פרק ג עריכה
אמנם ענין נערה מצאתי כתוב אצל מורי זלה"ה בלשון זה: "משננסרה והיא לוקחת המוחין לבדה חוץ מג"ר - נתוספה בה ה' דנערה".
וביאור אומרו חוץ מג' ראשונות לא יכולתי להבין. אך ביאור של שאר הלשון הוא זה. וצריך אני לבאר עתה ב' הנקודות הנמצאין בנוקבא שהם ציון וירושלם - מה ענינם. ומצינו שציון הוא ביסוד וירושלים הוא במלכות. וכן הוא הדבר. כי נקודת היסוד בנוקבא הוא נקודה הנקרא "ציון", ונקודת ירושלים היא נקודת מלכות שבנוקבא. וכן אמרו באדרא זוטא (ח"ג רצו, א) כי ציון כסותא דנוקבא כבית רחם לאתתא. ואמנם במקום ערותה יש בשר תפוח והיא נקראת עטרה. והוא בשר תפוח בולט בין הירכיים. והבשר זה הוא סוד מלכות שבנוקבא. ולפנים מזה הבשר -- שם סוד בית הרחם, שהוא חדר אחד לפנים מזאת המלכות, וזה נקרא "יסוד שבנוקבא".
וסוד הענין כמארז"ל כי הנוקבא נקרא מלכות, ואם כן אין צורך להיות בה בעצמה בחינת מלכות, כי כל עצמה היא מלכות -- לכן לא נמצא מהנוקבא רק ט' ספירות, שהם מכתר שלה עד היסוד שבה ממש, כדמיון הזכר בחי' גמורות. אך המלכות שבה אינה רק דרך רמז קצת באותו עובי הבולט מן היסוד לחוץ ואע"פ שלא היה צריך -- עם כל זה, שזהו סוד שאמרו רז"ל כדי לשמור החבית של יין צריך חותם בתוך חותם, וזהו ר"ת חבי"ת, שהוא הסימנים שצריכין חותם בתוך חותם והם ח'לב ב'שר י'ין ת'כלת.
והענין כי היסוד חותם אחד והמלכות חותם ב' כנ"ל. וביאור הדברים כי יין משומר הוא סוד הגבורות הניתנין אל המלכות, וצריך להיותן שמורים מן החצונים שלא יתאחזו בהם כי יניקתן מגבורות, ולכן היין צריך לשומרו שהם הגבורות, לא כן החסדים שהם המים. ואמנם החצונים הם יושבין תחת המלכות וקרובים אליה בסוד "רגליה יורדת מות", ואינן נאחזין בה אלא בסופה בתחתיה כנודע. ובמה שיוצא מן היסוד שלה משם יונקים, ולפעמים אותן גבורות נעשין דם שהם דינין גמורים, ואז הוא דם נדות שיונקים החצונים, אך בהיותן שמורים הם יין, כי יין מורה על גבורה המתמתקת בסוד "ויין ישמח". והנה אלו הה"ג הם נשמרות ע"י אלו הב' חותמות, א' הוא היסוד שבו ניתנים הה' גבורות, והב' הוא המלכות, והוא אותו הבשר המקיף מבחוץ. וזהו סוד מלת חותם, לפי שהיסוד דנוקבא כל עצמו לא נעשה אלא מהארת הגבורות שנחתם ונגלף בו דרך ירידה והכאה כנ"ל (כי היסוד בעצמו אין לו מקום להסמך בזכר כנ"ל וע"ש), ולכן נקרא "חותם". וכן המלכות במכל שכן, שאפילו הארת המלכות אינה אלא מהארת היסוד -- הרי כי הוא חותם נמשך מחותם אחר. לכן חותם הוא אותיות חומ"ת, ואלו הם סוד הנזכר בפסוק - "חומת בת ציון" "חומת ירושלים", פי' לציון חומה א', ולירושלים חומה אחרת, שהם סוד החומות השומרות את היין מן החיצונים. גם אותיות חותם הוא תחום, לומר עד כאן תחום של הקדושה ומשם ולהלאה הקליפות. ולכן אסור לצאת חוץ לתחום בשבת, כי התחום הוא מלכות אחרונה. גם חותם אותיות חמו"ת, ופירוש הענין שכל עיקר חותמות אלו נמצאו מן חמות העליונה שהיא בינה (כי מלכות היא בת הבינה, וז"א חתן בינה, ובינה היא חמותו). ואמנם למטה נבאר איך חותם זה נמשך מבינה שנקרא "חמות".
מהדורא בתרא: חותם הוא בדדים. ושאר הצרופים -- תחו"ם חומ"ת -- הוא ביסוד. וחותם הוא בדדים שלו שהוא בת"ת שלו הנקרא אמת, וחותמו של הקב"ה אמת מפני שהוא מכריע בין חכמה בינה ובין חסד-גבורה ובין נצח-הוד, לכן נקרא "חותם" - שבו "נחתמין" כל שאר מדות. וזהו אמת שמבריח מן הקצה אל הקצה. א' ראשונה לאותיות, ת' אחרונה, מ' אמצעי, כי הם חותם כולם. הרי חותם בדדים שלו, דהיינו שליש ת"ת.
ואמא נקרא "'חמות" כנזכר בזוהר, שממנה יוצאים הה' גבורות שהם מנוקדים פתוחי חותם, ולעולם נקרא חותם. (ות"ח העוסקים בתורה הם שומרי העיר בכ"ב אתוון).
ועתה נבאר מציאת אלו החותמות. והענין כי הלא אמרו בגמרא שיש דלתות ברחם האשה כמ"ש "כי לא סגר דלתי בטני" ויש "צירים" לאשה כמ"ש "כי נהפכו עליה ציריה". והענין כי כמו שבחומת העיר יש דלתות וצירים -- כן בחומת המלכות הנקרא "חותם" יש שם צירין ודלתות. והענין הוא כמ"ש ביחוד ה' ע"ש. והענין כי האדם מזריע טפת לובן בנוקבא והנוקבא מקבלת בבית רחם שלה ושם נעשית צורת הולד. ואמנם מנין יש כח באשה לקבל אותה טפה ברחם שלה ושתתעכבה שם ולא תפול ותצא לחוץ, והיאך תוכל לצייר שם הולד?
אך הענין הוא כי הלא כל האברים כולם השאור שבעיסתן הם כ"ב אתוון שהם סוד האבנים שמהם נבנית הבית. וכבר ידעת שיש בתורה כ"ז אותיות שהם כ"ב אותיות וחמשה כפולות. ואמנם כשנצטיירה המלכות ונתן בה הכ"ב אותיות -- הנה האירו ונחתמו הכ"ב אותיות ביסוד שלה, ושם נשאר רשומן. ועל דרך זה כ"ב אתוון דדכורא נרשמים ביסוד שלו כמו שכתב "וישכב במקום ההוא" - וי"ש כ"ב אותיות, כנזכר בזוהר. ומשם הטפה יוצאה כלולה מכ"ב אתוון. גם ביסוד דנוקבא נרשמין כ"ב אתוון דידה, וע"כ יש כח ביסוד שלה לקבל שם הטפה ולציירה שם.
ואמנם מן הכ"ב אתוון נעשין דלתות שבאשה של בית הרחם. והוא, כי צורת ד' צורתה י' וב' ווי"ן כזה <ציור>, כי הי' הוא באמצע הב' ווי"ן ומחברם, ואות י' הוא עוקץ שאחורי הד'. ואמנם הדלתות שברחם האשה הוא סוד זאת הדל"ת שבארנו, ואות י' שבין ב' ווי"ן הוא סוד ציר הדל"ת שכל הדל"ת סובבת עליו, כי אין קיום לב' ווי"ן אלא באות י' שהוא הציר שעליו סובבין ב' ווי"ן. וצי"ר גימטריא ש', שהוא ג' קוין שיש באותו ש', כי ברחם הנוקבא נרשמו כל הג' קוין שהם חג"ת כנודע, וזה נמשך אליה מהאבות עליונים שהם חג"ת, צורת ש'. וזהו סוד "באר חפרוה שרים" וכמבואר שם, והוא סוד היסוד שבה המעלה מ"נ, הנקרא "באר" ולא "בור", והוא עשוי כחפירה ולא בולטת כעין יסוד הזכר, רק כחפירה שקוע, כדי שיקבל טפת הזרע בתוכו. ואמנם המ"ן נעשה ע"י "שרים והנדיבים", שהם האבות שחקקו בה חותמם שהוא צורת ש'. וזהו "והיה שדי בצריך - אל תקרא בצריך אלא בצירך", כי היסוד נקרא שדי שהוא ש' ד"י, ונעשה ע"י הצירים שבו. ועל שמו נקרא שד"י. כי ציר נקרא ש' דשדי, וד"י אותיות י"ד, פי' מן הידים עליונים (שהם "יד חזקה" "יד הגדולה" "יד הרמה", שהם חג"ת) -- מהם נעשה שם שדי שהוא ש' י"ד. וזהו סוד (שמות טו, יז) "מקדש אדני כוננו ידך", כי הכוננות של אדנ"י שהוא המלכות הנה בנין יסוד שלה שהוא עיקר כוננותה נעשה ע"י הידים העליונים. והוא סוד "יצחק מיעך באצבע", ואין להאריך בזה.
[הגהה - ונלעד"ח שאפשר שזהו כוונת הפסוק "אף ידי יסדה ארץ", ר"ל "ידי" - שהם ג' ידים העליונים כנ"ל והם ג' אבות, הם עשו לנוקבא הנקרא "ארץ", בסוד "באר חפרוה שרים" אינון אבות]:
וזהו סוד (תהלים קמא, ט) "שמרני מידי פח יקשו לי", שכבר הודעתיך שמיין דכורין הם מ"ב אחד דהוי"ה, ומיין נוקבין הם ב' שמות מ"ב, כי אין טפה יורד מלמעלה שאין טפיים עולה כנגדן, וב' טפין הם ב' מ"ב שהם גימטריא פ"ד, שהם סוד המ"ן, ועם ד' שברחם -- הרי פ"ח. וזהו סוד "שמרני מיד"י פ"ח" כי אלו הידים העליונים הם שהמשיכו המ"נ למטה, וכשאוחזין בהם החצונים נקרא "יד"י פ"ח".
ונחזור לענין. כי ב' צירין וב' דלתות יש באשה כמו שכתוב "כי לא סגר דלתי בטני" וכן "כי נפהכו עליה ציריה". וסוד הענין הוא שאלו כ"ב אתוון הנ"ל הם נעשין דל"ת וציר א'. והנה אלו האתוון הם כפולין כמ"ש בע"ה, ולכן יש ב' צירים וב' דלתות, וכשתחברם יחד יהיו צורתם ם' סתומה כזה ם' של "לםרבה המשרה" (ישעיהו ט, ו). ואלו הם סוד מ' יום של יצירת הולד. וכאשר נקודת היסוד שלה היא סתומה והולד הוא בתוכה אז הוא צורת ם' סתומה, וכשיולדת נפתח רחמה ואותן הב' דלתות שהיו דבוקות זו בזו ונעשו צורת ם' סתומה נפתחין, ואז הולד יוצא משם. ובהיותה ם' סתומה אז נקרא "גן נעול מעיין חתום", והמ"נ של המעיין חתומים שם וסתומים.
הרי בארנו סוד דלתות שברחם שהם סוד הכלי המקבל בתוכו את הולד, ובתוך כלי זה נתונין המ"נ, כי המ"נ אינו הכלי עצמו אבל הם סוד ה' אותיות מנצפ"ך הכפולות. באופן כי הכ"ב אותיות הם דלתות וה' אותיות מנצפ"ך הם המיין נוקבין, ולכן יש הפרש בין כ"ב אותיות לאלו ה' מנצפ"ך הכפולים, וכאשר מעלה מ"נ הם אלו ה' דמנצפ"ך, ואח"כ בציור הולד נצטייר ע"י כל הכ"ב אתוון, לכן אין ציור הולד עד מ' יום כנגד מ' סתומה הנ"ל. ואלו ה' אותיות מנצפ"ך הם סוד ה"ג שבה שיורדין ביסוד שלה ונרשמות שם. וידוע שהגבורות נמשכין לה מבינה הנקרא "חמות דז"א", וזהו חותם כנ"ל. ועתה נבאר איך הם ב' דלתות.
והענין כי מתחלה נמשכו המוחין בה ונתנו בה הה' גבורות, וכל זה ע"י ז"א כי היו עוברים מאחורי ז"א ולחוץ אליה. ואז נרשמו ביסוד שלה דל"ת אחד וציר אחד והמ"נ (שהם המנצפ"ך), כי כל אלו -- הדל"ת והציר והמ"ן -- הם סוד הכ"ב אתוון וה' של מנצפ"ך שקבלה המלכות ע"י ז"א. עוד יש לה בחי' אחרת והיא כשננסרה המלכות מאחורי ז"א, וכבר כתבתי בתפלת ר"ה ענין הנסירה ושם בארנו שהוא סוד הסתלקות המוחין מז"א ויוצאין לחוץ על ראשו ונכנסין הנה"י של אמא עם מוחין בראש הנוקבא מאחוריו ואז ננסרת הנוקבא דז"א מאחוריו, כי מתחלה כשהיתה מקבלת על ידו היתה דבוקה עמו אב"א אבל עתה כשלוקחת המוחין מאמא עצמה היא ננסרת ונפרדת מן הז"א. ואמנם אז בעת הנסירה לוקחת המוחין פעם ב' בהארה יותר גדולה מבתחלה עד אין קץ, כי מתחלה היה תמצית האור ע"י מחיצות ועתה לוקחת המוחין עצמן ואז נגמרת לתקן. וחוזרת לקחת פ"ב אותן כ"ז אותיות התורה. ואז יש לה ב' דלתות וב' צירין וב' מנצפ"ך.
וענין ב' צירין ושתי דלתות כבר בארנו למעלה שהם צורות ם' סתומה, אבל ענין ב' מנצפ"ך הם סוד י' דמים שבאשה, ה' טמאים וה' טהורים, ואלו המנצפ"ך שלוקחת עתה ע"י אמא הבינה הם ה' טהורים שהם הגבורות ממותקות, אבל אותן שלקחה מתחלה ע"י ז"א הם דינין גמורים. ואלו הב' בחינות הם ציון וירושלים; כי ציון הם השניים שלוקחת ע"י בינה, ולכן ציון הוא רחמים. וירושלים הוא דין, והם הראשונים שקבלה ע"י ז"א. וכבר ידעת כי הבינה -- הנה"י שלה שבהם ניתנין המוחין של ז"א -- הם ג' אהי"ה: אחד דיודי"ן - קס"א, והוא בנצח; ואחד דאלפי"ן - קמ"ג, והוא בהוד; ואחד דההי"ן - קנ"א, ביסוד. ושלשתן הם תנ"ה והוא גימטריא חותם עם הכולל. ולפעמים נעשה "נד"ת דותה", ואין להאריך. אמנם עתה שקבלה פעם ב' המוחין ע"י בינה -- אז קבלה הארה ג"כ מן לבושים שלה, שהם ג' אהי"ה הנ"ל שהם גימטריא חותם. וזהו סוד מלכות שבנוקבא, שהוא סוד החותם החיצון, כי כל עיקרה מן הלבושים של נה"י דאמא וכשאדם מזדווג עם אשתו אז נקרא "חתן וכלה", כי ג' אהי"ה במלואן עם ג' שמות עצמן הם גימטריא חת"ן, כי עתה נכנס בהם. וכן היא נקרא כלה שהם ה' אותיות מנצפ"ך (שהוא אות ה' מכלה), וכל א' כלול מי' -- הרי נ'. וזהו כ"ל מכלה.
ונחזור לענין כי כבר בארנו כי תחלה מקבלת מנצפ"ך אחד ודל"ת אחד על ידי ז"א, ואח"כ כשננסרה לוקחת מנצפ"ך ב' ודל"ת ב'. וזהו סוד האשה בהיותה נערה אמנם לפעמים נקרא "נער", חסר ה'. והענין, כי תחלה כשלוקחת מנצפ"ך א' סוד דינין כנ"ל, אז נקרא נער כמ"ש כי נער שהוא גימטריא ש"ך דינין, וכשלוקחת המנצפ"ך הב' נתוספו בה ה' ונקרא נערה, שהם ה' אותיות מנצפ"ך הב'. וזהו ההפרש שבין נער לנערה. וכבר ידעת כי זמן הנערה ו' חדשים שיש בין נערות לבגרות, והם סוד אלו הה' אותיות מנצפ"ך ועוד הדל"ת שלוקחת עמה מחדש -- הרי הם ו' חדשים של זמן הנערות.
אמנם מ"ש למעלה שמצאתי כתוב אצלי זה הלשון "כשננסרה והיא לוקחת המוחין לבדם חוץ מג"ר נתוסף ה' דנערה והם ו' חדשים דנערות כו'" -- אפשר לפרש כי הכוונה היא כי המלכות כשננסרת ולוקחת המוחין היא לבדה אז ודאי כשהיא גדלה באחורי ז"א דוגמת הז"א כי היא נוגעת בבינה. ואמנם אינה עולה עד ראשה ממש רק נגד המלכות (נ"א ה"א) דבינה שהוא נגד הדעת דז"א. נמצא כי נגדלת הנוקבא ויש לה עתה גדלות ו' מידות, כי ז"א ט' ספירות חוץ מן המלכות שהיא הנוקבא, והיא נגדלת עד ו' ספירות התחתונים חוץ מג"ר, ואלו הם סוד ו' חדשים נערות. כך אפשר לפרש לשון הנ"ל.
אמנם כשחוזרת פב"פ נקרא אז בוגרת. (נ"ל כי אותיות בוגרת -- בו' ג"ר ת', עתה נגדלת גם עד ג"ר חב"ד, ות' זו מורה על נוקבא. א"נ הם חילוק תיבות ב"ת ג"ר ו' - ו' תחתונה, ואז ראוי לזווג גמור). והענין כי בוגרת גימטריא תורה, כי אז מלכות פנים בפנים עם זעיר אנפין ואז נקרא "תורה שבעל פה" המתחברת עם "תורה שבכתב".
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |