חותם תכנית/ציור ודוגמאות מספר הראשון יסוד תורה שבעל פה/פרק ראשון

יכלול ביחד מעט מתמצית של הדברים הנחוצים מן המבוא שלי לספר יסוד תורה שבעל פה, וגם מעט מעצם הספר.

א) דע, כי היסוד הראשי בכל תורה שבעל פה, ובייחוסה אל תורה שבכתב ורוח החיה בכל אופניה, הוא הידיעה להפשיט הכוחות הפנימיים. ולמוד מלאכת ההפשטה בתכליתה היא, לעשות מן הפרטים כללים; והוא בערך חכמת ההרכבה וההפרדה בנמצאים הגשמיים, יסוד חכמת ההרכבה וההפרדה, הוא ענין הפשטת הכוחות הפנימיים מן הנמצאים הפרטיים ולהשתמש בהם בעניינים אחרים. כי כל הנמצאים הגשמים, מצד תוארם החיצוני הם נמצאים פשוטים ולא יולידו שום דבר חדש, ורק בעזרת ידיעת חכמה זו צלחה להחכמים לחדור בחדרי כל נמצא, ולהתבונן על חלקי הרכבתו ועל היסודות השונים שכלולים ומתאחדים בו, ואיך להפרידם ממנו ולהרכיב על ידם הרכבות חדשות. ואין שעור ומספר לרוב התועליות שהביאו בעולם המעשה והמדעים. יום יום יבראו מכונות חדשות, ואין קצה להחדשות והנצורות שנגלו על ידי זה. וכל אלו הם רק חדשות בערך התמונות והצורות שלהם, אבל הם ישנות בערך הכוחות אשר עליהם נוסדו, כי הם רק תמצית מסודות הנמצאים המוכנים והנבראים מימי הבריאה. והנה כפי ההשקפה הדקה והזכה על התכלית האמתית, יש לקרוא החכמה הזאת בשם "העתקת הפרטים לכללים". כי בלא ידיעה זו היינו חושבים כי כל נמצא, כמו אשר מצד צורתו ותמונתו הוא עניין פרטי, כן הוא מצד כוחותיו וסגולותיו, כי הם דבוקים רק בו, ולא יעתקו ממקומם. אולם על ידי החכמה הזאת הראו, כי הכוחות הפנימיים נעתקים ויוצלחו להשתמש בהם בעניינים אחרים, באופן כי כל הכוחות של הנמצאים הפרטיים הם כוחות כוללים. ותכלית טבע בריאה זו, היא להתבונן מזה כי בערך זה הוא גם ייחוסה של תורה שבעל פה לתורה שבכתב‏[1]. כי כל התורה הכתובה היא כוללת תמצית ועיקר של כל המשפטים המדעיים, וכלליות של תורה שבעל פה, היא הפשטת המושגים הפנימיים של המשפטים הפרטיים, לעשותם כללים כוללים, כי כל ריבוי ההלכות שנראה בכל תורה שבעל פה, הוא רק עניינים מורכבים, על פי היסודות הטמונים ונגוזים וחבויים בחביון עוזה של תורה הכתובה, וכל משפט הכתוב בתורה, אם כי הוא משפט פרטי כפי צורתו ותמונתו החיצונה, אולם כפי רוחניותו הוא עניין כללי, וזאת היא תכלית המדות שנמסרו למשה מסיני, כי הם ילמדו באיזה אופן נוציא המושגים הפנימיים ואיך לעשות מן הפרטים כללים. ובעזרת ידיעה זו חדרו משכיות לבב כל משפט ומשפט להוציא מהם משפטים רבים. כי על ידי זה עשו מן הפרטים כללים ומן הנגדרים גדרים.

ב) הלימוד הזה הוא היסוד הראשון בידיעת תורה שבעל פה,, הן בהלכה והן באגדה, הן בייחוסה אל תורה שבכתב והן בעצם דרכי הלכותיה. כי כלל ההלכות והאגדות, בייחוסן אל תורה שבכתב, יש בהם שני מינים שונים: א) מופשטות. ב) מחוברות. המופשטות הן אלו אשר בעלי ההלכה או האגדה לא הזכירו מאיזה קרא נובע דבריהם, והמחוברות, הן אלו שהזכירו המקראות שעליהם סמכו דבריהם, אם בהלכה אי באגדה. והנה יש כמה מאמרים (וכמעט רובם ככולם) גם מן המופשטות, אשר יקרו רק מקראי. וכן יש כמה מאמרים מהמחוברות אשר כפי השטחיות החיצונית של שני הנושאים אינו ניכר שום רושם שווי עד כי ילאה הקורא להבין איה מקום חיבורם במקראות האלה. והאמת הוא, כי בכל אלו היה להם היסוד הזה לעיניים. כי על פי ההשקפה על המושגים הפנימיים שלהם הם שווים, והפשיטו המושגים של הפרטים ועשאום למושגים כוללים, עד שיכללו גם המושגים האלה.

ג) ועל פי היסוד הזה שהיה להם לקו בעשותם מן המשפטים הפרטיים משפטים כוללים, צעדו עוד צעד אחד הלאה. גם במשפטים כאלו אשר יסוד המשפט בכללו מצד תכונתו הוא משפט פרטי ואי אפשר בשום אופן להעמיק כל מושגיו לעניינים אחרים, בכל זאת אם מצאו במושגי המשפט הזה רק מושג אחר אשר מצד תכונתו

יש מקום להעתיקו ולעשותו מושג כולל, עשאוהו למושג כללי. ועל דרך זה סובבים הולכים גם כל תהלוכות דרכי תורה שבעל פה, הקושיות והתירוצים, הראיות והדחויים, וזהו יסוד של כל תורה שבעל פה. כי לפעמים יש מושגים אשר נראים כנפרדים. ובאמת הם מתאחדים במושג הכללי. ולפעמים יש שנראים כמו שמתאחדים, ובאמת הם נפרדים זה מזה על פי יסודי ההבדל: המקשן הקשה מצד שהשיג רק מושג התאחרותם, והתרצן השיב לו בבררו לו מושג ההבדל. וכן על דרך זו הן הראיות והדחיות. סוף דבר, הכלל הזה היה להם לאור מאיר בכל דרכי תורה שבעל פה ותהלוכותיה.

ד) והנה הספר הזה חלקתי שם לארבעה חלקים. שלשת חלקיו הראשונים הם כמבוא לחלק הרביעי שהוא תכלית הספר ומטרתו. כי כל חלק וחלק משלשה החלקים הראשונים מכיל באור יסוד אחד מהשלשה יסודות, אשר עליהם נשען כל בנין ספרי זה: א) הערכת כוחות הגשמיים הוא כפי ערך הרוחניים, אשר ביארתי מעט מזה בההערה לעיל. ב) התקשרות כוחות הגלויים והנעלמים בכלל הבריאה ושנויי המדרגות כערך חוזק העלמתם. הגלויים נודעים בלי שום השתדלות, והנעלמים יודעו ויצאו רק על ידי פעולות והשתדלות. וערך גודל וחוזק הפעולות של השתדלות הוצאתם אל הגלוי, הוא כערך מדרגת חוזק העלמתם. ושעור הכוחות הגלויים מהבריאה הוא כאפס ואין נגד אלפי אלפים ורבוא רבבות הכוחות הנעלמים וספונים בחיקה ובבטנה. ג) כוחות האדם נערכים כמו כוחות כלל הבריאה שיש בה גם כן כוחות גלויים ונעלמים. החושים הם גלויים, והשכל והתבונה הם מכוחות המסתתרים. החושים פועלים מעצמם, והשכל והתבונה יתפתחו ויצאו לאור על ידי כמה השתדלות ופעולות. החושים הגלויים הפועלים בעצמם, ישיגו מהבריאה את הכוחות הגלויים ונראים מעצמם, והשכל והתבונה המסתתרים והיוצאים על ידי השתדלות ישיגו גם בהבריאה את הכוחות המסתתרים היוצאים רק על ידי פעולות מיוחדות לזה. ושעור השגתו על ידי החושים נגד מה שיכול להשיג על ידי הכוחות המסתתרים הוא ממש כנטף מים נגד מי הים הגדול, וכמו בעצם הבריאה, ערך הגלוי נגד המסתתר.

ה) אחרי אשר ביארתי כל אלה בברור גמור והפיצותי אור על כל אלה מאמיתת טבע הבריאה והאדם בכמה אופנים, אחרי שהאמתתי זאת מכמה מאמרים, והעמדתי הדבר על היסוד העיקרי - הנה המבואר מזה, כי להביא הכוחות הנעלמים בהבריאה אל הגלוי, נדרש תמיד שני עניינים: א) הוא ממסכות נפש האדם פנימה, והוא להוציא ולפתח כח שכלו ובינתו אל הגלוי. ב) להשתמש באמצעים החיצוניים הדרושים לזה לכל נמצא ונמצא וכוח וכוח עם האמצעי החיצוני המסוגל לו כפי טבעו. ושיעור כבדות שני האמצעים ויגיעתם, על הוצאת הכוחות, הם תמיד בערך אחד. במקום אשר ההעלמה אינה כל כך בחוזק אינו דרוש להגיע את השכל בתנועה חזקה, וכל כך אינו דרוש לזה אמצעים חיצונים כבדים ולהשתדל בהם ביגיעה רבה. ובמקום שהכוחות נעלמים מאד ומסתתרים בעומק הרבה, אז יש להגיע מאוד את השכל בתנועה חזקה ולפתחו הרבה, וכל כך דרוש לזה אמצעים חזקים ולהתייגע בהם באופן הוצאתם. - ואחרי שבארתי כל זה החילותי לבאר החלק הרביעי, שהוא תכלית הספר ומטרתו, והוא לברר אופן התקשרות הגלוי והנעלם בתורה הקדושה ויחוסם אל האדם בהשגתו מהם שהוא כמו כל הבריאה והשגתו ממנה. כי יש כמה מדרגות באופן העלמתם. באור ידיעת שמות האותיות וסדר מהלכם והצטרפותם אל המילים, הוא ממדרגת הנעלם נגד עצם תמונת האותיות הנראים לכל, אבל הם נחשבים ממדרגות הראשונות של סולם ההעלם והגנוז נגד מדרגות הנעלם של עמקי הבאור, כפי משפטי ההלכה עם כל עומק חלוקותיה, עד המדרגות האחרונות של סודותיה ומסתריה, אשר כל אלו הם רק מדרגות מסולם הנעלם. סוף דבר, כי מן הידיעה הראשונה, ידיעת שמות האותיות, עד הידיעות האחרונות של הסודות הגנוזים הנעלמים, עם כל ריבוי מדרגות החולפות ועוברות בינתיים שיש בכל משפט ומשפט ממשפטים הכתובים בתורה, הם כולם צמודים ואחוזים בגוף הכתוב ומובנים על פי כוחות השכל והתבונה. ויש לידע האמצעים הדרושים להשתמש בהם, להוציאם אל הגלוי. ואלה, הם גם כן שנים: א) בכוח שכלו. ב) בידיעות החיצונות המקובלות. אופן האמצעים הוא כפי ערך חוזק מדרגת ההעלמה, ועל כן במדרגות הראשונות אינו דורש ליגע מאד שכלו, והידיעות הן גם כן ידיעות קלות הערך, וכל מה שיתעלם יותר, האמצעים כבדים יותר. כי בעמקי נבכי ההלכות מוכרח להעמיק יותר שכלו ובינתו להוציאן אל הגלוי. וגם האמצעים החיצונים הם אמצעים יקרים ונעלים, כמו כללי המדות המסורים מסיני וכדומה. ובמדרגות העליונות מהיכל הנעלם, היינו הסודות הגנוזים וצפונים בעמקי מטעיה, האמצעים הם כבדים מאד כי מצד האמצעים הפנימיים יש לו להעמיק כח שכלו ובינתו מאד. והאמצעים החיצוניים הם גם כן אמצעים המסורים מדור לדור, מפה לפה ומאוזן לאוזן, ודרוש לזה עוד תנאים רכים. וכמשפט הוצאת הכוחות הנעלמים והנסתרים בתכלית ההעלם וההסתר אל הגלוי. - ואחרי זה בררתי כמה סוגיות בהלכה וכמה מאמרים באגדה על פי זה לאמת הדברים. ועם כל ידיעתי עד כמה יש הכרח לברר כל אריכות הדברים בכדי שיראו כולם אמיתתם, בכל זאת הנני נאלץ בפה להשמיטם, ואשוב לבאר רק עיקר ויסוד הכלל הזה, כי יסוד תורה שבעל פה הוא הוצאת המושגים הפנימיים, להביא דוגמאות על על חלק וחלק מחלקי ההלכה והאגדה, המתבארים על פי הכלל הזה. והגם דהכלל הזה כשהוא לבדו עוד לא יוליד שום דבר, כי אין לך שום לימוד הבנוי כל יסוד הזה לבדו אם לא שילוה אליו עוד איזה כללים המבוארים ביתר הספרים, ועל כן קשה מאור לתן מושג ברור מהכלל הזה, כל עוד שלא נתבררו יתר הכללים הדרושים לזה - בכל זאת, אחרי כי גם להפך אין שום לימוד שיתפתח בלתי עזר מהכלל הזה, וכמעט אשר כל הכללים הרבים הם כמו תולדות של הכלל הזה, על כן ראיתי לברר פה איזה דוגמאות אשר עיקר באורם נשען על הכלל הזה, ובמקום שיהי דרוש להזכיר עוד כללים מיתר הספרים אזכירם בקצרה בפנים ובהערות לבלי לבלבל סדר דברי.

ו) והנה בדרך הלימוד הזה יש כמו מדרגות ושליבות, כי יש לילך בהם ממדרגה למדרגה, מהשגה להשגה, מידיעה לידיעה, ומבאור סוגיא האחת לביאור סוגיא השניה המתאחדת ומסתבכת עם הסוגיא ההיא. וגם בהמקומות אשר בתחילת העיון נראה שיש סתירה לזה מאיזה סוגיא, יש לידע כי אחרי העיון בעמוק יראה כי משם יתחזקו עוד הדברים, כי מגדרי האמת הוא שיסכימו כל החלקים זה על זה. ולאמת כל זאת, לא אחדל גם פה בהדוגמאות המעטות, להציג אחרי כל בירור של איזה סוגיא תוצאות הדברים בסוגיות אחרות, וגם יראו מזה כולם כי הדרך הזה אינו חותם בעד דרכי הפלפול האמיתים. והנה נחזור בקצאה דדרכי הבאור האלה מתפשטים על כלל תורה שבעל פה, ובפרט יש לחלקם על ששה חלקים ראשים, והוא כפי החלקים הראשים שיש לחלק גם עצם כלליות של תורה שבעל פה ויחוסה לתורה שבכתב. והם ארבעה בהלכה ושנים באגדה, היינו: א) מופשטות [בהלכה]. ב) מחוברות [בהלכה]. ג) חיפוש ובקור בכל חלקי מושגי המשפט בכל משפט ומשפט, כי גם במשפט אשר מושגיו מתעצמים רק בו, יש לחפש אולי ימצא מושג אחר שיש להפשיטו ולעשותו למושג כולל, אז על פי הכלל הזה יש לעשות כן. ד) כלליות דרכי הסוגיות. ה) מופשטות באגדה. ו) מחוברות (באגדה).

ואתן פה ציור ודוגמא מכל חלק וחלק.

  1. ^ שם בספרי בארתי לזה יסוד אחד: בררתי אשר כל הבריאה הגשמית, טבעה ומשטרה וסדר תהלוכותיה היא נערכת ממש כפי סדר הבריאה הרוחנית והמדעית, ואת זה לעומת זה עשה האלוקים. כי באשר הרוחנית היא נעלמה מעיני בשר והגשמית היא בריאה מוחשת ונתפסת בהחושים, על כן הבריאה הגשמית היא כמשל ומבוא להבריאה הרוחנית, תכלית ונמשל של הבריאה, בכדי שיהיה ביד האדם להתבונן מזה בשכלו על הבריאה הרוחנית. וביארתי שם כמה מאמרים לזה, ופה אבאר רק מאמר אחד המפיץ אור על אמיתי יסוד דברינו הנ"ל נראים למעלה. בבראשית רבה (פרק יב) דרשו דתולדות שנאמרו בתורה חסרין ו', הוא כנגד ו' דברים שנטלו מאדם הראשון, ואלו הן: זיוו, חייו, וקומתו, ופרי הארץ, ופירות האילן, ומאורות. ואמרו שם אחר כך וזה לשונם: "האורה שנברא בה העולם, אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו וכו', כיון שחטא אדם הראשון בקש לגנזה, חלק כבוד לשבת, שנאמר: "ויברך אלהים את יום השביעי" (בראשית ב, ג), ובמה ברכו? באור, כיון ששקעה החמה בליל שבת, שמשה האורה וכו' התחיל החושך ממשמש ובא, באותה שעה נתיירא אדם הראשון, אמר שמא אותו שכתוב בו "הוא ישופך ראש וכו'" (בראשית ג, טו), בא להזדווג לי, ואומר אך חשך ישופני (תהלים קלט, יא), אתמהא, מה עשה לו הקדוש ברוך הוא, זימן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצאת האור ובירך עליה וכו' עיין שם. והמליצה התוכית בכל המאמר הזה היא, כי בעת אשר האדם ירד ממדרגת השגתו הנעלה ולרגלי זה ירד מצב אור ההשגה האנושית בכלל, נשתנו לעומת זה כל העניינים הגשמיים של בריאת האדם אשר כוננו לעומת השגה חכמתו. כי חכמת אדם תאיר פניו, והחיים הוא האמצעי להשיג כל השלמות. וקומתו, כבר כתבו כי תבנית האדם מורה על שלמותו, ומה שנברא בקומה זקופה ופניו נוטים למעלה הוא לעוררו כי תכלית בריאתו היא, שישים עיונו בעניינים שמימיים ולא בעניינים הארציים. ועל כן כל מה שהשגתו היתה יותר נעלה, היתה קומתו יותר גבוהה ובולטת למעלה, וכשנעשה שינוי גדול בהשגתו נשתנו כל אלו בכדי שיהיו הציורים והמצוייר מותאמים. ופרי הארץ ופירות האילן ומאורות, הם הציורים הכוללים בבריאת העולם המכוונים לעומת אור התורה, וחכ"ע ואור השגת האדם. כי כמו שהצמחים תכליתם היא שישאו פרי, כן היא תכלית בריאת האדם וכוחותיו שישא כליהם אלומות השגת התורה. וזהו העניין של התהוות השינוי בצמים ובלידה בהתמהמהותם וברקניותם. כי בתחילה נוצרו בטבע זו שיצמחו ויגדלו ויעשו פרי בב"א, וכן העבור והלידה יהיו תכופין וסמוכין, ושכלם ישאו עליהם פרי. ואחרי ירידת האדם השיגו השינוי בזה שצריכין לשהות זמן רב. ויש גם צמחים ואילנות ריקנים, ולעתיד לבא יתוקנו כל אלה וישובו למצבם הראשון, כמבואר במדרש ובמאמרי חז"ל. והוא, כי עצמי הכוחות של צמיחה ולידה הם כוחות רוחניים שפועלים כרגע, וההשתהות הוא רק שיזככו חלקי החומר המתעצמים שם המדחים ומעכבים את כוחות הרוחניים מלפעול פעולתם. ונסתבב כל זה בסיבת השינוי של מצב האדם שנשתנה. כי הנה עתה כפי מצב ההוה ישתנה כח המשיג של האדם כפי ערכי המושגים. ויש מושגים עמוקים שיש לו לכלות זמן רב על השגתם. ויש גם מושגים שלא ישיגם לעולם. וכל זה הוא לא מצד עצם כח המשיג, כי הוא כח רוחני שלא ידע גבולי הזמן וגבולי חומר וקל. ואולם, מצד כי כח המשיג הוא שזור וארוג עם חלקי החומר והחושים אשר יסוככו עליו וימנעוהו מלעשות פעולתו, על כן בכל דבר שדרוש לו להשתמש בו מוכרח הוא לנתקו מהם, וכל מה שהמושג הוא יותר דק יש לו לנתקו יותר. וזהו סיבת ההתמהמהות והשינויים ממושג למושג. ועל כן בתחילה קודם ירידתו, שהיה כח המשיג מופשט, השיג כרגע. וכן כל הכוחות באדם הוציאו תכליתם וכל מין האנושי בכלל נועד להתנועע אל השלמות, ועל כן היו גם הצמחים באופן זה: צמחו וגדלו ועשו פרי, ולא היה שום צמח שלא יעשה פרי. אמנם אחרי שנשתנה האדם, נשתנו לעומתו הצמחים, ורק לעתיד לבא שיתוקן מין האנושי וישוב למצבו הראשון, ישובו עמו על כוחות הבריאה למצבם אחרי כי הוא המצויר העיקרי בהבריאה. והמאורות הם גם כן ציורי אור התורה, להתבונן מהכרחיות אור המוחשי על הכרחיות אור הרוחני. ועל כן נשתנו כל אלו כפי ערך השינוי של האדם - זהו שטחיות העניין בכלל. ואחר כך התחילו לצייר, כי מיד שחטא אדם הראשון היה לו לירד ממדרגת השגתו הרוממה, השגת הנבואה. ורק שחלקו כבוד לשבת, כי ביום השבת השאיר הקדוש ברוך הוא רושם וזכרון מעין ההשגה הרוממה, כי מצד קדושת היום שופע אז רוח ההשגה על האדם בשפע רב [וזהו עומק מליצת חז"ל "גדולה דעה שנתנה בתחילת ברכה של חול" (ברכות לג.), כי יש כמה דברים מתפילות ובקשות של שמונה עשרה שאין לבקש עליהם בשבת, ותיכף אחר השבת יש לבקש על כולם. והקדימו בתחילה בקשת הדעת מצד גודל ערכה ורוממותה נגד על ענייני הבקשות]. "וכיוון ששקעה החמה במוצאי שבת", והרגיש אז ירידתו מערך השגתו כי התחיל החושך ממשמש ובא, כי הרגיש אז חשכת החושים והגווייה, שמעממים ומכהים את אור ההשגה – "נתיירא אדם הראשון, אמר שמא וכו'", אולי ישאר כן באופן שלא יהיה בידו לחדש שום דבר, ואם כן תהיה לשוא כל הוויתו! "זימן לו שני רעפים והקישן זה בזה ויצא מהן אור", הראה לו כי נשאר עוד להשיג אור התורה ולחדש עניינים נעלים עד אין קץ, ואם לא על ידי כח השפעה נבואית הבא מעצמו, אבל על ידי ליאות ויגיעה ישיג וישיג, כי כמו שבבריאה המוחשית והגשמית יהל אור חדש אור מוחשי מהקשת שתי אבנים זה בזה, כן הוא בבריאה הרוחנית והמדעית. אם יקיש שתי הקדמות המתחברות ומשתוות יאיר אור חדש, אור רוחני, ותצא תולדה חדשה. וכשירכיב תולדה זו עם תולדה אחרת תצא גם כן תולדה חדשה, וכן ילכו כשלשלת ארוכה עד אין קץ. וזהו שמסיים שם לעניין ברכת בורא מאורי האש במוצאי שבת קודש. כי אחרי שמסתלקת קדושת שבת שמקפלת עמה גם השגת האדם הנעלה יש להאדם אז לשום לעיניו עניין הוצאת האש משתי אבנים, וידע כי עוד השאיר הקדוש ברוך הוא להאדם שריד בהיכל העיון והחדוש, עוד יש ביד האדם לחדש גדולות ונצורות כפי כוסף נפשו, על ידי הקשת ההקדמות כנדרש, יראה אור חדש, ובזה יאיר עיני שכלו. וזהו עומק מליצת חז"ל בפסחים (דף נד.): "רבי יהודה אומר: שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נברא עד מוצאי שבת, ובמוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דעת באדם הראשון מעין דוגמה של מעלה והביא שני אבנים וטחנן זה בזה מהן אור, והביא שתי בהמות והרכיב זו בזו ויצא מבן פרד" – לו היה האדם במדרגתו הראשונה, לא היה לו לעמול בלמוד ההיקשים, ורק אחרי זה מוכרח לעמול בזה, אשר נגד זה נתהוה גם כח בבריאה המוחשית, הוצאת האור מהקשת אבנים זה בזה. והנה מבואר לעיל כי כפי רושם החטא התחילה מדרגת ירידת השגתו מיד בערב שבת, וממילא היה נצרך עוד בערב שבת הזדמנות הקשת האבנים והוצאת האור. ורק אחרי שבשבת נשאר עוד על מצבו הראשון, התחיל זאת במוצאי שבת ונתחדש אז עניין זה. והנה מעת שהאדם מוכרח להתייגע על התחדשות עניינים מחודשים, וההתחדשות תצא על ידי הרכבת הקדמות להוציא תולדות, מעת ההיא יש לו לידע אופן השתמשותם, והוא שידע איך להרכיב ההקדמות, מבלי להוציא תולדה מזויפת בדאית. ויש לו גם לידע כי האות מתולדה אמיתית הוא, אם גם היא תוליד, שתשמש במקום אב אחר כך, וכן תלך כשרשרת ארוכה, כנודע בהיגיון. כי יש לפעמים אשר בעת הוצאת התולדה לא ירגיש שקרותה, אולם אם ירצה לשמש בה במקום הקדמה ולהוליד ממנה אז ירגיש זיופה ושקרותה, בראותו שלא תוליד עוד, כי האמת היא נצחית והתולדה היא חלק מחלקי הקיום והנצחיות. ועל כן הכין הקדוש ברוך הוא בבריאה הגשמית גם לזה ציור ודוגמא, והוא הפרד שנולד משני מינים שונים שאינם מתאחדים ומתחברים בחבור טבעי, והולד הנולד מהם אין לו שום כח הולדה כי נחסר לו האמת והקיום. ומזה יש לידע עד כמה יש לשקול אופן הרכבת ההקדמות להוציא מהן תולדות. ואם ירכיב שתי הקדמות שאינן משתוות ומתחברות באמת, עד שתחשבנה כמו מין בשאינו מינו, הנה אם לשעתו יוציא מהן איזה תולדה אבל ירגיש אחר כך שנחסר לה חותם האמת והקיום, ויראה כי קצר כחה להוליד עוד תולדות כחוק התולדות האמיתית. וגם מי שקצר כוחו למשמש מיד בכח חידושו צד השקרות אם יתחיל להשתמש עמו עוד, אז באין ספק ירגיש וימשמש בדיותו ושקרותו. ועל כן כמו שהזמין הקדוש ברוך הוא אז בריאת האור מהאבנים להתבונן על הכרח השתמשות בההקדמות, כן הכין אז בריאת הפרד להתבונן גם על אפשרות השקריות, ושניהם נועדו להבראות בערב שבת ונתאחרו עד מוצאי שבת זמן התחלת השתמשות כח השכל והמדע על פי הרכבת הקדמות. וזהו מה שאמרו שם "אור דידיה ואור דידן". והדברים עמוקים וארוכים מאד. וזהו סוד הדבר מה שאמרו בכל מקום כי הקדוש ברוך הוא נסתכל בתורה וברא את העולם. הרצון, העריך עולם הגשמי כפי עולם הרוחני, וכמו כל צייר בעת שמצייר תבנית המצוייר מתבונן בדיוק עצום על המצוייר, תבנית אבריו ועורקיו ועצביו ויציירו כן. ומי שאינו יודע תבנית המצויר, יש לו אחר כך להתבונן על תבנית הציור בכל פרטיו וידע מזה תבנית המצויר - כן הוא בזה: הקדוש ברוך הוא העריך את ציור העולם כפי הבנות המצויר העיקרי של עצם הבריאה, ואנחנו בעת שנרצה להשיג תכנית המצויר, כוחות הרוחניים, יש לנו להתבונן על תמונת ותואר הבריאה הגשמית ולהתבונן בה בכל חלקיה וסעיפיה בכדי להשיג מזה מושג של העניינים הרוחניים המצוירים העיקרים של הבריאה. ואלה שמעמיקים בבריאה הגשמית בכל פרטיה ואינם נותנים לב לצעוד הלאה בהיכל הרוחני, עליהם כבר אמר החכם מכל אדם במשליו "חוח עלה ביד שיכור ומדל בפי כסילים" (משלי כו, ט), רצה לומר: עץ פרי, נערך העץ לגבי הפרי כערך מבוא ומשל נגד תכלית ונמשל, כי רק הפרי היא התכלית והנמשל של העץ. וחוח שאינו עושה פירות, הוא כמו המשל שלא יובן או שלא יתבוננו ממנו הנמשל. והאיש אשר יין עברו והממו, כשירצה ללקוט פרי העץ - הנה בסבת בלבול מוחו לא ישים לב ללקוט פרי העץ, ויתפוס ביד את החוח והעץ המסרט את הידיים בלא שום תועלת ותכלית. וכן הם האנשים המבלים כל ימיהם רק בהתבוננות בכוחות הטבע ושוהים כל עתות חייהם בפרוזדור החיצוני ולא יהינו להיכנס בטרקלין הרוחני פנימה וישארו תמיד אצל גבול המשל ולא יפסעו פסיעה אחת מעבר מזה אל היכל הנמשל, תכלית הבריאה.