רש"י מנוקד על המקרא/ספר בראשית/ג

(א) וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם – מַה עִנְיָן זֶה לְכַאן? הָיָה לוֹ לִסְמוֹךְ "וַיַּעַשׂ לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם" (להלן פסוק כא). אֶלָּא לִמֶּדְךָ מֵאֵיזוֹ עֵצָה קָפַץ הַנָּחָשׁ עֲלֵיהֶם: רָאָה אוֹתָם עֲרֻמִּים וַעוֹסְקִים בְּתַשְׁמִישׁ לְעֵין כֹּל וְנִתְאַוָּה לָהּ.
עָרוּם מִכֹּל – לְפִי עָרְמָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ הָיְתָה מַפָּלָתוֹ: "עָרוּם מִכֹּל" (כאן), "אָרוּר מִכֹּל" (להלן פסוק יד; בראשית רבה יט,א).
אַף כִּי אָמַר... – שֶׁמָּא אָמַר לָכֶם "לֹא תֹּאכְלוּ מִכֹּל..."? וְאַף עַל פִּי שֶׁרָאָה אוֹתָם אוֹכְלִים מִשְּׁאָר פֵּרוֹת, הִרְבָּה עָלֶיהָ דְבָרִים כְּדֵי שֶׁתְּשִׁיבֶנּוּ, וְיָבֹא לְדַבֵּר בְּאוֹתוֹ הָעֵץ.

(ג) וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ – הוֹסִיפָה עַל הַצִּוּוּי, לְפִיכָךְ בָּאָה לִידֵי גֵּרָעוֹן. הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל,ו): "אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו".

(ד) לֹא מוֹת תְּמוּתוּן – דְּחָפָהּ עַד שֶׁנָּגְעָה בוֹ, אָמַר לָהּ: כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִיתָה בִנְגִיעָה, כָּךְ אֵין מִיתָה בַאֲכִילָה (בראשית רבה יט,ג).

(ה) כִּי יוֹדֵעַ – כָּל אֻמָּן שׂוֹנֵא אֶת בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ: מִן הָעֵץ אָכַל וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם (בראשית רבה יט,ד).
וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים – יוֹצְרֵי עוֹלָמוֹת.

(ו) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה – רָאֲתָה דְּבָרָיו שֶׁל נָחָשׁ וְהָנְאוּ לָהּ וְהֶאֱמִינַתּוּ (בראשית רבה יט,ג).
כִּי טוֹב הָעֵץ – לִהְיוֹת כֵּאלֹהִים.
וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם – כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהּ: "וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם".
וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל – כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהּ: "יוֹדְעֵי טוֹב וָרָע".
וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ – שֶׁלֹּא תָמוּת הִיא, וְיִחְיֶה הוּא וְיִשָּׂא אַחֶרֶת.
גַּם – לְרַבּוֹת בְּהֵמָה וְחַיָּה.

(ז) וַתִּפָּקַחְנָה... – לְעִנְיַן הַחָכְמָה דִּבֶּר הַכָּתוּב, וְלֹא לְעִנְיַן רְאִיָּה מַמָּשׁ, וְסוֹף הַמִּקְרָא מוֹכִיחַ.
וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּים הֵם – אַף הַסּוּמָא יוֹדֵעַ כְּשֶׁהוּא עָרוֹם? אֶלָּא מַהוּ "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּים הֵם"? מִצְוָה אַחַת הָיְתָה בְּיָדָם וְנִתְעַרְטְלוּ הֵימֶנָּה (בראשית רבה יט,ו).
עֲלֵה תְאֵנָה – הוּא הָעֵץ שֶׁאָכְלוּ מִמֶּנּוּ: בַּדָּבָר שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ בּוֹ נִתַּקְּנוּ, אֲבָל שְׁאָר הָעֵצִים מְנָעוּם מִלִּטּוֹל עֲלֵיהֶם. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִתְפַּרְסֵם הָעֵץ? שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ לְהוֹנוֹת בְּרִיָּה, שֶׁלֹּא יַכְלִימוּהָ וְיֹאמְרוּ: זֶהוּ שֶׁלָּקָה הָעוֹלָם עַל יָדוֹ. מִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (וירא יד).

(ח) וַיִּשְׁמְעוּ – יֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים, וּכְבָר סִדְּרוּם רַבּוֹתֵינוּ עַל מְכוֹנָם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה וּבִשְׁאָר מִדְרָשׁוֹת. וַאֲנִי לֹא בָאתִי אֶלָּא לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, וּלְאַגָּדָה הַמְיַשֶּׁבֶת דִּבְרֵי הַמִּקְרָא דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו.
וַיִּשְׁמְעוּ – מַה שָּׁמְעוּ? שָׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיָה מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן.
לְרוּחַ הַיּוֹם – לְאוֹתוֹ רוּחַ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה לְשָׁם, וְזוֹ הִיא מַעֲרָבִית, שֶׁלִּפְנוֹת עֶרֶב חַמָּה בַּמַּעֲרָב, וְהֵם סָרְחוּ בַּעֲשִׂירִית.

(ט) אַיֶּכָּה – יוֹדֵעַ הָיָה הֵיכָן הוּא, אֶלָּא לִכָּנֵס עִמּוֹ בִּדְבָרִים, שֶׁלֹּא יְהֵא נִבְהָל לְהָשִׁיב אִם יַעֲנִישֵׁהוּ פִּתְאוֹם (בראשית רבה יט,יא). וְכֵן בְּקַיִן אָמַר לוֹ "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ" (להלן ד,ט), וְכֵן בְּבִלְעָם "מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ" (במדבר כב,ט), לִכָּנֵס עִמָּהֶם בִּדְבָרִים. וְכֵן בְּחִזְקִיָּהוּ בִּשְׁלוּחֵי מְרוֹדַךְ בַּלְאֲדָן (ישעיהו לט,ג).

(יא) מִי הִגִּיד לְךָ – מֵאַיִן לְךָ לָדַעַת מַה בּוֹשֶׁת יֵשׁ בָּעוֹמֵד עָרוֹם?
הֲמִן הָעֵץ – בִּתְמִיָּה.

(יב) אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי – כַּאן כָּפַר בַּטּוֹבָה.

(יג) הִשִּׁיאֲנִי – הִטְעַנִי, כְּמוֹ (דה"ב לב,טו): "אַל יַשִּׁיא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ".

(יד) כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת – מִכַּאן שֶׁאֵין מְהַפְּכִים בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מֵסִית. שֶׁאִלּוּ שְׁאָלוֹ לָמָה עָשִׂיתָ זֹאת, הָיָה לוֹ לְהָשִׁיב: "דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד, דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין?" (סנהדרין כ"ט ע"א).
מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה – אִם מִבְּהֵמָה נִתְקַלֵּל, מֵחַיָּה לֹא כָּל שֶׁכֵּן? הֶעֱמִידוּ רַבּוֹתֵינוּ מִדְרָשׁ זֶה בְּמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת (ח' ע"א): לְלַמֵּד שֶׁיְּמֵי עִבּוּרוֹ שֶׁל נָחָשׁ שֶׁבַע שָׁנִים.
עַל גְּחוֹנְךָ תֵלֵךְ – רַגְלַיִם הָיוּ לוֹ וְנִקְצָצוּ.

(טו) וְאֵיבָה אָשִׁית – אַתָּה לֹא נִתְכַּוַּונְתָּ אֶלָּא שֶׁיָּמוּת אָדָם כְּשֶׁיֹּאכַל הוּא תְּחִלָּה וְתִשָּׂא אֶת חַוָּה, וְלֹא בָאתָ לְדַבֵּר אֶל חַוָּה תְּחִלָּה אֶלָּא לְפִי שֶׁהַנָּשִׁים דַּעְתָּן קַלּוֹת לְהִתְפַּתּוֹת, וְיוֹדְעוֹת לְפַתּוֹת אֶת בַּעְלֵיהֶן, לְפִיכָךְ "וְאֵיבָה אָשִׁית".
יְשׁוּפְךָ –  יְכַתֶּתְךָ, כְּמוֹ (דברים ט,כא): "וָאֶכּוֹת אוֹתוֹ", וְתַרְגּוּמוֹ "וְשַׁפִית יָתֵיהּ".
וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב – לֹא יְהֵא לְךָ קוֹמָה וְתִשְּׁכֶנּוּ בַּעֲקֵבוֹ, וְאַף מִשָּׁם תְּמִיתֶנּוּ. וּלְשׁוֹן "תְּשׁוּפֶנּוּ" כְּמוֹ "נָשַׁף בָּהֶם" (ישעיהו מ,כד), כֶּשְׁהַנָּחָשׁ בָּא לִנְשׁוֹךְ הוּא נוֹשֵׁף כְּמִין שְׁרִיקָה, וּלְפִי שֶׁהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן כָּתַב לְשׁוֹן "נְשִׁיפָה" בִּשְׁנֵיהֶם.

(טז) עִצְּבוֹנֵךְ – זֶה צַעַר גִּדּוּל בָּנִים (עירובין ק' ע"ב).
וְהֵרֹנֵךְ – זֶה צַעַר הָעִבּוּר.
בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים – זֶה צַעַר הַלֵּדָה.
וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ – לְתַשְׁמִישׁ. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין לָךְ מֵצַח לְתוֹבְעוֹ בַּפֶּה, אֶלָּא "הוּא יִמְשׁוֹל בָּךְ" – הַכֹּל מִמֶּנּוּ וְלֹא מִמֵּךְ.
תְּשׁוּקָתֵךְ – תַּאֲוָתֵךְ, כְּמוֹ (ישעיהו כט,ח): "וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה".

(יז) אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ – מַעֲלֶה לְךָ דְּבָרִים אֲרוּרִים, כְּגוֹן: זְבוּבִים, פַּרְעוֹשִׁים וּנְמָלִים. מָשָׁל לַיּוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה וְהַבְּרִיּוֹת מְקַלְלוֹת שָׁדַיִם שֶׁיָּנַק מֵהֶם.

(יח) וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ – הָאָרֶץ. כְּשֶׁתִּזְרָעֶנָּה מִינֵי זְרָעִים – תַּצְמִיחַ קוֹץ וְדַרְדַּר, קוּנְדָּס וְעַכָּבִיּוֹת, וְהֵן נֶאֱכָלִים עַל יְדֵי תִקּוּן (ביצה ל"ד ע"א).
וְאָכַלְתָּ אֵת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה – וּמַה קְלָלָה הִיא זוֹ? וַהֲלֹא בַּבְּרָכָה נֶאֱמַר לוֹ (לעיל א,כט): "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זוֹרֵעַ זֶרַע..."? אֶלָּא מָה אָמוּר כָּאן בְּרֹאשׁ הָעִנְיָן: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", וְאַחַר הָעִצָּבוֹן "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ" – כְּשֶׁתִּזְרָעֶנָּה קִטְנִית אוֹ יַרְקוֹת גִּנָּה, הִיא תַצְמִיחַ לְךָ קוֹצִים וְדַרְדַּרִים וּשְׁאָר עִשְׂבֵי שָׂדֶה, וְעַל כָּרְחֲךָ תֹּאכְלֵם.

(יט) בְּזֵעַת אַפֶּיךָ – לְאַחַר שֶׁתִּטְרַח בּוֹ הַרְבֵּה.

(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם – חָזַר הַכָּתוּב לְעִנְיָנוֹ הָרִאשׁוֹן (לעיל ב,כ): "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת". וְלֹא הִפְסִיק אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁעַל יְדֵי קְרִיאַת שֵׁמוֹת נִזְדַוְּגָה לוֹ חַוָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ", לְפִיכָךְ "וַיַּפֵּל תַּרְדֵּמָה". וְעַל יְדֵי שֶׁכָּתַב "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרֻמִּים" סָמַךְ לוֹ פַּרְשַׁת הַנָּחָשׁ, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁרָאָה עֶרְוָתָהּ וְרָאָה אוֹתָם עֲסוּקִים בְּתַשְׁמִישׁ נִתְאַוָּה לָהּ, וּבָא עֲלֵיהֶם בְּמַחֲשָׁבָה וּבְמִרְמָה.
חַוָּה – נוֹפֵל עַל לְשׁוֹן "חַיָּה" שֶׁמְּחַיָּה אֶת וְלָדוֹתֶיהָ. כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר (קהלת ב,כב): "מֶה הֹוֶה לָאָדָם" בִּלְשׁוֹן "הָיָה".

(כא) כָּתְנוֹת עוֹר – יֵשׁ דִּבְרֵי אַגָּדָה אוֹמְרִים: חֲלָקִים כְּצִפּוֹרֶן הָיוּ מְדֻבָּקִים עַל עוֹרָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: דָּבָר הַבָּא מִן הָעוֹר, כְּגוֹן צֶמֶר הָאַרְנָבִים שֶׁהוּא רַךְ וְחַם, וְעָשָׂה לָהֶם כָּתְנוֹת מִמֶּנּוּ.

(כב) הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ – הֲרֵי הוּא יָחִיד בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁאֲנִי יָחִיד בָּעֶלְיוֹנִים. וּמַה הִיא יְחִידוּתוֹ? "לָדַעַת טוֹב וָרָע", מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבְּהֵמָה וָחַיָּה.
וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ – וּמִשֶׁיִּחְיֶה לְעוֹלָם הֲרֵי הוּא קָרוֹב לְהַטְעוֹת הַבְּרִיּוֹת אַחֲרָיו וְלוֹמַר אַף הוּא אֱלוֹהַּ. וְיֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה, אֲבָל אֵין מְיֻשָּׁבִין עַל פְּשׁוּטוֹ.

(כד) מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן – בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל גַּן עֵדֶן, חוּץ לַגָּן.
אֶת הַכְּרוּבִים – מַלְאֲכֵי חַבָּלָה.
הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת – וְלָהּ לַהַט לְאַיֵּם עָלָיו מִלִּכָּנֵס עוֹד לַגָּן. תַּרְגּוּם "לַהַט", "שְׁנַן". והוּא כְּמוֹ "שְׁלַף שְׁנָנָא" בְּסַנְהֶדְרִין (פ"ב ע"א), וּבִלְשׁוֹן לַעַ"ז למ"א [lame = להב]. וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ, וַאֲנִי אֵינִי בָא אֶלָּא לִפְשׁוּטוֹ.


הערות

עריכה