פתיחת התפריט הראשי

פרק בעריכה

ובזה יובן ענין אדם הראשון שהיה לו ב' נשים, א' נקרא לילית וב' היא חוה.

והענין כי אדה"ר הוא דמיון ז"א, וז"א יש לו ב' נקבות -- לאה ורחל. וכבר ביארנו כי לאה הוא דינין קשין מאד מפני שהיא אחוריים של אמא, ועוד שהיא למעלה במקום הסתום. אבל רחל היא נמתקת, כי היא במקום גלוי של החסדים. והנה ז"א נקרא אדם, כי הוא סוד מ"ה שהוא הוי"ה דמילוי אלפי"ן, גימטריא מ"ה ואד"ם. ונודע כי פשוט של הוי"ה הוא העיקר, כי המילוי הוא בחי' נקבה לפי שכולה דינין. ומלוי גימטריא אלהים. וגם נקרא מילוי מפני שכל כח הנוקבא ועצמות אורותיה וכחותיה כולם גנוזים תוך הז"א (כי עטרא דגבורה הוא תוך ז"א ואח"כ יוצא חוץ ממנו). באופן כי הנוקבא הוא מילוי של הז"א, כי המילוי הוא בסוד העובר הממלא תוכיות בטן אמו. לכן המילוי הוא בחי' נוקבא. והנה מילוי שם מ"ה גימטריא י"ט, אחר שתסיר אותיות פשוטות שהוא גימטריא כ"ו, נשאר מילוי גימטריא י"ט. גימטריא חו"ה. ובזה תבין איך חוה היא אשת אדם והיא בשר מבשרו ממש.

וכבר ביארנו במ"א כי הז"א יש בו ב' בחינות. אחד מהראש עד החזה ויש לו שם בחינת יסוד הראשון אשר בו מזדווג עם לאה, וחציו האחרון מהחזה ולמטה ששם מקום חסדים המגולין. נמצא כי יש לו ב' שמות של מ"ה דאלפי"ן כנזכר בפסוק (תהלים לט, ה) "הודיעני ה' קצי", ומשניהן יוצאין ב' מלויין שכל א' מהם גימטריא חוה.

ואמנם חוה ראשונה עליונה היא בחינת לאה וחוה תחתונה רחל. והנה להיות כי בחינת לאה היא בחינת דינין קשים מאד לסבה הנ"ל -- אע"פ ששם למעלה בעולם העליון של אצילות היא בחי' קדושה גמורה -- עם כל זה בעולם התחתון הזה שהוא חומרי לא יכלה בחינת לאה לצאת ממותקת בסוד הקדושה בעת בריאת אדה"ר, ויצאה בחי' דינין קשים מאד בסוד קליפה חויא בישא. וזהו בחי' לילית, חוה ראשונה, שהיתה מזדווגת עם אדם קודם שנברא חוה שניה. ואח"כ יצאה חוה שניה ממותקת, וזו נשארה לאשת אדם. והאחרת נסתלקה, כי היתה עדיין מעורבת בקליפות בתכלית אשר לכן נקרא חוה ראשונה "לילית".

אבל אח"כ כאשר בא יעקב -- שופריה מעין שופריה דאדם, ותיקן פגם העריות של אדה"ר (כנזכר זוהר קדושים ובפרשת תולדות בענין הברכות שלקח במרמה מן עשו אחיו) -- אז לקח שניהן, כי אז נתמתקה לאה והיתה בסוד הקדושה ונסתלקה מן הקליפה. וזהו סוד שאמרו רז"ל על "ועיני לאה רכות" מדמעות שהיתה בוכה על שהיתה עתידה להיות בחלקו של עשיו, וע"י תפילותיה ודמעותיה נתמתקה ואז ניתנה בחלקו של יעקב. והבן זה היטב.

והנה בפסוק הזה כתיב בענין אדה"ר "ויאמר זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי", ובתקונים דף צ"ט אמרו כי הם ב' נשי, חד דגרמי וחד דבשרא. והענין כי לאה נקראת "עצם", שהיא דינין קשים כעצם, ועוד כי היא בחינת הצלע, כי הרי לאה מקומה היה אחורי הצלעות שהם עצמות. אבל רחל הוא "בשר מבשרו", דינא רפיא במקום גילוי החסדים. והמשך דברי אדה"ר הם כך: כי הנה ב' נשים היו לו, א' היא עצם מעצמו וב' בשר מבשרו, אבל "לזאת השניה" הנקרא בשר "יקרא אשה", ולא לראשונה שהיא עצם ואינה עדיין נמתקת כנ"ל, ואח"כ נמתקה בזמן יעקב בסוד לאה כנ"ל.

ואמנם טעם אמרו "ויאהב יעקב את רחל" ולא לאה הוא לב' סבות:

  • א' הוא כי הנה יעקב התחתון אשר בזה עולם לא היה משיג עדיין בכל מציאות פרצוף ז"א רק מכנגד החזה ולמטה מקום רחל -- לכן ויאהב אז יעקב את רחל, ולא כתיב ויאהב ישראל שהוא הז"א, שהיה לו שתיהן לאה ורחל, אבל יעקב אהב את רחל תחתונה כמוהו שהוא עלמא דאתגליא, אבל לאה היא עלמא דאתכסיא (כמבואר אצלינו שהוא צורת הד' שבקשר של תפילין של ראש), לכן לא היה רוצה יעקב להזדווג עמה כי לא היה משיג עד שם. וז"ש זהר פר' ויצא דף קנ"ג ע"ב כי לאה ורחל תרין עלמין מן העולם ועד העולם ז' שנין עלמא דאתכסיא כו'. והוא כי הנה מן המלכות דאמא שבדעת דז"א יצאה לאה מאחוריו בסוד ד' קשר תפילין של ראש כנ"ל, ולהיות לאה מבחינת אמא לכן ז' שנין דילה אתכסיא, והז' הם כחב"ד ח"ג ושליש ת"ת עד החזה דז"א, כי אלו הז' בחינות היו מכוסים בלתי גלויין אל יעקב קודם שנקרא ישראל כנ"ל (כי אז השיג כל פרצוף ז"א הנקרא ישראל כנודע). וז"ש גם כן בזוהר ויצא דף קנ"ד (ח"א קנד, ב) ע"פ "וירא ה' כי שנואה לאה - מהכא דסני בר נש ערין דאימיה", פי' כי לאה נמשכת ממלכות דאמא כנ"ל שהיא אמא של יעקב.
ודע כי חצי אמא נקרא מ"י כנודע, וכשמתפשטים כאן בבחינת לאה שהם אותיות אלה נעשית אלהים, לפי שבחינותיה העליונות של אמא נקרא מ"י אבל מחצי ת"ת שלה ולמטה המתלבשין בז"א כנודע נקרא אל"ה. וחבור הכל ביחד נקרא אלהים. והנה אלה הנ"ל נעשית ממנו בחינת לאה הנ"ל. וזהו סוד בסבא דמפשטים דף ק"ה (ח"ב קה, א) ע"פ "מי אלה כעב תעופינה" ע"ש ותבין דבריו ע"י מה שבארנו כאן.
ודע כי לאה זו תמיד יש לה פרצוף שלם כמו ז"א ושיעור קומתה הוא מן הכתר דז"א עד החזה שלו. ועיין לקמן ששם נתבאר שהתחלתה מן הדעת דז"א וצ"ע. ואפשר שיובן ע"י מש"ל וכבר נתבאר לעיל כי יסוד אמא הוא מתפשטת עד החזה דז"א אשר שם בחינת הדדים של ז"א אשר נעשו שם מבחי' הצירים והדלתות שיש ביסוד אמא אשר שם, וזהו סוד הדדים של זעיר אנפין. והנה גם יסוד דלאה הוא שם מבחוץ נגד דדי הז"א. גם ידעת כי בחי' חצי ת"ת עליון של ז"א היה בתחלה בחינת יסוד (כמבואר אצלינו בענין הגדלות דז"א שהיה מן ו' קצוות והחג"ת ששלו נתעלו ונעשו חב"ד והנה"י נעשו חג"ת. הרי כי היסוד נעשה ת"ת). וא"כ נמצא עתה כי יש שם ג' בחינות של יסודות במקום א' והם: יסוד דאמא, ויסוד דלאה כאשר תחזור עם ז"א עצמו להיות פב"פ עמו להזדווג בו, ויסוד דז"א עצמו שהוא נקרא ת"ת עתה כנ"ל. נמצא כי יסוד דאמא ויסוד דלאה מתחברים יחד ונעשו שניהם רחם א' להזדווג בו יסוד ז"א עצמו כנזכר הנקרא ת"ת הנ"ל. וזהו סוד "מהכא דסני ב"נ ערין דאימיה" -- עריין ממש כפשוטו.
ודע כי פ"א שמעתי ממורי זלה"ה כי בחי' לאה, כאשר מזדווגת עם ז"א עצמו הוא מזדווג בה ע"י הדעת עצמו ממש, וזהו סוד "והאדם ידע את חוה אשתו", כי זווג זה ע"י הדעת נעשה. וזווג זה הוא בטמירו, לכן אתכסייא בקדמיתא מן יעקב ולא נודע שהיתה לאה עד הבוקר והבן זה.
וצ"ע ליישב איך מתיישבים שמועות אלו. ואפשר כי היסוד הזה העליון שהוא ראש הת"ת -- שם ג"כ לפעמים בחינת הדעת דז"א כשיורד שם כנודע וצ"ע.
ודע כי גם משה רבינו ע"ה אשר עליו נאמר בזוהר שהשיג עד הבינה -- אינו אלא מן הלאה הזאת הנמשכת ממלכות דבינה ונעשית ד' קשר של תפילין. וזה סוד "וראית את אחורי" כמאמר רז"ל בגמרא "מלמד שהראהו קשר של תפילין". גם ענינו לומר כי לאה העומדת בקשר תפילין היא רואה את אחור ז"א, כי היא עומדת ופניה נגד אחורי ז"א כנ"ל. והנה משה הוא בלאה וזהו "וראית את אחורי". והדברים מובנים.
  • אמנם הסיבה הב' למה שנאמר "ויאהב יעקב את רחל" הוא מובן במ"ש הפסוק (איוב ב, ד) "עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו". פי' כי האיש הזה הוא ז"א, ויש לו תרין נשין - לאה ורחל. והנה לאה היא בחינת "עור" כנ"ל, אך רחל היא "נפשו" ממש. לכן הז"א יתן עורו בעד עור לאה באהבתו אותה, אמנם יש יתרון לרחל על לאה כי "כל אשר לאיש" הנ"ל "יתן בעד נפשו" שהיא רחל, ולא יספיק בעורו לבד שיתן בעדה.
והנה נבאר טעם אל הנ"ל למה לאה נקרא 'עור' ורחל נקרא 'נפש'?
והענין כנ"ל כי רחל היא נוקבא האמיתית של ז"א והיא בת זוגו ממש, לפי שהוא מכלל הי' נקודות הכוללים עולם האצילות, והיא מלכות האחרונה שבהם. אבל לאה -- עיקרה היא אחוריים דאמא שנפלו כאן למטה במקום הזה, ואיננה אשתו לז"א רק בדרך השאלה לבד בהיותה נופלת כאן למטה נדבקת בעורו של ז"א. אבל רחל היא נפשו, כי המלכות נפש וז"א רוח כנודע.
עוד טעם אחר כי הנה מקום לאה היא למעלה במקום אורות הסתומים (כי יסוד אמא מגיע עד החזה), לכן הארה שלה אינה אלא בחינת עור לבד, ר"ל כמ"ש אצלינו בענין צורת ד' של קשר תפילין של ראש שהיא לאה, וקשר אינו רק בחי' עור לבד. אבל רחל -- שהיא תפלה של יד -- יש בה עור בחינת בתים של תפילין של יד, וגם מוחין ממש בסוד פרשיות ע"ש.
והענין בקיצור כי לאה היא נגד מקום הכסוי של האורות, עוברת הארה מועטת דרך עור דז"א לחוץ אליה מן המוחין שלו; ולא מן המוחין עצמן, רק מהלבושים והכלים שלהם, שהם נה"י אמא. ולכן נרמזת בד' של קשר תפילין ש"ר, כי היא דלה ועניה. ומה שלוקחת צורת ד' כנגד ד' מוחין אינה רק הארה בעלמא דרך העור. וענין עור הוא ע"ד הפסוק (איוב יט, כו) "ואחר עורי נקפו זאת", וע"ש איך ההארות הפנימיות מכים זה בזה. ומספר הכאתן הוא כמנין עו"ר, ולכן נקרא עור.
ונבאר כאן יותר ונאמר כי הנה"י דאבא עומדין מלובשים תוך נה"י דאמא בראש ז"א. ואבא ואמא הם ב' אותיות ראשונים של הוי"ה שהם י"ה. ומכים זה בזה -- אבא הפנימי באמא שהיא בחוץ כדי להוציא אורותיה לחוץ. ואז נעשה יו"ד פעמים ה"א גימטריא ק"ך. אח"כ מכים הארת ה"א שהיה אמא ב וא"ו שהוא ז"א לצאת לחוץ, והם גימטריא ע"ח. ואח"כ מכים הארת וא"ו ב ה"א שהוא ז"א בלאה החצונה -- הם גימטריא ע"ח. סך כל הכאות כמנין רע"ו. הרי איך לאה בחי' אורותיה כמנין רע"ו ויוצאין דרך עור של ז"א.
וזהו סוד "עור בעד עור", כי עור הנקרא לאה עוברת הארותיה דרך עור של ז"א. אבל רחל שהיא כנגד אורות המגולין -- פשוט הוא שהאורות המגיע לחלקה (שהיא עטרה דגבורה דדעת וכן שאר המוחין) אינן ניתנין לה אלא בבחינת מוחין ממש. נמצא שכל מה שיש אל ז"א יש אל רחל ג"כ. וזהו שאמר הכתוב "וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו". וכבר ידעת כי רחל נקרא נפש וז"א נקרא רוח.
גם נוכל לומר כי ב' פעמים "עור" הנזכר כאן הם רחל ולאה; כי גם רחל הארותיה יוצאות ועוברות דרך עור ז"א לחוץ. וכוונת הפסוק לומר -- אף כי שתיהן בחינת עור והן שוין בזו הבחינה, כי הארת שניהן יוצא להם דרך עור ז"א -- אך עם כל זה יש יתרון אל רחל מלאה כי "כל אשר לאיש" ז"א (שהם המוחין ממש) "יתן בעד נפשו" שהוא רחל הנ"ל.


ונחזור לענין. כי זהו שאמר הכתוב "ויאהב יעקב את רחל", כי היה אוהב ז"א את רחל יותר מלאה, כי לזו נתן מוחין ממש ולזו הארה בעלמא.

ואע"פ שכפי האמת אם הכתוב מדבר בז"א הוה ליה לכתוב "ויאהב ישראל את רחל" -- כי ז"א הוא ישראל ואינו יעקב כנ"ל במקומו. אבל הוא במה שנתבאר סבה אל משארז"ל כי יעקב הוא בחיר שבאבות. והטעם הוא כי בתחלה היה יעקב בסוד יעקב הנעשה מאחורי אבא כנ"ל, שהם אחוריים דאבא שהוא עליון מאד, ולא די זה אלא שאח"כ ע"י מעשיו עלה עוד ונמשך לו נשמה מן ז"א ממש הנקרא ישראל. ולפעמים משמש בשם יעקב ולפעמים בסוד ישראל. לכן כל הקורא אותו יעקב אינו עובר בעשה לסבה הנ"ל, אבל אברהם ויצחק הם בחינת חו"ג שבז"א והם בחינת פרטיות שבז"א ואינו פרצוף גמור לבדו. ולכן יעקב הוא בחיר שבאבות. גם לכך הקורא לאברהם אברם עובר בעשה כי אות ה' שנתוספה בשם אברהם היא הה' חסדים אשר לעולם אינם משתנים ואינם חסרים. אמנם בחינת פרצוף ישראל או יעקב משתנה כפי הזמנים.

ונמצא כי גם שכתוב ויאהב יעקב את רחל אפשר שמדבר בז"א עצמו אשר גם הוא בהיותו בסוד ו"ק הוא כדוגמת יעקב, ובגדלותו נקרא ישראל. וזהו שאמר הכתוב "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים", פירוש: בקטנות ז"א יש לו מוחין דקטנות מבחינת שם אלהים כנ"ל, כי בזמן הקטנות אין לו רק ב' מוחין; כי הקטן אין בו דעת (שהוא המוח הג') רק חכמה ובינה והם ב' שמות אלהים שהם גימטריא יעקב[1]. ובזמן גדלותו -- אז נקרא ישראל, לפי שנכנסין המוחין דגדלות ודוחין המוחין דקנות למטה כנ"ל. וזהו שכתב "כי שרית עם אלהים" -- ו"יכול להם" לדחותן למטה. והבן זה.


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל



  1. ^ כנראה שכוונתו עם אותיות ב' שמות אלהים -- ויקיעורך