מ"ג אסתר ו ו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויבוא המן ויאמר לו המלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו ויאמר המן בלבו למי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּבוֹא֮ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לַּעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי׃


מדרש רבה (כל הפסוק)

<< · אסתר רבה · ו · ו · >>


ו.    [ עריכה ]
כתיב (שמות יז, יד): "ושים באזני יהושע", זה אחד מארבעה צדיקים שנתן להם רמז, שנים חשו ושנים לא חשו, משה נתן לו רמז ולא חש, יעקב נתן לו רמז ולא חש, דוד ומרדכי נתן להם רמז וחשו. יעקב אמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית כח, טו): "ושמרתיך בכל אשר תלך", ויירא, אדם שהבטיחו הקדוש ברוך הוא היה מתפחד, דכתיב (שם לב, ח) "ויירא יעקב וגו'", אלא אמר שמא כשהייתי בבית לבן הטמא נתלכלכתי בטמאה. משה, "ושים באזני יהושע", לומר שאתה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ, וכתיב (דברים ג, כג): "ואתחנן אל ה'", אבל דוד ומרדכי נתן להם רמז וחשו, דוד אמר (ש"א יז, לו): "גם את הארי גם הדב הכה עבדך", אמר דוד וכי מה אני ספון שהכיתי חיות רעות אלו, אלא אמר שמא דבר עתיד ליארע את ישראל והן עתידין לנצל על ידי. מרדכי, "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים", אמר אפשר לצדקת זאת שתנשא לערל, אלא שעתיד דבר גדול שיארע על ישראל ועתידים להנצל על ידיה.

<< · מ"ג אסתר · ו · ו · >>