פרק ב - מ"ת
עריכהונבאר אופן ירידת אלו האחוריים למטה במקום נוקבא דז"א.
כי הנה יעקב (שהוא אחוריים דאבא) נפל למטה ועמד לפני הנוקבא דז"א (בהיות הנוקבא עומדת שם, שעדיין לא ירדה היא). והיו אחוריים דיעקב נגד פני רחל כמ"ש אח"כ. ואחוריים דאמא שהיא לאה גם הם ירדו למטה באצילות ועמדו באחורי רחל נוקבא דז"א. והיו פני לאה כנגד אחורי רחל, ופני רחל נגד אחורי יעקב. ונמצאת רחל באמצע. כי עדיין לא הגדיל ז"א כדי שיתפשטו רגליו למטה בבחינת ישורון כנ"ל.
וכאשר יצאו המלכים של ז"א ונפלו גם הם ומתו ממש וירדו לעולם הבריאה, ויורדת הנוקבא למטה בבריאה -- נשאר מקומה ריק ופנוי באמצע יעקב ולאה, ואז כל זמן היות ז"א בלתי תיקון למטה בבריאה היו שם יעקב ולאה בחי' פני ואחור, ר"ל פני לאה באחורי יעקב, שהוא מדרגה הב' הנזכר, עד שיתוקנו זו"ן. אבל או"א למעלה בשער המלכים פ"ח נתבאר שם כי היתה בהם בחינת פנים ואחור, ר"ל פנים דאבא באחור של אמא. והוא בהיפך יעקב ולאה.
וטעם שינוי זה לפי שהנה נודע שפני אבא ופני זעיר אנפין ופני אמא בהיותן מלבישין את אריך אנפין כנודע -- הנה כולם פניהם הם עומדין כסדר עמידת פני אריך אנפין כדי לקבל הארת פני אריך אנפין הכופף קומתו ומאיר בפניהם ומסתכל בפניהם. ועל דרך זה צריך גם ז"א שיסתכל ויאיר גם הוא בפני יעקב הנמוך וקצר ממנו, שראשו מתחיל נגד החזה שלו כנ"ל. ובהיות פני יעקב מכוונים ונוטים לצד שנוטים פני ז"א נמצא שכאשר ז"א כופף קומתו יכול להסתכל בפני יעקב ולהאיר פניו כדוגמא זה ה. אמנם אם יהיה פנים בפנים ז"א ויעקב, הנה יעקב עומד נמוך ושפל למטה מאד מאד, והנה כאשר יכפוף ז"א קומתו וראשו למטה להסתכל בו לא יסתכל אלא באחורי דיעקב. לכן הוכרח שיהיה אחוריו לצד פני ז"א כדי לקבל הארת פני ז"א, ע"ד אבא שהוא שרשו של יעקב כנ"ל שגם הוא מקבל הארת פני אריך אנפין.
והנה כיון שהוכרח יעקב לעמוד כך חזרה לאה להפוך פניה נגד אחור יעקב להסתכל בו ולקבל הארתו מבחינת אחור, ויש בה יכולת לקבלם. אבל למעלה באמא עלאה שאבא הפך פניו אליה אחר שנתקן רישא דעתיק יומין אז הוכרח אמא לישאר בבחינת אחור כי אין בה יכולת להפוך פניה נגד פני אבא שהפך פניו נגד צד נטיית פני אריך אנפין ועתיק כנ"ל, לכן נשארו לאה ויעקב - פנים שלה באחור שלו.
והנה כאשר נתקנו זו"ן ועלו למעלה במקומם באצילות -- הנה ז"א שהוא ישראל נגדל בזמן העיבור הב' ואז מתארכין רגליו ומתפשטין עד למטה בבחינת ישורון כנ"ל. ואז גם נוקבא רחל עומדת עמו אב"א מהחזה ולמטה. נמצא זו"ן מפסיקין בין לאה ליעקב. ובתחלה שהיה ז"א קטן קודם התיקון ולא היו מתפשטין רגליו עד למטה היה שם מקום לסבול ג' פרצופים, לאה יעקב רחל, זה בצד זה כנ"ל. ועתה שנתפשטו רגלי ז"א למטה אין מקום לסבול ד' פרצופים ביחד ואז עלתה לאה למעלה ועמדה באחורי ז"א, פנים באחור עד החזה, ורחל לבדה נשארה אב"א למטה עם ז"א, והיה מחזיר יעקב אחוריו נגד פני ז"א. ונמצאו ג' בחינות לבד עומדות שם, ואז נקרא ז"א ישורון, מלשון 'שורה', בסוד שורה של ג' בני אדם. ומפני חסרון המקום עלתה לאה למעלה ונשארה רחל במקומה האמיתית שהוא נגד חזה דז"א. וגם מפני שהיא נקבה ובחינת נוקבא היא אחור. וגם מפני שעדיין אין בה כח לעמוד עם ז"א פב"פ עד אחר הנסירה כנודע.
אמנם צריך לתת טעם למה עלתה לאה ולא יעקב? אבל הענין מכמה טעמים שנבאר והוא, כי הנה נת"ל כי ב' בחינות הם אשר בבחינה הא' היה לאבא יתרון על אמא בהיותו קודם התיקון ובבחינה ב' היה לאמא יתרון על אבא. ואלו הן. הנה כאשר נתקן רישא דעתיק חזרו או"א במדרגה הג' שהוא פנים ואחור שהוא פני אבא נגד אחורי אמא. נמצא כי בבחינה ראשונה יש יתרון לאבא שהיה בו כח לקבל אור פני עליון בפנים שלו ממש אבל אמא לא היה בה כח לקבל האור אלא דרך אחור. ובבחינה אחרת יש לאמא יתרון כי אחוריה קבלו אור גדול ונמתקו יותר מאחוריים של אבא שלא קבלו הארה עליונה.
לכן היה כאן ביעקב ולאה ב' שינוין ביניהן, והם אלו אשר נבאר, כי הנה להיות שיש יתרון לאבא על אמא כנ"ל שהיה בו כח לקבל הארה דרך פנים ממש, ונודע הוא כי גם יעקב מקבל הארה מן אבא שהוא שרשו, ולכן היה כח באחורי אבא שהם כלולים מי' ספירות כנ"ל להתתקן כולם בעת התיקון ונעשה מהם יעקב פרצוף שלם מי' ספירות של אחורים דאבא, וגם לסבת היותו בבחינת דכורא שהם יותר מובחרים ומעולים משל הנוקבא. אבל לאה הנעשית מאחור של אמא שלא היה אז בה כח לקבל הארה דרך פנים שלה, לכן גם עתה לא היה בה כח באחור דאמא להתתקן כל י"ס שלה רק המלכות שבה עשירית לבד, וממנה לבדה נעשית פרצוף לאה כנ"ל.
ובהיות בחי' אחרת שבה יתרון לאמא על אבא והוא שאחוריים דאמא קבלו הארה יתירה ונמתקו יותר מאחוריים דאבא -- אין ספק שהאחוריים של אמא שירדו למטה קבלו עתה בהיות או"א פנים באחור כשנתקן רישא דעתיק כנ"ל קבלו הארה גדולה מן אמא מה שלא קבלו האחוריים של אבא שירדו. ולסבה זו היתה יתרון ללאה מיעקב, והיה שהיה בה כח לעלות למעלה מהחזה דז"א ויעקב נשאר למטה מהחזה אלא שלהיותו זכר עומד בפני ז"א ולאה שהיא נקבה עמדה באחור.
ועוד יש טעם אחר למה לאה עלתה למעלה ולא כן יעקב והוא מפני שעיקר מקומה ויניקתה ממלכות דתבונה המתלבשת תוך ז"א גם היא כמ"ש, והנה היא למעלה בראש הז"א, ולכן צריכה לאה לעלות שמה למעלה לקבל ההארה ממנה. אמנם יעקב כל יניקתו הוא למטה שהוא מן היסוד דאבא המתגלה מהחזה דז"א ולמטה כנ"ל ולכן נשאר למטה. וכבר נת"ל ג"כ למה יעקב הפך אחוריו נגד פני ז"א.
אמנם לאה אע"פ שביארנו לעיל טעם הדבר למה בתחלה קודם תיקון של ז"א היה פניה באחור דיעקב -- עם כל זה צריך לתרץ למה אחר התיקון נשארה כך ולא אב"א עם ז"א המפסיק בינה ובין יעקב ע"ד רחל שגם היא עומדת אב"א עם ז"א? והטעם לפי שכבר נת"ל כי כל טעם היות רחל אב"א עם ז"א מפני כי הנה היא נקבה אשר היא דינין קשים ובפרט שהיא אחרונה שבאצילות וקרובה אל החצונים ורגליה יורדת מות ואנו יראים מן החצונים שלא יתאחזו באחוריים וע"כ היא באחור עם ז"א כנ"ל. אבל לאה שהיא עומדת למעלה באחורי ג' ראשונות דז"א -- אין החיצונים יכולין להתאחז בה כמו ברחל העומדת במקום ד' תחתונים[1] דז"א. ועוד כי איננה כרחל נוקבא דז"א העיקרית. ועוד כי איננה מכלל הי"ס הכוללים כל האצילות אמנם היא אחוריים של הספירה הג', ואין קפידה כ"כ אם יתאחזו בה החיצונים כמו ברחל. ועוד כי הנה הוא אחוריים של אמא אשר נודע כי אמא היא הדוחה את הקליפות ובורחין ממנה ולכן אין בה אחיזת החצונים כמו ברחל.
וא"ת והרי אם לא יועיל לא יזיק והלא טוב יותר הוא שתהיה אב"א. והתשובה הוא כי נתבאר לעיל כי הקליפה צורך גבוה כדי שיהיה שכר ועונש בעוה"ז וכמארז"ל "טוב מאד - זה מלאך המות", ומוכרח שגם הקליפות יקחו חלקם חיותם, וראה המאציל כי הבחינה היותר מועט שיש בכולן שהיא אחורי לאה, כי אין שם כל כך אחיזה כמו באחורי המלכות רחל כנ"ל, ולכן הניח אחורי לאה נוטין לחוץ בגילוי כדי שיתאחזו שם החיצונים וינקו משם כדי חיותן בלבד, משא"כ אם היו נאחזין ברחל שהיא אחיזה גדולה.
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |
- ^ (נ"א ז"ת)