שער ד עריכה
פרק א עריכה
כבר ידעת כי אין בנו כח לעסוק קודם אצילות י' ספירות, ולא לדמות שום דמיון וצורה כלל ח"ו. אך לשכך האזן אנו צריכים לדבר דרך משל ודמיון. לכן אף אם נדבר במציאות ציור שם למעלה -- אין הדבר רק לשכך האזן.
אמנם דע כי י' ספירות דאצילות הם ב' עניינים: הא' הוא התפשטות הרוחניות, והב' הוא כלים ואברים אשר העצמות מתפשט בהם. והנה צריך שיהיה לכל זה שורש למעלה לב' בחינות אלו, ולכן צריכין אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף.
והנה נתחיל ונאמר כי הלא האין סוף ב"ה אין בו שום ציור כלל ח"ו כמבואר. ואמנם כשעלה במחשבה לברוא העולמות לי' מדרגות (ע"י סדר), האציל והמשיך ממנו התפשטות אורות רבים להיותם שורשי האצילות (נ"א שרשים ומקוריים) להתאצל האצילות אחרי כן. והנה כאשר נעריך ונמשיל לענין זה, כבר ידעת היות ד' יסודות לכל, והם: ראיה, שמיעה, ריחא, דבור. והם ד' אותיות הוי"ה. והם סוד: נשמה-לנשמה ונשמה רוח נפש.
ונתחיל לבאר מסוד הנשמה ואילך ואח"כ נתחיל לקודם אליה. ונאמר כי הלא נמשיל ונצייר האזנים כי יש בהם רוח דק בתוכם. והנסיון לזה כאשר יסתום האדם אזניו ישמע בתוכו קול הברה מחמת הרוח הנצרר בתוכו. אח"כ מחוטם יוצא מתוכו הבל יותר נרגש מאזן. ואח"כ מן הפה יוצא הבל יותר נרגש מכולם. וכפי ערך הדברים ובחינתם כך יהיה דקותם, כי אוזן להיותו סוד בינה, ההבל היוצא ממנו הוא יותר דק מהבל היוצא מחוטם. וכן הבל החוטם הוא יותר דק מהבל הפה שהוא למטה ממנו במעלה. אמנם אם נמשיל ונאמר דרך משל: כי מסוד האוזן נמשך ממנו הבל ורוח מתוכו ולחוץ, והוא סוד נשמה; והבל היוצא מחוטם -- סוד רוח; והבל היוצא מהפה הוא סוד נפש:
ועתה נבאר הענין. כי הבל האוזן נחלק לב' אזנים. והענין הוא כי הלא יש בינה ותבונה כנודע. לכן אזן ימנית הבל שלו הוא שורש נשמת בינה, והבל אזן שמאלית שורש נשמת תבונה. גם הבל החוטם נחלק לב' בחינות בסוד שורש יעקב וישראל; הימין ישראל, והשמאל יעקב.
אך הבל הפה הוא אחד, כי הוא נגד הנוקבא דז"א. ואע"פ שיש לאה ורחל, עם כל זה עיקר לאה מבחינת מלכות דתבונה [1] המתלבשת תוך ז"א כנודע, ולכן אינו נחשב רק לאחד. אך עם כל זה, כיון שהם ב' בחינות גם הבל הפה נחלק לב' -- עם שההבל הוא מקור א' שלא כדמיון האזנים והחוטם -- והוא כי בהיות הבל זה בגרון הוא סוד קול, וכשיוצא מחוץ לפה הוא סוד דבור, בחיתוך אותיות. הקול נגד שורש לאה, והדבור נגד שורש רחל. אע"פ שקול הוא בת"ת שהוא הז"א[2] -- עם כל זה שורש של שניהם הוא במלכות דתבונה[3], רק שקול נעשה נשמה לז"א[4] והדיבור נעשה נשמה למלכות (שהיא רחל), ושניהן מצד הפה שהוא סוד המלכות דתבונה.
והנה העינים -- שהם סוד ראיה שהיא החכמה -- הוא סוד נשמה לנשמה בסוד חכמה. ודע כי נר"ן מתלבשים תוך פנימיות הכלים שהוא הגוף. אך הנשמה לנשמה -- אין יכולת בגוף האדם לסובלה, ונשארת מבחוץ בסוד אור מקיף. וכשהוא מקיף את המוח (מדור הנשמה) -- אז הוא בחינת מקיף אל הנשמה; וכשהיא מקפת את הלב (שהיא מדור הרוח) -- אז הוא בחינת מקיף אל הרוח; וכשהיא מקפת לכבד (מדור הנפש) -- אז הוא מקיף לנפש; כי כמו שיש ג' בחינות אלו שהם נר"ן, כך הנשמה לנשמה צריך שיהיה בה בחינת ג' אלו, כולם בסוד אור מקיף.
אמנם הגלגולת, שהוא סוד הכתר, משם שורש לנשמה עליונה הנקרא "יחידה". וטעם קריאתה "יחידה" לפי שהיא מקפת כל העולמות בבחי' נשמה לנשמה לבדה ולא בחי' נר"ן כמו שכתבנו בנשמה לנשמה כנ"ל. כי הלא לא יש רק ג' בחינת נר"ן וכנגדם יש ג' בחינות אלו בנשמה לנשמה, אבל דוגמת הנשמה העליונה הנקרא יחידה -- אין למטה דוגמתה בחינת ד' כנ"ל, וכולה היא מציאות א'. וזהו סוד הנקרא "יחידה" לפי שאין דוגמתה למטה כנ"ל:
- ^ (נ"א זאת היא ו"ק דב"ן דז"א ממלכות דתבונה)
- ^ (נ"א בת"ת ז"א)
- ^ (נ"א עכ"ז שורשו במלכות בינה)
- ^ (נ"א לו"ק דב"ן דז"א)
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |