פרק ד
עריכהנסתפק לי ענין או"א שכל אחד מהם לוקח מ"ה וב"ן ואח"כ נתחלקו לד' פרצופים. ספק: אם אבא ויש"ס הם זה מ"ה וזה ב"ן דאבא, ובינה ותבונה הם מ"ה וב"ן דאמא (ובזה ניחא שמזדווג אבא עם בינה, שהם מ"ה ומ"ה, ויש"ס ותבונה, שהם ב"ן וב"ן. גם בזה ניחא כי אבא עצמו נחלק לב' -- אבא ויש"ס, ואמא עצמה נתחלקת לב' -- בינה ותבונה); או אם נאמר כי מ"ה וב"ן דמ"ה הם או"א ומ"ה וב"ן דב"ן הם יש"ס ותבונה שהם סוד הבן בחכמה וחכם בתבונה, ובזה ניחא כי לעולם הזכרים ממ"ה לבד והנקבות מב"ן לבד כי לא מצינו זווג דמ"ה עם מ"ה כי הזווג הוא לתקן המלכים דמתו שהם ב"ן ע"י מ"ה, וצ"ע:
והנה מקונטרס דא"ק משמע בהדיא כי או"א לקחו בין שניהם בינה דמ"ה אמנם מב"ן לקח אבא ז"ת דחכמה דב"ן ואמא לקחה ו"ת בינה דב"ן וכן ז"א לקח ו"ס דמ"ה וו"ס דב"ן חוץ מהכתרים דב"ן ונוקבא לקחה מלכות דמ"ה ומלכות דב"ן חוץ מהכתר דב"ן וע"כ היו דכר ונוקבא נפרדים זה מזה כי כ"א מהם יש בו מ"ה וב"ן בין באבא בין באימא בין בז"א בנוקבא אמנם בעתיק וא"א הזכר והנוקבא שבכ"א משניהם אינם נפרדין רק זכר ונקבה בפרצוף א' והטעם כי זכר דעתיק לקח כתר דמ"ה לבד ונוקבא לקחה ה"ר דכתר דב"ן וג"ר דחכמה דב"ן וד"ר דבינה דב"ן וז' כתרים דז"ת דב"ן וכיון שהזכר דעתיק אין בו רק מ"ה לבד ונוקבא רק ב"ן לבד ע"כ אינו יכול להפרד שאין קיום ותיקין לב"ן אלא ע"י מ"ה החדש אך אמא ונוקבא דז"א יש בהם מ"ה וב"ן ויכולין להפרד מהזכרים וכן לסבה זו עצמה נקראים אמא ונוקבא דז"א נוקבין ממש בפרצופים גמורים כי אינו נקרא פרצוף אלא בשתוף מ"ה וב"ן ואמנם בעתיק וא"א אינו ניכר פרצוף נוקבא כי אין בהם רק ב"ן הוא כי א"א הזכר לוקח חכמה דמ"ה לבד וצד הנוקבא שבו לקחה ה"ת דכתר דב"ן בלבד. ודע כי ג' ראשונות דחכמה דב"ן וד' ראשונות דבינה דב"ן שלקחם עתיק כנ"ל יש בהם ספיקות א' אם לקח הפנים והאחור ב' אם לקח האחור לבד והפנים נשארו לאבא ואמא:
מ"ק כבר בארנו כי מן יסוד דעתיק (נ"א א"א) יוצא הבל ונחלק ב' ראשים לאו"א והנה ראשם דאו"א מגיעין עד דיקנא דא"א דבמזלא אתכלילין ולכן אין האורות שלהם צריכין לחזור בסוד אור חוזר ממטה למעלה דרך השערות כמו ג"ר דא"א ואמנם כוונתם לתת מוחין אל בניהם זו"ן מחמת חשקם ואהבתם אל בניהם בסוד ושמים לא זכו בעיניו כי ז"א נקרא שמים לא זכו בעיניהם של או"א ותמיד נראה להם שעדיין צריך תיקון יותר ולכן מתקנים אותם תמיד ומנחילין להם עטרות שז"ס בורא שמים ונוטיהם והאור שהיה ראוי לעלות וליצא דרך השערות יורדין למטה להיות מוחין לזו"ן לכן או"א הם חלקים בלא שערות לא כמו א"א וז"א כי השערות הם תכליתן לאור המקיף כנודע וכיון דאתכלילין במזלא המקיף אותן אין להם צורך לשערות שלהם לכן יורדין האורות ההם להיות מוחין לזו"ן ונשארים הם חלקים בלי שערות וסוד השערות שהם לבחי' או"מ הוא סוד ואחר עורי נקפו זאת פי' כי השערות היוצאין מאחורי העור מבחוץ הם בחי' המקיפים וזהו נקפו:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |