פתיחת התפריט הראשי

פרק ועריכה

וראיתי לבאר כמה פסוקים בפרשה עקב המתעסקין בענין לאה ורחל כמ"ש בע"ה. ואלו הן:

(דברים ט, ט) "בעלותי ההרה לקחת לוחת האבנים לוחת הברית". ואם תדקדק בהם תמצא שינוים רבים פעם אחת נקרא בב' שמות משותפות והם "לוחת אבנים לוחת הברית", ופעם אחרת נקרא "לוחות אבנים" לבד או "לוחות הברית" לבד, ופעם אחת "לוחות" סתם בלי שם לויי. וכמה דקדוקים אחרים יתורצו בכלל דברינו.

כבר נתבאר אצלינו כי בדור המדבר היתה נוקבא דז"א בבחינת אחור באחור עמו, ונמשך עד שנבנה בית ראשון שאז חזרה פנים בפנים ואפילו בימי החול. ואלמלא לא חטאו ישראל בעגל הרי היו ראויין שאז יחזרו זו"ן פנים בפנים כבימי בהמ"ק, וזה ע"י קבלת הלוחות.

ואמנם דע כי כל בחינת הלוחות הם סוד נצח-הוד ומ"ש בזוהר ובסבא דמשפטים (ח"ב קיג, ב) על "והלוחות מעשה אלהים המה" שהם אותיות ו"ה לוחות כי זכר ונקבה שהם אותיות ו"ה של הוי"ה הם עצמן בחינת הלוחות -- אין זה קושיא ממאמר זה, כי כבר נתבאר בזוהר ובתקונים ד"איהו בנצח ואיהי בהוד", הרי כי הזו"ן עצמן הם נצח-הוד.

וביאור הענין, כי הנה נודע כי קומת נוקבא דז"א הוא בנצח-הוד של הז"א, כי ג' פרקין שיש בכל אחד מהם מתחלקין בה באופן זה:

  • ב' פרקין עליונים חכמה בינה שבה
  • וב' פרקין אמצעיים חג"ת שבה, שהם גוף שבה
  • וב' פרקין תתאין הם נצח-הוד שבה.

ועתה כשעלה משה לקבל הלוחות לקח מצד גוף של רחל אשר הוא כנגד ב' פרקין אמצעיים דנצח-הוד שלו‏[1] אשר בחינה זו נקרא "לוחות אבנים", ומצד נצח-הוד דז"א אשר בחינה זו שלו נקרא "לוחות הברית", כי נקבה נקרא "אבן", והזכר נקרא "ברית", ולהיותן מצד גוף הנוקבא שהוא הת"ת שבה לכן נכתב "לוחת" מלא ו' ראשונה, כי ת"ת - ו' ראשונה, ויסוד - ו' שניה, כנודע בסוד ו"ו.

וגם לסבה זו לא אמר "שתי לוחות" לפי שנצח-הוד חדא אינון, והם תרי פלגא גופא, ואינן ב' בחינות נפרדות זו מזו, כי הנה הם ב' מתחברין ונעשין גוף אחד מחוברים בתרין פרקין עילאין ובב' פרקין אמצעיים כנ"ל, ואינן נפרדין רק בסופן, בב' פרקין תתאין, שנעשין נצח-הוד תרין ירכין נפרדות בסופה.

והנה, כאשר נתן לו הש"י בתחלה כתיב "ויתן ה' אלי את שני לוחת האבנים" מצד גוף הנוקבא, כי משם התחילו ממטה למעלה, כי עדיין הוא בתחלת מ' יום, כי עדיין לא למד התורה במרום, ועכ"ז היה ממקום עליון שבה, שהוא מצד הת"ת שבה, לכן כתיב כאן "לוחת האבנים" מלא ו' ראשונה, שהוא הת"ת שבה. ואמנם ויהי מקץ מ' יום, שאז היה ראוי לקבל גם בחינת נצח-הוד דז"א, אשר אז נקרא "לוחות הברית", והיה יכול לעלות עד מקום הברית.

וכיון שאירע מעשה עון העגל לא ניתנו רק ב' לחת אבנים לחות הברית (דברים י, א-ג) שהם כמה שינוים.

  • א', שהם בחי' שנים בפירוד שהוא למטה בנצח-הוד שבה, שהם ב' פרקין תתאין דילה, אשר שם הוא פירוד לב' כנ"ל, לכן חסרו הב' ווי"ן כולם שב"לוחות" (דברים י, ב-ח), כי הם למטה בירכין דילה ולא למעלה בת"ת שבה כנ"ל, ופגם זה הוא בבחינת הנוקבא.
  • עוד פגם א' מצד ז"א שהיה לחות הברית, וחסרה ו' ראשונה והושמה השנייה, שהוא מצד היסוד שהוא למטה במקום הנוקבא, ואז (דברים ט, יב) "ויאמר ה' אלי סרו מהר מן הדרך אשר צויתִם" -- "צויתָם" כתיב, והוא אותו ענין המצוה ראשונה שצוה משה בפרשת בא בפרשת קדש לי כל בכור שנאמר (שמות יג, ג) "ויאמר משה אל העם זכור את היום", שהם ערב רב הנקרא 'עם' בלשון סתם. ושם בפ' זו נתבאר אצלינו ענין מצוה זו שלא יאכל חמץ מה עניינה וע"ש. והנה שם ביארנו בענין זה שמשה מעצמו רצה לצוות מצוה זו אל הערב רב לזכותן ולהכניסן תחת כנפי השכינה, ולא כן צוה הש"י אלא (שמות יג, ב) "קדש לי כל בכור וגו'". וזהו שכתוב "אשר צויתם" - אתה ולא אני. ואומר "סרו מהר מן הדרך", הוא בחינת דרך הבא מן היסוד אל הנוקבא, בסוד "הנותן בים דרך". וכמו שיש דרך אל יסוד ז"א במלכות התחתונה רחל, כן יש דרך עליון בדעת דז"א, במלכות העליונה לאה, ד' דאחד. ועל דרך זה אמר "סרו מהר מן הדרך אשר צויתם", כי חטא עון "המסכה אשר עשו" הוא למעלה בלאה כמ"ש ענינו.

והענין הוא, כי הנה עון העגל יש בו כללות פגם זכר ונקבה. והנה סוד "מסכה"[2] הוא למעלה בדעת אשר מזדווג במלכות העליונה, לאה. ו"עגל" הוא למטה ביסוד ז"א המזדווג עם מלכות תחתונה, רחל. ודע כי עגל גימטריא ק"ג. ושם ס"ג עם י' אותיותיו גימטריא ע"ג, והוי"ה עצמה - מספר כ"ו, ועם ד' אותיותיו -- יעלה הכל מנין ק"ג כמנין עג"ל.

ואמנם מסכה הוא סוד קכ"ה קנטרין של זהב שהיה בו, כמנין מסכ"ה כמאמרם רז"ל. והנה הם סוד קכ"ה זיני דמסאבותא דנחתי לעלמא מסטרא דחויא בישא דמטיל בנוקבא, והנה הם כוחות זכרים כנזכר בפרשת אחרי מות דף ע"ט (ח"ג עט, א). והנה הש"י לא הזכיר רק המסכה, שהוא בחינת פגם הזכר כנ"ל. והטעם, לפי שהוא פגם יותר חמור מן הפגם הנוקבא מאד, לזה אמר "עשו להם מסכה" ולא אמר "עשו עגל מסכה".

והנה החטא של עגל היא גם למעלה בלאה בסוד ד' דאחד. כי כבר ידעת כי נה"י של תבונה הם לבושין אל המוחין דז"א, והמלכות של תבונה יצאה לחוץ בסוד קשר של תפילין דעורף אחורי הראש, והיא סוד ד' רבתי דאחד. והנה אין בה רק בחינת נקודה א' הנ"ל. ואמנם רחל התחתונה כל קבלת אורותיה אינו אלא מן הזכר ז"א, וממנו בא אליה אור תמיד, וכל הט' ספירות תחתונות שלה -- להיות שבתחלת אצילות לא יצאו אבל באים אליה אח"כ בעת התיקון בסוד תוספות בלבד כנ"ל -- ולכן יש כח בעונות התחתונות לסלק התוספת ההוא.

והנה כשאירע עון העגל ופגמו ברחל התחתונה גם כן -- נסתלקו אורותיה, ורצה המאציל העליון לעשות בנין חדש בעולם כדי שלא יהיה כח בתחתונים על ידי מעשה לנתוץ ולהרוס במלכות התחתונה רחל. וחשב למחות את בנין רחל וכל בנין המלכות תהיה בלאה שהיא עליונה ותהיה בניינה י' ספירות ממש בסוד אחור באחור, ויחזיר בה פנים בפנים עם ז"א, ובכן לא ישלטו עונות התחתונים עד מקום ההוא, אחר שלא ניבנית ע"י הזכר ז"א כמו רחל, רק על ידי אבא ואמא עצמן, ותשאר שלימה לעולם ועד, ולא תהא הלוך וחסר בעת הפגם כמו רחל.

וזהו סוד (שמות לב, ט) "ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא". ר"ל כי הגיע הפגם שלהם גם אל לאה שהיא קשר תפילין של ראש במקום העורף כנ"ל, וזהו שכתוב "כי עם קשה עורף הוא". והנה מה שגרם זה הוא לסבת היות לאה נקודה א' בלבד (שהיא אחוריים דמלכות דתבונה) ואינה בת י' ספירות כרחל. וגם ברחל -- אע"פ שיש בה י' ספירות, כיון שבאו לה ט' תחתונים ע"י תוספת כנ"ל -- הם מסתלקים בעת הפגם. לכן "הניחה לי ואמחה את שמם", שהיא רחל, 'שם' שלהם, כי היא אמם והם בניה נאחזין במלכות רחל הנקרא ש"ם כנודע.

והנה זה השם איננו שם הגדול העליונה ש"על השמים" רק התחתונה שהיא מתחת ז"א הנקרא "שמים", "והנה היא רחל" כנודע, ואז אתקן ואבנה את לאה ע"י אבא ואמא בנין שלם -- י' ספירות גמורות, ולא תוכל עוד ליהרוס בעון התחתונים, ועי"כ "ואעשך לגוי גדול", כי בני ישראל בהיותם מבחינת נצח-הוד של ז"א הנקרא בני ישראל כנודע (כי ישראל הוא ז"א ת"ת ובניו הם נצח-הוד), ולכן פגם מעשיהם פוגם עד שם ומסלק האורות. אבל עתה שהוא בחינת לאה (ד' דאחד רבתי כנודע בסוד פסוק "וראית את אחורי") -- לכן תמיד תהיה לגוי גדול בלי הפסק ופגם כאשר יתוקן לאה על דרך הנ"ל.

והנה משה שהוא מלאה ביאורו הוא: כי הנה דעת דז"א מצד אמא בא מלובש ביסוד תבונה, ומדעת זה היה משה. והנה כנגדו בעורף היא לאה מלכות דתבונה. ונמצא כי צדקו כל מאמרי הזהר, כי משה סוד הדעת ומיסוד אמא ומסוד המלכות -- ר"ל מלכות של אמא, והכל א'. ונמצא כי כל כונת מאציל העליון היה לבטל כל מציאות נוקבא דז"א התחתונה רחל ולעשות נוקבא חדשה אל ז"א מצד בחינה זו הד' עליונה, לאה, כלולה מי' ספירות גמורות. וכבר אמרו רז"ל כי כבר נתקיימה ברכה זו בזרעו של משה שנאמר "ובני רחביה רבו למעלה ראש" - למעלה מס' רבוא.

והענין כי הנה ישראל גרמו שמלכות התחתונה רחל תחזור בבחינה נקודה א' ונסתלקו ט' ספירות שבאו בסוד תוספת ונשאר כתר שלה לבד נקודה אחת. גם גרמו בז"א עצמו שנסתלקו ג' ראשונות שבו שבאו בסוד תוספת ולא נשאר בו רק ו' קצוות שבו לבד שבאו בעת האצילות בסוד שורש ועיקר כנ"ל.

והנה אלו הו' קצוות הם סוד ס"ר‏[3] כנודע, ובני משה "רבו למעלה" מאלו הס"ר שהם ו' קצוות דז"א(*) , ועלו למעלה והיו במלכות העליונה, לאה העומדת "למעלה" - באחורי הדעת של ז"א למעלה מו' קצוות, ואז נבנית ג"כ לאה בסוד פרצוף שלם על דרך רחל, כמו שחשב לעשות כמ"ש על "ואעשך לגוי גדול" וכמ"ש אצלינו במ"א איך לאה נעשית ג"כ פרצוף גמור ושלם, אע"פ שלא היה שרשה רק נקודה אחת שהיא מלכות דתבונה לבד.

(*) [ הגהה - נלעד"ח שזהו כוונת הפסוק "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו", ר"ל כי משה יסוד דאבא המלובש תוך ז"א שהוא ו' קצוות שהם אותם הס' רבוא, ו"אנכי בקרבו" דייקא ]

וז"ש "וראית את אחורי ופני לא יראו", כי הנה הש"י חשב לבטל כל בחינת רחל התחתונה לסבה הנ"ל, כי בכל עת שחוטאין ישראל הנאחזין בה נפגמת ונחסרת ונשארת בסוד נקודה לבד, כי מסתלקים ט' ספירות תחתונים. ובהבנות לאה ע"י אבא ואמא -- כי גם היא אינה רק נקודה א' שהיא מלכות דתבונה, ובהבנותה בה י' ספירות גמורות יתבטל רחל התחתונה, ואז בני משה הבאים ממנה יהיו לגוי גדול, כי אז לא יגיע שום פגם להחסירה כנ"ל. וחשב לסבה זו לתקן ולבנות את לאה הנקרא "אחורי דז"א" בסוד ד' קשר של תפילין כמאמר רז"ל, ואח"כ להחזירה פנים בפנים עם ז"א. ומשה לא רצה בכך, והקב"ה שמע אליו וקיים דבריו ודברי משה עבדו, ונתקיימו שתיהן, ולא מחה את רחל תחתונה, וגם את לאה זו עליונה שהיתה אז נקודה אחת בלבד תיקנה בי' ספירות בפרצוף גמור, אבל לא החזירה פנים בפנים. וזהו סוד "וראית את אחורי - זהו קשר של תפילין" שנתקן. ואמנם "ופני" שהוא החזרת פב"פ עם ז"א - "לא יראו" ולא יהיה כך.


אמר עוד (דברים ט, טו) "ואפן וארד מן ההר ושני לוחות וגו'". כי כאשר ירדתי מן ההר ראיתי והסתכלתי הפגם הגדול שעשיתם, בין בזכר בין בנקבה. וכנגד פגם שבזכר אמר "ואפן וארד ושתי לוחות הברית על שתי ידי", פירוש: כי חזר ז"א להיות בסוד ו' קצוות בלבד, ובזה נמצא כי ב' לוחות הברית, שהם בחינת נצח-הוד של ז"א אשר באו לז"א בסוד תוספת (כמו שנתבאר על הפסוק "כונן שמים בתבונה", כי נתעלו חג"ת ונעשו חב"ד, ונתעלו נה"י ונעשו חג"ת, ונעשו לז"א נה"י חדשים מצד התבונה ונשלם לי' ספירות), ועתה חזרו הנצח-הוד שבאו בסוד תוספת מצד התבונה ונתעלו למעלה במקומם בתבונה עליונה, באופן שמה שהיו אלו נצח-הוד תחת החג"ת (שהם בחינת ידים) -- עלו למעלה מחג"ת, והיא למעלה מו"ק הז"א בתבונה, וזהו סוד "ושתי לוחות הברית" נסתלקו "על שתי ידי" שהם חג"ת דז"א, ידים העליונים. וכנגד הפגם שעשו ברחל נוקבא דז"א אמר "וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם", ולא אמר "אלהינו", כי משה הוא עליון בלאה, ובני ישראל למטה ברחל הנקרא אלהיכם, שלכם. כמ"ש בזוהר בכל משנה תורה כתיב "אלהיך" ולא "אלהינו", כנגד הנוקבא רחל.

והנה העון הזה הוא שעשיתם לכם עגל מסכה, פי' כי הש"י לא אמר לי רק מה שפגמתם בזכר שנקרא פגם ההוא מסכה בסוד הנ"ל שהם כחות טמאים הזכרים אשר ע"כ הקב"ה היה רוצה למחות את שמם כנ"ל.

ואמנם אני "וארא" עתה כי גם "חטאתם" במלכות תחתונה "אלהיכם", הנקרא רחל ולא רציתי ח"ו שימחה את שמה ותיקונה כנ"ל, לכן "ואתנפל לפני ה' מ' יום", אז (דברים י, א) "בעת ההיא אמר ה'" לי "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים" שהם מצד המלכות תחתונה רחל הנקרא "לוחות אבנים".



עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל



  1. ^ אולי צ"ל שלה ע"פ המשך דבריו שמלת אבן בנקבה -- ויקיעורך
  2. ^ בדפוס קארעץ גורס "והנה סוד שור.." -- ויקיעורך
  3. ^ ראשי תיבות של ס' ריבוא, אבל לא פתחתי כי ייתכן שהוא גם רוצה לרמז למלת "סר" הנאמר אצל משה "וירא ה' כי סר לראות" ועל פירוש העץ חיים על פסוק זה -- ויקיעורך