פרק ג
עריכהוהנה דע כי הלא קודם בחינת העקודים אלו יש למעלה מהם שרשי אלו הי' -- כתר חכמה בינה כו' עד המלכות. ולמטה משורש מלכות זו -- שם הוא התחלת אור הכתר הנ"ל; פניו למעלה נגד השורש שלו ואחוריו למטה נגד כלי הכתר של בחי' העקודים. והנה כל החיות הצריך אל העקודים האלו -- כולם נמשכין אליהם מהשרשים אלו העליונים, ועוברים דרך אור הכתר הנ"ל. וכל זה בחינת חיות לבד, אך לא בחינת שפע ממש. רק כאשר יהיה אור הכתר לא מטי בכלי שלו, כי אז יעלו ויקבלו שפע גדול משרשיהם כמ"ש בע"ה.
ונחזור אל הענין. כי הלא ביארנו לעיל כי כאשר האור מטי בכתר -- אז ניתנין ט' אורות בכלי של כתר, וכשחזר להיות לא מטי -- אז ניתנין ח' אורות אל החכמה, וגם החכמה הופכת פניה למטה לבינה ומאירה בה אך אינה נותנם אל הבינה עד היות פעם שנית מטי בכתר. וצריך להבין א"כ מה ענין הפיכת פנים בפנים אלו להאיר אל הבינה, כיון שעדיין אינו נותן הז' אורות בה?
והענין כי הלא צריך שתבין כי אחר שבארנו שבאים עתה האורות מחולפים, נמצא כי אור החכמה ניתן בכתר ואור הבינה ניתן בחכמה, ואור החסד ניתן בבינה -- א"כ קשה כי העולמות נהפכו; כי במקום דכורא נכנס הנוקבא ובמקום הנוקבא נכנס דכורא. והענין הוא כי ראוי שתדע שכאשר היה הסתלקות הראשון לעשות כלי, לא היה החלק ההוא נעשה כלי ונגמר להקרא כלי עד התרחק ממנו האור ג' מקומות. פירוש: כי האור היה מתחיל להסתלק מחלק אשר אח"כ יקרא מלכות, ואז היה מתחיל להתחשך, ואחר שהיה מסתלק האור מן הכלי אשר אח"כ יקרא בשם כלי יסוד -- אז היה החלק הראשון מחשיך יותר עד שנמצא שכאשר היה האור הנוגע אל המלכות רחוק ממנו ג' מקומות שלימות (שהוא כאשר נתעלה בחלק הנוגע אל הת"ת) -- אז נגמר הכלי דמלכות להעשות כלי. כי כל פחות מג' כלבוד דמי. עד שנמצא כי בהתרחק אור החסד אל[1] הכתר שהם ג' מרחקים -- אז נגמר הכלי של חסד לעשות כלי של חסד.
נמצא כי הכתר-חכמה-בינה[2] עדיין לא נעשו כלים לפי שעדיין לא נתרחק האור מהם ג' מדריגות שלמות, וכל פחות מג' כלבוד דמי, ולא היה עדיין נעשה כלי גמור בכל אחד מאלו הג' ראשונות. אך עם כל זה בודאי שיותר יקרא חלק בינה כלי גמור מב' הראשונים, לפי שכבר הם ג' רחוקים ממנו אל האור שנסתלק והוא למעלה מן הכתר. נמצא שיש הפרש בין בינה אל החכמה והכתר כמ"ש בע"ה.
ובזה יתורץ קושיא א', והוא שהרי בעת הסתלקות אורות לעשות מציאות כלי היה אור הכתר מאיר בהם, ואיך היו יכולים להעשות כלים? ועתה בעת התפשטות האור -- אשר לא היה אור הכתר מתפשט בהם כנ"ל -- איך היו נקראו אורות? אך התשובה הוא כי לא נגמר לעשות כלי עד התרחק האור ממנו ג' בחינות גמורות. אך כאשר יכנס בתוכם ממש -- אע"פ שאין אור הכתר נכנס בהם -- עם כל זה האור שבתוכם נקרא אור.
וקושיא הנ"ל שהקשינו תצדק היטב בג' ראשונות אשר עדיין אור הכתר קרוב אליהם -- איך הם נעשים כלים? ואח"כ בעת שיחזור האור ליכנס -- איך נקרא אורות? ואדרבה אור שלהם מועט יותר מבתחלה, כי באים אלו אורות חסרים מן אור הכתר, אשר היה מאיר בעת הסתלקות!
אך הענין כי לעולם סוד הסתלקות עושה כלי בהפיכתן פנים מהכלי. והנה כאשר חזרו האורות ליכנס -- נכנס אור החכמה בכתר, ואז אור הכתר שבתוכו שנשאר בעת הסתלקות כנ"ל (כי אין הכלי נגמר עד התרחק ממנו האור ג' מדריגות, וזה לא שייך בג' ראשונות כנ"ל) -- אז נכנס אור הכתר שנשאר שם תוך אור החכמה הנכנס עתה ומתלבשת בתוכה ונעשית נשמה אליה, לפי שהוא אור הכתר ונעשה דכורא, והחכמה שסביבותיה נעשית נוקבא, ואז אור המובחר יותר מתלבש תוך החכמה ומה שהחשיך מעט מחמת ריחוק האורות משם -- זה ישאר בחינת כלי לב' טעמים: א' מחמת התרחקות אור משם, וגרם לו גרמת חשך. ועוד כי אפילו המובחר ממנו מסתלק ומתלבש תוך אור החכמה הנכנס שם ואז נגמר[3] אור הראשון הנשאר מן הכתר ונעשית כלי לכתר, כי אור החכמה מפסיק ביניהן באופן כי אדרבה ביאת האורות בהתפשטותן עתה הוא הגורם בג' ראשונות אלו להעשות כלי, ולא נעשו כלים בעת הסתלקותם כנ"ל.
ועוד טעם אחר: כי הלא כאשר אור בחינת הכתר נשאר למעלה כנ"ל (כי מעולם לא נכנס עוד תוך הכלים אלו רק נשאר בסוף הי' שרשים של האורות למעלה), והפך אחוריו למטה -- לכן האורות עתה הם מועטים יותר מבתחלה, ואפילו בעת הסתלקות.
וכן על דרך זה בכלי הב' של חכמה שנכנס בתוכו אור הבינה. ואז אור החכמה מתלבש בתוכו, והאור הנשאר נחשך ונעשה כלי מחמת התרחקו, אע"פ שאינו הרחק גמור.
והרי עתה יש זכר ונקבה ביחד בכתר, וזכר ונקבה בחכמה. נמצא כי מעולם כתר וחכמה אינם מתבטלים ממציאותם להעשות מזכרים נקבות, כי הרי האורות שלהם עצמן נשארים במקומן אע"פ שאינם גמורים כמו מתחלה. ואדרבא שאר האורות שבאו עתה נתוספים עליהם ונעשים נקבות אליהם[4].
וכן הענין ג"כ בבינה, רק שיש בה הפרש. והוא: שנשאר בה אור הבינה מועט בעת הסתלקות כנ"ל ועתה נכנס בה אור החסד. והנה חסד בן הבינה כנודע, ולא יתכן שיהיה הוא הזכר ואור הבינה עצמה נקבה אליו. ואם נאמר שאור הבינה יהיה זכר ואור החסד יהיה נקבה -- גם זה לא יתכן. ולזה צריך אותו הפיכת פנים בפנים שביארנו למעלה, שהופכת חכמה פניה למטה בעת שניתנין אליה[5] הח' אורות, ואז מזדווגים שם במקומן זכר ונקבה של חכמה, ומוציאין על ידי זווגם אור אחד הנקרא יו"ד, ואז ניתן למטה בהפיכת פניהם לבינה, ואז אותו היו"ד מתלבש תוך אור הבינה על דרך[6] האחרות, ונעשה היו"ד זכר והבינה נוקבא.
ואח"כ כאשר נתנו הז' אורות בכלי של בינה -- אז ניתן בה אור של החסד, ונשאר בה אור החסד תמיד בבחינת מ"ן[7]. ואע"פ שאור זה של הבינה הוא מן האורות הראשונים שנשארו שם, וזו היו"ד שבא לתוכה מזווג דזו"ן שבתוך החכמה הוא מחודש, וא"כ איך תעשה הבינה -- שהיא השורש, נקבה אל זה אור המחודש שהוא מחכמה? והתשובה הוא שכבר בארנו שזה האור של הבינה אינו אור גדול אחר שיש ג' מרחקים בינו ובין האור כנ"ל, אע"פ שאינם ג' מרחקים גמורים. משא"כ בחכמה שלמעלה. ועוד כי אור הבינה הזו נשארה כאן בעת הסתלקות אשר לא היתה כוונתו להאיר, אך הנוקבא[8] העליונה שבחכמה באתה בעת התפשטות, שכוונתו להאיר. לכן הבן היוצאת מבין שניהן יכול להיות יותר פנימי מבינה זאת, מכל שכן מן החסד שבא עתה -- אע"פ שבא גם הוא מבחינה של התפשטות, אבל עם כל זה הנה הוא ג' מדריגות למטה מהחכמה.
כלל הדברים כי בכתר עליון יש שם י"ה, שהוא זכר ונקבה, כתר וחכמה. ובחכמה יש זכר ונקבה, והוא שם י"ה אחר, והוא חכמה ובינה. ובינה שם י"ה אחר, שהוא זכר ונקבה, והוא החכמה[9] המתחדשת מן הזווג העליון שבזכר ונקבה שבחכמה - יו"ד, ובינה היא נקבה אליו, והיא אות ה'. הרי שם י"ה גם כן בכאן. ועוד יש בה אור החסד שהוא בחינת בן.
גם כל אחד מאלו ג' ראשונות נקרא אות יו"ד במילוי, כי הכתר יש בה זכר ונקבה -- י"ו, והכלי עצמו הוא ד' של היו"ד. גם חכמה יש בה יו"ד שהוא י"ו - זכר ונקבה, והד' הוא הכלי. אך הבינה נקרא יו"ד בבחינת ג' אורות שבה, וסדרן יד"ו, והם חכמה-בינה-חסד. אך הכלי אינו נזכר עתה.
גם טעם אחר למה טפת י' מזווג חכמה הוא בעלה של בינה הזו התחתונה, לפי שכשמזדווג זכר ונקבה שבחכמה -- אינן מוציאין טפת ההיא מעצמותה, רק מלמעלה, שהוא מן הכתר -- לכן גדול כחו מאור בינה התחתונה:
- ^ (נ"א על)
- ^ (נ"א החו"ב)
- ^ (נ"א נגרע)
- ^ (נ"א עליהם)
- ^ (נ"א קודם שניתנין)
- ^ (נ"א בדרך)
- ^ (בס"א כמן בצנצנת)
- ^ (נ"א אשר נשארה כאן בעת ההסתלקות לא היתה כוונתה להאיר רק הנוקבא)
- ^ (נ"א י' מן חכמה)
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |