ביאור:בראשית ג ו

בראשית ג ו: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל; וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל, וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בערך חטא עץ הדעת בויקיפדיה, מובאות השיטות השונות לזיהויו של עץ הדעת עם אחד מהצמחים המוכרים לנו היום.

וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּילעריכה

חמד - רצה לעצמו, חשק, השתוקק, כמה, התאוה, חפץ (מילוג).
חמוד - רצוי, ראוי, מתאים, נאה, חינני, יפה (מילוג).
הדיברה העשירית מדגישה: "לֹא תַחְמֹד ..." (שמות כ יג). ניתן להבין שכל עבירה מתחילה בחמידה, ומשם היא ממשיכה לפעולה בניגוד לכל שאר הדיברות.

כבר נאמר "וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה" (בראשית ב ט), אולם העץ הזה עלה על כולם ונאמר עליו: "טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל", "תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם". מה נשאר להוסיף "וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל" אם נאמר כבר על העץ שהוא טוב, ותאוה?

התוספת הזאת "וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל" מוסיפה שלא רק שהפרי היה טוב, יפה, תאוה לעיניים, לעץ הזה היתה מעלה חמודה נוספת, שבקלות גדולה ביותר, אכילה של פרי יפה, אדם משכיל ונעשה חכם "כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (ביאור:בראשית ג ה). לרוב, השכלה דורשת השקעה של שנים בקריאה, כתיבה, מחשבה, נסיון, והנה כאן אכילה בלבד משכילה. (בשם ד"ר הרב אליהו יהודה שוחט, LA)

וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל, וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַלעריכה

האישה לקחה, אכלה, נתנה לאדם.

וַתֹּאכַלעריכה

האישה אכלה ראשונה לבדה. היא לא חילקה את הפרי לשנים או לקחה שני פירות והלכה לאדם לאכול איתו ביחד. ייתכן שהיא היתה סקרנית לדעת מה יקרה, ייתכן שהיא רצתה להגן על אדם מפני הרעלה ומוות מיידי, והעדיפה להסתכן ראשונה למענו.

לְאִישָׁהּ עִמָּהּעריכה

קיימות שתי אפשרוייות:

  1. אדם היה עימה כל הזמן. הוא שמע את דברי הנחש, הוא שמע את תגובת האישה, הוא ראה שהיא שולחת יד, ולא עצר בעדה. במקרה כזה, בשתיקותו הוא הסכים עם דבריה ומעשיה, ובלי לשקר, הוא לא יכול לטעון לאלוהים: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל" (בראשית ג יב).
  2. אדם לא היה עימה בזמן שהאישה דיברה עם הנחש ולקחה ואכלה את הפרי. האישה לבדה חמדה את הפרי. היא הלכה והסתובבה לידו, והנחש הצטרף והתחיל לדבר איתה. לאחר שהיא אכלה ונעשתה חכמה, היא הבינה שמצבה קשה. היא הבינה שהעץ אינו עץ רעל, והמוות יבוא מיד אלוהים. היא הבינה שאלוהים יכול להמית אותה ולעשות לאדם אישה חדשה. לכן כדי למנוע זאת ולהציל את עצמה, היא מיהרה להאכיל את אדם. עכשו אלוהים יצטרך להמית את שניהם ולהתחיל הכל מחדש. אדם לא ידע איזה פרי הוא אוכל. האישה הביאה לו פרי והוא לא ברר איזה פרי זה היה, הן בגן היו הרבה עצים נחמדים.

אדם אומר "מִן הָעֵץ", ולא אומר שהאישה "נָתְנָה לִּי [פרי] וָאֹכֵל", אלא מדגיש "מִן הָעֵץ", העץ עם ה-הידיעה, כלומר הוא ידע, לפחות בשלב הזה, שזה עץ הדעת טוב ורע שנאסר עליו לאכול, כאשר הוא עונה לשאלתו של אלוהים: "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ, אָכָלְתָּ" (ביאור:בראשית ג יא). אולם כיוון שבנתיים הוא אכל, ונעשה חכם, ושניהם כבר עשו לעצמם חגורות וכיסו את מערומיהם, שניהם כבר יודעים שהעץ לא היה עץ רעל, ואלוהים עומד להעניש אותם ביד קשה.

בהמשך נאמר שאדם ואשתו התחבאו "בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן" (ביאור:בראשית ג ח), וזה עץ הדעת עצמו, שהיה בתוך הגן (בראשית ב ט). מכאן ניתן להבין שלאחר שהיא נתנה לאדם את הפרי לאכול הם שבו לעץ, או ששניהם עמדו ליד העץ, לקחו עלים מעץ תאנה בקרבתו, והתחבאו מתחת לעץ.

לא נראה שאדם ואשתו חשבו שהם עומדים למות מיד כאשר אלוהים ימצא אותם, כי בן אדם, לפני הוצאתו להורג, לא דואג לעשות לעצמו בגדים.