ביאור:בראשית ג כ
בראשית ג כ: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ, חַוָּה, כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ג כ.
ראו בראשית ב יט
וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ, חַוָּה
עריכהוַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ
עריכהקריאת שם היא הצהרת בעלות, הזדמנות לתת כבוד וחשיבות, הזדמנות להשפיע על חיים עתידיים.
עד רגע זה אדם קרא לה אישה, ככתוב: "וַיֹּאמֶר הָאָדָם: זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת" (בראשית ב כג). אדם שם את עצמו במרכז ובת זוגו היתה חלק ממנו - אישה.
אלוהים כעס על האישה ועל אדם, ככתוב: "כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ" (ביאור:בראשית ג יז), אולם אדם לא כעס עליה. הוא הבין שהאישה העניקה לו מפרי עץ הדעת טוב ורע, שהאישה רצתה בטובתו. הם אמנם הוענשו בצער, כאב ועבודה קשה, אבל במקום לכעוס עליה, הוא מעניק לה שם מכובד ביותר ומעניק לה עצמאות ממנו.
חַוָּה
עריכההשם שהוא בחר: "חַוָּה" והוא מסביר את השם "כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי"! מבני האדם.
למרות שאלוהים העניש את האישה: "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (ביאור:בראשית ג טז), אדם מוותר לאשתו על ממשלתו בה, ומעניק לה כבוד עצום.
בהמשך אלוהים יפקוד על אברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (ביאור:בראשית כא יב), וזאת בלי הגבלה של זמן, ונושא. בכל נושא ובכל דבר, לעולם. וכך בנות ישראל זכו לרשות להורות לבעליהם להביע את דעתם.
המילה "חַוָּה", בערבית 'חַיְוַאן' היא חיה, והמילה 'חַיֵّה' היא נחש.
ייתכן ששמה גם רומז: שהנחש הסית את האישה, והאישה הסיתה את האיש, כאילו שהיא הנחש שלו.