' דקדושה הנקרא חיזו דאילנא דחיי ומותר לזה אמר דמדוריהון דאילין צפרין הוא למטה מהאי חיזו דאילנא דחיי ומותא נפקא חד צפרא פי' כי הצפור האחת הנקרא חכמה כנ"ל שהוא הימין לכן הוא יונק מהדד הימין של המלכות דקדושה דאצילות אשר ברחם שלה כנ"ל בסוד דדי בהמה וז"ש לסטר דרומה והצפור הב' שהוא מוח בינה יונק מהדד השמאלי אשר לסטר צפונה. וחד צפרא כד נהיר יממא פירש כי הצפור הימיני שהוא וח חכמה זכר יש בה כח לעלות ולינק משם בעת דנהיר יממא כד אשתכח ההוא קדרותא דצפרא הנקרא אילת השחר אבל תיכף אחר יניקתו חוזר לירד למטה במקומו אבל הצפור השמאלי שהוא מוח בינה השמאלי אין בו כח לעלות ביום כלל אפי' בקדרותא דצפרא אך כד אשתחשך לילה לבד שהוא בחצות לילה הראשונה כי אז עולה הוא ומכ"ש שצפור של חכמה עולה עמו כד כרוזא נפיק ויונקים שניהם מהב' דדין של מלכות דאצילות דקדושה. והנה אחר יניקתן הם רוצין לעלות יותר למעלה לפי שהמקום המכוון להם הוא כנגד כל זו"ן דאצילות ועד שם היה להם מקום לעלות ואמנם כאשר היה זמן יניקתן לא עלו רק שיעור חצי גופם שלהם כי הנה הם עולין בין הרגלים דמלכות דקדושה ויונקים מהדדים התחתונים אשר במקום הרחם שלה כנ"ל נמצא שאין עולה רק חצי גופם לבד בעת ירידתן ושאר חצי גוף התחתון שהוא בחי' רגלים הם עומדים למטה בהיכל קלי' דבריאה לכן אחר יניקתן כל צרכם נתגברו כחם ואז הן רוצין להתגבר בכל כחם ולעלות בכל גופם למעלה באצילות במקום הראוי להם שהוא כנגד כל מקום אורך ז"א ונוקבא דקדושה וז"ש לבתר אסתלקו רגלייהו ר"ל לבתר דינקי ואז רוצין לעלות רגליהן למעלה ואז משתמטי רגלייהו בנוקבא דתה"ר ר"ל שהרגלים שלהם נלכדים ונשארין באותו מקום הנקרא נוקבא דתה"ר שהוא בחי' הבינה שהוא בהיכל הז' העליון של הקלי' דבריאה כנ"ל ואינם יכולין לעלות יותר לכך נשארים שם עד חצות לילה:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |