עץ חיים/שער הכללים/ג
פרק ג - סוד העיבור ויניקה
עריכההעיבור של אמא מזו"ן.
והנה מלת עיבור הוא ע"ב רי"ו. ונודע כי ע"ב מהימין. ורי"ו מהשמאל -- הוא שם אהי"ה דיודי"ן (גימ' קס"א) ושם ב"ן דההי"ן -- עולה רי"ג. אח"כ תחלק שם "אלהים"-- "אל" מהימין דבינה, "ים" משמאל, 'ה' באמצע -- הרי רי"ו.
ונודע כי ג' שמות אלו (אהי"ה וב"ן ואלהים), שלשתן באים (נ"א מצדה) [מאמא].
והנה דע כי ג' עבורים הם:
- ( א ) עיבור של ז' חדשים
- ( ב ) עיבור של ט' חדשים
- ( ג ) עיבור של י"ב חדשים.
וביאור הדברים,
- כי עיבור של ט' חדשים זה היה בעיבור הבינה מז"א, ג' גו ג', וכל אחד מהם נכלל ונתקשר בשלשתן; ונצח נכלל ונתקשר בשלשתן שהם חג"ת; והוד נכלל ונתקשר באותן הג'; וכן יסוד נכלל באותן הג' -- זהו ג' כלולין גו ג'. ג' תתאין כל א' [נכלל] בכל ג' עילאין. הרי הם ט' בחינות של כללות. וכנגדן הוצרך עיבור של ט' חדשים.
- עיבור ז' חדשים הוא שהוצרך לכללות נה"י דאריך אנפין וחצי ת"ת התחתון בחסד וגבורה וחצי ת"ת העליון דאריך אנפין כנ"ל. וכללות זה היה לצורך אריך אנפין עצמו, לפי שהיו נה"י מגולים הוצרך ליכלל על דרך זה כדי שיצאו זו"ן אז על ידי כללות הזה וילבישו את נה"י דאריך אנפין. והנה כללות הזה הוצרך לו ז' חדשים לבד, אך לצורך ז"א נתוספו ב' חדשים שהם ט', כי אריך אנפין נשלם כללותו בז' חדשים ולכללות [ז"א] ג' גו ג' הוצרכו לט' חדשים.
- אך הנוקבא דז"א לא נשלמה עד תשלום כל י"ב חדש כמו שיתבאר בע"ה.
ונבאר עתה ענין ז' חדשים דאריך אנפין הם כך: כי ת"ת דאריך אנפין נכלל חצי תחתון בעליון - לכן לא הוצרך ליכלל בכל ג' עילאין כיון שחציו הוא מכלל העלאין לכן נכלל בחצי העליון לבד, והוא חדש א'. אך הנצח הוצרך ליכלל בכל הג' עלאין כי הוא מדה בפ"ע וכלול מתחתונים וצריך ליכלל בכל ג' עליונים. וכן הוד. הרי ששה חדשים לנצח והוד, וחדש אחד לת"ת -- הרי הם ז' חדשים.
וזהו סוד שאמרו רז"ל שמרע"ה נולד לז' חדשים כי הוא מבחי' ת"ת הזה שנכלל חציו בחצי העליון והם ז' חדשים. אך יעקב מיסוד אריך אנפין וגם הוא נכלל בחצי הת"ת העליון א"כ צריך יותר מז' חדשים וזהו סוד מ"ש בזוהר משה מלגאו שהוא ת"ת ויעקב מלבר שהוא היסוד.
עיבור שלישי של י"ב חדשים הוא להוציא המלכות, וזהו סוד "ואחר ילדה בת" - ר"ת י"ב, כי הבת נולדה אחר י"ב חדשים ונשתהה שם י"ב חדשים, וזהו לשון "ואחר" מלשון "וָאֵחַר עד עתה". וענין י"ב אלו הוא על הדרך הנ"ל: כי נכללה גם המלכות בכל אחד מג' עלאין (חג"ת). והוצרכו לה ג' חדשים אחרים, כי נכללו תחלה ג' תחתונות נה"י בכל א' מג' אמצעיות והם ט' חדשים, ואחר כך נולדה המלכות, כנ"ל ואחר ילדה הבת, ונשתהה ג' חדשים אחרים כדי לכלול בכל אחד מג' אמצעיות. הרי י"ב חדש.
ונחזור לבאר ענין הכללות דאריך אנפין. הנה כאשר עלה הנה"י דאריך אנפין לג' אמצעיות (חג"ת שלו) עלו גם כן מובחר האורות של מאנין תבירין למעלה עמהם. ודע כי במעי אמא היה נכלל מה שהוא יותר זך וברור ומזה נעשה פרצוף ז"א. וכל נקודה מאותן הנקראים "מאנין תבירין" היתה כלולה מי' ספירות.
והנה כשנתקן פרצוף אריך אנפין ואבא ואמא, עלה האור יותר זך, ומזה נעשה פרצופים הנ"ל. ואמנם נשאר קצת אור שלא יוכל להתברר שהיה עב בלתי זך, והמה מג' ראשונות (כח"ב) שבכל נקודה מז' נקודות תבירין. ועתה כשנתקן זו"ן הובררו גם הג' ראשונות של כל אחד ואחד מהנקודות אשר מהם נעשו פרצוף אריך אנפין ואבא ואמא (ס"א מוסיפים מהג"ר).
והיותר עב מהג' ראשונות שלא יוכל לעלות בג' הנ"ל הנה הוא לוקחם ז"א לעצמו; כי אע"פ שאינו ראוי לבחינת אבא ואמא, ראוין הם לז"א ואז הובררו מהם אוכל מתוך פסולת.
- ומכל ג' ראשונות שבכל אחד ואחד מהז' נקודות נתהווה מהם רישא דז"א (ג' מוחין כח"ב דיליה) בהיותו בסוד עיבור במעי אמא. כי אע"פ ששם הוא ג' כלולים בג', עם כל זה גם העובר יש לו ראש אפילו היותו במעי אמא.
- ואח"כ נתבררו ד' בחי' שהם חגת"ן מנקודות של ז' נקודות, ומהם נתהווה גופא דז"א, ונתברר מהם היותר זך וברור ע"ד הנ"ל בג' ראשונות.
- ונשארו ג' שהם הוד יסוד מלכות שבכל נקודה ונקודה שלא נתבררו כלל עד זמן היניקה כמ"ש בע"ה. ולפי שהם תחתונים והקליפה נאחזת בהם מאד, לכן לא יכלו להתברר עתה.
והנה זה סוד "אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה ז' ימים", והטעם לפי שז"א נשתהה בעיבור כדי להתברר ונתבררו בו ז' בחי' הנ"ל שהם כח"ב חגת"ן. וכשנולד ז"א, אז כל הדינין (שהיא הפסולת הנשאר מז' בחינות) שלא יכלו להתברר יותר (כי היא פסולת וכבר נברר האוכל), ויצא הפסולת של ז' בחי' בסוד דם נדה היוצא בעת הלידה -- לכן תטמא ז' ימים כנגד ז' קליפות ההם. אך אם נקבה תלד -- שהם ז' קליפות אלו הנ"ל ועוד ז' קליפות אחרים שהם הפסולת הנשאר בהם גם מז' בחינות המלכות שיש בכל אחד מהבחינות הנ"ל (כי הנקבה אינה רק אחר בירור הזכר) -- לכן טמאה שבועיים, י"ד יום, ז' וז'.
והנה אח"כ בזמן היניקה כמו שהמינקת נהפך לה דם נדה לחלב-- כך אותם ג' של הי"ם [=הוד יסוד מלכות] שלא נתבררו בזמן העיבור כנ"ל והיו דינין כולם בסוד דם אבל עדיין היה אוכל בתוך הפסולת (ולכן לא יצא בסוד הלידה כנודע אמנם נשאר בתוך האמא והוא להתברר שם באורך זמן היניקה), ונתהווה האוכל שבהם לבחי' חלב ומניקה אמא לז"א מחלב זה כדי שיהיה שלם בכל קצוותיו. וזמן היניקה כ"ד חדש. והטעם: כי ההוד צריך להתמתק בח' חדשים לפי שהיא כלולה בז' עליונות, והוא ח'; וכן יסוד ח'; וכן במלכות ח' על דרך זה הנ"ל. סך הכל -- כ"ד חודש. וע"י יניקה מבחינת הי"ם [=הוד יסוד מלכות] זו נגדל ז"א, כי בכ"ד חודש נתפשטו התלת שהיו כלולים בג' ונתגדלו והיו מו' קצוות.
- וא"ת והלא היו בג' כלילן בג', ואיך אמרנו שהג' ספירות הנז' נשארים תוך אמא בסוד החלב? אך הכוונה שלא נתבררו עד זמן היניקה כי אז הדינין שהיו בהם נתמתקו בסוד החלב המניקה אותן ואז ע"י החלב ההוא נגדלו בחי' השוקיים וג' אחרונות שבו. כי תחלה היו חסרים הרבה מבחינתם ולכן היו ג' כלילן בג' ולא היו נכרים בהם; ואחר שינק ולקח אותן בחי' של הדין שבהם והובררו ע"י יניקה - אז נשלמו ונגדלו רגליו, כי לא נשארו תוך אימא כל ג' ספירות הי"ם רק הדינין שבהם שראוים להתברר בסוד הדם הנהפך לחלב. והוא דוגמת הנער שכבר יש לו שוקיים ורגלים ואינו יכול להלוך בהם עד שיונק ואז ע"י יניקה מתגדלים רגליו ומתחיל להלוך בהם ובחי' התפשטות מג' עלאין שהיו כלולים שם, וזהו הגדלתן. אמנם יש לראות, כי כל ב' שוקיים נבררים ע"י היניקה ונגדלין, והרי נצח הוברר בתוך העיבור?! אך הטעם כי בהדי הוצי לקי כרבא, כי נ"ה בסוד תרי פלגי גופא, וכיון שלא הוברר הוד-- גם בירור נצח אינו מתגלה עד שיגמור הוד להתברר ביניקה.
וסוד החלב הוא שם אהי"ה בבינה כזה:
- כי אהי"ה דההי"ן פשוט, ומלא, ומלא דמלא -- אהי"ה. אל"ף, ה"ה, יו"ד, ה"ה. אל"ף, למ"ד, פ"ה. ה"ה, ה"ה. יו"ד, ו"ו, דל"ת. ה"ה, ה"ה. -- הם אותיות חלב עם המלה והכולל[1] וכבר ידעת כי אהי"ה דההי"ן הוא בדעת ובת"ת ששם מקום השדיים ודדים בכל קו אמצעי.
גם באופן אחר כי הלא דם נהפך לחלב. והנה הדם הוא אחורים של שם אהי"ה-- גימ' ד"ם כזה א' א"ה אה"י אהי"ה. ותסיר ממנו ד' אותיות אהי"ה ויחזור גימ' חל"ב, שהוא המלוי לבד.
וסוד השדיים והדדים הם בסוד ויעבור כו'. כי סוד ויעבור -- ע"ב מימין, רי"ו מהשמאל, הוי"ה באמצעיתא. וכ"ז בבינה כי היא המנקת. והנה ע"ב ורי"ו הוי"ה גימ' שד"י, שהוא השדיים.
גם נקרא "דדים", והם סוד אלהי"ם שבבינה, שהוא א"ל מימינא, מ"י משמאלא, 'ה' באמצעיתא. תצרף א"ל שבימין עם דד ויהיה א"ל דד. תצרף מ"י משמאל עם דד ויהיה מ"י דד. וזהו סוד אל"דד ומי"דד מתנבאים במחנה.
והנה כאשר אמא היא מניקה לבנים אז נקראת א"ל שד"י על שם השדיים המניקים בהם. וכשעולה למעלה ומסתלקת מעל הבנים, שכבר נגמר יניקתם, אז נקראת אמא "אל עליון, גומל חסדים טובים", שאנו אומרים בברכת אבות, ו"גומל" מלשון "ויגדל הילד ויגמל" כי נגמרה זמן יניקה. וסוד "אל עליון" הוא בינה כשעולה למעלה, ושד"י הוא כשהוא מניקה בשדיים שלה, וכבר ביארנו מה הוא שדי.
גם "עליון" הוא אחוריים דס"ג (גימ' עליון), ושם "אל" הוא נגד הפנים דס"ג, שם ייא"י שבו גימ' א"ל. וזהו א"ל עליו"ן. (גם אהי"ה דיודין עם הכולל וד' אותיות גימ' עליון).
ונחזור לבאר אות ה' דבאמצעיתא הנשאר משם אלהים הנ"ל. כי א"ל מימין, מ"י משמאל, ה' באמצעיתא כנ"ל. וביארנו כי א"ל מ"י הם ב' דדים בסוד אלד"ד ומיד"ד, וסוד ה' הוא החלב שמתפשט בב' הדדים האלו, לכן הוא באמצע, כי הוא מתפשט לדד ימין ושמאל. והנה נמצא כי ב' מיני חלב יוצאין, אחד לדד ימין ושני לדד שמאל, וא"כ צריך שיהיה בה' זו שני מיני חלב והם באופן זה:
- כי אות ה' יש לה ב' ציורין -- ד"ו, ד"י. גימטריה כ"ד. גם אם תמלא ה' זו בג' מילואים שסימנם יה"א הוא גימ' י"ו. ועם כ"ד -- גימ' חל"ב. וכל זה מהציור בלתי מנין הה' עצמה.
- גם באופן אחר: ג' ההי"ן במלוי -- ה"י ה"ה ה"א -- גימ' א"ל. ועם ו' אותיותיה -- הרי ל"ז. וג' אותיות המילוי יה"א -- הרי גימ' חל"ב.
והרי שני מיני חלב יוצאין מן ה' זו שבאמצע הדדין של בינה. ומן ה' זו מתפשטים שני מיני חלב, אחד לדד ימין ושני לדד שמאל:
- ^ דברים אלו קשים מכמה סיבות.
- 1: לפ"ז יוצא שישנם ל"ח אותיות סך הכל בצירופי אהי"ה דההי"ן (מכיון ש-ו"ו נכתב חסר). דבר שסותר לדברי המחבר שישנם ל"ט אותיות בשם זה -- אחד בשער מאמרי רז"ל מסכת סנהדרין, ואחד בשער הכוונות דרוש ו' דציצית.
- 2: קשה להבין מה הכוונה בחישוב פעמיים של המלה וגם הכולל.
- 3: למה שנחסיר את הו"ו דוקא בשם אהי"ה דההי"ן כאשר בשאר המלויין של השם אנו כותבים את הוא"ו מלא.
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |