ביאור:בראשית ג כד

בראשית ג כד: "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ג כד.

ראו: מה רע בעץ החיים [[1]]

ראו: חטא גן עדן - גירוש או שילוח [[2]]

וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת

וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם

גרוש זה עונש חמור. ניתוק מוחלט בלי יכולת לשוב. כדברי שרה לאברהם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי, עִם יִצְחָק" (ביאור:בראשית כא י), אולם אברהם לא גרש את הגר וישמעאל אלא שלח אותם, ככתוב: "וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ, וְאֶת הַיֶּלֶד, וַיְשַׁלְּחֶהָ" (ביאור:בראשית כא יד).

אולם גרוש הוא הרבה יותר ממוות.

אלוהים גרש רק את אדם ולא את אשתו. אדם שמע את פקודת אלוהים, לא חזר בדיוק על פקודת אלוהים לאשתו, הטעה אותה לחשוב שהעץ הוא עץ רעל בלבד, ואכל מהפרי שאשתו נתנה לו בלי לברר מאיפה בא הפרי הזה.
אלוהים לא פקד על האישה לא לאכול מהעץ, ולכן לא היה יכול להרוג אותה.
וכך אדם נשלח וגורש, ואשתו הצטרפה עליו. ייתכן שאדם הפעיל את זכותו למשול בה והורה לה לבוא איתו. בכל מקרה לא סביר שאלוהים היה מפריד ביניהם, או עושה אישה חדשה לאדם.

אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת

יש כאן תאור מדהים של דברים שבני האדם, בתקופת כתיבת ספר בראשית לא היו מסוגלים להמציא, אלא אם זה היה אמת.
ניתן לראות שהיה גן, כמו חממה, שבתוכו גידל אלוהים את האדם ואשתו, עצים וצמחים, וחיות חברותיות.
אלוהים גרש את האדם מהחממה, ושם שומרים מזוינים על הדרך לעץ החיים.
סביר שהשומרים הללו היו מסוגלים לרחף ולנוע במהירות, והיה להם נשק לוהט, זוהר וחם. לא נאמר שהם השתמשו בנשק הזה, כך שאנו לא יודעים אם היה רעש בזמן השימוש. אנו יודעים שלמלאכי אלוהים, עושי דבריו, היה נשק סנוןרים, ככתוב: "וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת, הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים, מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח" (ביאור:בראשית יט יא).

לְגַן עֵדֶן

סביר שבשלב מסוים, אלוהים לא היה צריך יותר את עץ החיים ועץ הדעת, ונתן להם למות. כל החממה איבדה את ערכה, ואלוהים פרק אותה.
על סדום נאמר: "וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה, לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה, כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (ביאור:בראשית יג י). קיימת אפשרות שככר הירדן היתה חלק מגן עדן. אלוהים הרשה לבני האדם לשוב לגן לאחר שעץ החיים גווע. אנשים השתלטו על הגן הנפלא, וחשבו שרק להם מגיע להנות מהגן. האנשים נעשו רעים ואכזריים לזרים שרצו להתישב בארצם, ואלוהים החליט לחסל את הגן פעם אחת לתמיד. אלוהים הכה את הככר במטאור, ככתוב: "הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ, מֵאֵת יְהוָה, מִן הַשָּׁמָיִם" (ביאור:בראשית יט כד), וכך חוסל גן אלוהים סופית.

כך, אנשי סדום, שגרו בגן אלוהים והיו יכולים לחיות לעד ולהנות מטובו של אלוהים, איבדו את דרך אלוהים, נעשו רשעים, ואלוהים קיצר את חייהם.

לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים

אלוהים הורה לכרובים לשמור על הדרך לעץ החיים. לא נאמר שהם שמרו על העץ עצמו.
לבטח ציפורים, חרקים ותולעים המשיכו לאכול מהעץ, אבל לא נאמר שהעץ השפיע עליהם לטובה. ייתכן שהעץ היה יכול לעזור רק לבני אדם ולמלאכים, לחיות זמן רב.

'דרך עץ החיים' נשמע כמו תהליך. היה תהליך מסוים שאכילת פרי העץ ביחד עם פריטים נוספים, יביא לבני האדם חיים ארוכים. אין וודאות שאנו לא יכולים למצוא את התהליך הזה בעתיד.

אלוהים אמר: "וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט). בהנחה שהכתוב רומז על קשר בין 'דרך עץ החיים' ו'דרך אלוהים', ניתן לראות שאלוהים בחר את זרעו של אברהם לתפקיד הכרובים, לשמור וללמד את 'דרך אלוהים' ליושבי תבל, וכך זרעו של אברהם יחיו לתמיד, כפי שאלוהים אמר: "הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (ביאור:בראשית כב יז).