מ"ג שמות יד ז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשם על כלו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקַּ֗ח שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת רֶ֙כֶב֙ בָּח֔וּר וְכֹ֖ל רֶ֣כֶב מִצְרָ֑יִם וְשָׁלִשִׁ֖ם עַל־כֻּלּֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּדְבַר שֵׁית מְאָה רְתִכִּין בְּחִירָן וְכֹל רְתִכֵּי מִצְרָאֵי וְגִבָּרִין מְמֻנַּן עַל כּוּלְּהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּדְבַר שִׁית מְאָה רְתִיכִין בְּחִירִין וְכָל רְתִיכֵי מִצְרָאֵי עַבְדוֹי דִדְחִילוּ מִפִּתְגָמָא דַיְיָ דְלָא מִיתוּ בְּמוֹתָנָא וְלָא בְּבַרְדָא וּמוֹלִיתָא תְּלִיתָתָא לְמִנְגַד וּלְמִרְדוֹף בִּבְהִילוּ אוֹסִיף עַל כָּל רְתִיכָא וּרְתִיכָא: |
רש"י
"וכל רכב מצרים" - ועמהם כל שאר הרכב (מכילתא) ומהיכן היו הבהמות הללו א"ת משל מצרים הרי נא' (שמות ט) וימת כל מקנה מצרים וא"ת משל ישראל והלא נא' (שם י) וגם מקננו ילך עמנו משל מי היו מהירא את דבר ה' מכאן היה ר"ש אומר כשר שבמצרים הרוג טוב שבנחשים רצוץ את מוחו
"ושלשם על כלו" - שרי צבאות כתרגומו
[יב] ועמהם כל שאר רכב. דאם לא כן אחר שלקח כל רכב מצרים למה הוצרך לפרש אלו שש מאות בפני עצמו, אלא כי אלו היו עיקר, ועמהם כל שאר רכב שהיו טפלים עם שש מאות רכב (כ"ה ברא"ם):
[יג] כשר שבגוים הרוג. אין הפירוש להרוג הכשר, שזהו מעולם לא אמרו רז"ל דיש להרוג את הגוים - כי אם המינים והאפיקורסים מורידין אותם ולא מעלין (עבודה זרה דף כו:), אבל על הגוים לא אמרו מעולם, וחס ושלום לומר כך. אלא פירושו בכהאי גוונא - במלחמה, שאם בא עליך גוי למלחמה ונפל בידך באותה מלחמה - אל תרחם עליו כלל - ותהרגהו, כאשר היה בכאן שמצריים באו על ישראל והרגו אותם ואת בניהם, ועל כיוצא בזה אמרו 'הרוג'. וכן בפרשת שופטים אמר הכתוב (דברים כ', ג') "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם", שאם יפלו בידכם אל תרחמו עליהם שגם הם אינם מרחמים עליכם (סוטה דף מב.), וזה בגוים שבאו על ישראל למלחמה, והם אויביהם לוחמים בם. אבל על הגוים שעשו טובה עם ישראל נצטוינו מפי הקב"ה שלא לעשות להם רע, שהרי המצריים עצמם שהרגו את בניהם, ושעבוד הקשה שעשו להם - בעבור שהיו ישראל דרים בארצם ציוה הקב"ה לגמול חסד עם בניהם, שנאמר (דברים כ"ג, ח') "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו", כל שכן הגוים שאין עושים רע לישראל שלא נגמול להם רע, דאיך יהיו דברי חכמים סותרים את הכתוב הזה, שהוא פסוק מלא לעשות טוב למי שעושה לנו טוב. והרי חכמים ז"ל עצמם מהך קרא דכתיב "לא תתעב מצרי" אמרו (בבא קמא דף צב:) 'בירא דשתית מיניה אל תשדי ביה קלא', כל שכן האומות השומרים את ישראל משונאיהם. וכן אמר הכתוב (ר' ש"א טו, ו) "ויאמר שאול אל הקיני לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם ישראל בעלותו ממצרים", הרי שעשו חסד עם מי שהוא עשה להם חסד. ואין פירוש דבר זה רק כמו שאמרנו למעלה, דאיירי בגוים שהיו מאבדים את ישראל ונפלו בידם - אמרו 'כשר שבגוים הרוג':
ומה שאמר רבי שמעון שמכאן יש ללמוד טוב שבנחשים רצוץ מוחו, אף על גב דלא נזכר בכאן שום נחש (קושית הרא"ם), מכח קל וחומר יליף, דמה הגוים - שאפשר לגוי להיות גר - בשביל ההבדל שיש בין האומות ובין ישראל אמרה תורה 'הרוג', כי מאחר שבא עליך למלחמה אנו רואים שיש בו שנאה עצמית, ואם אחר כך נפל בידך אל תרחם עליו, על אחת כמה וכמה טוב שבנחשים רצוץ מוחו, שהקב"ה מתחלת הבריאה נתן איבה בינו ובין האדם, דכתיב (בראשית ג', ט"ו) "ואיבה וגו'", אל תסמוך על הנחש שהוא טוב - אחר שיש שנאה בעצמם, ויש לקיים מה שאמרה תורה (שם) "הוא ישופך ראש", ולא לעשות שלום עמהם, הפך מה שאמר "ואיבה". וגבי גוי אמר 'הרוג', שכך הוא הדין אצל בני נח שמיתתם בסייף בכל מיתה שלהם כדאיתא בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נו.), וכאן איירי בגוי ההורג שלא כדין:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם – וְעִמָּהֶם כָּל שְׁאָר הָרֶכֶב. וּמֵהֵיכָן הָיוּ הַבְּהֵמוֹת הַלָּלוּ? אִם תֹּאמַר מִשֶּׁל מִצְרִים, הֲרֵי נֶאֱמַר: "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם" (שמות ט,ו; וְאִם תֹּאמַר מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא נֶאֱמַר: "וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ" (שמות י,כו). מִשֶּׁל מִי הָיוּ? מִן "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה'" (שמות ט,כ). מִכָּאן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּשֵׁר שֶׁבַּמִּצְרִים[3], הֲרֹג; טוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים, רְצֹץ אֶת מוֹחוֹ (מכילתא כאן).
וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ – שָׂרֵי צְבָאוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ[4].
רשב"ם
ושלישים: שרים לפי שכתוב לפנינו ומבחר שלישיו טובעו בים סוף:
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ושלישים על כלו" גם על ההמון שלא היו בכלל עמו וחילו הפקיד שלישים מלומדי מלחמה, כי אמנם כל תוקף הצבא תלוי בשר הצבא וחכמתו ותחבולותיו: