דרוש ה
עריכההנה אחר שנתבאר ענין מ"ל דצלם שהם ב' מקיפים הנעשין מבחי' התלבשות מוחין ב"פ א' בד"ר כחב"ד דתבונה וב' בח"ג וב"ש עליונים דת"ת דתבונה אשר שם הכלים הם דתבונה לבד ואין שם כלים דז"א אמנם האורות הם משותפים דתבונה ודז"א תוך כלים דתבונה נבאר עתה ענין כתר דז"א הנעשה משליש אחרון דת"ת דתבונה ולפעמים מב"ש כנ"ל והכלי והאור שניהם מתבונה והוא ג"כ מקיף אמנם לפי שהוא מכתיר ומסבב מכל הצדדין נקרא כתר ולא מקיף כי המקיף הוא על הראש ולא מהצדדין בסוד צל על ראשו. ותחלה נבאר הטעם למה אינו לוקח רק שליש אחרון דת"ת דתבונה ויש בזה ג' טעמים א' מפני אמא עצמה ב' מפני ז"א עצמו ג' מפני רחל נוקבא והטעם הא' הוא כמש"ל כי כנגד מה שנכנס בז"א ד' מדות ושליש צריכין ד' מדות ושליש אחרות יותר עליונים להגדיל להיותן כפולים להשלים הי"ס והתחלתן מב"ש תחתונים מבינה שבהוא"כ נשארו עתה כתר וחכמה ושליש עליון מבינה שלא הגדילו ונתחלקו כחם חציין למעלה וחציין להשלים חסרון התחתונות כנ"ל ואם היה לוקח כתר דז"א ב"ש ת"ת היו ד' מדות וב' שלישים (החסרים) שלקחם הז"א והיו צריכין כנגד בינה כולה ודח"ג ושליש ת"ת העליון להכפל כדי לחלק כחם ולהגדיל הד' מדות וב"ש החסרים וזה א"א לעשות כן והטעם כנודע שכמו שאו"א של כללות האצילות יש בהם תמיד זווג תדיר דלא פסיק והסיבה הוא להיותן שוין במעלה אחת וז"ס כחדא נפקין וכחדא שריין מה שאין כן בזו"ן אשר אינן שוין כי לפעמים זה גדול מזה וע"כ זווגייהו פסיק שלא יוכלו להזדווג כי אינם שוין והנה כן הענין בכל חו"ב שבכל פרצוף ופרצוף שבפרטות וזווגייהו לא פסיק נמצא כי חו"ב דאימא עצמה תרין מוחין דילה תרווייהו שוין כחדא לא זה גדול מזה ולא זה מזה כדי שיהיו זווגייהו תדיר ואלו כל חלקי הבינה יוכפלו להגדיל המדות החסרים התחתונים הנה נחלש כחה ונחלקה לגמרי משא"כ בחכמה שבה כי כולה שלימה בכל כחה שלא נחלקה להשלים חסרון התחתונים וא"כ לא הוי זווגייהו תדיר לכן הוצרך שלכל הפחות נשאר שליש העליון שבה שלא יחלש כחה ולא ישתנה ממה שהיה ובאותו שליש תהיה שוה אל החכמה. והענין כי הבינה צורת ה' בג' קוין כזה ה' קו ימין ושמאל ואמצעי ואחר שראשי ג' קוין שלימים שהם ג' ראשונות שהם חב"ד שלה והם שלימים הרי מספיק כי שארית הקוין שהם ו"ק חג"ת נצח הוד יסוד הם מוכרחין לירד למטה לצורך הבנים והנה באותן ג' ראשונות שבבינה יתקיים קרא ונהר יוצא מעדן ולא פסיק זווגייהו ע"ד הנ"ל בבינה ותבונה והבן זה היטב וענין החילוק שלהם כי לעולם בכל בחי' ובחי' יש ג"ר וו"ק וזה בחי' בפ"ע וזה בחי' בפ"ע. גם ט"א קרוב אל הנ"ל והוא כי הנה לעולם ג"ר שוין כאחד. והנה כתר וחכמה לא נכפלו ואם כל הבינה תכפל א"כ תהיה משונה מהם ולא חשובה ושוה להיות כמותם לכן נשאר אותו שליש עליון שבה שוה וחשובה כמותן. וטעם ב' בעבור ז"א עצמו והוא כי אם הכתר שלו יהיה למעלה מהחזה שלה שהם ב' שלישים א"כ נמצא שיצטרך שתרד התבונה ותכנס בז"א יותר ותרד למטה ביותר כי בהכנס ב"ש הת"ת שבה יתפשט קו אמצעי שלה שהוא יסוד שבה שתחת הת"ת שבה ויורד למטה יותר עד טבורא דז"א שהוא בסיום ב"ש ת"ת דז"א ויהיו החסדים המתפשטים בז"א להגדילו ולהאירו כנ"ל בדרושים יהיה עתה חשוכים מאד ואינן מתגלין עד מקום שליש תחתון דז"א וישאר בלי אור כי יסוד הבינה יורד עד למטה ומכסה אותן כנודע. אך עתה שאין תבונה נכנסת בז"א רק משליש תחתון ת"ת שבה לבד נמצא כי היסוד שבקו האמצעי שלה אינו מתפשט רק עד החזה בסיום שליש עליון דת"ת דז"א ושם מתגלין החסדים ומאירין ומגדילין ז"א יותר בגלוי ממה שהיה אם ירד יסוד אמא עד טבורא דז"א כנ"ל. טעם ג' הוא בעבור מלכות נוקבא דז"א והענין תלוי בטעם הב' הנ"ל כי הנה המלכות אינה יוצאת רק מהגבורות דאמא מהארתן היוצאת לחוץ ובהיותן תוך ב' כסוים ומחיצות אינם יכולין לעבור ב' מחיצות יסוד אמא ות"ת דז"א ובכלות יסוד אמא שאין שם רק לבוש ת"ת דז"א לבד אז יוצאת הארתן ומהארתן נעשית המלכות ואם יסוד דבינה היה יורד עד שליש התחתון דת"ת דז"א היה המלכות נקודה קטנה מאד ואין לה שיעור. ואמנם כל זה אינו רק כאשר לא נכנסו בז"א עדיין רק מוחין דצלם דאמא כי כשיכנסו גם כן מוחין דצלם דאבא ג"כ אז יגדל כתר ז"א שליש א' ויהיה כתר שלו ב"ש והענין כאשר נרגש בחוש העין כי בהיות ב' כלים שוין בארכן ממש ויתלבשו זה תוך זה בהכרח הפנימי נגדל מעט יותר למעלה כי אינו נכנס כולו עד שולי חיצון. והנה כלים דאו"א שוין בארכן כנודע ובהכנס צלם אבא תוך צלם אמא נמצא כי ת"ת דאבא יהיה עודף שליש א' למעלה מת"ת דאמא והוא גדול למעלה שליש א' למעלה משליש מת"ת דאמא ונמצא כי שליש א' דת"ת דאבא בהיותו תוך ת"ת צלם אמא יהיה שוה נגד ב"ש ת"ת דאמא. ועתה נבאר איך נעשה זה השליש ת"ת תחתון דתבונה כתר לז"א הנה כמש"ל ענין בינה ותבונה איך נחלקים לב' ונעשו נה"י חדשים לבינה ומנה"י הראשונים נעשו י"ס גמורות דתבונה כעד"ז הדבר תמיד והבן זה היטב. נמצא כי גם זו התבונה הנכנס בז"א בסוד צ' דצלם משליש אחרון דת"ת שבה ולמטה ונכנסים נה"י שלה בפנימיות ז"א בתוכו בהכרח צריך להיות לה ג"כ נה"י חדשים ואותן הנה"י שלה הראשונים הם נעשו פרצוף שלם בי"ס ומתפשטין בי"ס דז"א כנודע. ונבאר עתה ענינם כי הנה נת"ל כי בעת הלידה עלו אורות של נה"י דתבונה למעלה בשליש אחרון דת"ת דתבונה אשר שם היו עומדין המוחין דז"א בסוד עיבור כדי לדחותן בעת הלידה כי לא יכלו כ"כ אורות להיות שם במקום צר והנה בהיות אלו האורות שם נשאר רושם הד' מוחין דז"א עצמן שם בשליש תחתון דת"ת כי כל דבר שבקדושה מניח רושם בכ"מ כנודע ובפרט כי הרי המוחין מן הכתר שלמעלה מהם יוצאין ובהכרח הוא שכל מציאת ד' מוחין נשאר רשומם בכתר הזה שהוא שליש תחתון דת"ת דתבונה כנ"ל. וזה נתבאר בכוונת העמידה בענין הד' כריעות וד' זקיפות ע"ש. והנה גם האורות דנה"י דתבונה עצמה שעלו שם הנה נשארו שם כי כלים של נה"י יורדין תוך ז"א כלי בלי אורות שלהם כנ"ל ונמצא כי אע"פ שאמרנו שנשאר שם רושם ד' מוחין דז"א הוא דבר מועט אך עיקר האורות הם דאמא והבן זה היטב כי יש בכתר רושם ד' מוחין דז"א ואינן עולין בשם רק אורות דאמא עצמה שהם עיקרים כי השאר הם רושם לבד. והנה בהיות אלו האורות דנה"י דתבונה שם בשליש התחתון דת"ת הגדיל כלי הת"ת והוציא נה"י אחרים חדשים בבחי' כלים בכח אורות שלהם אשר שם וזהו דוגמת דהגדלת וכפל הנ"ל בבינה ותבונה להוציא כלים חדשים אל נה"י כנ"ל ע"ש ואז אותן אורות דנה"י הראשונים חזרו עתה להתפשט בנה"י החדשים האלו ונשלמה התבונה כי בתחלה נסתלקו האורות לסבת צורך הלידה שידחו את המוחין דז"א לחוץ כנודע אבל עתה שנולדו א"צ ולכן מתפשטין בתוך הנה"י החדשים. ונבאר סדר התפשטותן בז"א כי הנה בוודאי שמן שליש ת"ת התחתון דתבונה נעשה כתר דז"א ובפרט כי הכתר הוא בחי' א' לבד ואינו נחלק לקוין וא"כ מוכרח הוא שבחי' שליש דת"ת הוא יהיה לבדו כתר ז"א ולא הנה"י החדשים. וביאור הדבר הנה אם כפי מה שחושבין בני אדם שהגלגלת הוא הכתר והמוחין חב"ד שבתוך הגולגלת א"כ נמצא היות חב"ד שהם המוחין גדולים לאין קץ על הגולגלת שהוא כתר יען הוא לבוש שלהם וזה לא יעלה בדעת כלל אך הענין כי בודאי שהכתר הוא למעלה מן המוחין ואין המוחין בתוכו כלל אלא למטה ממנו כי כתר גבוה מהם מאד מאד וזהו פשוט. ואמנם הכתר הוא מב' בחי' חיצוניות ופנימיות שהם מוחין עליונים גמורים ואותן המוחין שבתוכו הם עליונים מאד מאד לאין קץ על המוחין דז"א הנקרא חב"ד וכל זה עומד למעלה מן המוחין הנקרא חב"ד ואמנם חיצוניות הכתר הזה לבד הוא מתפשט ונמשך למטה בסוד הגלגלת להקיף ולהכתיר המוחין תחתונים הנקרא חב"ד. וכבר נודע כי מבשרי אחזה אלוה וחביב אדם שנברא בצלם אלקים והנה אין אנו רואין כיוצא בזה באדם התחתון אך הענין כנ"ל כי הכתר דז"א אינו כולל מכללות הז"א עצמו כלל כי כל העצמות והכלים כולם הם מתבונה עצמה אשר עיקרה עומדת למעלה או"מ על ראשו בלי מוגבל וסיום חיצונותיה מתפשט למטה בסוד גולגלת להקיף המוחין הנקרא חב"ד וזו הגולגלת ניכרת ועומדת למטה אך לא עיקרית הכתר הנשאר למעלה בסוד או"מ בלתי מורגש וכן הוא באדם התחתון כי הכתר שלו או"מ בלתי מורגש וניכר רק חיצונותו המתפשט למטה בסוד הגולגלת וכמ"ש בע"ה. ולכן נצייר ענין זה ונבארהו והנה צורתו הוא באופן זה <ציור>. והענין כי הנה אותו שליש תחתון דת"ת הוא נעשה בחי' כתר לז"א ורובץ ע"ג מוחין שלו ושאר הגוף דתבונה זקוף למעלה ונה"י החדשים שלה מתפשטין אחורי ז"א כאדם הגדול בערכו הנסמך ע"ג נער קטן אשר כופף טבורו להסמיך על ראש הנער וראש אדם זקוף למעלה ורגליו תולין אחורי הנער ונמשכין למטה כנודע כי ז"א לגבי אמא הוא נער קטן בן שלה כננס תחת הענק והנה כלי ת"ת דאמא הוא רחב כי אין בכל הגוף וי"ס כלי רחב כמו כלי הת"ת ובפרט ת"ת דתבונה אצל ראש זעיר אנפין שהוא רחב מאד כי לא די שזה ת"ת גוף רחב וזה ראש קטן הכמות אלא שזה תבונה וזה ז"א נער קטן כנ"ל. והנה הת"ת גוף חלול בתוכו כנודע לכן כשרובץ הת"ת על מוחין דז"א יש בו שיעור להיותו קצתו נשאר למעלה וקצתו יורד למטה להלביש המוחין בסוד גלגלתא מכל צדדיו בסוד כותרת וזהו הטעם שנקרא כתר והבן זה. ואחר שהוא כן שכתר דז"א האור והכלי כולו מת"ת דתבונה לכן תמצא כי התחלת הי"ס [דז"א] הוא מהחכמה הנק' ראשית ובמקום כתר אנו מכניסין הדעת וזה סברת ר"י סגי נהור בן הראב"ד ז"ל שקיבל מפי אליהו זלה"ה וזהו ג"כ פי' כתר כי כתר הוא לשון כותרת ועטרה בראש האדם ואינו מכלל גוף האדם וזהו ברור למביני מדע. גם בזה תבין מ"ש בזוהר ובתיקונים דכל כתר הוי מסטרא דאמא שהוא שם אהי"ה בכתר ונודע כי אהי"ה באמא ואין כל זה מובן אלא כמ"ש כי ת"ת דאמא הוא כתר דז"א. וא"ת א"כ אחר שבין בחי' האור ובין בחי' הכלי הוא מת"ת דתבונה וא"כ אין לו שום שייכות כלל עם ז"א ואיך נקרא כתר שלו דז"א. והתשובה כי הנה אמא יורדת ומשפלת עצמה ורובצת על המוחין דז"א בדביקות גמור עמהם בהתחברות גדול ומלביש את המוחין ג"כ בסוד גלגלתא כנ"ל ולכן הוא נקרא בשם כתר דז"א עצמו והנה מזה תבין לכל הכתרים של כל בחי' דא"א ודאו"א מה ענינם שאינם מכללם רק לסבת התדבקות והתחברות לבד ע"ד הנ"ל ונמצא כי כשיסתלק כתר זה מז"א ישאר בלי כתר כלל זולתו מחכמה ולמטה כי נודע שהקטן אע"פ שאין לו מוחין יש לו ראש שלם והטעם במה שידעת כי א"א הוא כתר אך ז"א הוא נמנה מחכמה ולמטה ולכן הכתר הוא חוץ ממנו ונעשה (לו) מחדש אחר גמר ט' ספירותיו גם בזה תבין ענין מעלת הכתר על שאר הספירות כי הנה אפילו המוחין דז"א אינם רק אורות ומוחין דיליה והמלבושין מנה"י תבונה אך הכתר אפי' האורות כולם הם מתבונה ובודאי כי כל אורות י"ס דז"א אינם נחשבין לכלום בפני אורות דת"ת דתבונה וגם כי הנה הת"ת דתבונה וגם הנה"י החדשים שלה שהוגדלו עם האורות שלהם כולם ניתנו ברישא דז"א בסוד מקיף כמ"ש והם אורות רבים וגדולים כולם הם מהתבונה ונודע כי האור הקטן שבספירה העליונה היא גדולה מכל מה שלמטה ממנו עד סיום המדרגות דוגמת החיות בפ' בשלח שאמר שראשי החיות ככולהו שוקי החיות כו' ומכ"ש פה שהם רבים וגדולים כי בודאי כתר דז"א גדול לאין קץ מאד על המוחין אלו ונוסף ע"ז כנ"ל שרושם ד' מוחין דז"א (הם) ג"כ נרשמים שם כמ"ש בד' כריעות ובד' זקיפות שבעמידה ע"ש. נמצא עתה כי הכתר דז"א אינו רק שליש התחתון דת"ת דתבונה הכלי והאור שלה שהוא כפוף ע"ג המוחין דז"א רבוץ עליהם כנ"ל וחצי קומת תבונה זקופה ופניה כלפי פני הז"א ג"כ נמצא נה"י שלה החדשים תלוין מאחורי ז"א ולא ניתלין מצד פנים דז"א כי כוונתם להיות (פב"פ עם הז"א) פניה בצד פני ז"א להסתכל בו ולהביט בו בפניו להאיר אליו פב"פ והנה הנה"י החדשים הם נמשכים מאחורי העורף דז"א ומכסים עורף שלו עד כנגד החזה מאחוריו כי הלא במקום שמסתיים היסוד דאמא מבפנים בז"א שם הם מסתיימין נה"י דאמא החיצונים החדשים שאע"פ שאלו הנה"י החדשים שיעור ארכם כמו הנה"י הראשונים הפנימים עכ"ז אינו דומה המתפשט ביושר למעקם ולכן הנה"י הראשונים אשר נכנסו בפנים ביושר הם מתפשטין בכל ט"ס דז"א כולם אך נה"י חדשים החיצונים שמתעקמים והם נתלין ויורדין דרך האחוריים אינן מגיעין רק עד החזה לבד מהאחור. ודע כי אלו הנה"י החדשים הם סוד חוורתי דקדלי הנז' באדרא קל"ב כי כל בחי' אמא לובן ורחמי בערך ז"א ורישא חוורא דגלגלתא הוא לבנונית ת"ת דתבונה וחוורא דקדלא הוא התפשטות נה"י החדשים ועד"ז תבין בא"א רישא חוורא דיליה כו' וד"ל ואין חוורא זה נמשך בכל רוחב הזרועות רק בקו האמצעי דז"א אחורי עורף עד נגד החזה בקו אמצעי דת"ת דז"א לבד ולא בח"ג דיליה וז"ש באד"ר על א"א ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חוור דנחית לגלגלתא דז"א וזהו ודאי מאחוריו דרישא דא"א והנה ע"י האי חוורתי האחוריים דז"א שהם דינין מתכסין בהם עד חצי ז"א ואין הקליפות נאחזין באותן דינין של אחוריים שמחציו ולמעלה ואח"כ משם ולמטה יצאה רחל נוקבא דזעיר אנפין אב"א וגם שם אין דינין נאחזים כמ"ש במקומו בע"ה. ואמנם לאה עומדת שם פנים באחור עם ז"א מחציו ולמעלה והוא כי ודאי שתחלה נכנסין המוחין בי"ב שנים הראשונים כנ"ל ואז מכח (או"פ דמלכות) המלכות שבנה"י הראשונים דתבונה שנכנסו עם המוחין בתוך ז"א משם יצאת לאה באחוריהן כמ"ש במקומו בע"ה. ובשנת הי"ג בבא הכתר ואלו הנה"י החדשים כיסו אל לאה ונמצא לאה ביניהן ובין גופא דז"א ונמצאת לאה מכוסה מן החיצונים ע"י ההוא חוורתי דנה"י החדשים החיצונים וזהו הטעם שנקרא לאה עלמא דאתכסיא והבן זה משא"כ ברחל שכבר נסתיים ההוא חוורתא ונשארה מגולה עלמא דאתגליא אשר ע"כ הוכרחה להיות אב"א כמ"ש במקומו והנה אותו החוורתי ממתיק דיני אחוריים דלאה העומדת פניה באחור דז"א והחוורתי הנ"ל מכסה האחוריים שלה וממתיקם וגם לסבה זו לא נזכרה לאה באדרא יען היותה סתומה ונכללת בכתר דרחל כמ"ש בעז"ה. ואח"כ נמשך ההוא חד קוצי דשערי מרישא דז"א דרך אחוריו ולא דרך הפנים שלא לכסותו וגם כי בהיותו נמשך באחוריים מעלים ומכסים ההוא חוורא דקדלי כנזכר באדרא אע"פ שנאמר לגבי א"א מזה נלמד לז"א וא"כ נמצא כי הכתר דז"א אינו גוף א' דבוק עם הנה"י הראשונים צ' דצלם שנכנס בסוד מוחין תוך זעיר אנפין אמנם הוא גוף אחד הדבוק עם אלו הנה"י חדשים שהם תלוין מאחורי החזה כנ"ל. אמנם הוא דבוק יותר עם הנה"י הפנימים כי הרי הנה"י החדשים תלוין מן הצדדים מאחורי ז"א והת"ת רבוץ ודבוק על המוחין ממש שהם בנה"י הראשונים כנ"ל ואין הנה"י החדשים מפסיקין בנתיים. ובזה תבין מ"ש במ"א כי קו אמצעי דז"א יורד לפעמים למטה ויורדין כתר ודעת דז"א למטה ונשארין ב' קוין החו"ב שלו במקומם ואיך אפשר זה שירד קו אמצעי זה המחובר לגוף וישארו ב' קוין האחרים במקומן. אך יובן במ"ש כי גוף הכתר איננו גוף א' דבוק עם המוחין דז"א והוא יכול לעלות ולירד כפי רצונו בלתי שירדו ויעלו עמהם ב' קוים האחרים ודרך ירידה זו ועליה זו היא תלויה כפי ירידת נה"י החדשים מאחורי ז"א או עלייתן והבן זה. ובזה תבין ענין שנת הי"ג שהיא בחי' ירידת הכתר כי אלו הכתר הזה היה הת"ת נאחז בנה"י הראשונים של המוחין לא היה צריך זמן לירידתו כי תיכף בירידת המוחין ישאר הכתר מונח עליהם אמנם כיון שצריך להוסיף הנה"י החדשים ולרבוץ הת"ת על המוחין ולירד הנה"י החדשים ולהתפשט עד החזה מאחוריים דז"א צריך זמן שנת הי"ג. והנה מסיום האי חוורתא הנעשים מן הנה"י החדשים המגיעין עד החזה מסופם נעשה כתר של רחל המתחלת מכנגד החזה לכן לאה הנסתר' שם היא נחשבת לכתר דרחל ממש והבן זה וז"ס ב' מלכים שמשתמשין בכתר א' כי הנה אלו הנה"י החדשים מהכלי של ת"ת דתבונה שהגדילו נעשה כנ"ל וא"כ כולם נקרא ע"ש ת"ת דתבונה. והנה מראשיתו נעשה כתר לז"א ומסופו כתר לרחל והם ב' מלכים שמשתמשין בכתר אחד. ודע כי זה שאמרנו שרחל אינה לוקחת רק סיום החוורתי זהו עתה בהיותה באחוריו כי אחר שתגדל ותהיה שוה אל ז"א או ג"כ תהיה שוה אליו פב"פ בכתר אחד שוה לשניהן ונמצא עתה כי כמו שכתר ז"א אינו משלו רק מתבונה לבד כן כתר דרחל הוא מן התבונה ולא שלה כי אמא נעשה כתר לו ולה והבן היטב:
ונלע"ד דקאי אעתיק שלקח הכתרים של ז"ת (דב"ן) שמהם נעשה זו"נ כמש"ל (פ"ג):
ונל"ח שהוא מהמלכות אשר שם דוגמת לאה היוצאת ממלכות נה"י תבונה הפנימים הראשונים:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |