קטגוריה:דניאל ג ו

המלך בנה צלם ענקי של עצמו, והורה לכרוז לפרסם לאורחיו ונכבדיו, שכאשר הם שומעים את כלי הנגינה "תִּפְּלוּ וְתִסְגְּדוּ לְצֶלֶם הַזָּהָב" (ביאור:דניאל ג ה).

המלך מודע שהאנשים לא ירצו לכבד את הצלם. הוא יודע שהם ישנאו אותו ויכעסו. הוא יודע שהם יסרבו וימנעו.
לכן הכרוז מיד מודיע את העונש לסרבנים למלא את הפקודה במלואה.

עכשו ברור לכולם שכל הסוגדים לצלם עושים את זה מפחד, ובלב הם מזלזלים, שונאים וכועסים על המלך.

בה בשעה - מיד, ללא משפט, ללא ברור, ללא זכות להסביר. חד וחלק: 'לא נפלת לקרקע - תשרף'.
כך עושים שליטים רודנים ואכזריים. כל עבירה קלה, שפוגעת בכבודם, עונשה מוות בעינויים.
לפי דברי הפקודה, רק הסרבן יענש. לא נאמר שבני משפחתו ורכושו יפגעו, כפי שהמלך פקד בפעמים קודמות: "אִם לֹא תּוֹדִיעוּנִי אֶת הַחֲלוֹם וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ, נְתָחִים תֵּעָשׂוּ, וּבָתֵּיכֶם אַשְׁפָּה יוּשָׂמוּ" (ביאור:דניאל ב ה).

למעשה, בהמשך נראה שלא היו שוטרים עוברים בקהל ותופסים אנשים שלא סוגדים לצלם מספיק טוב, וזורקים אותם לתנור. כאשר הכשדים ראו שחבריו של דניאל "שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ" (ביאור:דניאל ג יב), מסרבים לבצע את הפקודה, הם הלכו למלך כדי להלשין עליהם. המלך הזמין את חבריו של דניאל לחקירה, נתן להם הזדמנות להסביר, ורק כאשר הם סרבו להכנע, ועוד ענו למלך שאם אלוהים ירצה הוא יציל אותם, רק אז המלך עצמו פקד להשליך אותם לאש כדי לראות מה יקרה. ניתן להבין שאף איש אחר לא נשרף, והפקודה לא בוצעה כדברי הכרוז.

גם אלוהים הזהיר את אדם, "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת" (ביאור:בראשית ב יז), ובסוף הוא לא עשה זאת. אלוהים נתן יום שלם לפני המוות, ולא תאר את צורת המוות.
כאן המלך הורה - הריגה מידית, באותו הזמן, תוך שעה אחת, הסרבן יאסר ויזרק לאש.

בתקופה ההיא העלו בני אדם כקורבן. ליד הצלם היה כבשן של אש תמידית, שהיה מיועד לקורבנות.
סביר שהמלך העלה קורבנות של שבויי מלחמה, ושל מורדים בו.

כאן, העונש יכול להיות חלק מהקרבת קורבנות אדם לצלם המלך, והמסרב לתת כבוד מינמלי, יתן כבוד מקסימלי.
אולם מקובל שהקורבן צריך להסכים להקרבתו. כאן המוענש לבטח יצעק ויסרב, ייתכן שיקלל ויגדף.