פרק ה
עריכהאמנם בהולדת ז"א היה ב' מיני זווגים ויש ביניהם הפרש גדול כי הזווג הא' שהוא כדי להמציא אותו מציאות ז"א אינו אלא ע"י א"א שמכחו כל האצילות אך הזווג הב' הוא באו"א לעשות להם מוחין. והענין כי הלא ז"א מלביש א"א מטבורא דלבא שהוא חצי ת"ת ובתוכו מתלבש א"א עד סיום יסוד שבו והנה מאותו חצי הת"ת נעשה גלגלתא שלו אך ג' מוחין שלו נעשין מנה"י דא"א וז"ס הרומז בתוספתא פ' בשלח דף נ' (ח"ב נ, א) "עד לא אשתכח אוירא דכיא כו'" כי כבר הודעתיך כי ג' בחי' היה לז"א א' במעי אמא כי אז היה ו' זעירא ג' לבד והם נה"י דז"א כי הג' נתעלו למעלה במעי אמא ושם לא היה רק ג' כלילן בג' פי' שכבר הודעתיך כי או"א שיעורם עד טבורא דלבא והם כללות חג"ת דא"א ואז כאשר נתעלו אלו הג' נה"י למעלה באו"א נכללו בג' דחג"ת של א"א וז"ס ג' כלילן בג' ולכן אלו הג' הם ו' זעירא כנודע כי ו' גדולה הם חג"ת ושם בסוד העיבור נתארכו הטיפין אלו ונעשו לז"א בהיותו תוך מעי אמא מסוד הבינה ג' אחרים ואז יצא לחוץ כלול ו"ק מחסד עד היסוד ובזה תבין מ"ש באדרא מענין ב' עטרין דא"א שהם חו"ג והבן זה כי שם מקומם באו"א. ונחזור לענין כי הנה סוד הזווג ב' דא"א נעשה ביסוד שלו הכולל ימין ושמאל זכר ונקבה ואמנם להיות מציאת הזו"ן תחתון למטה מאו"א א"כ הוצרך שיעשה ג"כ זווג זה ע"י או"א לכן מה עשה אותן נה"י דא"א שהיו למטה מאו"א נתעלו למעלה באו"א בתוך חג"ת שלהם ולא בחג"ת דא"א עצמו כי לא נתעלו בסוד מוחין דאו"א רק נתעלו בחג"ת דאו"א ואז היו שם ג' כלילין בג' כנזכר בתוספתא פ' בשלח נמצא כי נה"י דא"א הם סוד ג' טיפין דסגול הנזכר בתיקונים שמהן נעשה אדם תתאה שהוא ז"א ואז מחמת ג' טיפין אלו דנה"י דא"א הטמונים בחג"ת דאו"א משם נתהוו סוד זו"ן נמצא כי מציאת זו"ן נתהווה מא"א עצמו בזווג היסוד שלו אמנם היה ע"י או"א מסוד חג"ת שלהם ואז יסוד אבא אפיק טפה חדא ואעיל לה באמא ותמן במעוי דאמא אתעביד ז"א ו' זעירא ג' כליל בג' לחוד לפי דאתיא מסוד ג' נה"י דא"א ובסופו של ו' פסיעה לבר סוד נוקבא עמו כמ"ש.
ואמנם בזה תבין סוד נעלם שהוא סוד הדדין של אשה, מה מציאותן, ומהיכן נתהוו, ולמה הם בחזה, ולמה אין חלב בדדי הזכר כמו בדדי האשה. והענין, כי כבר בארנו כי נכלל נה"י דא"א בחג"ת דאו"א, ונעלמו בתוכם, ושם אפיקו ההוא טפה, ויצא מדרך יסוד אבא לאמא, ולכן אותו אור הגדול שנתוסף עתה אל נה"י דא"א כדי לעשות זווג ולהאציל לז"א אור (אחר) זה נתהווה תחלה בחג"ת אבא, ואח"כ בחג"ת אמא, כי בתוכם כלולין נה"י דא"א (נ"א דאמא) כנ"ל, לכן סוד אותה הארה העצומה היוצאת ובקעה לחוץ והאירה דרך שם בחזה דאו"א, לכן יש דדים בזכר ונקבה רק שאותן של זכר הם קטנים ואין בו חלב, ושל אשה גדולות ויש להם חלב, והטעם כי בהיות ז"א תוך חזה אבא לא היה כי אם מציאות טפה קטנה, אך בהיותו בחזה אמא שם מתגדל בסוד העיבור עד שנעשה ו' כלול בתוך ג', לכן גם דדי האמא נתגדלו מרוב אור, ונעשין בהן חלב. ועתה תבין כי הלא סוד החלב הוא עילוי הדם למעלה, ומתהפך לחלב ומתמתק. וכן נה"י לעולם למטה הם דם, סוד הדינין, כי לכן הם בכל מקום לבר מגופא כנ"ל, ובעלותן למעלה בהתכללותן למעלה בחג"ת אז הם מתהפכין לחלב. ואח"כ יצא ז"א לחוץ, דמיון תינוק היונק, ומרוב אותו חלב נתגדל ונעשה ו' גדולה בו"ק לבד, שהוא ו' דשמא קדישא, אך בתוך בינה היה סוד ו' זעירא כלול מג' תוך ה' דבינה, אמא עלאה, ולכן אין שום דמות ראש לזו הו'.
והנה מה שבארנו חילוק בין הולדת או"א ובריאותן לבריאת זו"ן זה נרמז בזהר פרשת תרומה דף קס"ז (ח"ב קסז, א) בסוד אדם קדמאה אגליף ציורא דיליה גו משחתא וכו' שפי' כי א"ק הוא מציאת א"א (צ"ל או"א) ואגליף בסוד הזרעת הטפה ציורא דיליה גו משחתא שהם או"א תוך שערות רישא דא"א ודיקנא יקירא דיליה הנקרא משחתא אך אדם תניינא ז"א היה ע"י זיווג נה"י דא"א תוך בינה כנ"ל. ואם תשאלני הרי עיקר מציאת הולד כשהוא בבטן ולא בחזה אם כן היה מהראוי שיהיו הדדין בבטן ולא בחזה אך הענין כי האדם או האשה אינן רומזין לת"ת ומלכות לבדם וכיוצא אך כל אדם נרמזין בו כל הי"ס מא"א עד הנוקבא וא"כ כשנצייר צורת דדים לא נצטייר בציור בינה לבדה או נוקבא לבד רק במציאת כוללת כל אורך י"ס שהם קומת א"א עד הנוק' וא"כ כשנעריך בערך זה נמצא כאשר נתעלו נה"י דא"א בחג"ת דאו"א כנ"ל להתעבר ולהוציא ז"א הנה הוא סוד הז"א בחג"ת דאו"א שהוא נה"י דא"א והנה חג"ת דאו"א הם באמצעית ממש כי כח"ב למעלה ונה"י למטה וחג"ת באמצע והנה שיעור או"א בחצי גוף העליון דא"א מגרון עד חצי לב ואם תעריך דדי אשה תמצאם שהם ממש במקום הזה באמצע חצי גוף עליון שמן הצואר עד טבורא דלבא והטעם הוא כנ"ל כי מין האדם כולל מציאת כל הי"ס אך בבהמות וחיות שהם בסוד מין א' לבד ואינו כולל כמו האדם לכן באו בהם הדדים בבטנם ממש ועיין בביאור מצות שעטנז חטא קין והבל בהקריבם צמר ופשתים ושם תבין דיקנא דז"א שנאצלה מצמר הכבש העליון שהוא הדעת דדיקנא עלאה שהוא הזקן התחתון שבא"א סביב לאות ברית קדש דא"א בסוד גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות וז"ס הפסוק מן המצר קראתי י"ה הנאמר על דיקנא דז"א שהוא מצ"ר דנפיק מן צמ"ר העליון שהוא סוד אותן שערות לבנות שסביב ברית קודש דא"א וכבר ידעת כי דיקנא דא"א כל שערותיו לבנים כמ"ש ושער ראשו כעמר נקא והוא הצמר הנ"ל גם תבין כי יסוד דא"א זהו סוד השופר שהוא צר וגם אמרו עליו מן המצר ואמרו בזוהר אמור דשופר זה אפיק קול והוא אש ומים רוח והוא ענין זווג א"א להוציא ז"א ג' כליל בג' חסד דין רחמים אמ"ר והוא סוד ו' זעירא קול דנפיק משופר ואמנם אופן כללות נה"י בחג"ת דאו"א הוא עד"ז הענין שהרי נשאר ג"כ חצי ת"ת דא"א עצמו למטה שם נה"י שלו והנה נתעלה זה ת"ת בחציו האחר שנשאר באו"א ונתעלה ג"כ נ"ה בח"ג דאו"א ושם נכלל נצח בחסד דאבא והוד בגבורה דאמא ואמנם אע"פ שאנו אומרים בנצח באבא עכ"ז היה כלול ג"כ מהוד באופן כי נצח הכלול מהוד עלה לאבא והוד כלול מנצח עלה לאמא ואז מכח ב' בחי' אלו שבכל א' וא' נמשכו הדדים מרוב האור שבקעה ויצאה רק כי באדם דהיינו אבא יהיה בלי חלב וזה לפי שאין הדבר שם רק לפי שעה בסוד טפת הזרע אך בסוד בינה ששם נתהוו כל איברי הגוף דז"א היתה הארה גדולה בהתפשטותו וממנו נמשך החלב לכן היו ב' דדים לכל א' נגד ב' בחי' שבכל א' מהם ואמנם היסוד נתעלה ונחלק לב' חציו ביסוד אבא וחציו ביסוד אמא.
וראה והבן שכבר בארנו שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה רק צריך להכניס בה תחלה חד רוחא כנ"ל ואמנם יש בזה פקפוק מענין יעקב שאמר כחי וראשית אוני שנראה שנתעברה לאה מביאה א' וכמו שארז"ל ביבמות דל"ד ב' (יבמות לד, ב) שכל מעכות של בית רבי, תמר שמן ע"ש שמעכו באצבע ולא הוצרכו אלא ביאה ראשונה, והענין הוא כי הלא להיות כי א"א הוא זכר בלי נוק' והזווג הוא מקצתו אל קצתו בלי נוק' לא הוצרך לזה לעשות כלי ומכח זה נמשך אל יעקב ולכל מעכות של בית רבי ועכ"ז הוצרך להיות חצי היסוד דא"א דאבא בסוד מ"ד וחצי באמא בסוד מ"ן ביסוד שלה, אך לא הוצרך לביאה ב' לטעם הנ"ל ואמנם נה"י אלו דא"א נתהווה ז"א בסוד ג' כליל בג' בסוד ו' זעירא לבד אך סוד חצי ת"ת דא"א שעלה למעלה ממנו נתהוו מוחין אל תינוק הזה בהיותו במעי אמו ונשמה לאלו המוחין היה אותו חצי היסוד דרישא עלאה שנשאר כאן לז"א. והנה כשנתפשט ויצא ז"א לחוץ יצא כלול מו"ק לבד ו' גדולה והטעם שכבר ידעת כי נ"ה אית בהון ו' פרקין והנה אם נחשוב מה שנשאר מן א"א אל הז"א הנה הם ו' בחי' א' חצי ת"ת ב' יסוד וד' פרקין דנצח הוד הרי הם ו' שמהם נתהוו ו"ק לזעיר אנפין כי הב' פרקין עלאין דנ"ה אלו נשארו למעלה פ"א דנצח באבא ופ"א דהוד באמא ואלו הם שם תמיד לעולם ומכח זה נמשך החלב לתינוק גם אחר צאתו משם. ובזה תבין איך מזון התינוק מצד החלב כי נשמת הז"א נה"י דא"א ומצד אותן ב"פ דאשתארו באו"א הם יותר מעולים ונמצא כי כשנמשך משם החלב הוא ממבחר נשמתו ומשם הוא ניזון וכבר בארנו כי נ"ה הם סוד הדינין והם דם וכשמתעלין נהפכין לחלב כי כן אירע הדבר באשה המעוברת כפי הטבע:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |