פרק ב
עריכהועתה נבאר הכלים שלהם. כי הנה הג' כלים הראשונים שלא מתו נשארין בסוד רישא. אך כלים של הז"ת דעתיק יומין היו מצד אותה בחינה דעתיק יומין שיש בז' כלים תתאין שמתו כנ"ל ואז אותן הז' כחות דעתיק שיש באותן הז' כלים עלו למעלה ונתחברו עם תוספת אור שהוסיפו ג' כלים עליונים שנשארו שלא מתו וכולן נתחברו יחד ונעשין כלים אל ז"ת של ע"י.
והטעם שהיה עתה בהם כח לעלות הוא מפני שבתחלה היו כלים אל הז' אורות ולא היו יכולים לסבול גודל האור אבל עתה אינן כלים רק אל ג' אורות לבד כנ"ל כי הג' אורות עליונים נתפשטו והיו י' אורות ואם כן עתה יש בהם כח לסבול ולקבל אותו אור ואז עלו למעלה ונתהוו שם בסוד כלים וביאור מה שאמר למעלה כי הג' אורות נתפשטו ונעשו י' אורות. וכן בכל מקום שנזכר מציאת התפשטות אין הכוונה שנמשך להם אור עליון מא"ס ואז נתפשט דאם כן הקושיא [נ"א הקדושה] במקומה עומדת שהרי גם עתה היו י' אורות. אך הכוונה כי מה שהיה תחלה ג' אורות נתחלק אורם כל א' לג' חלקים ונעשו י' ואז נתפשטו עד סוף האצילות כנ"ל ובזה היה כח בכלים לקבל אותו אור.
ואמנם יש חילוק א' בג' נקודות העליונים בין האורות עצמן ובין הכלים שלהם והוא: כי סוד כלים שלהם פשיטא הוא שנשארו כל הג' כלים למעלה בסוד רישא דעתיק ואחר כך הגדילו ונעשו מהם (כלים למטה בז' כלים שמתו סכ"י) ולמטה עד תשלום י' כלים דעתיק עם אותם הבחינה שיש למטה בז' הכלים שמתו כנ"ל. ונמצא כי הג' כלים נתהוו מהם כלי לכתר וכלי לבינה וכלי לחכמה ואחר כך מהאור שלהם נתפשטו ז' כלים תתאין אל העתיק רק שרשם הוא למעלה בכח"ב דעתיק יומין. אבל בג' אורות שבג' כלים הראשונים יש ספק בהם, אם נאמר שג' אורות אלו נעשו כח"ב דעתיק יומין, ואחר כך מנקודת כתר נתפשט קו אמצעי ומנקודת חכמה נתפשט קו ימין ומנקודת בינה נתפשט קו השמאלי אך שורש שלשתם הוא למעלה בראש עצמו כמ"ש בבחינת הכלים.
או אם נאמר כי מנקודה א' מהם נעשה ג' ראשון, ומנקודה הב' ג' אמצעית, ומנקודה ג' ג"ת. באופן כי הנקודה הראשונה היא לבדה בתוך רישא עלאה דעתיק וב' נקודות האחרות הם גוף אל העתיק.
או אם נאמר כי שלשתן הם ברישא דעתיק ואח"כ נתפשטו אל הגוף בסוד ג' קוין. וזהו סוד מ"ש באדרא זוטא רפ"ח "דהאי רישא אקרי רישא דלא אתיידע מה דאית בהאי רישא". כי הספק מה דלא אתיידע הוא בפנימית האור שבתוך האי רישא כי אין אנו יודעין אם יש שם כל הג' נקודות עליונים רק שאחר כך נתפשטו בשאר הגוף, או אם נאמר שאין שם רק נקודה א' הנחלקת (נ"א אור אחד הנחלקים) לג' והב' נקודות האחרות נתפשטו למטה בסוד הגוף, וזהו הספק, לכן נקרא "רישא דלא אתיידע מה דאית בגו האי רישא", אבל ברישא עצמה כבר אנו יודעין מציאותו שנעשה מג' הכלים של הג' נקודות כנ"ל.
וטעם הדבר למה הוא יותר פשוט לנו בכלים עצמן ששלשתן הם למעלה ברישא, ואין ספק אצלינו אם הכלי א' תועיל לג' ראשונות וב' כלים האחרים נשארו למטה בסוד (נ"א בסוף) הגוף דעתיק יומין,
הטעם הוא מפני שיש לנו הקדמה ושורש, כי סוד השערות, בין דאריך אנפין בין דזעיר אנפין, כולם הם מן סוד אותן מלכים שמתו ,ולכן צריך שימשך אור אליהן דרך השערות כדי שיוכלו לקבלו. גם כי השערות עצמן בסוד המלכים דמתו, בסוד "הן עשו אחי איש שעיר". והנה שערות אלו ישנם בראש דאריך אנפין ורישא דאריך אנפין הוא בחסד גבורה דעתיק יומין כמ"ש בע"ה.
והנה אם חסד גבורה דעתיק יומין היו כלים שלהם מסוד הכלים דג' ראשונות, אם כן למה נתהוו שערות כנגדן ברישא דאריך אנפין. אבל עתה שג' כלים ראשונים דלא מתו נתהוו לעילא ברישא דעתיק, אם כן נמצא כי הכלים של חסד גבורה דעתיק יומין הם מסוד המלכים שמתו כנ"ל, ולכן יצאו כנגדן שערות ברישא דאריך אנפין שהוא כנגד חסד גבורה אלו דעתיק יומין.
הרי בארנו מציאת העתיק יומין איך נתהוה כל פרצוף שלו בסוד עצמות וכלים. ועדיין נשאר שם מקום שאלה, והוא: אחר שביארנו שבז' נקודות מן הי' נקודות יש בה בחינת עתיק יומין, בין בבחינת הכלים בין בבחינת אורות, אם כן כמו שלעשות כלים לז"ת הוצרך ליקח אותן ז' כלים שמתו מבחינת עתיק שבהם, אם כן גם אורות הז"ת דעתיק יומין למה היו מסוד התפשטות הג' ראשונות דעתיק יומין כנ"ל, למה לא יהיו מן אותן הכחות שלו שיש בז' אורות הז' נקודות הראשונים.
התשובה בזה, כי אותן ז' כוחות שיש לעתיק יומין באותן הז' אורות של הז' נקודות הראשונים, מהם נעשה אחר כך סוד אור מקיף לאצילות.
ורצוני לגלות אזניך מעט מזעיר בענין אור המקיף מה ענינו. דע כי אור פנימי הוא אור גדול מאור המקיף. וזהו בבחינת עתיק יומין דוקא ולא בשאר האצילות. ולכן מאור ג' ראשונות נתפשט אל ז"ת בסוד אור פנימי, ומז' כחות של אורות התחתונים נעשה מהם אור מקיף. וסוד אור מקיף מה הוא, כבר ידעת כי עתיק יומין הוי ארכו שיעור כל האצילות, ואחר כך יש לו מלבוש א' והוא האריך אנפין, רק שאינו מלביש אותו כולו אלא לז"ת שלו ולמטה. ואחר כך אבא ואמא והם מלבוש ב' עליו. ואחר כך ז"א ונוקבא הם לבושים החיצונים עליו. והעתיק באמצע כולם ובפנימיותו.
ואמנם בסוד אור מקיף הוא להיפך. כי אור מקיף דנוקבא הוא פנימי מכולם והוא חופף על נוקבא דז"א. ואחר כך אור מקיף דז"א חיצוני והוא מקיף על מקיף נוקבא דז"א, ומקיף דאו"א הוא מקיף למקיף דז"א, והמקיף דאריך אנפין מקיף על מקיף דאו"א, ומקיף דעתיק יומין מקיף על כל המקיפים כולם.
נמצא כי בבחינת אור פנימי, העתיק הוא פנימי מכולם, ובבחינת אור מקיף הוא יותר חיצוני לכולן.
והענין הוא, שבהיותו פנימי מכולם וחיצוני מכולם בוקע האור שלו ונוקב בכל מה שבנתיים, בין אור פנימי שלו ואור מקיף שלו, ומאיר לכל מה שבנתיים. כי כל האצילות, שהוא מאריך אנפין עד נוקבא דז"א עם כל המקיפים, כולם נתונים בין אור פנימי דעתיק יומין ובין אור המקיף שלו וכולם מאירין ממנו :
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |