עץ חיים/הודעה ואזהרה
הודעה ואזהרה (מרב מקובל אחד):
עריכהעל הרחקת הגשמיות הנראה במשלים שבאו בספרי הקבלה ובפרט בספרי האר"י ז"ל. (נדפס זאת בסוף ספר קל"ח פתחי חכמה וכאן נסדר בסדר אחר ובהוספות):
(א) הרב הגאון ר' חיים ויטאל ז"ל כתב בהתחלת ספרו שער ההקדמות (שנדפס בירושלים) בזה הלשון. ואמנם דבר גלוי הוא כי אין למעלה גוף ולא כח בגוף חלילה וכל הדמיונות והציורים אלו לא מפני שהם כך חס ושלום אמנם לשכך את האוזן לכשיוכל האדם להבין הדברים העליונים הרוחנים בלתי נתפסים ונרשמים בשכל האנושי לכן ניתן רשות לדבר בבחינת ציורים ודמיונים כאשר הוא פשוט כו' וכמו שאמר הכתוב כי לא ראיתם כל תמונה וכאלה רבות ואמנם יש עוד דרך אחרת כדי להמשיל ולצייר בה הדברים העליונים והם בחינת כתיבת צורת האותיות כי כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון וגם תמונה זו דבר פשוט הוא כי אין למעלה לא אות ולא נקודה וגם זה דרך משל וציור לשכך את האוזן כנזכר עכ"ל הרח"ו ז"ל שם:
(ב) ושם דף למ"ד עמוד ד' כתב הרח"ו ז"ל בזה הלשון כבר ידעת כי אין לנו רשות לעסוק קודם האצילות עשר ספירות ושלא לדמות שום צורה ודמיון כלל חלילה וחס [פי' אפילו בדרך משל אין לנו רשות] אבל מן עשר ספירות ולמטה אפשר לדבר בדרך משל ודמיון עכ"ל הרח"ו ז"ל שם. פי' שמשם ולמטה אפשר לדבר אך הוא הכל בדרך משל. וכ"כ בספר שומר אמונים בוויכוח שני בשם האר"י ז"ל. וע"ש עוד בשומר אמונים שם שהאריך להוכיח שענין הצמצום שכתב האר"י ז"ל הוא משל וכתב שבדברי האר"י ז"ל מפורש כן יעו"ש. (ויעויין בעץ חיים התחלת שער אח"פ ע"ש):
(ג) והגאון מהר"ח מוואלאזין זצ"ל בספרו נפש החיים שער ג' פ"ז כתב הלשון ומודעת שכל דברי האר"י ז"ל בנסתרות משל הם עכ"ל [ובוודאי כן הי' מוסכם ג"כ מרבו הגר"א ז"ל]:
(ד) ויעויין בתיקוני זוהר תיקון ע' דף ק"ל ע"א לעילא לית גוף ולא גויה כו'. ובמגיד מישרים פ' מקץ כתב בזה"ל ולאו דאיכא לעילא איבריא ח"ו אלא הכל דוגמא כאשר ידעת. ויעויין בזוהר בא ברעי' מהימנא דף מ"ב ע"ב ופ' פנחס רנ"ז ע"ב ובס' עבודת הקודש חלק היחוד פי"ב ופי"ג ע"ש ויעויין בנפש החיים בשער ב' מן פרק שני והלאה ובספר קנאת ד' צבאות חלק א':
(ה) ובספר כנפי יונה מהרמ"ע מפאנו ז"ל בתחלתו כתב בזה"ל ניתן לנו רשות לעשות משל באיברי גופינו כו' אבל אתה חכם טהר רעיונך ומחשבתויך ולידע שלמעלה אין שום אבר גשמי ח"ו הזהר בנפשך מאוד ואעפ"י שאנו עושים משל כו' עכ"ל:
(ו) ובריש ספר מקדש מלך (ונדפס ג"כ בספרי הזוהר החדשים באזהרה) כתב בשם הרא"י ז"ל בזה הלשון. אל יפתוך רעיונים לומר שיש במקום הנאצלים העליונים מראות וגוונים. כי הסוברים כן הם קרואי שאול ובה הם נידונים על כי יחפאו דברים על אדוני האדונים. כי אין שם שום גוון ולא מראה רואה ואינו נראה המתגאה על כל גאה כו' עכ"ל:
(ז) ובהקדמת הגאון הרמ"ח לוצאטי ז"ל לספרו קנאת ד' צבאות. התב שם על הכת הרעה הטועים בפי' דברי רשב"י ז"ל בזה הלשון. קנאת ד' צבאות תעשה זאת סמל הקנאה העגל הזה יצא ראשונה לקחת משל לנמשל ולדון תוכו כברו. והרשות הנתונה לנביאים לדמות צורה ליוצרה היתה להם למוקש לעוות אמרי יושר ולסלף דברי צדיקים. כי לא יחפוץ כסיל בתבונה. העמיקו שחתו לחשוב עליו מחשבות לומר התירו פרושים את הדבר אשר צוה ד' אלקינו אותנו לא תעשה לך פסל וכל תמונה כי נתן נתנו גוף ומקרי גוף אל יוצר האדם חלילה לנו כו' עכ"ל. וכתב אח"כ על הטעות הנ"ל בזה הלשון. כי שקר המפורסם נקל להמלט ממנה והכל יודעים כי אחד אלקינו ואין עוד אחר וצדיק באמונתו יחי' להסיר ממנו תבנית כל גוף וכל מקריו וכאשר לא ירעו דבריו אשר בפי נביאיו הזכיר שמו במקרי הגוף האלה כי ידענום אשר המה למשל ומליצה כן לא ירעו ולא ישחיתו חכמת יושר אם מצאנום בפי חכמיו עכ"ל:
(ח) וזה לשון הרמ"ח לוצאטו ז"ל בספרו קל"ח פתחי חכמה סי' ז'. זה ודאי שכל כך דברים שאנו מזכירין בספירות דברי צורה וגשמית א"א להיותם כך בהם בשום פנים כי זה הי' ככפירה ח"ו ומקרא מלא הוא כי לא ראיתם כל תמונה כו' ואם היסוד זה אנו משימין כהוגן כו' וע"ש באורך:
(ט) ויעויין שם באורך הס' ז' ח' ט' יעו"ש היטב ותמצא מבואר. שבאמת בעצם משל הם וגם המשל קודש לד' ובו הי' השי"ת מודיע ומראה להנביאים עניני הנמשל ועל דרך שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ז הלכה ג' (כמו הסולם שראה יעקב אבינו כו' והוא הי' משל כו' וכמו המקל שקד שראה ירמי' כו' ויעו"ש הלכה ז' שרק אך במשה רבינו לא הי' משל בנבואתו ע"ש). וע"ש בפ"ח סי' ט' שהוא רק כראית הנשמה כו' ויעויין עוד מזה בספרו חוקר ומקובל בהתחלתו בד"ה ואי זה וד"ה הרי כבר תרצת בעצמך כו' ויעויין בזה באורך בספרו דעת תבונות דף ל"ה ל"ו ע"ש:
(י) ובביאור הגר"א ז"ל על ריש אדרא רבא (שנדפס אצל ביאורו על ת"ז) על מ"ש בא"ר פתח ר"ש ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל כו' כתב הגר"א ז"ל בזה"ל הי' ירא שלא יגשמו ח"ו במחשבתם עכ"ל ע"ש [ונראה לענ"ד שלא למען אלה העומדים אז לפניו הוצרך לזה שבוודאי המה לא היו טועים בזה רק באשר דבריו נכתבו וגם ידע שיגיעו דבריו לתלמידיהם ותלמידי תלמידיהם ועתיד להתגלות בסוף לכן הקדים זאת להסיר מכשול וע"ד שאמרו חכמים הזהרו בדבריכם שמא כו' וישתו התלמידים כו']:
(יא) ובליקוטי הגר"א ז"ל שנדפס סוף ספר מגן וצינה ונדפס ג"כ בסוף ספרא דצניעותא החדשים כתב הגר"א ז"ל בזה הלשון. דע כי אין סוף ב"ה אין לחשוב בו כלל וכלל כו' וכ"ש בא"ס ב"ה ית"ש שאסור לחשוב בו כל לו אפילו א"ס אסור לקרותו ומה שאנו מדברים בו ובספירות הכל מרצונו והשגחתו שידוע מצד פעולותיו וזה הכלל לכל דרכי הקבלה. וידוע כשם שהוא בבלתי תכלית כן רצונו וזהו א"ס לרצונו הפשוט ואף בזה אסור לחשוב כלל כו' עכ"ל הגר"א ז"ל באורך. ויעויין בביאור הגר"א על רעי' מהימנא בזוהר בא דף מ"א ע"ב במ"ת בד"ה דכל חיוון כו' כי זהו כלל גדול שאסור לחשוב במהותו ורק מצד גבורותיו ומעשיו כו' וכ"כ בספר אדיר במרום להרמח"ל ז"ל דף נ"ט ע"א וז"ל הנה מה שאנו מדברים במאציל ב"ה הנה כבר פשוט הוא שאין אנו מדברים רק בבחינת פעולותיו ולא בבחינת מהותו ועצמותו כלל ותדע שאפילו מה שאנו מזכירין אותו בשם אין סוף ב"ה אין הכוונה על עצמותו כלל אלא על פעולותיו עכ"ל וע"ש. וע"ע בנפש החיים שער ב' פ"ב ופ"ג באורך מזה. ויעויין עוד בפי' הגר"א ז"ל על רע"מ בהשמטות שבסוף ח"א מהזוהר דף י"ח ע"ב במ"ת בד"ה ויחלום כו' שידוע שעצמותו ית"ש אין כל נברא בעולם הן למעלה ובכל העולמות ולא הי' ולא יהי' שום נברא שיכול להשיג שום השגה כו'. יעו"ש באורך ובביאור על כמה ענינים ע"ש:
(יב) ואמנם מה שנתבאר שהוא רק משל זהו בעולם האצילות שנקרא ג"כ עולם רק בדרך משל. אך בעולם הבריאה והיצירה והעשיה. והיינו בבחינת רוח ונפש שלהם שם יש הרבה דברים שאינם משל כי שם (בבחינות רוח ונפש דוקא) מדובר ג"כ בנבראים ממש רוחין ונהורין הכל לפי הענין וכמבואר בארוכה בהיכלות שבזוהר דבראשית ופקודי ובביאור הגר"א ז"ל שם. ורק בבחינת הנשמה שלהם בזה מדובר ג"כ בדרך משל ע' ביאורי הגר"א ז"ל על היכלות דבראשית דף מ"א ע"ב הכל ראשון בד"ה כד אתכליל כו' בספר חוקר ומקובל בד"ה דע שרצה העלין כו' ובד"ה דע שהדבר פשוט כו' ובד"ה כבר ראית כו':
(יג) וזה לשון הגר"א בליקוטין שנדפס סוף ס' ספרא דצניעותא. והנביאים לא השיגו אלא ביצירה ודניאל בראש עולם העשיה תחתית עולם היצירה כו' והולך ומתמעט עד שבדורותינו אין משיגים אלא בעקב עשיה כו' וכל מה שאנו מדברים בא"ק ואבי"ע הכל בעולמות התחתונים מאוד שבכל עולם יש אבי"ע וכל הבחינות אלא כו' לכן מדברים דרך משל ואינם מבינים כלל כי יחזקאל אמר בדרך חידה שהי' בחו"ל ובסוף הבית וזכרי' מראות סתומות ואין אתנו יודע עד מה עד אשר יערה רוח ממרום עלינו עכ"ל הגר"א ז"ל שם:
ויעו"ש עוד בליקוטי הגר"א שבס"ס ספרא דצניעותא ביאור על כמה ענינים ביאור העשרת ספירות וענין הצמצום (הקו שבר"ס עץ חיים. וענין עיגולים ויושר ועוד הרבה ענינים ע"ש):
ויעויין בחוקר ומקובל שנדפס מחדש בעשרה פרקים שלו שם נדפס על כמה דברים מראה מקומות להמקומות שמבואר שם קצת מפנימיות הענינים וע' בספר פתחי שערים שנדפס מחדש. בנתיב הראשון:
ובסוף ספרא דצניעותא מסיים זכאה מאן דעאל וידע שבילוי ואורחוי ופי' הגר"א ז"ל שבילוי סתימוי. וארחו גילויו כמו משל ומליצה עכ"ל הגר"א ז"ל פי' המשל של החכמה והנמשל של החכמה וכלשון הכתוב להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם. [וכבר האריכו בזה הרבה בס' המקובלים בהקדמותיהם וע' אזהרת המגיה בתיקון שבעין. ובהקדמת ס' מגן דוד להרדב"ז ז"ל]:
(ע"כ ההודעה והאזהרה):
ולדוגמא נציין קצת ענינים למקומות שמוזכר שם קצת מפנימיות הדברים או קצת הסבר ע"ס אלף בית:
אדם ואיברי האדם. המוזכר בספרים בכלל יעויין בס' קנאת ד' צבאות חלק א' בארוכה. וכעין דבריו בקיצור כתב הגר"א בליקוטיו שבסוף ס' ספרא דצניעותא וז"ל שם והנה כפרטי הנברא כך פרטי הרצון אף שיכול להברא ברצון א' וכו' ובדוגמת זה נברא האדם מספר האיברים והגידים ושאר הפרטים כמנין כללי העולמות וכל אבר מסודר לעולם א'. ובנשמה כ"כ כחות ואיכיות כמנין האיברים ומתפשטין בהן כו' וזהו שמכנין לספירות בשם אדם עכ"ל הגר"א ז"ל שם:
ויעויין עוד בנפש החיים שער א' פ"ו ושער ב' פ"ה באורך ויעויין קל"ח פתחי חכמה סי' י"ב וסי' י"ז וסי' ע' וע' דעת תבונות דף י"ד ט"ו:
אור והארה. וז"ל הקל"ח פ"ח סי' ה' האלקות לא תוכל לקרותו בשום שם או מלה אמנם כאשר בלא שם לא תוכל לקרות ולדבר ע"כ צריך לקרות אותו באיזה שם. אבל נבחור את שיוכל להיות רחוק ממנו פחות מהאחרים כו' ותבין שאין זה הארה ממש כו' אלא מה שיקראוהו הארה לתת לי איזה שם עכ"ל:
אור פנימי ואור מקיף. ע' פתחי חכמה סי' כ"ח כ"ט. ובליקוטי הגר"א שבס"ס ספרא דצניעותא שם בד"ה וכל א' מעיגולים אלה כו':
אחור ופנים ע' דעת תבונות דף למ"ד ע"ב וקפ"ח סי' ע"ו וסי' קל"ה ארך אנפין וזעיר אנפין. ספירת כתר הוא רחמים עד אין קץ שהוא לפי התכלית לו ית"ב כו'. וששה ספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד הם סדר ההנהגה לפי מעשי ב"א וכו' (הגר"א ז"ל) פי' שאפי' החסד הוא רק למי שמגיע לו בעד מעשיו. לכן נקרא כתר ארך אנפין לשון ארך אפים. וששה ספירות הנ"ל נקרא זעיר אנפין פי' קוצר אפים ר"ל. ונקרא ג"כ משפט ע' קפ"ח סי' צ"ב:
אדם קדמון. וממנו נשתלשל עולם שנקרא אוזן חוטם פה ומהם משתלשל העולם עקודים. ומלכות דא"ק הנ"ל נקרא רישא דלא אתיידע ומהנ"ל משתלשל עולם הנקודים הנה אח"פ הנ"ל מפורש בע"ח ריש שער אח"פ שהוא רק לשבר את האוזן ע"ש. וכתב בקפ"ח. שא"ק הוא הנהגה הנצחיות שאחר זמן המעשה. ואורות אח"פ הם הנהגה של שלשת אלפים שיהיה אחר אלף השביעי. ועולם העקודים הוא ההנהגה שיהי' באלף השביעי. ועולם הנקודים הוא ההנהגה של ששת אלפים שנה. ולפי שסוף מעשה במחשבה תחלה וכל א' הוא הכנה לחבירו ולפי שרצה שיהי' בהנהגה האחרונה הוצרך להקדים לו ההנהגה שלפניו ולכן נחשב בסדר השתלשלות להיפך ממה שבסדר הזמן ורישא דלא אתיידע הוא ההנהגה המעבר מן הנהגת הזמן להנהגה הנצחית כל זה מבואר בקפ"ח. ויעויין עוד בספר פתחי חכמה ודעת דף כ"ד:
התלבשות לפעמים הנהגה אחת שהיא העיקר ומסתתרת ומתדמה כאילו הנהגה אחרת וזהו שנקרא ע"ד התלבשות שהנהגה אחת מתלבש באחרת וענין זה מבואר בפק"ח סי' יוד ע"ש. השתלשלות. פי' שהנהגה אחת גורמת לחברתה. בד"מ אנו אומרים שהגבורה והדין משתלשל מהחסד. היינו שמה שעושה דין אינו לנקמה ורק הוא מצד החסד שזהו חסד להעולם שיהי' דין למען לא יהי' עולם הפקר או ע"ד אשר יאהב ד' יוכיח וכאשר ייסר איש את בנו וכן הוא יתר עניני השתלשלות שהנהגה אחת גורמת לחברתה ויעויין זאת בקפ"ח שם סימן יוד. ובסי' צ"ב ע"ש:
זיווגים כתב (בהנה) [בהגה] שבריש ס' נפש החיים דף ז' ע"ב בזה"ל. זיווגים מודעת שהוא רק משל על חיבור ענינים רוחנים כענין אדם המחבר תחלה בשכלו ב' סברות בשכל. ומחיבור שני הסברות נולד לו סברא חדשה על פי הקדמת שני הסברות הראשונות עכ"ל וע"ש מה שכתב בזה. ויש בזה בחינה על דרך שאמר חז"ל מתחלה נברא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים שיתף מדת הרחמים וידוע שהדין נקרא בדרך משל נקבה והחסד בדרך משל זכר:
ויש עוד ענין בזה שכל. העולמות כלל הנפרדים נקראו בלשון נקבה והשי"ת נקרא בלשון זכר וכמורגל ג"כ במקרא. ולפי שהכל תלוי בענין התחברותו ית"ש עם העולמות הנבראים או ח"ו התרחקותו יעויין בנפש החיים שער ב' פרק ב' ג' ד' ה' באורך. ונקרא ענין הנ"ל יחוד או פירוד ח"ו. וכתב הגר"א ז"ל בס"ד פ"ד. (בד"ה כד נחת) בזה"ל ולמעלה נתפרדה הבריאה מאצילות וזהו הפירוד דמטרוניתא מבעלה בכ"מ שמזוהר והתיקונים עכ"ל ע"ש באורך. (פי' דהבריאה הוא עולם הראשון מהנבראים והנפרדים כנודע) והכל לפי הענין. ויעויין בקל"ח פתחי חכמה סי' ס"ג ע"ג ובדעת תבונות דף למ"ד ע"ב:
ימין ושמאל החסד נקרא ימין בדרך משל והדין נקרא שמאל בדרך משל. (כללי ח"א להרמח"ל) והוא כמ"ש חז"ל על פסוק וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו לשמאלו וכי יש ימין ושמאל למעלה אלא אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה ע"ש:
ישראל יעקב שני בחינות. יעוין בליקטי הגר"א ז"ל שבסוף ס' ספרא דצניעותא בד"ה ענין לאה ורחל וכו' יובא למטה באות ל':
כלי ואור ע' קפ"ח סי' כ"ח כ"ט. וע' ביאור הגר"א ז"ל שבס"ס ס"ד שם וז"ל והכלים והפנימים הם היכולת והרצון וע"ש באורך. וע"ש עוד בד"ה וכ"א מהעיגולים כו':
לאה ורחל. שנקרא מלכות. ע' בלקוטי הגר"א ז"ל שבס"ס ס"ד בד"ה ענין לאה כו' וז"ל שם ענין לאה ורחל כי שתי בחינות במלכותו ית"ש. א' מצד שאנו ממליכין אותו שזהו תכלית כל העבודה וזהו בחינת נוקבא. [פי' ונקרא רחל] אבל בחינה שנית כשנתגלה מלכותו בעולם מצד אותות כמו במצרים ולע"ל כו'. וכן בז"א שתי בחינות. מציאותו שאנו דבוקים בו ומודים במציאותו זהו [בחינת נוקבא] יעקב. וב' מצד הגלותו וכנ"ל [ונקרא ישראל] עכ"ל וע"ש עוד וע' פ"ח סי' קי"ח:
לידה עיבור יניקה. ע' דעת תבונות דף כ"ד כ"ה כ"ז. וע' פתחי חכמה סי' ס"ו קכ"ב ובכללי חכמת האמת (שנדפס בס"ס מלחמות משה) להרמח"ל ז"ל בד"ה ענין הזיווג כו':
ל"ב נתיבות חכמה. כתב הגר"א ז"ל בפירושו לתיקוני זוהר חדש דף פ"ט סוף ע"ד ד"ה כל. שנתיבות פי' דרכים פי' דרכי ד' ית"ש (שמנהג בהם את עולמו) ועליהם אמר משה הודיעני נא את דרכיך ע"ש:
מעלה מטה. כתב בהג"ה שבריש ס' נפש החיים דף ג' ע"א בזה"ל. ברוחניים אין לומר מעלה ומטה כו' אמנם ענין מעלה ומטה נאמר גם לא על שינוי מקום כמו והייתי רק למעלה ולא תהי' למטה (דברים כ"ח י"ג) שפירושו שיהיו עליונים במעלת הרוחנית ולא ירדו למטה ממדרגתם כענין מעלין בקודש ולא מורידין עכ"ל:
מקיף ענין אור מקיף. ע' פתחי חכמה סי' כ"ח כ"ט. ויעויין בדברי הגר"א ז"ל סוף ס' ס"ד שם ד"ה וכ"א מעיגולים כו':
נסירה ע' כללי חכמת אמת להרמח"ל ז"ל שבסוף ס' מלחמות משה בד"ה ענין כו' והנסירה כו':
עיגולים ויושר. ע' ביאור ע"ז בקל"ח פתחי חכמה סי' י"ג. וז"ל הגר"א ז"ל ס"ס ס"ד שם ויש שני מיני הנהגות בכלל. ובפרט. והפרט הוא באדם בזה העולם, וכן בכל עולם. והשאר הן בכללות בהשקפת האדם. וזהו עיגולים ויושר עכ"ל הגר"א ז"ל וע"ש עוד בד"ה והקו ההוא המשיכו כו' ע"ש:
עשר ספירות. למה הם עשר יעויין בס' קנאת ד' צבאות חלק ראשון באורך. ויעויין בדברי הגר"א ז"ל שבס"ס ס"ד שם באורך. עקודים. ע' לעיל א"ק. פרצוף. ע' באורך בס' קנאת ד' צבאות חלק ראשון ביאור ע"ז. וע' קפ"ח סי' י"ז. צמצום וקו. שנזכר בריש ספר עץ חיים ע' ביאור ע"ז באורך בס"ס ס"ד שם ענין הצמצום והקו מבואר באורך כל הענין שם. וע"ע בקפ"ח מן סימן כ"ד והלאה באורך. ויעויין עוד ביאור על צמצום וקו בנפש החיים שער ג' מן פ"ז והלאה באורך ויעויין עוד בס' שומר אמונים מה שכתב בזה בחלק שני ע"ש:
שמות השמות שמוזכר על כל ספירה והנהגה שם בפ"ע הוא ע"ד שאמרו במדרש רבה פרשה שמות פרשה ג' וז"ל אמר הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא פעמים שאני נקרא באל שדי בצבאות באלקים בהויה. כשאני דן את הבריות אני נקרא אלקים וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות וכשאני תולה חטאיו של אדם אני נקרא אל שדי וכשאני מרחם על עולי אני נקרא הוי' כו' הוי אקי"ק אשר אקי"ק אני נקרא לפי מעשי עכ"ל המדרש. וזהו ענין השמות היינו כשהוא מתנהג בהנהגה הזאת הוא נקרא בשם זה וכשהוא מתנהג בהנהגה הזאת הוא נקרא בשם זה. ועל דרך זה הם ג"כ הכינויים (הרבה) [הרבים] שהוזכר בספרים הכל לפי פעולותיו יעויין בנפש החיים שער ב' פרק ג' באורך. וידוע שבהשי"ת אין בו שינוי כמ"ש אני ד' לא שניתי רק השינוי מצד המקבלים שכבר הוקבע ההנהגה שכשיהי' המקבלים זכאים יהי' כך וכך ואם לא יהי' כך וכך ואח"כ השינוי הוא רק מהם. ויעויין אדרא רבא דף קמ"א כללא דכל מילין עתיק דעתיקין כו' כולא חד כו' לא שני ולא אשתני ולא ישתני כו' ומסיטרא דילן כו' צריך הוא לעלם ולעלמי עלמין ע"ש:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |