פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך חושן משפט סט א


מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין בין שכתב אני פלוני הבא על החתום מודה שאני חייב לפלוני מנה וחתם למטה בין שכתוב בכתב יד אחר והוא חתום למטה וה"ה אם לא חתם למטה אלא כתב אני פלוני בן פלוני חייב לך מנה אלא שבזה יש חילוק שכשחתם למטה אפי' כל העליון כתב יד אחר גובה אבל כשחתם שמו למעלה צריך שיהא הכל בכתיבת ידו דשמא חתם שמו בראש המגילה ומצאו אחר וכתב תחתיו אבל כשהכל הוא כתב ידו ליכא למיחש לזיופי אפי' לא כתב שמו אלא שכתב אני חייב לפלו' כו"כ כיון שהוא כתב ידו חייב לפיכך הפיתקות שהשותפים מוציאים זה על זה הואיל והוא כתב ידם אפילו אין בו חתימה כלל אלא קבלתי ביום פלוני כך וכך גובין בו מבני חורין ואינו נאמן לומר לא היו דברים מעולם:

הגה: אפי' כתב לו בכתב ידו חתימת ידי דלמטה תעיד עלי כמאה עדים אפי' הכי לא הוי רק כשאר כתיבת יד (פסקי מהרא"י סי' ר"א):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

גובה מנכסים בני חורין:    דכל שאין עדים חתומים עליו לית ליה קלא ולא ידעי לקוחות לאזדהורי הילכך אין המלוה טורף ממשעבדי אע"ג דקי"ל שעבודא הוי דאורייתא אפי' במלוה ע"פ וק"ל:

דשמא חתם שמו בראש המגיל':    משמע דאף דלא טען הוא כן אנן טענינן ליה הכי והטעם משום דפעמים מזקיקין אותו לכך כגון שחתם הוא ואחר על שטר ואין אותו אחר לפנינו שיעיד על חתימתו וגם אין כאן מי שמכיר חתימתו אלא זה העד ועוד אחר אזי מזקיקין לזה שיכתוב חתימתו אריש המגילה לפני עדים ומשליכו בב"ד וכמ"ש הטור והמחבר לעיל סימן מ"ו סעיף י"ג ע"ש ובע"ש כתב ז"ל דשמא חתם הוא שמו בכדי בריש המגילה כו' ול"נ כמ"ש וק"ל:

ואינו נאמן לומר להד"ם:    פי' כשהכתב ניכר שהוא כתב ידו אינו נאמן לומר לא לויתי מעולם אלא להשטות או שלא להשביע כוונתי בכתיבתי זאת דאין אדם נאמן בטענות הללו כ"א בהודעת ע"פ ולא ע"פ כתיבת ידו וכמ"ש הטור והמחבר סי' פ"א סי"ז ע"ש:

תעיד עלי כמאה עדים כו':    פי' ואינו גוב' בו ממשעבדי וגם נאמן לומר פרעתי כשאין בו נאמנות דכל שלא חתימי עליה עדים לית ליה קלא ואדם פורע ואינו חושש להניח שטר כזה ביד המלוה וכמ"ש בסעיף שאחר זה:

ש"ך - שפתי כהן

(א) גובה מנכסים בני חורין דכל שאין עדים חתומים עליו לית לי' קלא ולא ידעי לקוחות לאזד הורי הילכך אין המלוה טורף ממשעבדי אע"ג דקי"ל שעבודא הוי דאורייתא אפי' במלוה ע"פ וק"ל עכ"ל סמ"ע. ועמ"ש לעיל ריש סי' ל"ט ס"ק ב' דאפשר דשעבודא לאו דאורייתא ע"ש:


(ב) וחתם למטה. דוקא חתם למטה בשטה אחרת אבל כשכתוב בראש שטה אני לויתי מפלוני מנה והוא חתום בסוף שטה אינו כלום כן הוא בהגהת אשר"י מא"ז פרק גט פשוט בשם ריב"ם אבל מדברי התו' פ' ג"פ ד' קס"ג ע"ב ד"ה שטה אחת נמי פסול כו' והרא"ש שם גבי מה שהקשו בעד שחתם עצמו באמצע שיטה ניחוש שמא יעשה זיוף על העד עצמו ותנן הוציא עליו כתב ידו גובה מבנ"ח ותירצו דמ"מ לא נפסל שטרא בהכי כיון שא"י לעשות חוב על אחר וכ"כ המרדכי שם בשם ר"י וכך כ' הנ"י שם בשם ר"ת ובשם הריטב"א עם הסכמת רבותיו וכ"כ ר"י במישרים נתיב ד' ח"ג א"כ מוכח מכל הפוסקים הנ"ל דלא כהגהת אשר"י בשם ריב"ם ודוק:


(ג) דשמא חתם שמו בראש המגלה משמע אף דלא טען הוא כן (אלא שטוען שאינו חייב לו כלום) אנן טענינן ליה הכי והטעם משום דפעמים מזקיקים אותו לכך כגון שחתם הוא ואחר על שטר ואין אותו אחר לפנינו שיעיד על חתימתו וגם אין כאן מי שמכיר חתימתו אלא זה העד ועד אחר אזי מזקיקי' לזה שיכתוב חתימתו אריש המגלה לפני עדים ומשליכו בב"ד וכמ"ש הטור והמחבר לעיל סי' מ"ו סי"ג ע"ש:

ובע"ש כ' וז"ל דשמא חתם הוא שמו בכדי בראש המגלה כו' ול"נ כמ"ש וק"ל עכ"ל סמ"ע ועל מ"ש והטעם משום דפעמים כו' כ' הגאון אמ"ו ז"ל בגליון סמ"ע שלו וז"ל או שמא חתם עצמו על שום דבר והניח למטה חלק ובא א' וחתך מקום החתימה עם החלק וכ' עליו מה דבעי עכ"ל ודברי פי חכם חן. ומ"ש ובע"ש כ' כו' לפע"ד דברי הע"ש לכאורה נראין שזהו חששא רחוקה שח"י בא מפני שב"ד הזקיקו פעם א' לכך ויותר נראה לו' כיון דלא הוי בדין כת"י לא חשש עצמו לחתום כך או חתם עצמו על ענין אחר בכדי שלא לשם חוב וכעין מ"ש הגאון אמ"ו ז"ל או כוונתו גם כן כמ"ש הסמ"ע ומ"ש בכדי ר"ל לאפוקי לשם חוב וכדמסיים בע"ש בהדיא ע"ש:


(ד) אפי' לא כתב שמו אלא שכתב אני חייב לפלוני כו'. ומיהו כשטוען שלח כתבו אלא לטופס בעלמא כ' הריטב"א בשם רבו בשם רבותיו ובשם בעל העיטור דנאמן אך דשותפים שאני כיון שנהגו בכך ע"ש ומביאו ב"י ודלא כהרמב"ן והב"ח כ' דאף הרמב"ן מודה בזה דנאמן במגו דפרעתי דהא אפי' בחתימת ידו נאמן אף להרמב"ן בסעיף ב' לו' חמנה וכה"ג במגו דפרעתי ולא קאמר הרמב"ן אלא כשטוען כת"י זה שנתתי אין בו כח לחייבני שאינו אלא בחרס וכמשחק ודלא כהריטב"א כו' עב"ד ולכאור' דעת הרשב"א בתשובה דלקמן סעיף קטן ט"ז אינו כן ואפשר לו' דיש חילוק בין טוען לטופס כתבתי ובין טוען להתעסק כתבתי אך בד"מ כ' על דברי הריטב"א והרשב"א כ' בתשו' כדברי הרמב"ן וגם דברי הב"ח אינן מבוררין דפשט דברי הרמב"ן משמע דכ' יד הוי כחתם יד בכל דיניו לגמרי וכן נראה מדברי הטור והמחבר וכן משמע במהרי"ק סוף שורש קי"ח ובשאר אחרונים ומה שהביא הב"ח מאמנה דלק' סעיף ב' אינה ראיה דהא התם היכא דאיכא נאמנות אינו נאמן וא"כ ה"ה בכ"י שיש בו נאמנות אם הכל כ"י אפי' אין בו הזכרת שמו כלל א"י לטעון לטופס בעלמא מסרתיו לך ומ"מ נלפע"ד דאף הרמב"ן לא קאמר אלא מדינא ונ"מ שיכול לחייב את עצמו בבת"י אפי' בלא הזכרת שמו אבל אם אין מחייבים עצמן בכך כמו האידנא שמעולם אין אדם מוציא על חברו כתב בלא הזכרת שמו רק בשותפי' וכה"ג א"כ פשיטא דיכול לטעון לטופס כתבתי לך אפי' יש בו נאמנות. וגם בלאו הכי הא דאה הריטב"א ראיית הרמב"ן מההיא דגיטין וגם יש עוד לדחות דההיא דגיטין מיירי בהזכרת שמו וכמ"ש הר"ן פ' המגרש וכן נראה דעת הר"ן שם דכת"י בלא הזכרת שמו לא מהני שכ' וז"ל ויש לדחות ולומר דגיטין שאני דכיון שהוא צריך לכתוב שמו הא איכא חתם ידו ומהני אפי' למה שכ' משמו ואילך כיון שהכל כתיבה אחת אבל כתיבתו בלא חתימתו כלל אפשר דלא מהני עכ"ל וגם בבעה"ת כ' דאיכא מ"ד כ' ידו היינו דוקא חתם ידו וגם ירוחם נ"ו ח"ג כ' בסתם בשם הריב"ם כתב ידו היינו ח"י כי הכתיבה לא מעלה ולא מוריד בין שלו בין אחרים עכ"ל ולא הביא שום חולק ע"ש וע"כ נלפע"ד לדינא כמ"ש ודוק. ועיין בתשו' מבי"ט ח"ב סי' רצ"ב דף קמ"ז ע"ב:


(ה) אפי' כ' לו כו' כמאה עדים כו'. הג"ה זו שייכה לסעיף ב' אחר אין לו אלא דין מלוה על פה כו' וז"ל ועיין לקמן סעיף קטן י"ז. וע"ל סי' פ"א סעיף י"ז ס"ק מ"ד מדין שלא להשביע בכתב יד:



באר היטב

(א) חורין:    דכל שאין עדים חתומים עליו לית ליה קלא דלא ידעי לקוחות להזהר הלכך אין המלו' טורף ממשעבדי אע"ג דקי"ל שעבודא דאורייתא אפילו במלו' ע"פ עכ"ל הסמ"ע וז"ל הש"ך עמ"ש בריש סימן ל"ט דאפשר דשעבודא לאו דאורייתא ע' שם עכ"ל.


(ב) למט':    אבל כשכתוב בראש שטה אני לויתי מפלוני מנה והוא חתום בסוף שטה אינו כלום כן הוא בהגהת אשר"י בשם ריב"ם אבל מדברי התו' ושאר הרב' פוסקים מוכח דלא ס"ל כן. ש"ך.


(ג) חתם:    או שמא חתם עצמו על שום דבר והניח למט' חלק ובא אחד וחתך מקום החתימ' עם החלק וכתב עליו מה דבעי כ"כ הש"ך בשם אביו הגאון ז"ל וע"ש.


(ד) חייב:    ומיהו כשטוען שלא כתבו אלא לטופס בעלמא כתב הריטב"א בשם רבותיו דנאמן אך דשותפים שאני כיון שנהגו בכך ע"ש ומביאו ב"י. ש"ך.


(ה) מעולם:    פי' אלא להשטות או שלא להשביע כוונתי בכתיבתי זאת דאין אדם נאמן בטענות הללו כ"א בהודא' בע"פ ולא ע"פ כת"י וכמ"ש הטור והמחבר בסי' פ"א סי"ז ע"ש עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כתב הטעם דכל שאינו נותן אמתלא למה כתב כן חייב לשלם וע"ש).


(ו) אפילו:    הג"ה זו שייכא לס"ב אחר דין מלו' ע"פ כו' וע' בתשו' מבי"ט ח"ב סי' רצ"ב. ש"ך.



קצות החושן

(א) מנכסים ב"ח. כתב בתשובת מוהר"מ לובלין סימן ל"ה ז"ל אותו כת"י שטר גמור הוא לכל הדברים ויש לו דין קדימה אפילו בקרקעות וא"צ ראיה ועדות כ"כ שנמסר בזמנו רק זמנו של שטר מוכיח עליו וחזק' שנמסר בזמנו רק גילוי מלתא בעלמא שאין הדבר מרומה ח"ו עיין שם שהאריך אבל מתשובת הרשב"א שהובא בבית יוסף סימן מ"ז משמע דגבי כת"י אין הזמן ראי' משום דחיישינן לקנוניא. גם בתשובת מוהר"מ אלשיך סימן ס"ב כתב בפשיטות דלא שייך קדימה בכת"י דחיישינן לקנוניא:

אמנם נראה דאם תפס לא מפקינן ומצי אמר הכתב בזמנו נכתב וראי' מדברי התוספות רפ"ק דגיטין גבי שלשה גיטין פסולין וא' מהם כתוב בכת"י ואין עליו עדים דפסול משום דהוי כגט שאין בו זמן וז"ל תוספות שם וא"ת בשלמא למאן דאמר משום בת אתותו הכא בכת"י נמי איכא למיחש שמא יחפה אלא למאן דאמר משום פירי קשה לר"י מה חשש יש בכח"י ואם יש לחוש שיקדים זמן לטובת האשה אע"פ שבא לגרשה ולעשות עמה קנוניא שתגבה מן הלקוחות שמכר להם פירות מאותו זמן הכתוב בגט כו' אם כן לא נסמוך לטרוף מן הלקוחות מזמן הכתוב בו וי"ל דודאי אינו נאמן ולכך פסלוהו וכו' ועוד י"ל דחיישינן דאחר הכתיבה מיד תתפוס הפירות ותאמר שכבר נתגרשה מזמן הכתוב בו עד כאן לשונו ומשמע דתפיסה מהני בכת"י אף על גב דבהודאה ע"פ לא מהני כלל לחוב לאחרים אבל בכת"י מהני תפיסה אפילו בעדים שנכתב בזמנו ☜ועיין בתשובת מוהר"ם אלשוך סימן ס"ב בראובן שמכר ביתו לשמעון ודר בו שמעון שנה או יותר ואח"כ יצא שמעון מן הבית וחזר ראובן לביתו. והוצרך שמעון ללות מעות מלוי ומשכן לו שטר המכר וכו' ויהי היום ותבע לוי לראובן שכר הבית או תן לי הבית כי שטר מכר שמכרת לשמעון ממושכן הוא בידי על חוב שיש לי עליו והשיב ואמר הנה בידי כת"י של שמעון איך חזר ומכר לי הבית וכו' ולוי טען הנה שטר המכר שמכרת לו בידי ואין כח בכת"י הזה לשבר כח השטר ההוא ואפילו שמעון מודה לך שכתב ומסר לך קודם החוב שמא קנוניא אתה עוש' להפסיד ממני וכתב שם דלא זכה ראובן בבית אף שכת"י של שמעון מוקדמת לחוב לוי דחיישינן לקנוניא והביא ראי' מתשובת הרשב"א שהובא בבית יוסף סימן מ"ז ע"ש. ולפי מ"ש דמהני בי' תפיס' אם כן אין מוציאין מיד ראובן דהוא ודאי לוקח ושעבודו דלוי הוי ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וכההיא דתנן בפ' מי שמת דף קנ"ז בנפל הבית עליו ועל אביו דאמרי ב"ה דהנכסים בחזקתן ואין ספק שעבוד מוציא מידי ודאי יורש וה"נ אין ספק מוציא מידי ודאי והנכסים בחזקת ראובן דהוי לוקח ועמ"ש בסימן מ"ח. שוב ראיתי בחידושי מוהר"ם לובלין שם בהא דכתבו תוספות שמא תתפוס הפירות ז"ל ורוב התלמידים מפרשים כו' דאחר התפיסה אין כח בידינו להוציא מידה כי היא תאמר שכבר נתגרשה לזמן הכתוב בו והמוציא מחבירו עליו הראיה ופי' זה נראה בעיני דחוק כו' ויש לפרש כוונתם בע"א דחיישינן שקודם שיתן לה הבעל הגט לשום גירושין אלא מיד אחר שכתבו תקח היא הגט ותטרוף בו הפירות מהלקוחות ותאמר שכבר נתגרשה מזמן הכתוב בו אף על פי שלא תטרוף בפירות אלא מהיום ולא מזמן הקדום היא תטרוף שלא כדין אבל גט החתום בעדים מיד אחר החתימה אין לבעל פירות למאן דאמר משום פירא כדלקמן בפ"ב ולכך ליכא למיחש וכשתטרוף כדין תטרוף עכ"ל:

אמנם לתלמיד כמוני נראה כדעת רוב התלמידים דמ"ש אבל גט החתום בעדים מיד אחר החתימה אין לבעל פירות ליתי' דע"כ לא אמרינן אין לבעל פירות משעת חתימה אלא אם נתגרשה לבסוף אבל אם לא נתגרשה אין לה פירות וכמו שכתב הרמב"ן בפ"ב דגיטין בחידושיו עיין שם ובר"ן שם וז"ב ועוד דכיון דכתב בכח"י הוי כמו חתם ידו וכמבואר בסימן זה ובגט כיון שכתוב שם הבעל ודאי הוי כמו חתימת ידו ואם כן הוי לי' שעת חתימה ולא אמרינן יש לבעל פירו' אחר כתיבה אלא בכתוב כת"י אחר גם לפי האמת כת"י פסול אבל אי נימא כתוב בכת"י כשר אם כן ה"ל חתימה ולכן נראה לענ"ד העיקר כדע' רוב התלמידי':





▲ חזור לראש