מ"ג שמות יד ז


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשם על כלו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקַּ֗ח שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת רֶ֙כֶב֙ בָּח֔וּר וְכֹ֖ל רֶ֣כֶב מִצְרָ֑יִם וְשָׁלִשִׁ֖ם עַל־כֻּלּֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּדְבַר שֵׁית מְאָה רְתִכִּין בְּחִירָן וְכֹל רְתִכֵּי מִצְרָאֵי וְגִבָּרִין מְמֻנַּן עַל כּוּלְּהוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וּדְבַר שִׁית מְאָה רְתִיכִין בְּחִירִין וְכָל רְתִיכֵי מִצְרָאֵי עַבְדוֹי דִדְחִילוּ מִפִּתְגָמָא דַיְיָ דְלָא מִיתוּ בְּמוֹתָנָא וְלָא בְּבַרְדָא וּמוֹלִיתָא תְּלִיתָתָא לְמִנְגַד וּלְמִרְדוֹף בִּבְהִילוּ אוֹסִיף עַל כָּל רְתִיכָא וּרְתִיכָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בחור" - נבחרים בחור לשון יחיד כל רכב ורכב שבמנין זה היה בחור

"וכל רכב מצרים" - ועמהם כל שאר הרכב (מכילתא) ומהיכן היו הבהמות הללו א"ת משל מצרים הרי נא' (שמות ט) וימת כל מקנה מצרים וא"ת משל ישראל והלא נא' (שם י) וגם מקננו ילך עמנו משל מי היו מהירא את דבר ה' מכאן היה ר"ש אומר כשר שבמצרים הרוג טוב שבנחשים רצוץ את מוחו

"ושלשם על כלו" - שרי צבאות כתרגומו

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

בָּחוּר – נִבְחָרִים. בָּחוּר – לְשׁוֹן יָחִיד: כָּל רֶכֶב וְרֶכֶב שֶׁבְּמִנְיָן זֶה הָיָה בָּחוּר.
וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם – וְעִמָּהֶם כָּל שְׁאָר הָרֶכֶב. וּמֵהֵיכָן הָיוּ הַבְּהֵמוֹת הַלָּלוּ? אִם תֹּאמַר מִשֶּׁל מִצְרִים, הֲרֵי נֶאֱמַר: "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם" (שמות ט,ו; וְאִם תֹּאמַר מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא נֶאֱמַר: "וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ" (שמות י,כו). מִשֶּׁל מִי הָיוּ? מִן "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה'" (שמות ט,כ). מִכָּאן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּשֵׁר שֶׁבַּמִּצְרִים‏[3], הֲרֹג; טוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים, רְצֹץ אֶת מוֹחוֹ (מכילתא כאן).
וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ – שָׂרֵי צְבָאוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ‏[4].

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

רכב בחור: רכב חשוב ומובחר:
ושלישים: שרים לפי שכתוב לפנינו ומבחר שלישיו טובעו בים סוף:


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויקח שש מאות רכב. כתב רש"י ז"ל ממי היו אם תאמר משל פרעה היו הלא כבר נאמר (שמות ט) הנה יד ה' הויה במקנה אשר בשדה, ואם תאמר משל ישראל והלא כבר נאמר (שם י) וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה וממי היו מן הירא את דבר ה' מן המצריים באה תקלה לישראל מכאן דרשו רז"ל במסכת סופרים אר"ש בן יוחאי טוב שבמצריים הרוג בשעת מלחמה וטוב שבנחשים רצוץ את מוחו ודרשוהו מן הפסוק הזה. ובאור הדבר כי בשעת מלחמה בלבד הוא שמותר להרגו כי מאחר שהוא נלחם עמך ובא כנגדך להרגך אף אתה השכם להרגו, שלא בשעת מלחמה אסור שהרי אף בשעת מלחמה נצטוינו לקרוא להם לשלום ואפילו לשבעה עממים שכתוב בהם (דברים כ) לא תחיה כל נשמה, אבל כשהוא בא כנגד הקב"ה שהוא מכוין למרוד בו כענין המצריים אפילו שלא בשעת מלחמה מותר לפי שהוא מלחמה לה' שהרי המצריים כיון שראו כבר במכת בכורות שהקב"ה בעצמו ובכבודו הוא המכה ועכשיו חוזרין על הים לא היתה כונתם אלא להלחם עם הקב"ה, ולכך אמר להם משה ה' ילחם לכם, כלומר כיון שעדיין רודפים אחריכם מעתה המלחמה לשם יתברך היא ולכך נתחייבו להטביעם בים.

ושלשים על כלו. כתרגומו וגברין ממנן על כלהון, כלומר שמנה שרי מאות ושרי אלפים להיותם ממונים על כל החיל העצום ההוא ושינהיגו אותם, או יאמר ושלשים על כלו כי כל החיל ההוא נחלקו לשלש כתות ועל כן מצינו שנאבדו בים בשלש כתות הוא שכתוב לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים וכתיב מרכבות פרעה וחילו ירה בים, וכתיב כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכל רכב מצרים". ההמוניים: " ושלישים על כלו" גם על ההמון שלא היו בכלל עמו וחילו הפקיד שלישים מלומדי מלחמה, כי אמנם כל תוקף הצבא תלוי בשר הצבא וחכמתו ותחבולותיו:

<< · מ"ג שמות · יד · ז · >>


  1. ^ נ"א: שֶׁבַּגּוֹיִם
  2. ^ וְגִבָּרִין מְמֻנַּן עַל כּוּלְּהוֹן. אונקלוס.
  3. ^ נ"א: שֶׁבַּגּוֹיִם
  4. ^ וְגִבָּרִין מְמֻנַּן עַל כּוּלְּהוֹן. אונקלוס.