ביאור:בראשית ג יט

בראשית ג יט: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ. כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ג יט.


בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶםעריכה

אלוהים הודיע לאדם שני עונשים:

1. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶםעריכה

אין ספק שאלוהים לא הקים את הארץ כדי שבני האדם ישבו בגן עדן ויאכלו חינם מטובו של אלוהים.
כבר בגן עדן הודיע אלוהים לאדם שיש לו תפקיד: "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (ביאור:בראשית ב טו). לפחות ברור שאדם לא שמר על עץ הדעת טוב ורע, והאישה עשתה כרצונה.
אלוהים כעס על בני ישראל והיכה אותם בנחשים כאשר בני ישראל התלוננו: "מָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר, כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא ה). אלוהים שחרר אותם מעבדות, נתן להם מים, מן וסלב. הבטיח להם את כנען, ונתן להם את התורה. הם לא הזיעו להביא לעצמם אוכל, וזאת התגובה שאלוהים מקבל.

אלוהים רצה להפיץ את דרך אלוהים: "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט), וברור שאלוהים לא התכוון שבני האדם יהיו אוכלי שולחנו, ולא יזיעו למחייתם.

אלוהים ידע שאם הוא ישלח את אדם מגן עדן בלי לעבור עבירה חמורה, אדם ישב ליד השער, יבכה ויתלונן. אלוהים היה חייב למצוא דרך לגרום לאדם ואשתו לחטוא וכך הם יקבלו את עונשם ויצאו לעבוד למחייתם, יעשו ילדים, ויחנכו אותם לפי חוקי אלוהים.

2. עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָהעריכה

המילה "עַד" מרמזת שהזמן קצוב ומוגבל.

אלוהים העניק לבני האדם חיים ארוכים ביותר. נח ואבותיו (למעט אחד) חייו כ800 שנים ויותר. לאלוהים היה חשוב שהם ילמדו את ילדיהם לדורות. אולם לאחר שבני האלוהים שכבו עם בנות האדם, אלוהים החליט שהגיע הזמן לקבוע: "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (בראשית ו ג).

אלוהים כאילו מעניש את האדם ומנע ממנו חיי נצח, אבל אין ספק שאלוהים לא התכוון שהאדם יחיה שנים רבות.
אדם יחיה וימות. אדם נוצר מחומרים בטבע, ובמותו גופתו תשוב לטבע.

בְּזֵעַת אַפֶּיךָעריכה

כאשר אלוהים יצר את האדם מעפר נאמר: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (ביאור:בראשית ב ז). עכשו אלוהים מעניש את גופו של האדם ואת נשמתו, (שהוא נפח באפו,) לעבוד ולהזיע למחיתו - כאילו שכתוב 'בזעת נשמתך תאכל לחם'.

ניתן לראות את האדם בשלמותו: עפר, זעת מים, ונשמת אפיו שיוצרת תנועה ועבודה. ללא מים וללא תנועה אדם שב להיות עפר.

כִּי עָפָר אַתָּהעריכה

כבר אברהם התקשה להגדיר מה הוא האדם בעיני אלוהים כאשר הוא אמר: "וְאָנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר" (ביאור:בראשית יח כז).

  • "עָפָר" - החומר ממנו עשויה הקרקע; אדמה (מילוג)
  • "אֵֽפֶר" - חומר אבקתי מפוחם שנשאר לאחר שריפה (מילוג).

כיוון שאלוהים מציין שאדם ישוב לאדמה ממנה הוא נוצר סביר שאלוהים הגביל את האדם לעפר.
אולם כאשר האדמה היא יבשה ללא מים, ועפה ברוח כאבק, העפר בעצם אינו שונה מאפר.

קיימת כאן הבטחהעריכה

אלוהים הבטיח: תעבוד תאכל. תתאמץ תתקדם. כל עוד תעבוד, תשקיע מחשבה, תשמור על מתנתו של אלוהים, אז יהיה לך לחם.

אלוהים הבטיח לאדם וזרעו שהם יחיו כל עוד הם עמלים ומזיעים למחייתם. אמנם זה יהיה קשה, והחיים יהיו מוגבלים, אבל הידיעה שנתקיים לעד מעניקה שמחה.