ביאור:בראשית ג ג

בראשית ג ג: "וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן, אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁעריכה

מִפְּרִי עֵץ הַגָּן, נֹאכֵלעריכה

האישה נמצאה במרחק ראיה מעץ הדעת, כי בסוף השיחה נאמר: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם" (ביאור:בראשית ג ו), והנחש הופיע לידה ופתח בשיחה איתה.
הנחש אמר לאישה: "אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן" (ביאור:בראשית ג א). ("אַף כִּי" - 'למרות' (מילוג), שד"ל בשם 'יש אומרים'.) כלומר הנחש אמר: 'למרות שאלוהים אמר: לא תאכלו מכל עץ הגן...', ואז האישה חותכת את דבריו ומתקנת אותו: "מִפְּרִי עֵץ הַגָּן, נֹאכֵל", כפי שאלוהים אמר לאדם לפני הווצרה: "מִכֹּל עֵץ הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל" (בראשית ב טז).

הנחש האשים את האישה שהיא כבר אכלה מכל עץ הגן, וכך היא כבר עברה על החוק. הנחש שיקר בכוונה, כדי שהאישה תענה לו.
לא ברור בדיוק מה היה הנחש אומר בסוף המשפט לולי האישה קטעה את דבריו, אולם בסוף הוא מסיים את דבריו ב"לֹא מוֹת תְּמֻתוּן, כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם".

וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּןעריכה

הפסוק הוא המשך ישיר של דברי האישה מהפסוק הקודם, "מִפְּרִי עֵץ הַגָּן, נֹאכֵל, וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן, אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן."

האישה מדייקת בדבריה באיזה עץ מדובר. אולם האישה נוצרה לאחר שאלוהים אמר לאדם על העץ, כך שהיא לא שמעה את דברי אלוהים. ולכן המשך דבריה אינם מדויקים.

אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּןעריכה

אלוהים אמר רק: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת." (בראשית ב יז). אלוהים דיבר רק לאדם, ביחיד, כי האישה לא נוצרה עדיין.
אלוהים לא מנע מנגיעה בעץ או בפרי.

אלוהים אמר: "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת", ומזה היו מספר אפשרויות למוות:

  1. אלוהים ישפוט את אדם למוות, ויהרוג אותו באותו היום.
  2. העץ הוא עץ רעל, והאוכל ממנו, ימות.
  3. כפי שיתברר בהמשך, האדם יתחיל את מותו מהרגע ההוא, אבל ימות בסוף חייו.

אדם אמר לאישה את דברי אלוהים, וכיוון שהוא חשב שמדובר בעץ רעל, הוא הוסיף לה את האיסור לגעת. לא ברור האם אדם ואשתו ראו את הפירות נרקבים, וזבובים, תולעים, ציפורים, וחיות בר אוכלות את הפרי ללא בעיות.

האישה לא ציינה את הייחוד של העץ - "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע". היא רק ציינה שזה העץ "אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן". לא ברור אם אדם אמר לה את חשיבות העץ, אבל מדבריה נראה שהיא ידעה על האיסור, אבל לא את מעלות העץ. כאשר הנחש יסביר לה בפרוש את חשיבות העץ, זה יהיה בשבילה הפתעה. היא תבין ששיקרו לה, וזלזלו ביכולתה להבין.

כל השקרים והטעויות הקטנות האלה גרמו לאישה לפקפק בדברי אדם שנאמרו בשם אלוהים.

וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹעריכה

שימוש המילים "וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ" מעיד שאדם ואשתו חשבו שהעץ הוא עץ רעל ואסור לגעת בו. לעץ רעל יש שימוש בציד או ברצח. אדם אמר לאשתו להמנע מהעץ ולא למצוא שום שימוש בו - לא לטוב ולא לרע.

לכן כאשר הנחש, שהוא מומחה ברעל וארס, טוען נגד המחשבה הזאת, האישה נטתה להאמין לו.

פֶּן תְּמֻתוּןעריכה

אלוהים אמר: "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת" שזאת הכרזה ברורה וחד משמעית - אתה תמות באותו היום.

"פֶּן" - במטרה שלא, למען לא, שמא (מילוג)
האישה אומרת "פֶּן תְּמֻתוּן" שזה נשמע כמו 'אולי תמותו'.

האישה מורידה מערך הסכנה. אם היא הבינה שאדם אמר לה שהעץ הוא עץ רעל, היא ראתה שזה לא נכון, וחיות אחרות אוכלות ממנו ללא פגע. לא ברור אם הנחש נגע בעץ וכך הוכיח לה שאין סכנה לגעת בעץ או בעלים שנפלו ממנו.

וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְעריכה

אלוהים העניש את האישה וציווה "וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (ביאור:בראשית ג טז).
העונש בא כי היא לא צייתה לבעלה, שאמר לה לא לאכול מהעץ בתוך הגן. בהמשך אלוהים ישנה את דעתו כאשר הוא יצווה על אברהם לשמוע בקול אשתו (ביאור:בראשית כא יב), ובהמשך אחשורוש יוציא חוק "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ" (ביאור:אסתר א כב).

ניתן להבין שאלוהים לא פקד על האישה, כשם שהוא אמר לאדם: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב יז).

  1. אלוהים לא הזכיר את האיסור לגעת בעץ, כאילו שהעץ הוא עץ רעל.
  2. אלוהים הודיע שאדם ימות באותו היום, ולא רק שיש אפשרות שהוא ימות כפי שהאישה אמרה: "פֶּן תְּמֻתוּן".
  3. אלוהים ציין את העץ המסוים, אולם האישה רק אמרה שהאיסור חל על העצים בתוך הגן.

אלוהים ידע שהוא לא פקד ישירות על האישה, ושאדם לא דייק בדבריו לאישה, לכן אלוהים, כשופט צדק, לא היה יכול להרוג את האישה.