ביאור:בראשית ג יג

בראשית ג יג: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה: מַה זֹּאת עָשִׂית. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ג יג.


הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵלעריכה

מַה זֹּאת עָשִׂיתעריכה

אלוהים יודע שאדם אמר את האמת, והאישה הגישה לו את הפרי.
אלוהים פונה לאישה בהאשמה: "מַה זֹּאת עָשִׂית"? השאלה אינה מה האישה עשתה, כי את זה אלוהים והאישה כבר יודעים מתשובת אדם. השאלה היא: 'מדוע/למה עשית זאת?' ייתכן שיש כאן גם הצהרת יאוש: 'תסתכלי מה שעשית! את עשית רע מאוד, מה אני עושה עכשו, כאשר כבר אכלתם מהפרי?' בצורה דומה אלוהים ישאל את קין: "מֶה עָשִׂיתָ" (ביאור:בראשית ד י). אלוהים לומד את היכולת של בני האדם לעשות את הרע.

אלוהים העניק לבני האדם זכות בחירה חופשית, גם לעשות את הרע. עכשו אלוהים עומד לפני התוצאה והוא צריך למצוא עונש מתאים.

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁהעריכה

האישה יכלה להאשים את אלוהים, אדם, הנחש, העץ או את עצמה. היא גם היתה יכולה לענות שהיא עשתה דבר טוב כשאכלה מהעץ.

היא יכלה להגיד:
  • הנחש גילה לי את מעלות העץ - "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (ביאור:בראשית ג ה).
  • רציתי ללמוד את הטוב והרע.
  • רציתי ללמוד את דרך אלוהים.
  • רציתי שאדם גם הוא ילמד את הטוב והרע.
  • אתה הבאת את העץ בכוונה שנאכל ממנו. למה עשית אותו? למה לא הקפת אותו בחומה שלא נראה אותו, אם אתה צריך אותו?
  • אתה עשית את העץ שיהיה תאווה לעינים.
  • אתה עשית את הנחש הערום.
  • אתה ידעת שאני אוכל.
  • אתה לא אמרת לי, אישית, לא לאכול. חשבתי שהפקודה היתה רק לאדם עד שנבראתי, ואז היא בטלה.
  • אדם אמר לי לא לגעת ולא לאכול, כי ייתכן שהעץ הוא רעל. ראיתי שחיות אוכלות ונוגעות ולא מתות, לכן חשבתי שאדם טעה.

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵלעריכה

האישה עונה לשאלה: 'מדוע/למה עשית זאת?' ומנסה להעביר את האשמה הלאה.

האישה מגלה שהנחש דיבר איתה.
"הִשִּׁיאַנִי" גרם לי, שיכנע אותי, הרים את ידי, הוביל אותי, הפנה אותי.

למעשה האישה אומרת אמת. כך באמת קרה. האישה מסכימה שאדם אמר את האמת, ושהיא נתנה לו.
היא אמנם חמדה את הפרי, והלכה לבדה לפני העץ. היא רק חיפשה תרוץ לאכול מהעץ, והנחש העניק לה את התרוץ הזה, וכך היא לא אשמה לבדה.

חבל שהאישה הסכימה שהיא אשמה. תרבות שלמה של 'החטא הקדמון' התפתחה מזה. האישה היתה צריכה לענות בגאוה ועוצמה: 'אכן פעלתי נגד דבריך, אבל עשיתי את רצונך. בני אדם חייבים ללמוד את הטוב והרע, ולהאבק למען הטוב אפילו כאשר יש סכנת מוות.'

הִשִּׁיאַנִיעריכה

"הִשִׂיאַנִי" - לשאת, לחתן בן או בת. (הניקוד נוסף מאות שנים אחר כך ואינו תמיד מחייב - שִּׁ / שִׂ )
לפני האכילה אדם ואשתו דבקו אחד בשני לבשר אחד, אבל חיו לחוד, כזרים. האישה לא התיעצה עם אדם לפני שהיא אכלה מהעץ. אולם לאחר האכילה היא האכילה אותו והם פעלו יחד לעשות את החגורות, והתחבאו ביחד.

ניתן לראות שהנחש גרם שהם יתחתנו ויהפכו לזוג נשואי.