פרק ג
עריכהק"ב נצוצין
עריכהאמנם אם תמנה בחי' הניצוצין עצמן יהיה ק"ב[1] ניצוצין, והוא מ"ש בגמרא רוצה אשה בקב ותיפלות מט' קבין ופרישות. גם זה סוד חנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, פירוש: כי בהיות ג' מלויין אלו חסרים מז"א היה נקרא 'קב חרובין' שהם בחינת מלכים דאתחרבו, עלמין קדמאין, כנזכר באדרא ובספ"ד.
וכאשר נכנס בו זה הקב שהוא ג' מלויין הנ"ל אז הוא מתוקן ושלם ואז חייב בחלה כמ"ש במשנה במס' עדיות בית שמאי אומרים מקב לחלה וב"ה אומרים מקביים כולי כי אז חייב בחלה. וזה סוד אדה"ר חלתו של עולם היה. ואמנם ביאור משנה זו, הענין הוא כי הנה ב' קבין הם:
- ( א ) אחד טוב, והוא סוד ג' מלויין דע"ב ס"ג מ"ה הנ"ל שהם י"ט ל"ז מ"ו - גימטריא ק"ב והוא מבחינת פנים שמקבלת בעת הזווג פב"פ, וזהו הקב שהאשה רוצה בה מט' ופרישות כי האשה היא השם ד' (שהוא ב"ן, שהוא במלכות הנקרא חלה כנ"ל) ומקבלת ג' מלויין הנ"ל הנקרא 'קב טהור'.
- ( ב ) ויש קב אחר הנקרא חרובין אשר זה היה מיתה וחרבן של מלכים הנ"ל. וזה אינו כל כך טהור כמו הראשון לפי שהוא מבחינת אחוריים אשר הקליפות נאחזין בו שהם גרמו חרבן המלכים כמ"ש בע"ה. והם בחי' ד' אחוריים שיש בד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם מדרגה הו' שיש בכל שם מהם כנ"ל אשר יש באחוריים המילויים של כל שם מהם יש בו[2] כ"ו אותיות מילוי, חוץ מן שם ב"ן שאין במילוי האחוריים שלו רק כ"ד אותיות -- סך כל אותיותיהן הם ק"ב.
וכנגד ב' בחינות אלו, שהם ב' קבין, פסקו בית הלל שאז חייב בחלה כיון שכבר יש בהם ק"ב ראשון של חרובין ונוסף עליו קב הב' הטהור, הרי נתחייב בחלה. אבל בית שמאי סברי כיון שיש קב א', כבר יש בו רמז אל הקב הטהור, ודי בזה. גם זה סוד משנה מס' חלה קב ישן וקב חדש שנשכו זה בזה כולי והם ב' קבים, אחד ישן בימי חרובין, ואחד חדש במלואם עתה בימי עיבור.
גם זה סוד מס' שבת הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר' מאיר וכולי. וביאור הדברים כי הנה המלכים שמלכו בארץ אדום ו"מתו" שהוא שבירתן וירידתן בעולם הבריאה ושם נתגלו בחי' הקליפות ואלו המלכים נתאחזו בקליפות ונעשו בחי' נשמה אליהם; וכבר נתבאר לעיל כי אלו המלכים הם בחי' ז"ת של י' נקודות שיצאו מנקבי עינים כנ"ל באורך, ואלו הז"ת הם בחי' ז"א שהוא כולל ו"ק והז' היא נוקבא, ואלו כולם יצא נפרדין זה מזה שלא בדרך קוין כנ"ל ולא היו מקושרים זה בזה אלא כל אחד ואחד בפני עמו, זו תחת זו כנ"ל, ואז נקרא רשות הרבים (כי אין רבים אלא אבהן כנ"ל דאינון חג"ת כנזכר בזוהר ובתקונים). ואח"כ כאשר נכנסו במעי אמם, בינה, בסוד עיבור כנ"ל, נתקנו ונעשו רשות היחיד אשר גבהו י' ורחבו ד'. והענין, כי נתחברו ונתקשרו ונאחזו זו תוך זו ומלובשים זו תוך זו (כמבואר היטב לעיל בדרוש א"ק ועתיק עיי"ש) ואז נקרא כל הו"ק פרצוף א' ומיוחד הנקרא 'זעיר אנפין' אשר רחבו ד' (שהם ד' אותיות הוי"ה) וגבוה י' (שהם י' אותיות במילוי אלפי"ן שהם בז"א כנודע).
והנה אלו המלכים עדיין לא נגמרו להתברר עד ימות המשיח כי אז יובררו לגמרי והסיגים יתבטלו בסוד "בלע המות לנצח". והטוב שבהם יתברר ויתחבר עם הקדושה אשר בהמשך זמן זה מתברר מעט מעט בכל יום ובביאת המשיח יושלמו להתברר. והנה אלו המלכים אשר עדיין שם בסוד נשמה אל הקליפות נקרא 'רשות הרבים', וכל מזונם והשפעתן אינם רק בסוד קב שהוא בחי' מילוי הנעלם בשם ע"ב ס"ג מ"ה -- מ"ו ל"ז י"ט, וכנ"ל. [ ודע כי לעולם כשהשם לבדו בלתי מילוי אז הוא יותר גרוע מהמילוי עצמו שהוא לבדו; אמנם בהיות שניהן יחד --השם והמילוי-- אז השם בעצמו בפשוטו הוא יותר חשוב ומעולה מן מילוי שבו וצ"ע. ]
ואמנם אלו המלכים הנ"ל הנשארים למטה בסוד רה"ר אינן נזונין ומתפרנסים אלא מזה הק"ב הנ"ל והוא סוד הקב חרובין, שהמלכים נשארו חרובין ויבשים בסוד ומלכין קדמאין מיתו הנזכר בספ"ד פ"ק, אבל מן השם עצמו אינן יכולין להתפרנס. והנה מילוי [=מלוי] גימטריא אלהים לרמז על המלכים הנ"ל הנקרא אלהים בסוד דינין, ולכן אינן מתפרנסין אלא מהמילוי שהוא גימטריא אלהים והוא עולה גימטריא ק"ב כנ"ל.
והנה ביום השבת אסור לטלטל ברה"ר שהוא רשות אלו המלכים הנ"ל, והנה הוא מוכרח שיתפרנסו ויוציאו להם מזון מרה"י שהוא ז"א אחר התיקון. ור' מאיר סבר שהז"א בהיותו בבחי' קטוע לבד אז יוצא בקב שלו שם ברה"ר לפרנסן; ולהיות שאינו יוצא רק בחי' הק"ב הנ"ל לבדו, לכן נקרא ג"כ 'קיטע', כי השם עצמו נקטע ועלה למעלה, אבל הק"ב שלו בלבד (שהוא מלואו) - הוא היוצא לפרנס ברה"ר. וכבר הודעתיך לעיל כי הג' שמות של ע"ב ס"ג מ"ה אשר מלואם הוא הק"ב הנ"ל הנה שלשתן הם בז"א לבדו בבחינת חג"ת שלו הנ"ל ולסבה זו נקרא הז"א קיטע על שמם -- קטע גימטריא ע"ב ס"ג מ"ה עם הכולל כי הם עולין למעלה, ומלואן (שהוא הק"ב) יוצא לחוץ. גם דע כי הנה נתבאר בענין שבת כי כל אחיזת הקליפות ביום השבת הם בנה"י שהם רגלין דז"א בלבד אשר הם מתעלין ביום השבת למעלה ממקומם ואז נשאר מקום פנוי וחלל בסוד "מחלליה מות יומת" ולכן נקרא הז"א "קיטע" בסוד אלו רגלים שנקטעו ועלו למעלה למקומן כנ"ל ולא ירד אלא הק"ב הנ"ל.
גם בזה תבין מ"ש בתקונים (דף ק"ג) שמענא דעובדא הוה בחד ב"נ בעלי קבין כולי ופירושו כמ"ש לעיל כי הז"א יש בו קב הזה (ממילוי ג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה אשר בו כנ"ל) וגם קב זה גימטריא אלהינו, ולהיותו מבחינת מלואין הוא דינין (כי מילוי [=מלוי] גימטריא אלהים כנ"ל) ואלו הם הז' מלכים שמלכו בארץ אדום ומתו כולם וירדו למטה והובררו שם והם עומדים שם בבחי' רוחניות ונשמה אל הקליפות. והנה יש בג"ע תחתון מקום אשר שם הוא נקודת בינה ושם קרוב אליה עומדין אותן המלכים אשר מלכו בארץ אדום ואותן נשמות הצדיקים אשר שם כולם הם מבחי' בעלי קבין כי הם מזה סוד הק"ב הנ"ל - לכן צריכין להתלבש באותן קבין ודי בזה.
גם בזה תבין מ"ש בתיקונים בהקדמה: כל רבי מארץ ישראל, ורב מבבל, וכל רבא משאר ארעאין. פירושו: כי בצאת הז"א להשפיע באותן המלכים העומדים בחו"ל אינו יוצא רק בבחי' המלואים לבד כנ"ל. והנה האחוריים של מ"ה דאלפין פשוטים הם ע"ב, ומלואם הם ק"ל, ושניהן גימטריא רב, וזהו כל רב מבבל. וזה סוד "הנה ה' רוכב על ע"ב ק"ל ובא מצרים" כי בצאתו למצרים, שהוא חו"ל, יוצא בסוד ע"ב ק"ל שהוא גימטריא ר"ב. וגם רב"א הוא ע"ב ק"ל עם הכללות. אבל בא"י הוא בסוד "רבי", בתוספת י', שהם י' אותיות של מילוי השם בעצמו (בבחי' פנים המתייחדים עם ע"ב ק"ל) ונעשין רב"י. והנה ע"ב ק"ל עם ד' אותיות הפשוטים עצמו של שם הוי"ה שהוא גי' כ"ו -- הרי "רוכב"; רוצה לומר כ"ו ו-ר"ב, כי שם הוי"ה רוכב על ע"ב ק"ל, ובהתחברותן נעשה "רוכב" כנ"ל, והבן זה:
- ^ דהיינו מ"ו ל"ז י"ט, מילויי ע"ב ס"ג מ"ה - ויקיעורך
- ^ נ"ל דצריך להגיה אשר יש במילוי אחוריים של כל שם מהם כ"ו אותיות - ויקיעורך
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |