שער ז'
עריכהפרק א
עריכהכבר בארנו באורך בכמה מקומות כי האצילות העליון התחיל להיות עקודים נקודים ברודים. ועתה נחזור לבאר הענין באורך, ונבאר מציאות העקודים מה ענינם.
הנה קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי, כי לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים ושם נעשה מציאות כלי אחד אל האור הגדול ההוא. ואז התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה.
אמנם תחלה היה האור כולו של החלקים המגיעים לאצילות כולם נעלמים תוך כלי אחד לבד, ואותו הכלי היה בו בחינת כלי של כתר העליון. אח"כ נתפשט האור יותר למטה מבחינה הנ"ל הנקרא עקודים ואז נעשית י' כלים, אך כולם עדיין בסוד בחינת כלים דכתר. פירוש: שידוע הוא כי כל ספירה מהי' ספירות היא נכללת מי' ספירות, ויש בכל א' בחינת כתר, ואותו[1] חלק של הכלים שנוגעין למציאת הי' כתרים של הי' ספירות היה בהם יכולת להעשות בהם כלים ושם היו נגנזים כל הי' ספירות כולם. כי שאר חלקי הספירות לא היו יכולים להעשות בהם כלים, כי הכלים שלהם לא יכלו לסבול האור ההוא עדיין. וזה המציאות הנקרא "נקודים". והוא מה שאנו קורין יו"ד נקודות קודם האצילות. ובחינת העקודים[2] בראשונה נקרא נקודה א' לבדה, ואח"כ נעשה סוד האצילות כמ"ש בע"ה:
ונתחיל לבאר מציאות העקודים מה ענינו. דע כי האור העליון אשר הוא חלק הראוי להתלבש באצילות אשר יש בו כח הי' ספירות, אע"פ שעדיין לא ניכר היותם י' אורות רק אחר גמר העקודים וכמ"ש בע"ה, אמנם ודאי שהכח של י' אורות אלו היה בהם תחלה, רק לפי שלא היה האור נגבל תוך הכלי לא היה ניכר עדיין מציאת היותן י'. והנה כאשר רצה המאציל העליון להוציא בחינת הכלי ההוא הנקרא "עקודים" מה עשה? המשיך האור שלו למטה עד מציאות סיום שיעור הראוי להיות נעשה ממנו בחינת עקודים (שהוא עד הטבור), ואחר שהמשיכו -- חזר ונסתלק האור ההוא למעלה במקורו בפה.
ונודע הוא כי האור העליון כשהוא מתפשט-וחוזר-ונעלם מניח רושם חותם למטה בהכרח. והנה אותו האור שהוא הרשימו הנשאר למטה, כאשר נסתלק אור עליון ונעלם במקורו -- אז נשאר אור רשימו ההוא למטה בלתי אור עליון ההוא[3], ואז ע"י התרחקו ממנו אור עליון אז נעשה אותו[4] אור הנשאר ונתהווה בחינת כלי. כי סיבת התפשטות האור והסתלקותו אח"כ גרם להעשות מציאות כלי. ולפי שכאשר האור הראשון חזר ונסתלק היה מסתלק בבת אחת וברגע אחד -- לכן כל מציאות אור הנשאר[5] נעשה[6] מציאות כלי אחד. והוא נקרא בחינת כלי הנקרא כתר, כי עדיין האור עליון לא היה נבדל בי' ספירות, כי עדיין לא היה ניכר היותן י' ספירות. ומה שנקרא "כתר" ולא ספירה אחרת -- הטעם הוא כי לעולם הכתר קרוב אל המאציל.
והנה הכלי הראשון אשר האציל המאציל נקרא כתר בוודאי, אך מה שהאציל אחר כך על ידי זה הכלי הנקרא כתר -- אז יקראו חו"ב כו', אך עתה עדיין כולם בסוד י' כתרים. ואחר התפשטות השנייה -- אז נעשה שאר חלקי הספירות. סוף דבר -- הכלי שהאציל המאציל העליון לא יקרא אלא בחינת כתר לבד.
ונבאר עתה מציאות זה ההסתלקות של האור העליון. כי הנה כאשר נעריך, שמציאות זה הכלי שכולל כל האור, הנה בהכרח הוא כאשר מסתלק האור ממנו יהיה בו חלקים הראויין להביט אל האור ההוא [המסתלק מהם], ובהתרחקו מהם יתרחק מהם הבטת פנים-אל-פנים כפי שיעור התרחקו.
והמשל בזה כי כאשר האור מסתלק מהחלק הי' של הכלי הזה (אשר יקרא אח"כ בשם בחינת מלכות כמ"ש) -- הנה אותו החלק הי' מן הכלי ההוא אשר ממנו נסתלק מהם האור ההוא שעי"כ נעשה כלי כנ"ל -- ואז הכלי הפך פניו למטה. כי כיון שנעשה עתה בחינת כלי בהפרדו מן שורש האור שלו -- אין בו יכולת להסתכל בו פנים בפנים ואז הופך פניו אחר שנעשה בחינת כלי, ואז אינו מסתכל באור עליון שנתרחק ממנו אלא דרך אחור. והנה גם האור העליון יקרא עתה 'אחור' בעת הסתלקותו, ויהיה הכלי עם האור ההוא אחור באחור.
ואחרי אשר נסתלק האור ההוא ג"כ עוד שיעור חלק א' אשר יקרא אחר כך בחינת היסוד ונסתלק מכולו -- אז גם החלק הזה יהפוך פניו מן האור העליון כי לא יוכל לקבלו. ואז גם בחי' [כלי] ראשונה הנקרא מלכות -- כיון שהאור נתרחק ממנה -- תוכל להפוך פניה למעלה, ואז יהיה המלכות ויסוד פנים בפנים, רק היסוד יהיה עם אור עליון אחור באחור.
וכן כאשר יסתלק בחינת אור של ההוד -- אז ההוד יהיה אחור באחור עם האור העליון. ואז היסוד הפך פניו אל ההוד ויהיה ההוד ויסוד פנים בפנים. ומלכות תהיה פנים באחור -- פני המלכות באחורי יסוד; כי תאוות וחשק הספירות להחזיר פניהם אל האור אך הספירה הקרובה אל האור [אשר מסתלק ממנו] לא תוכל להחזיר עדיין פניו אליו עד שיתרחק מהאור שיעור ספירה אחת.
וכן כאשר יסתלק האור מבחינת הנצח -- אז הנצח יהיה אחור באחור עם אור העליון, ופנים בפנים עם ההוד. ויסוד יהיה פנים באחור עם ההוד. ומלכות ג"כ פנים באחור עם היסוד. וכן על דרך זה עד שתסתלק האור מכל י' חלקי הכלי ואז יהיו כל הספירות פנים באחור; פני תחתונה באחור עליונה. אך הכתר עם החכמה יהיו פנים בפנים, כי הכתר עם האור [העליון] הם אחור באחור לטעם הנ"ל ובזה מוכרח שכתר וחכמה יהיו פנים בפנים:
הרי ביארנו סוד הסתלקות ואיך נתהוו הכלים על ידי זה. אמנם אע"פ שביארנו היות בכלי זה מציאות כלי מלכות ויסוד וכו', לא מפני זה יקראו י' כלים כיון שעדיין לא יש היכר להיותן י' ספירות וג"כ כי האור נסתלק ביחד. רק הענין הוא כדמיון כלי ארוך אחד אשר חלקים שלו אינם שוים כפי התרחקות של החלקים ההם מקצתם אל קצתם.
והרי ביארנו מציאות האור והתפשטותו והסתלקותו, והם ב' בחינות כמו שכתבנו בעזרת האל, ועתה יש התפשטות והסתלקות אחר כאשר יתבאר בע"ה, ואז ישלימו ד' בחינות.
והענין הוא שכאשר נשלם בחינת הכלי הזה ונעשה כלי על ידי הסתלקות האור, אז כאשר יחזור האור להתפשט בו -- אז ישאר בחינת אורות וכלים. אמנם כאשר נתפשט האור בכלי זה פעם שנית -- אינו מתפשט כסדר הראשון, אך נגלה ונעלם. וזהו שאמר בזוהר מטי ולא מטי . ואלו הב' בחינות נקראו התפשטות והסתלקות[7] הנ"ל שבהם יושלמו הד' בחינות.
והענין: כי תחלה מטי האור תוך הכלי של הכתר ואח"כ מסתלק ממנו. ואח"כ מטי האור בכלי של חכמה וחזר אח"כ להסתלק. וכן עשה בכל י' כלים. וזה[8] נקרא "מטי ולא מטי" הנזכר בזוהר תמיד. ולעולם יש בטבע האור ההוא לבא[9] ולהאיר ואח"כ מסתלק כמו שיש בטבע שלהבת הנר שהיא מתנועעת. וכן נשאר תמיד האור ההוא להיות מטי ולא מטי בכלים האלו הנקרא "עקודים", כי לסבת היותן בכלי א' אין כח בכלי הזה לסבול האור אם לא בהיותו מטי ולא מטי.
והרי בארנו בזה ד' בחינות שהם: התפשטות הראשון, והסתלקותו, והתפשטות השנית, והסתלקותו. וגם בארנו שזה התפשטות והסתלקות השני נקרא "מטי ולא מטי", ולכן נקרא הכלי ההוא "עקודים" לפי שהוא כלי אחד והוא מקשר ועוקד י' אורות בתוכו.
ובזה ג"כ נתבאר איך הכלי נקרא כלי א' לבדו והאורות נקרא י', לפי שכשנסתלק האור [בסילוק ראשון, אשר לסבת הסתלקות ההוא נעשה כלי הנזכר, אז היה הסתלקות האור ההוא כולו בפעם אחד][10], ולכן הכל נקרא כלי אחד לבד ולא י' כלים. משא"כ באורות שבתוכם; שכאשר יחזרו להתפשט התפשטות האמיתי (שהוא התפשטות השנייה) -- הנה אינו מתפשט בפעם א' בתוך הכלי כמו שנסתלק, אלא נכנס ויוצא י' יציאות וי' הכנסות. נכנס ויוצא י' פעמים -- א' בכתר, וא' בחכמה, וכן בכולם. ולסיבה זו נקרא י' אורות. אבל הכלי בבת א' נעשה ע"י הסתלקות ראשון שנסתלק בפעם אחת ולכן יקרא כלי אחד.
והנה ד' בחינות אלו הם מציאות ד' אותיות הוי"ה. כי י"ו הם ב' בחינת התפשטות וה' ה' הם שתי בחינות הסתלקות. וכבר ידעת כי שם הוי"ה אינו מתחיל אלא מחכמה ולמטה, והטעם לפי שד' בחינות אלו לא שייכים אלא מחכמה ולמטה, אבל בכתר לא יש בו רק ב' בחינות בלבד וכנגדן נקרא י"ה יהו"ה. וזהו סוד "כי ביה ה' צור עולמים", לפי שבהם התחיל לצייר ולברוא את העולם מתחלה, שהוא סוד עקודים אשר הם סוד "י"ה הוי"ה". כי י"ה בכתר והוי"ה בשאר פרצופים כולם.
והטעם כי הנה למטה בט' ספירות יש בהם ד' חסרונות[11] ואלו הם:
- הראשון הוא התפשטות האור פעם ראשונה, כי אז התחיל האור להתפשט בכתר ראשון מכולם ואז כל הט' שלמטה ממנו היו חסרים מאותו אור באופן זה, כי בעת שנתהווה האור במציאות הכתר עדיין כל השאר היו חסרים. והרי זה חסרון א' בהתפשטות הראשון בט' כלים, ואין חסרון זה נוהג בכתר.
- גם בהתפשטות השנייה יהיה חסרון זה פעם שנית בט' ספירות ולא בכתר. הרי שיש ב' חסרונות בט' ספירות, ולא בכתר. כי כאשר לא נאצל שום אור לא יקרא זה חסרון, אך אחר שהתחיל כבר זה האור להתפשט ונתפשט בכתר תחלה -- אז ט' ספירות יקראו 'חסרי האור' ההוא לפי שקדם אור הכתר אליהם.
אך הב' חסרונות אחרים[12] הם בין בכתר בין בט' ספירות, והוא ב' בחינות הסתלקות, כי זה נקרא "חסרון" אמיתי בין אל הט' ספירות ובין אל הכתר עצמו.
ונבאר ענין זה מ"ש, כי בחינות אלו נקראו "כי בי"ה ה' צור עולמים". והענין כי זהו סוד הפסוק (תהלים סח, ה) "סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו". ויש לדקדק בפסוק, דהיה לו לכתוב "יה שמו", מאי "ביה שמו"? אך הענין הוא כי כל השם כלול ב"יה", וזהו "ביה שמו", כי י"ה במילואו הוא יו"ד ה"א, גימטריא כ"ו, שהוא הוי"ה. הרי כי "ביה" הוא שם הוי"ה ממש. ושם י"ה בכתר לרמז איך ממנו יצא שם הוי"ה ובו כלולין כל ד' אותיות הוי"ה:
- ^ (נ"א אמנם)
- ^ (נ"א לי' נקודות אצילות בבחינת העקודים)
- ^ (הנסתלק)
- ^ (נ"א באותו)
- ^ (מהם)
- ^ (רק)
- ^ (נ"א בחי' שניים יקראו הסתלקות והתפשטות)
- ^ (נ"א ואז)
- ^ (נ"א להביא)
- ^ (יש סילוק א' לעשות הכלי כנ"ל (נ"א הסתלקות ההוא נעשה כלים כנ"ל) ואז נסתלק האור בבת אחת)
- ^ (האור אשר זה עצמו יגרום כינוי [נ"א שינוי] השם באור העליון לשיוכל לקרות בשם הוי"ה לד' חסרונות אלו אשר)
- ^ (היו נוהגים)
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |