ביאור:בראשית ג ג

בראשית ג ג: "וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן, אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ג ג.


וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁעריכה

מִפְּרִי עֵץ הַגָּן, נֹאכֵלעריכה

האישה נמצאה במרחק ראיה מעץ הדעת, כי בסוף השיחה נאמר: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם" (ביאור:בראשית ג ו), והנחש הופיע לידה ופתח בשיחה איתה.
הנחש אמר לאישה: "אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן" (ביאור:בראשית ג א). ("אַף כִּי" - 'למרות' (מילוג), שד"ל בשם 'יש אומרים'.) כלומר הנחש אמר: 'למרות שאלוהים אמר: לא תאכלו מכל עץ הגן...', ואז האישה חותכת את דבריו ומתקנת אותו: "מִפְּרִי עֵץ הַגָּן, נֹאכֵל", כפי שאלוהים אמר לאדם לפני הווצרה: "מִכֹּל עֵץ הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל" (בראשית ב טז).

הנחש מסלף את החוק ומאשים את האישה שהיא כבר אכלה מעץ הגן בניגוד לפקודת אלוהים. הנחש שיקר בכוונה, כדי שהאישה תענה לו.
לא ברור בדיוק מה היה הנחש אומר בסוף המשפט לולי האישה קטעה את דבריו, אולם בסוף הוא מסיים את דבריו ב"לֹא מוֹת תְּמֻתוּן, כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם".

וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּןעריכה

הפסוק הוא המשך ישיר של דברי האישה מהפסוק הקודם, "מִפְּרִי עֵץ הַגָּן, נֹאכֵל, וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן, אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן."

האישה מדייקת בדבריה באיזה עצים מדובר. אלוהים עשה שני עצים בתוך הגן, אבל בלי להצביע על עץ הדעת טוב ורע, הוא אסר לאכול מהעץ בתוך הגן. למעשה אדם לא ידע מאיזה עץ אסור לאכול, ולכן הוא נמנע משני העצים. האישה נוצרה לאחר שאלוהים אסר על אדם לאכול מעץ הדעת טוב ורע שבתוך הגן, כך שהיא לא שמעה את דברי אלוהים, ודבריה מבוססים על מה שאדם אמר לה, ולכן דבריה אינם מדויקים.

בשום מקום אלוהים לא הזכיר פרי של עץ הדעת. אלוהים אמר: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (ביאור:בראשית ב יז), ולא הגביל לפרי בלבד. כל העץ היה אסור לאכילה. וכך אלוהים יחזור וידבר רק על העץ ולא על הפרי בדבריו לאדם ואשתו: "הֲמִן הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ, אָכָלְתָּ" (ביאור:בראשית ג יא). כך גם העורך מתאר את מחשבותיה של האישה ומדגיש שמדובר בעץ ולא בפרי, ככתוב: "תֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל" (ביאור:בראשית ג ו). לא בטוח שאכילת הפרי הביאה לידיעה המוחלטת של "טוֹב וָרָע". ייתכן שהיה צריך לאוכל דבר אחר כמו קליפה או עלים.

מִפְּרִיעריכה

פרי - מהשורש 'פ-ר-י/ה' (ויקימילון), תנובת העץ, יְבוּל, פִּרְיוֹן, תּוֹצָר, תּוֹצֶרֶת, תְּנוּבָה, תְּפוּקָה (מילוג).

לאחר שאלוהים ברא את האדם, זכר ונקבה, אלוהים הורה להם: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית א כח), והוסיף ואמר להם: "וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה" (ביאור:בראשית א כט). ניתן לראות שפרי קשור לפריה ורביה - מצווה שעליהם לקיים.
אלהים אסר לאכול מעץ הדעת טוב ורע בלי להזכיר את הפרי של העץ (ביאור:בראשית ב יז). האישה היא הראשונה והיחידה שמזכירה את הפרי בהקשר לעץ הדעת טוב ורע, וייתכן שהיא רומזת למצווה "פְּרוּ וּרְבוּ", ולכן היא חושבת שהפרי הוא "תַאֲוָה" (ביאור:בראשית ג ו). ייתכן שהאישה קשרה את הפרי הזה לרצון שבה לקבל ילדים. ואכן בגלל אכילת הפרי, אדם ואשתו ראו שהם ערומים, ואחר כך נאמר: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר" (ביאור:בראשית ד א).

אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּןעריכה

אלוהים אמר רק: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת." (בראשית ב יז). אלוהים דיבר רק לאדם, ביחיד, כי האישה לא נוצרה עדיין.
אלוהים לא מנע מנגיעה בעץ או בפרי.

אלוהים אמר: "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת", ומזה היו מספר אפשרויות למוות:

  1. אלוהים ישפוט את אדם למוות, ויהרוג אותו באותו היום.
  2. העץ הוא עץ רעל, והאוכל ממנו, ימות.
  3. כפי שיתברר בהמשך, האדם יתחיל את מותו מהרגע ההוא, אבל ימות בסוף חייו.

אדם אמר לאישה את דברי אלוהים, וכיוון שהוא חשב שמדובר בעץ רעל, אחד מתוך השנים בתוך הגן, הוא הוסיף לה את האיסור לגעת. לא ברור האם אדם ואשתו ראו את הפירות נרקבים, וזבובים, תולעים, ציפורים, וחיות בר אוכלות את הפרי ללא בעיות.

האישה לא ציינה את הייחוד של העץ - "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע". היא רק ציינה שזה העץ "אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן". לא ברור אם אדם אמר לה את חשיבות העץ, אבל מדבריה נראה שהיא ידעה על האיסור, אבל לא את מעלות העץ. כאשר הנחש יסביר לה בפרוש את חשיבות העץ, זה יהיה בשבילה הפתעה. היא תבין ששיקרו לה, וזלזלו ביכולתה להבין.

כל השקרים והטעויות הקטנות האלה גרמו לאישה לפקפק בדברי אדם שנאמרו בשם אלוהים.

וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹעריכה

שימוש המילים "וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ" מעיד שאדם ואשתו חשבו שהעץ הוא עץ רעל ואסור לגעת בו. לעץ רעל יש שימוש בציד או ברצח. אדם אמר לאשתו להמנע מהעץ ולא למצוא שום שימוש בו - לא לטוב ולא לרע.

לכן כאשר הנחש, שהוא מומחה ברעל וארס, טוען נגד המחשבה הזאת, האישה נטתה להאמין לו.

פֶּן תְּמֻתוּןעריכה

אלוהים אמר: "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת" שזאת הכרזה ברורה וחד משמעית - אתה תמות באותו היום.

"פֶּן" - במטרה שלא, למען לא, שמא (מילוג)
האישה אומרת "פֶּן תְּמֻתוּן" שזה נשמע כמו 'אולי תמותו'. כיוון שהיו שני עצים בתוך הגן, אבל אלוהים הזהיר רק על אחד מהם והתיר את השני, נוצרה אפשרות של 50/50 למות מאכילה.

האישה מורידה מערך הסכנה. אם היא הבינה שאדם אמר לה שהעץ הוא עץ רעל, היא ראתה שזה לא נכון, וחיות אחרות אוכלות ממנו ללא פגע. לא ברור אם הנחש נגע בעץ וכך הוכיח לה שאין סכנה לגעת בעץ או בעלים שנפלו ממנו.

וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְעריכה

אלוהים העניש את האישה וציווה "וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (ביאור:בראשית ג טז).
העונש בא כי היא לא צייתה לבעלה, שאמר לה לא לאכול מהעץ בתוך הגן. בהמשך אלוהים ישנה את דעתו כאשר הוא יצווה על אברהם לשמוע בקול אשתו (ביאור:בראשית כא יב), ובהמשך אחשורוש יוציא חוק "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ" (ביאור:אסתר א כב).

ניתן להבין שאלוהים לא פקד על האישה, כשם שהוא אמר לאדם: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב יז).

  1. אלוהים לא הזכיר את האיסור לגעת בעץ, כאילו שהעץ הוא עץ רעל.
  2. אלוהים הודיע שאדם ימות באותו היום, ולא רק שיש אפשרות שהוא ימות כפי שהאישה אמרה: "פֶּן תְּמֻתוּן".
  3. אלוהים ציין את העץ המסוים, אולם האישה רק אמרה שהאיסור חל על העצים בתוך הגן.

אלוהים ידע שהוא לא פקד ישירות על האישה, ושאדם לא דייק בדבריו לאישה, לכן אלוהים, כשופט צדק, לא היה יכול להרוג את האישה.

הבילבול הגדולעריכה

אלוהים יצר שני עצים מיוחדים ונטע אותם בתוך הגן.
אחר כך אלוהים, בלי להצביע על אחד משני העצים, אמר לאדם: "מִכֹּל עֵץ הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת" (ביאור:בראשית ב טז-יז). כיוון שאדם לא ידע מי הוא העץ האסור בתוך בגן, הוא החליט לא לאכול משניהם, אבל הבין שיש סיכויים של 50% למות, אם אוכלים מעץ בתוך הגן.
אדם אמר לאישה בקשר לאיסור, והיא אמרה לנחש את מה שהיא הבינה: "מִפְּרִי עֵץ הַגָּן, נֹאכֵל. וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן, אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ, פֶּן תְּמֻתוּן" (ביאור:בראשית ב-ג). האישה חשבה שאחד משני העצים בתוך הגן הוא עץ רעל ולכן יש סכנה למות ממנו. לא בטוח שהאישה ידעה שאחד העצים הוא עץ הדעת וזה העץ האסור.
הנחש הצביע על העץ, הסביר שזה עץ הדעת טוב ורע, ושהאוכל יהיה חכם כאלוהים, ולדעתו, האוכל לא ימות.

  • האישה חשבה שעץ הרעל הוא העץ השני, ובכלל למה שאלוהים ימנע מהם לדעת טוב ורע?
  • לאחר שהאישה אכלה ולא מתה מרעל, היא מיהרה לתת לאדם.
  • אחרי שאלוהים העניש את אדם ואשתו על שאכלו מעץ הדעת האסור, נוצר מצב שאלוהים אישר לאדם לאכול מהעץ השני, עץ החיים. אלוהים לא רצה לשנות את פקודתו, ולהראות שפקודת אלוהים אינה תקיפה, כפי שאחשורוש נזף באסתר: "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, אֵין לְהָשִׁיב" (ביאור:אסתר ח ח), לכן אלוהים היה חייב לשלוח/לגרש את אדם ואשתו מהגן (ביאור:בראשית ג כב-כד).