ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא בתרא/פרק עשירי
פרק עשירי – גט פשוט עריכה
ירושלמי בבא בתרא, פרק י, הלכה א עריכה
מתני’: גט פשוט עידיו מתוכו. ומקושר, מאחוריו. פשוט שכתבו עידיו מאחוריו, ומקושר שכתבו עדיו מתוכו, שניהן פסולין. °רבי חנניה בן גמליאל רבי חנינא בן גמליאל אומר. מקושר שכתבו עדיו מתוכו, כשר, מפני שהוא יכול לעשותו פשוט. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, הכל כמנהג המדינה:
גמ’: ומניין רמז לגט המקושר? אמר רבי אימי רבי אמי° כתיב (ירמיהו ל"ב, י"א) ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי. ואת החתום זה המקושר. ואת הגלוי, זה הפשוט שבמקושר שרק את מקום התורף עושים מקושר אבל את התופס עושים חלק כגט פשוט. ואת המצוה ואת החוקים. חוקים ומצות שבין זה לזה. שזה בשני עדים וזה לפחות בשלשה. זה עדיו חותמים מתוכו, וזה מאחריו. ורבנן דקיסרין אמרין שני שטרות היו. ואקח את ספר המקנה, זה הפשוט. ואת החתום, זה המקושר. ואת הגלוי, זה הפשוט שבמקושר. ואת המצוה ואת החוקים, שבין זה לזה. שזה בשנים וזה בשלשה. וזה מתוכו וזה מאחוריו. אמר רבי אידי רבי אידי° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה°, הלכה למעשה של גט מקושר כך הוא. כותב שם המלוה ושם הלווה ושם העדים וזמן. ומקשרו וחוזר וכותב כן מלמטה. שהיו כותבים שורה ומקפלים על שורת רווח ותופרים וחותמים מאחור כנגד שורת הרווח ומקפלים לאחור. וחוזרים וכותבים שורה מלפנים ומקפלים על שורת רווח וחותמים מאחור כנגד שורת הרווח ומקפלים לאחור. חש לומר שמא זייף שהרי יכול להוסיף עוד שורות עם כל מני תנאים, והעדים שחותמים מאחור יחתמו בלי לראות מה כתוב בגט? אמר רב הונא רב הונא° לעולם אין העדים חותמין מלמטן עד שיקראו בו מלמעלן אני פלוני בן פלוני מקובל עלי כל הכתוב למעלן. וחש לומר שמא זייף והוסיף שורות וחזר וכתב בסוף מקובל עלי והחתים עוד עדים? סבר רב הונא רב הונא° מקובל עלי מקובל עלי שני פעמים פוסל בה. וחש לומר שמא יזייף וימחק את השורה שכתוב בה הכל מקובל עלי, ויכתב דברים אחרים, ובסוף יחזור ויכתוב הכל מקובל עלי ויחתים עדים? סבר רב הונא רב הונא° מחק בסוף הגט פסול אפילו אם חזר וקיים על ידי חתימת עדים דחישינן שמא זייף. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב ירמיה רב ירמיה°. צריכין העדים שלא להיות רחוקים מן הכתב מקום שתי שיטין. אמר רבי אידי רבי אידי° בשם רב ירמיה רב ירמיה° מקושר יכתבו עדיו לארכו. בפשוט יכתבו עידיו לרחבו. אהן מלגיו ואהן מלבר בזה מבפנים ובזה מבחוץ איכי עביד? אמר רבי מנא רבי מנא° חותמים לארכו על הפשוט שבמקושר. ומתחילין לחתום מכנגד שיטה אחרונה, וחותמין לאורך השטר כדי שלא יוכל להוסיף ולזייף בשטר. ואין השטר מתקיים אלא מכנגד החתימות ולמעלה. כיצד העדים חותמין בגט המקושר? אמר רב חונה רב הונא° בין קשר לקשר. אמר רבי אידי רבי אידי°, בפשוט בלבד שלא יהא בין עדים לשטר מקום שני שיטין. אמר שמעון בר ווא שמעון בר ווא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, חלק מקום שני שיטין לעניין אחר, שכתב דברים שאינם מענין הגט אפילו כל שהוא פסול, שאני אומר לא חתמו העדים אלא על דבר זה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° מתני' אמרה כן דתנן, עד אחד עברי ועד אחד יווני עד אחד עברי ועד אחד יווני פסול אף שהמרחק בין שני העדים העבריים רק שורה
[ע"א]
[ע"ב]
-----------------------------------דף לא עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לא עמוד א] עברי גבי יווני לא כענין אחר הוא? תני, כמה יהו העדים רחוקים מן הכתב? כדי שיהו מקרים עמו ויראה שזה המשך הכתב דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר, י_אמלא שיטה. °רבי דוסתא בן יהודה רבי דוסתא בן יהודה אומר, מלא חתימת ידי העדים. וכמה היא מלא חתימת יד העדים? אמר רב ירמיה רב ירמיה° בשם רב רב (אמורא)°, שני שורות ומשערין אותו י_בעד כדי לך ולך, זה על גבי זה שאם יהיו כתובין בב' שיטין זה בעליון וזה בתחתון צריך שלא יגע למאן דאמר של התחתון בך' העליון והיינו ב' שיטין ושלש' אוירין. באי זה כתב משערין אותו? אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי שובתי רבי שובתי°, י_גמלא חתימת ידי העדים. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר, ובלבד לקולא. שאם היה חותם ידי העדים דק, והכתב גס. הולכין אחר הגס. חותם ידי העדים גס, והכתב דק. הולכין אחר הגס. אמר רבי יצחק רבי יצחק° אין הוה כגון יוסי בר ינאי שאין בהם אותיות נמשכות למעלה ולמטה, אף על פי כן משערין כאילו היו שמותם מלך ובן מלך. אמר רבי אידי רבי אידי° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה°. צריך להחזיר מן השטר מקום שתי שיטין, ולכתוב מעין השטר. אמר רבי יצחק רבי יצחק°, לא רק בשטר מקושר צריך להחזיר שני שורות, אלא אפילו בגט פשוט. רב רב (אמורא)° אמר, אם היה מחק או תלי העדים כותבים מחק או תלות שבכתב הזה שבמקום זה ידוע לנו וחותמים וזהו קיומו. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יצחק בן חקולא רבי יצחק בן חקולא°. כל מה שאתה יכול לתלות במחק, תלה. מאי כל מה שאתה יכול לתלות במחק תלה? אמר רבי יסאקוצירה חתניה דרבי יוסה רבי יסאקוצירה חתניה דרבי יוסה° בשם רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. שאם היה כתוב שיש סימפון תנאי כתוב מלעיל בתחילת שטר הקידושין, וסימפון מחוק מלרע בסוף שטר הקידושין, אני אומר גמרו לעשותן קידושין גמורין, וחזרו בהם מהסימפון. ולמה לא הוסיפו שורה וכתבו שביטלו את הסימפון? בגין דלא מיצר ביניה גט. שלא יצטרכו לצופף ולכתוב כתב קטן כדי להוסיף שורה בין הגט לחתימות לכן מחקיה. דרבנן חששין דלא מיצר ביניה גט כדי שלא יתערבבו השורות לכן העדיפו למחוק. שטר נפק מרבי חונה רב הונא° על רבי שמי רבי שמי°. אוגרוי הסכום הכולל מחיק. קונטא מחיר כל פרט לא מחיק. אמר רבי חונה רב הונא° לרבי שמי רבי שמי° . פוק חמי עד ההן אהן קונטא משמש שיחשב את סכום כל הפרטים ואת זה ישלם. נפק ואמר, עם טרייא שלוש קונטא, שלפי החשבון הפרטים יצא שלוש יותר מאשר בסך הכל, שהיה ניכר קצת.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לא עמוד ב] מי נפק אמר רבי חונה רב הונא°. הדא במכירה הזו מיבעי מיתגרה תלת, אפסדת עשר. תנן, פשוט שכתבו עידיו מאחוריו, ומקושר שכתבו עדיו מתוכו, שניהן פסולין. שחישינן שמא לווה ממנו זוזים בגט מקושר ופרע לו, וכתב לו שובר על שטר מקושר. ואחר כך יהפוך את השטר לפשוט ויאמר שהלואה אחרת היא. °רבי חנניה בן גמליאל רבי חנינא בן גמליאל אומר. מקושר שכתבו עדיו מתוכו, כשר, מפני שהוא יכול לעשותו פשוט, ולא חישינן לרמאות. השיב °רבי רבי יהודה הנשיא על דברי °רבי חנניה בן גמליאל רבי חנינא בן גמליאל, גופה של גט מוכיח עליו אם פשוט הוא אם אינו פשוט. מהו גופו של גט? אמר רבי אבא רבי אבא° כיי דאמר רב הונא רב הונא° לעולם אין העדים חותמין בגט מקושר מלמטה עד שיקראו בו מלמעלן אני פלוני בן פלוני מקובל אני עלי כל מה שכתוב בו למעלן ואת זה כותבים רק בגט מקושר. והא תני טופס שטרות כן הוא? אמר רבי מנא רבי מנא° טופס שטרות מקושרות כן הוא. אמר רבי אבין רבי אבין° ואפילו תימר הוא פשוט הוא מקושר. מקושר הוא מעכב בפשוט אינו מעכב תנן, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה. מאי הכל כמנהג המדינה? °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר במוסיף על ההלכה כגון. גט פשוט בשנים ומנהג בשלשה והן עושין אותו בשלשה. מקושר מאחוריו מנהג מתוכו ומאחוריו, עושין אותו מתוכו ומאחוריו
ירושלמי בבא בתרא, פרק י, הלכה ב עריכה
מתני’: גט פשוט, עדיו שנים. ומקושר, עדיו שלשה. פשוט שכתב בו עד אחד, ומקושר שכתוב בו שני עדים, שניהן פסולין. י_דכתוב בו זוזין מאה עשרים וחמש סלעים, די אינון סילעין עשרין, אין לו אלא עשרים זוזין. מאה די אינון סילעין תלתין, אין לו אלא מנה. כסף זוזין די אינון, ונמחקו, י_האין פחות משנים. כסף סלעין די אינון, ונמחקו, אין פחות משנים. דרכונות די אינון. ונמחקו. אין פחות משנים:
גמ’: תני, זוזין דינון ונמחקו. הלה אומר חמשה היו, והלה אומר אינו אלא שנים. תמן אמרי, פליגי ביה °בן עזאי שמעון בן עזאי ו°רבי עקיבה רבי עקיבא. חד אמר, נותן שנים ונשבע על השאר. וחד אמר, כיון שאילו לא הודה לו כל עיקר, לא היה לו אלא שנים. אינו נשבע, ואין לו אלא מה שהודה.
ירושלמי בבא בתרא, פרק י, הלכה ג עריכה
מתני’: כתוב בו מלמעלה מנה, ומלמטה מאתים. מלמעלה מאתים, ומלמטה מנה. הכל הולך י_ואחר התחתון. ואם כן למה כותבין את העליון? י_זשאם תימחק אות אחת מן התחתון, ילמד מן העליון:
גמ’: תני, לעולם י_חהתחתון ילמד מן העליון אפילו במקושר, באות אחת ולא בשתי אותיות. בין חנן לחנני בין ענן לענני שההבדל באות אחת, מקיימין אותו. בשתי אותיות כגון שלמעלה כתב חנני ולמטה חן, אין מקיימין אותו. רבי יצחק רבי יצחק° שאל מלמעלן כתוב חנן ומלמטן נני שאות אחת שונה בכל מלה מהו ללמד התחתון מעליון חנן ועליון מתחתון נני?
[ע"א]
1 י_א מיי' פ כ"ז מהל' מלוה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ה סעיף ו', סמ"ג עשין צד:
2 י_ב מיי' פ כ"ז מהל' מלוה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ה סעיף ח', טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ה סעיף ט', סמ"ג עשין צד:
3 י_ג מיי' פ כ"ז מהל' מלוה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ה סעיף ח', טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ה סעיף ט', סמ"ג עשין צד:
[ע"ב]
4 י_ד מיי' פ כ"ז מהל' מלוה הלכה י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ב סעיף ה', סמ"ג עשין צד:
5 י_ה טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ב סעיף י"א:
6 י_ו מיי' פ כ"ז מהל' מלוה הלכה י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ב סעיף ה':
7 י_ז מיי' פ כ"ז מהל' מלוה הלכה י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ב סעיף ו':
8 י_ח מיי' פ כ"ז מהל' מלוה הלכה י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ב סעיף ו', סמ"ג עשין צד:
-----------------------------------דף לב עריכה
ירושלמי בבא בתרא, פרק י, הלכה ד עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לב עמוד א] מתני’: י_טכותבין גט לאיש, אף על פי שאין אשתו עמו. י_יושובר לאשה, אף על פי שאין בעלה עמה. י_יאובלבד שיהא מכירן. י_יבוהבעל נותן את השכר שהבעל נהנה מהשובר. י_יגכותבין שטר ללווה, אף על פי שאין המלוה עמו. ואין כותבין למלוה, עד שיהא הלווה עמו. י_ידוהלווה נותן שכר. י_טוכותבין שטר למוכר, אף על פי שאין לוקח עמו. ואין כותבין ללוקח, עד שיהא המוכר עמו. י_טזוהלוקח נותן את השכר. י_יזאין כותבין שטרי אירוסין ונישואין, אלא מדעת שניהן. י_יחוהחתן נותן את השכר. י_יטאין כותבין שטרי אריסות וקבלנות, אלא מדעת שניהן. י_כוהמקבל נותן את השכר. י_כאאין כותבין שטרי בירורין וכל מעשה בית דין, אלא מדעת שניהן. ושניהן נותנין את השכר. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, לשניהן כותבין שנים, לזה בעצמו ולזה בעצמו:
גמ’: תנן, כותבין גט לאיש, אף על פי שאין אשתו עמו. ושובר לאשה, אף על פי שאין בעלה עמה. ובלבד שיהא מכירן. אמר רבי אבא רבי אבא°, צריך שיהא מכיר לשניהן. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° . צריך שיהא י_כבמכיר לאיש בגיטו, י_כגולאשה בשוברה. מתני' פליגא על רבי אבא רבי אבא° דתנן, בראשונה היה משנה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה היה כותב שם אחר והגט פסול י_כדהתקין °רבן גמליאל הזקן רבן גמליאל הזקן שיכתוב איש פלוני וכל שם שיש לו. אשה פלונית וכל שם שיש לה, מפני תיקון העולם שלא ירמו. ואם צריך שיכיר האיש והאשה הרי אין כל חשש שיכתבו שם אחר. ואפילו כרבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° שאמר שדי שיכירו את האיש המגרש לית היא פליגא? והתנן, בראשונה היה משנה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה שלא ירמו, ואם צריך להכיר את האיש למה נחשוש שיחליף את שמו
ירושלמי בבא בתרא, פרק י, הלכה ה עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לב עמוד ב] מתני’: מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו, אם לא נתתי לך מיכן ועד יום פלוני, תן לו שטרו. הגיע זמן ולא נתן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר יתן. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, י_כהלא יתן דאסמכתא לא קניה. מי י_כושנמחק שטר חובו, מעמיד עליו עדים, ובא לפני בית דין והן עושין לו קיום. איש פלוני בן איש פלוני, נמחק שטרו ביום פלוני, ופלוני ופלוני עידיו:
גמ’: תני, עיצומים תנאים שהם כאסמכתא. רבי אבהו רבי אבהו° גבי. °רבי אחא רבי אחא (תנא) גבי. רבי אמי רבי אמי° גבי. רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לא גבי. אמר רבי מנא רבי מנא°, אף על גב דלית רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° גבי עיצומים. מודה בההוא דיהב בריה גו אומנתה ועצמון ביניהון שאם הוא יצליח ללמד את הבן עד זמן מסויים, ישלם לו אבי הבן סך מסוים, דהוא גבי. תנן, מי שנמחק שטר חובו, מעמיד עליו עדים, ובא לפני בית דין והן עושין לו קיום. איש פלוני בן איש פלוני, נמחק שטרו ביום פלוני, ופלוני ופלוני עידיו. אמר רבי עוקבא רבי עוקבא° תנה, בכתובות דבי לוי. האומר אבד שטרי, בית דין עושין לו קיום. תני, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. אפילו בשטרי בירורין בית דין עושין לו קיום
ירושלמי בבא בתרא, פרק י, הלכה ו עריכה
מתני’: מי שפרע מקצת חובו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, יחליף יכתוב שטר אחר. ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, יכתוב שובר. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים. אמר לו °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, וכן יפה לו. ואל ירע כוחו של זה:
גמ’: תנן, מי שנמחק שטר חובו, מעמיד עליו עדים, ובא לפני בית דין והן עושין לו קיום. אמר רב רב (אמורא)°, י_כזעושין לו קיום דווקא בבית דין. ואינו יכול לכתוב שלא בבית דין. תני רבי חייה רבי חייא רבה°, אין עושין לו קיום דווקא בבית דין שהעדים יכולים לכתוב שטר חדש בכל מקום. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. אילו שמע רב רב (אמורא)°, מתנייה דרבי חייא רבי חייא רבה°, לא הוה מימר הדא מילתא. תנן °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, יחליף יכתוב שטר אחר. כגון דאמרין כן, אני פלוני בן פלוני לוויתי ממך פלוני, ופלוני ערב רב רב (אמורא)° אמר צריך להזכיר זמן ראשון בשני. ושמואל שמואל (אמורא)° אמר, אין צריך להזכיר זמן ראשון בשני. תני רבי חייה רבי חייא רבה°, אין צריך להזכיר זמן ראשון בשני.
[ע"א]
9 י_ט מיי' פ ב' מהל' גירושין הלכה ג', מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ב סעיף ג', סמ"ג עשין נ, סמ"ג עשין צד:
10 י_י מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"י סעיף א', סמ"ג עשין צד:
11 י_יא מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה ב', מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה ג', מיי' פ ב' מהל' גירושין הלכה ג', מיי' פ ב' מהל' גירושין הלכה ד', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"י סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"כ סעיף ג', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"כ סעיף א', סמ"ג עשין צד:
12 י_יב מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה ב', מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה ג', מיי' פ ב' מהל' גירושין הלכה ג', מיי' פ ב' מהל' גירושין הלכה ד', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"י סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"כ סעיף ג', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"כ סעיף א', סמ"ג עשין צד:
13 י_יג מיי' פ כ"ג מהל' מלוה הלכה ה', מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ט סעיף י"ג, סמ"ג עשין צד:
14 י_יד מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ט סעיף י"ז:
15 י_טו מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רל"ח סעיף א':
16 י_טז מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' רל"ח סעיף ב':
17 י_יז מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ב סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' נ"א, סמ"ג עשין צד:
18 י_יח מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' נ"א, סמ"ג עשין צד:
19 י_יט מיי' פכ"ד מהל' מלוה הלכה א':
20 י_כ מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה ב':
21 י_כא מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' י"ג סעיף ב', סמ"ג עשין צד:
22 י_כב מיי' פ ב' מהל' גירושין הלכה ג', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"כ סעיף ג', סמ"ג עשין נ:
23 י_כג מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' ק"י סעיף א', סמ"ג עשין צד:
24 י_כד מיי' פ ג' מהל' גירושין הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' קכ"ט סעיף א', סמ"ג עשין נ:
[ע"ב]
25 י_כה מיי' פי"א מהל' מכירה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' נ"ה סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ז סעיף י"ב, ססמ"ג עשין פב:
26 י_כו מיי' פ כ"ג מהל' מלוה הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' מ"א סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' מ"א סעיף ב', סמ"ג עשין צד:
27 י_כז מיי' פ כ"ג מהל' מלוה הלכה ט"ו, טור ושו"ע חו"מ סי' נ"ד סעיף א', סמ"ג עשין צד:
-----------------------------------דף לג עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לג עמוד א] רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי. אם צריך להזכיר זמן ראשון בשני, על הדא אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא וכן יפה לו, ואל ירע כח זה? שאם יכתוב שטר חדש אינו משעבד אלא מזמנו של שני, אם כותב זמן ראשון בשני מה הפסיד?
ירושלמי בבא בתרא, פרק י, הלכה ז עריכה
מתני’: י_כחשני אחין, אחד עני ואחד עשיר. הניח להן אביהן מרחץ ובית הבד. עשאן לשכר, השכר לאמצע. עשאן לעצמו, הרי העשיר אומר לעני, קח לך עבדים וירחצו במרחץ. קח לך זיתים, ובוא ועשה בבית הבד. י_כטשנים שהיו בעיר, שם אחד יוסה בן שמעון, ושם אחד יוסה בן שמעון. אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה, ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב. י_לנמצא לאחד בין שטרותיו, שטרו של יוסה בן שמעון פרוע. שטרות שניהן פרועין. כיצד יעשו? ישלשו יכתבו שם הסבא. אם היו משולשין, יכתבו סימן. אם היו בסימנין שהיה כהן, יכתבו כהן. י_לאהאומר לבנו, שטר בין שטרותיו פרוע, ואין ידוע אי זהו. שטרות כולם פרועין. נמצא לאחד שם שני שטרות. הגדול פרוע והקטן אינו פרוע:
גמ’: איתמר בסוף ההלכה הקדמת מי שנמחק שטר חובו רב רב (אמורא)° אמר צריך להזכיר זמן ראשון בשני. ושמואל שמואל (אמורא)° אמר, אין צריך להזכיר זמן ראשון בשני אם צריך להזכיר זמן ראשון בשני, על הדא אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא וכן יפה לו, ואל ירע כח זה? שאם יכתוב שטר חדש אינו משעבד אלא מזמנו של שני, אם כותב זמן ראשון מה הפסיד? תני לא דומה אימת שטר גדול לאימת שטר קטן, ומסתמא ימהר לפרוע לו חובו כשיש בידו רק שובר ושטר החוב כתוב על הכל.
ירושלמי בבא בתרא, פרק י, הלכה ח עריכה
מתני’: י_לבהמלוה את חבירו על ידי ערב, לא יפרע מן הערב תחילה. אם י_לגאמר על מנת שאפרע ממי שארצה, יפרע מן הערב °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. אם יש נכסים ללווה, בין כך בין כך לא יפרע מן הערב:
גמ’: אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. י_לדבשיש נכסים ללוה. אבל אין נכסים ללוה, יפרע מן הערב ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה, יפרע מן הערב אפילו אם יש נכסים ללוה. תמן אמרין, בכל מקום הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. חוץ מערב וציידן וראיה אחרונה. אמרין, ובלבד במשנתינו. אבל לא בברייתא. אמר רבי אמי בר קרחה רבי אמי בר קרחה° בשם רב רב (אמורא)° ולמה אמרו בכל מקום הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל? שהלכות קצובות היה אומר מפי בית דינו
ירושלמי בבא בתרא, פרק י, הלכה ט עריכה
מתני’: כיוצא בו אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. אף י_לההערב לאשה בכתובתה, והיה בעלה מגרשה, ידיר הנייה מאשתו, שמא יעשו קינונייא על נכסיו של זה, ויחזיר את אשתו:
גמ’: חמוי דברתיה דרבי חגי רבי חגי (אמורא)°, הוה ערבא בפורנה בכתובה דברתיה דרבי חגיי רבי חגי (אמורא)° כלתו. והוה מבזבזה בנכסייא, ורצה בעלה לגרשה. אתא עובדא קומי °רבי אחא רבי אחא (תנא) אמר, צריך להדיר הנייה שמא היא ובעלה עשו קנוניה להוציא מחמיה כסף. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, אין צריך להדיר הנייה דלא חיישינן שהבעל והאשה יעשו קנוניה.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לג עמוד ב] אמרין חברייה קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ומה החשש שמא יחזיר ויסבינה? לית מרי חובה אתי וטרף את מה שתגבה בכתובתה? אמר דלמא יחזיר ויעבדינון לכתובה מטלטלין, או פרא פרנון נכסי צאן ברזל ולא משכח מרי חובא מה מתפס. ונפק עובדא כ°רבי אחא רבי אחא (תנא) שצריך להדיר דחיישינן לקנוניה
ירושלמי בבא בתרא, פרק י, הלכה י עריכה
מתני’: י_לוהמלוה את חבירו בשטר, גובה מנכסין משועבדין. י_לזעל ידי עדים, גובה מנכסין בני חורין. י_לחהוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו, גובה מנכסים בני חורין. י_לטוהערב שהוא יוצא אחר חיתום שטרות, גובה מנכסים בני חורין. מעשה בא לפני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל ואמר, גובה מנכסים בני חורין. אמר לו °בן ננס רבי שמעון בן ננס, אינו גובה לא מנכסים משועבדין ולא מנכסים בני חורין. אמר לו, למה? אמר לו, י_מהחונק את אחד בשוק, אמר לו הנח ואני נותן לך, פטור. שלא על אמונתו הלווהו. ואי זהו ערב שהוא חייב לו? אמר לו, הלווהו ואני נותן לך. חייב, שכן על אמונתו הלווהו. אמר °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. הרוצה שיתחכם, יעסוק בדיני ממונות. שאין מקצוע בתורה גדול מהן שהן כמעיין הנובע. וכל הרוצה לעסוק בדיני ממונות, ישמש את שמעון בן ננס:
גמ’: שטרות המוקדמים, רב הונא רב הונא° אמר, הקדמה פסולה ואינו יכול לגבות ממשועבדים מהזמן הכתוב בשטר, והשטר כשר שיכול לגבות מזמן ההלואה האמיתי. והתנינן (תוספתא חולין א כה) כשר בגט י_מאפסול בפרוסבל כשר בפרוסבל פסל בגט. ואם גם בשאר שטרות גובה מהזמן האמיתי, מה ההבדל בין שטרות לפרוזבול? הדא דרב הונה רב הונא° ששטר המוקדם כשר, בשיטת °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע ו°רבי שמעון בן יקים רבי שמעון בן יקים אמרה. ד°רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע אמר. אף י_מבעל פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לו בפני עדים, כשר וגובה מנכסים משועבדין שסומכים על עדי מסירה. י_מגשאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם. וכיון שעדי החתימה אינם אלא לתיקון העולם, לכן אומר רב הונא רב הונא° שבשטר מוקדם אין גוף השטר נפסל, אף על פי שנכתב זמן מוקדם והעדים חתמו על שקר. וכל זה בשטר חוב שיש שם עדי מסירה, אבל בפרוזבול שמוסר את השטר בבית דין ואין שם עדי מסירה, עדי החתימה הם עושים את השטר והם הנותנים בו תוקף, וכיון שחתמו על שקר, גוף השטר נפסל. והיכי ידעינן שמדובר בשטר מקדם? אם באותן שהכחישו עדותן, שבאו עדים אחרים והעידו שלא לוה בזמן זה. הכחיש עדותן כמי שאינה, ואיך אמרתה שהשטר כשר? אם באותו שלא הכחישו עדותן, אלא העדים החתומים בשטר אמרו שהוא מקדם למה לא יוכל לגבות מהזמן הכתוב בשטר, הא אמר ריש לקיש ריש לקיש° עשו העדים החתומין בשטר י_מדכמי שנחקרה עדותן בבית דין וכיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.
[ע"א]
28 י_כח מיי' פ א' מהל' שכנים הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' קע"א סעיף ו', סמ"ג עשין פב:
29 י_כט מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ט סעיף ז', סמ"ג עשין צד:
30 י_ל מיי' פ כ"ד מהל' מלוה הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ט סעיף ט':
31 י_לא מיי' פ ט"ז מהל' מלוה הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ה סעיף כ"ג, סמ"ג עשין צד:
32 י_לב מיי' פ כ"ה מהל' מלוה הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' קכ"ט סעיף ח', סמ"ג עשין צד:
33 י_לג מיי' פ כ"ה מהל' מלוה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' קכ"ט סעיף י"ד, סמ"ג עשין צד:
34 י_לד מיי' פ כ"ה מהל' מלוה הלכה ג', מיי' פ כ"ה מהל' מלוה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' קכ"ט סעיף י"ד, סמ"ג עשין צד:
35 י_לה מיי' פ י"ז מהל' אישות הלכה ט', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ב סעיף ז', סמ"ג עשין מח:
[ע"ב]
36 י_לו מיי' פ י"א מהל' מלוה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ט סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' קי"א סעיף א', סמ"ג עשין צד:
37 י_לז מיי' פ י"א מהל' מלוה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ט סעיף א', סמ"ג עשין צד:
38 י_לח מיי' פ י"א מהל' מלוה הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ט סעיף א', טור חושן משפט סי’ לט}}, סמ"ג עשין צד:
39 י_לט מיי' פ כ"ו מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' קכ"ט סעיף ד', סמ"ג עשין צד:
40 י_מ מיי' פ כ"ה מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' קכ"ט סעיף א', סמ"ג עשין צד:
41 י_מא מיי' פ ט' מהל' שמיטה ויובל הלכה כ"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ז סעיף ל"ב:
42 י_מב מיי' פ א' מהל' גירושין הלכה ט"ו, טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ל סעיף ו', טור ושו"ע אה"ע סי' קל"ג סעיף א', סמ"ג עשין נ:
43 י_מג מיי' פ א' מהל' גירושין הלכה ט"ו, מיי' פ ג' מהל' גירושין הלכה ח', סמ"ג עשין נ:
44 י_מד מיי' פ ג' מהל' עדות הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ו סעיף ל"ח, טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף ט', סמ"ג עשין קט:
-----------------------------------דף לד עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לד עמוד א] מאי כדון? באינון דאמרין על זה חתמנו על עצם ההלואה, ועל זה לא חתמנו על הזמן. תנן, שטרי חוב המוקדמין פסולין. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר פסולין ממש. ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר אינו מונה אלא משעת הכתב. תנן, מי שפרע מקצת חובו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, יחליף. ויכתוב שטר חדש על החוב שנשאר. כגון דאמרין כן אני פלוני בן פלוני לויתי מפלוני ופלוני ערב. רב רב (אמורא)° אמר צריך להזכיר זמנו של ראשון בשני ושמואל שמואל (אמורא)° אמר אין צריך להזכיר זמנו של ראשון בשני. רב רב (אמורא)° ושמואל שמואל (אמורא)°. רב רב (אמורא)° שסובר שצריך להעתיק הכל כולל הזמן כי לא יתכן שיכתבו שטר הלוואה כשהזמן לא נכון כרבי יוחנן רבי יוחנן° שסובר ששטר מקדם פסול. ושמואל שמואל (אמורא)° שסובר שאין צורך שהזמן בשטר יהיה זמן ההלואה כרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. שסובר ששטר מקדם כשר תנן, אמר °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. הרוצה שיתחכם, יעסוק בדיני ממונות. שאין מקצוע בתורה גדול מהן שהן כמעיין הנובע. וכל הרוצה לעסוק בדיני ממונות, ישמש את °שמעון בן ננס שמעון בן ננס. אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אף על פי שקילסו °רבי ישמעאל רבי ישמעאל את °בן ננס רבי שמעון בן ננס. על מדרשו קילסו, אבל הלכה אינה כ°בן ננס רבי שמעון בן ננס. אמר שמעון בר ווה שמעון בר ווה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אף בחנוק הלכה כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל והערב חייב. ולא כ°בן ננס רבי שמעון בן ננס שאמר החונק את אחד בשוק, אמר לו הנח ואני נותן לך, פטור. שלא על אמונתו הלווהו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ואת שמע מינה, בר נש דהוה צייד לחבריה בשוקא. אתא חד ואמר שבקיה ואנא יהב. מן אהן דבה להציל גביי. ומן אהן שלווה לא גביי:
[ע"א]
[ע"ב]
הדרן עלך פרק גט פשוט וסליקא לה מסכת בבא בתרא ברחמי שמייא
הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת בבא בתרא וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת בבא בתרא וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת בבא בתרא וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:
הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת בבא בתרא כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":
קדיש בנוסח אשכנז / ספרד עריכה
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּרַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:
קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח עריכה
יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)
דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)
לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)
תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)
ויש נוהגים במקום:
יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)