ביאור:בראשית ג כ

בראשית ג כ: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ, חַוָּה, כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

ראו בראשית ב יט

וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ, חַוָּהעריכה

וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹעריכה

קריאת שם היא הצהרת בעלות, הזדמנות לתת כבוד וחשיבות, הזדמנות להשפיע על חיים עתידיים.

עד רגע זה אדם קרא לה אישה, ככתוב: "וַיֹּאמֶר הָאָדָם: זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת" (בראשית ב כג). אדם שם את עצמו במרכז ובת זוגו היתה חלק ממנו - אישה.

אלוהים כעס על האישה ועל אדם, ככתוב: "כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ" (ביאור:בראשית ג יז), אולם אדם לא כעס עליה. הוא הבין שהאישה העניקה לו מפרי עץ הדעת טוב ורע, שהאישה רצתה בטובתו. הם אמנם הוענשו וגורשו ביחד מגן עדן, אבל במקום לכעוס עליה, הוא מעניק לה שם מכובד ביותר ומעניק לה עצמאות ממנו.

חַוָּהעריכה

השם שהוא בחר: "חַוָּה" והוא מסביר את השם "כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי"!

למרות שאלוהים העניש את האישה: "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (ביאור:בראשית ג טז), אדם מוותר לאשתו על ממשלתו בה, ומעניק לה כבוד.

בהמשך אלוהים יפקוד על אברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (ביאור:בראשית כא יב), וזאת בלי הגבלה של זמן, ונושא. בכל נושא ובכל דבר, לעולם. וכך בנות ישראל זכו לרשות להורות לבעליהם להביע את דעתם.