פתיחת התפריט הראשי

פרק ד - מ"תעריכה

גם ענין זה הוא חטא של אדה"ר בעץ הדעת טו"ר כאשר בארנו לעיל כי זהו מקומו. והוא עצמו מה שאמרו רז"ל שחטא חוה היה שסחטה ענבים ונתנה לו. ופירוש הענין, כי הנה העקביים של לאה הנכנסין בכתר רחל הם בחינת ענבים -- גימטריא עקב, בסוד "עקב ענוה הנ"ל". והיין שבענבים הם דינין שבעקביים האלו. ונודע שאין החיצונים ניזונין אלא מפסולת היין - מן השמרים שבו, שהם שמרי היין הקדוש. ‏[1] והנה זה השפע שיונקים החצונים הוא דין קשה והוא יין עכור מלא שמרים, והוא בלוע תוך העקביים של לאה, דמיון היין הבלוע תוך הענבים. וחוה סחטה אותן ענבים, וכוונתה היתה שע"י הסחיטה ההיא יצאו השמרים הבלועים שם, ומהם שתו אדם וחוה מן היין ההוא - כוס התרעלה, חלק החצונים הנקרא סטרא דמותא, ולכן נענשו בענין המיתה וגרמו עליה מיתה.

ואפשר גם כן שזה סוד מיתת רחל מחמת התרפים כמאמר רז"ל. והבט נא וראה כי ענבים גימטריא עק"ב כנזכר לעיל, לכן אין נדרכות הענבים להוציא מתוכם יינם אלא בעקביים. וענבים אלו הם לשון רבים שהם ב' עקביים הנ"ל אשר כל אחד מהם הוא נקרא אלהים להיותה דינין כנ"ל. והנה ב' רגלים הם ב' שמות אלהים (ועם י' אותיות שלהם ג"כ גימטריא ענבים), והם גימטריא עק"ב כי אלהים שהוא שורש הדין בבחינת ענבים ובתוכו גנוז היין ומובלע בתוכו.

ולפי האמת כיון שהם ב' שמות אלהי"ם, וגם ענבים מיעוט רבים שנים -- למה הם גימטריא עק"ב כנ"ל שהוא לשון יחיד? הענין כי להיותן מובלעים ב' העקביים בכתר דרחל כנ"ל -- מתאחדים ונעשים עקב אחד, וזהו "עקב ענוה" ולא כתיב "עקבי הענוה". ונל"ח ששמעתי ממורי זלה"ה כי זהו גם כן סוד מ"ש פרשה תצוה ובספרא דצניעותא "דינין דנוקבא תקיפין ברישא ונייחין בסופא", כי הנה בכתר דרחל שם הם עקביים דלאה שהם תוקף הדינין כנ"ל.

והנה נתבאר ענין חטא אדה"ר איך היה בעץ הדעת שהם בב' שלישים תחתונים של ת"ת דז"א שהם אורות נגלים של הדעת מבחינת החסדים שבו. גם תבין מאמרי זוהר שנראה חלוקים זע"ז, כי בקצת מקומות נראה שחטא אדה"ר היה בנוקבא, ויש שנראה שהיה בזכר, ויש שנראה בכתר ששם חשך כנזכר בתקונים וזוהר פרשת בראשית -- והכל אמת, כי הוא הכתר והוא דנוקבא רחל והוא במקום חזה דז"א. וענין "דשוי חשך בין כתר לעילת העילת" -- כאשר נתבאר אצלינו באורך ביאור ענין חטא אדה"ר ובענין אותן ד' חכמים שנכנסו לפרדס.

פרק ד - מ"בעריכה

"גם את - לרבות, אך רק - למעט".
סוד הדברים אלו שכבר נודע שפרצוף ז"א כלול ב' נשים - לאה ורחל, והם ב' בחינות שהם ב' רבוים וב' מעוטים בפרצוף א' דז"א. כי לעולם הרבוי בנוקבא, כי תחלה נברא האדם ולקח הקב"ה הצלע וריבה בה ונברא משם הנוקבא.

והנה מהחזה ולמעלה שהוא מקום הסתום -- שם היא לאה מאחור ונקרא "עלמא דאתכסייא", ויש לה רבוי ומיעוט. ומיעוט הוא, כי לפעמים היא בחינה עשירית מי' ספירות דאחוריים דאמא כנודע והיא חיצוניות דמלכות דאמא ואין בה רק אחוריים דספי', וזהו "אך - למעט". אך -- לאה, כי היא בחינה עשירית דאחוריים דאמא אשר בה שם אהי"ה כמנין אך.

ויש בה לפעמים ב' רבויים שהם -- גם את, כי הנה היא לוקחת מהלבושין של ד' מוחין שהם ד' שמות אהי"ה במלוין. ואמנם בתחלה לקחה כללותן לבד שהם ד' אותיות הראשונים, והם מספר היותר רב והם ג"כ יותר מעולות ורבות, שמהם נעשה הכתר שלה, וד' אלפין שהם גימטריא מד"ת (כאשר בארנו על הפסוק "ומדת ימי מה היא"). והנה מדת כמנין גם את, אשר ב' רבוים אלו הם בלאה, והם סוד הכתר שלה הנ"ל הנעשה מד' אלפין הרמוזין בד' גדולה דאחד שהיא לאה כנ"ל שם.

עוד טעם אחר: "גם את - לרבות", שהנה לאה יוצאת מהחזה דז"א ולמעלה ותופסת הג' קוין שלו אשר בהן ד' ספירות חו"ב חו"ג (שעדיין אין לה חלק בדעת) והם סוד ד'. והנה ד' ספירות כל א' כלול מי' -- גימטריא מ'. וי' כלול מי' -- הרי ת'. והם מדת במנין ג"ם א"ת.

עוד יש בחינת רבוי א' והוא: כי כל אותן ד' ספירות -- אשר כל א' כלול מי' -- הרי מ'. וגם תופס שליש המכוסה דת"ת, והוא שליש מי', דהיינו ג' -- הרי ג"ם. וגם לאה היא מלכות דאמא אשר בה עיקר הכ"ב אתוון גדולות, הם בבינה אשר בה לאה, והם מא' עד ת' -- הרי את. הרי גם א"ת לרבות.

ועוד יש רבוי אחר כי היא אחוריים דבינה ובה אהי"ה, והוא דאחוריים‏[2] העולה מ"ד, תסיר האלף -- נשאר גם. וזהו "גם - לרבות".


והנה גם ברחל יש ג"ם א"ת א"ך ור"ק. ונבאר קודם ברחל אך רק שהם ב' מיעוטים הם ברחל. שהנה היא מקבלת מיעוט אורות דלאה כנודע בכוונת ק"ש, ולכן היא דין. וגם שאין לה הארה עליונה נשאר במיעוטה והיא דין. שהנה היא בחי' של אדני, וג' אותיות דין שבה ה' פעמים (נגד ה' גבורות שבה), והם ש"ך ניצוצין דדין הגמור, כי הם אותיות דין. וזהו אך רק שהם ש"ך דינין כשהוא במיעוט בלתי הארה עליונה, (כי א' כבר לקחה לאה כנ"ל). ובבא אליה הארה מאמא מהאלפי"ן שבשם אהי"ה -- אז נתוסף בה הארה ומיתוק, והם ה' אלפין -- נעשה אדני, דינא רפיא. ועם ה' פעמים דין יהיה שכ"ה, דהיינו נערה טובת מראה. אך בעת המיעוט היא אך רק - בגימטריא ש"ך, וזהו "אך רק" דהיינו "רק" מ"אך", כי "אך" הוא רומז לשם אהיה שהיה חסרה אור דאלפי"ן הנ"ל, לכן הוא דין נער, משא"כ בקבלתה מן האלפי"ן היא נערה שנעשה הדין ממותק.

ונבאר עתה ג"ם א"ת ברחל. כי הנה מקבלת הארת כ"ב אתוון מא' עד ת' מבינה ע"י ז"א (כמו שנתבאר ב"ברוך אתה" בעמידה), והוא אותיות שליש תחתון דז"א ונצח הוד יסוד מלכות -- הרי ג"ם. וכ"ב אתוון -- הרי א"ת. וזהו ג"ם א"ת ברחל.

והנה ג"ם וכ"ב אותיות גימטריא אדני שהוא ברחל. והנה הג"ם מאיר ברחל מצד לאה, והכ"ב אותיות הוא מלאה מלכות דתבונה אשר משם אותיות, כי לפעמים מאירין בה הג"ם א"ת שהם בלאה.


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל

  1. ^ ס"א (וחוה גרמה)
  2. ^ הלשון מגומגם אבל הכוונה היא שאחוריים דאהי"ה עולים מ"ד -- א' א"ה אה"י אהי"ה - ויקיעורך