פתיחת התפריט הראשי

טור אבן העזר קכט

טורעריכה

כותבין שם האיש והאשה בגט. ואם יש לאחד מהם שני שמות, כותבין שם העיקר שלו "וכל שום וחניכה דאית ליה", אבל אין כותבין שם הטפל וכל שום וחניכה דאית ליה.

במה דברים אמורים לכתחילה, אבל בדיעבד אפילו לא נכתב אלא אחד מהם כשר. והרמב"ם פסל, שכתב: כתב השם שאינם ידועים בו ביותר וכתב וכל שום וחניכה שיש לו הרי זה פסול. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.

ואם חניכתו ידוע[1] וניכרת בכל מקום והכל קורין אותו בה אלא כשחותם בשטר או קורא בספר קורין אותו בשם המובהק, אז סגי בחניכה לחוד אפילו לכתחילה.

וגם בחניכת שם המשפחה סגי. ודוקא עד שלשה דורות, אבל מכאן ואילך לא.

והא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל וכל שום וחניכה דאית ליה, דוקא למגרש במקום הכתיבה, אבל אם עומד במקום אחד ומגרש במקום אחר והוחזק בשני המקומות באלו שני השמות, שידוע הוא שיש לו שני שמות אבל בני מקום זה אין מכירין בשם שיש לו במקום אחר, צריך לכתוב שניהם, וכותב שם מקום הנתינה וכל שום וחניכה דאית ליה, ואם לא כתב כן, פסול ואם ניסת בו הולד ממזר וכל י"ג דרכים האלו בה. אבל אם לא הוחזק בשני השמות, שאין יודעים במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה וגם במקום הנתינה אין יודעים שיש לו שם אחר במקום הכתיבה, אין צריך לכתוב אלא השם של מקום הכתיבה ולא כל שום וחניכה דאית ליה. ואפילו אם יודע לנו אחר כך שיש לו שם אחר במקום אחר הגט כשר, שאין לנו אלא בשם שהחזיק לעצמו.

וכתב הרמ"ה שאין חילוק בין אם מגרש במקומו לשולח הגט במקום אחר, לעולם צריך לכתוב שני השמות, אלא כשמגרש במקומו כותב שם העיקר בפרט והטפל כולל וכותב "אני פלוני וכל שום וחניכה דאית לי", ואם כתב שם טפל בפרט וכולל שם העיקר הויא ספק מגורשת. ואם גירש בשם שלא הוחזק בו כלל, אף על גב דכתב "וכל שום וחניכה דאית לי" לא הוי גט כלל. וכששולח הגט למקום אחר צריך לפרט שני השמות בפרט, שם מקום הכתיבה ושם מקום הנתינה. ומומר אין לו לגרש אלא בשם ישראל, ואם גירש בשם עכו"ם אף על פי דכתב "וכל שם שיש לו" פסול. וגר ששינה וכתב שמו של גיותו כשר. והני ספרי דפלגי יקרא[2] לבעלי זרועות וכתב פלוני החכם או רב או נשיא, אף על גב דלא קרו ליה אינשי הכי ואיהו נמי לאו בר הכי, אין זה שינה שמו והגט כשר כיון דקרי ליה בשמיה בפירוש, אף על גב דפליג יקרא דלא חזי ליה לאו שינוי השם הוא.

וכן כתב רבינו חננאל במומר המגרש שאין צריך לכתוב אלא שם של יהדות.

כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה: שאם לא הזכיר שם אבי האשה אלא כינויו, או אפילו לא הזכירו כלל, שהוא כשר.

וכתב עוד: על אחד ששמו יוסף בן שמעון והמיר אביו, והבן היה לו לגרש ולא רצה להזכיר שם אביו וכתב יוסף בן שמואל, שהגט פסול, שהרואה אומר אחר מגרשה כי שם בעלה יוסף בן שמעון וזה היה יוסף בן שמואל.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כותבין שם האיש והאשה בגט זה פשוט בגיטין בכמה דוכתי דשמו ושמה הוי מתורף הגט:

ואם יש לאחד מהם שני שמות וכו' בהשולח (דף לד:) ההוא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה. ופירש"י ופורתא שרה. מיעוט בני עירה היו קוראים את שמה שרה: מרים. צריך לכתוב בגט שהיא עיקר והדר וכל שום דאית לה:

בד"א לכתחלה אבל בדיעבד אפילו לא נכתב אלא אחד מהם כשר כך כתבו התוס' והרא"ש בפרק הנזכר גבי מומר שגירש דההיא דרובא קרו לה מרים וכו' דמשמע דאפילו בחד מקום צריך שני שמות היינו לכתחלה וכן מפרש בירושלמי וה"ה כתב בפ"ג שזה דעת הרמב"ן ועיקר וגם הרשב"א כתב בפרק השולח דהכי משמע בירושלמי ובתוס' ושכך הסכימה דעת ר"ת אבל הוא ז"ל חלוק בדבר וכתב שנ"ל דהוחזק בב' שמות במקום אחד מגרש לכתחלה באחד מהם ואינו חושש משום דקי"ל חניכה דתנן (שם פז:) כך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין אלמא אפילו לכתחלה מגרש באחד דלא עדיפא חניכה מאחד מעיקרי שמותיו ועוד מדאמר רב אשי גבי תקנתו של ר"ג והוא דאיתחזק בתרי שמי ש"מ דאפי' לכתחלה א"צ אלא בשהוחזק בשני שמות בשני מקומות כגון מקום הכתיבה ומקום נתינה ומשום לעז אבל איתחזק בשני שמות במקום אחד דליכא לעז כותב אי זה שירצה והיינו דרב אשי והיינו חניכה והעלה בסוף דבריו שכך נ"ל עיקר ואע"פ שבירושלמי לא משמע הכי אנו אין לנו אלא כגמרתינו והתוס' תירצו ההוא דחניכתו וחניכתה דנקיי הדעת שבירושלים היו שמותיהם ידועים וליכא לעז א"נ כשהשמות דומין זה לזה שהכינוי דומה לשם לכתחלה כשר אף בכינוי וגם מה שדייק הרשב"א מדאמר רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמי מתורץ לפי שיטתם כמבואר בדבריהם. וז"ל הרשב"א בתשובה (סי' ר"ח) על גט שכתוב בו שם האיש והאשה ולא כתבו בו וכל שום וחניכה וחניכתו וחניכתה אינו מעכב אם אין להם שם וחניכה ידועים ואדרבה ר"ת כתב שאם אין להם שם וחניכה ידועים וכתב וכל שום וחניכה דאית ליה פוסל בגט שהרי נראה שאין זה שמגרש אלא אחר שהרי אין לזה שם וחניכה וכשהתקין ר"ג לכתוב איש פלוני וכל שום דאית ליה לא אתקין אלא בדאתחזק בתרי שמי וכדאמר רב אשי בפרק השולח ואע"פ שבטופסי הראשונים כתוב כן בכל הגיטין מ"מ כל שלא כתב אינו מעכב בדיעבד ואם יש להם ב' וג' שמות יראה מן התוספתא ומגמרא דבני מערבא שצריך לכתוב את כולן גם מגמרין נראה כן קצת מ"מ יראה דבדיעבד אינו מעכב כל שכתב שם שיש לו במקום הנתינה ושבמקום הכתיבה ואם הם במקום אחד די לו באחד מהם עכ"ל :

והרמב"ם פסל שכתב בפ"ג כתב השם שאינם ידועים בו ביותר וכו' מדברי רבינו שכתב בפשיטות דהרמב"ם והרא"ש פליגי משמע דס"ל דאפי' בכותב שם טפל כשכותב וכל שום עדיף טפי מכשאינו כותבו דכשאינו כותבו גם להרא"ש פסול כדמשמע ממ"ש והא דכשר בדיעבד בשכתב שם הטפל וכל שום וחניכה וכשכותבו מכשר הרא"ש והרמב"ם פוסל אפילו בכה"ג שמ"ש וכתב וכל שום וחניכה לרבותא נקטיה לומר דאפילו כתב וכל שום פסול וכ"ש אם לא כתבו ולפ"ז טעם מחלוקתם במאי דאמרינן ולא שרה וכל שום שיש לה דלהרמב"ם היינו לומר שאם כתב כן פסול ולהרא"ש לא אתא למימר אלא שלכתחלה אין לכתוב שרה וכל שום שיש לה מיהו אם כתב כן בדיעבד כשר ואע"פ שהרמב"ם הכשיר בפרק הנזכר בחניכתו וחניכתה ומשמע דאפילו לא כתב וכל שום כשר וכן פי' ה"ה צ"ל לפי זה דטפי עדיף חניכה משם טפל דבחניכה המפורסמת טובא דוקא הוא דמכשר. ומשמע עוד מדברי רבינו דאפילו כותב שם העיקר כל שלא כתב וכל שום פסול שהרי כתב אבל בדיעבד אפילו לא נכתב אלא אחד מהם כשר ומתוך מ"ש אחר כך והא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל וכל שום וכולי משמע דמה שהכשיר אפילו לא נכתב אלא אחד היינו בכותב וכל שום דוקא ומדלא חילק בין שם עיקר לטפל לענין זה משמע דשוים הם וכשלא כתב וכל שום פסול ל"ש כתב שם טפל ל"ש כתב שם עיקר. וזה תימה בעיני דבחניכה הניכר כותבים לכתחלה בלא וכל שום וכמ"ש רבינו עצמו בסמוך ובשם עיקר יפסל כשלא כתב וכל שום. ול"נ דבכותב שם עיקר בלא וכל שום לכ"ע כשר ואפילו בכותב שם הטפל בלא וכל שום מכשר הרמב"ם בדיעבד דלא גרע מחניכתו ותניכתה דמכשר הרמב"ם בדיעבד דוקא כדמשמע מלשונו בפ"ג ולא פסל בכתב שם טפל אלא כשכתב עמו וכל שום משום דטפי עדיף לכתוב שם הטפל לבדו ממה שיכתוב שניהם ויכתוב שם הטפל בעיקר והעיקר בטפל וכמ"ש הרשב"א ומילי דסברא נינהו ובכך מתיישבים דברי הרמב"ם שכתב בפ' הנזכר מי שהיו לו שני שמות וכו' כותב שמו ושמה שהם רגילים בו ויודעין בו ביותר וכותב איש פלוני וכל שם שיש לו וכו' ואם כתב חניכתו וחניכתה כשר כתב השם שאינם ידועים בו ביותר וכתב וכל שם שיש בו ה"ז פסול כי תחלה כתב דלכתחילה בעינן שיכתוב שם העיקר ויכלול שם טפל בוכל שום ואח"כ רצה ללמד שאם כתב שם טפל לבדו בלא וכל שום כשר ולפיכך כתב דין כתב חניכתו דחניכה גרועה משם טפל ואפ"ה כשר בדיעבד כיון שלא כתב וכל שום אבל אם כתב וכל שום אפי' כתבו עם שם מאחר שהוא שם טפל פסול ואצ"ל אם כתב וכל שום עם חניכתו שהוא טפל ביותר דפסול דאם לא נפרש דבריו כן דין חניכתו וחניכתה הוי הפסק בדין מי שיש לו שני שמות בין כותב שם העיקר לכותב שם הטפל ועוד יש להוכיח דמ"ש דבכותב שם טפל כשכתב וכל שום פסול טעמא דפסול הוי משום שכתב וכל שום הא לאו הכי כשר דאל"כ הל"ל אע"פ שכתב וכל שום שיש לו ה"ז פסול כמ"ש בסמוך גבי שינה שמו ושמה אלא ודאי כדפרישית עיקר : והרא"ש דבריו סתומים ואפשר לפרש דס"ל כדפרישית בהרמב"ם דכי אמרי' ולא שרה וכל שום שיש לה כלומר ואם כ' כן פסול היינו דוקא כשכ' וכל שום ומטעמא דפרי' אבל אם כתבו בלשון וכל שום כשר וא"כ כשהכשיר בדיעבד בכותב שם טפל היינו דוקא כשאינו כותב וכל שום אבל בכותב וכל שום פסול הוא ואם נפשך לומר דבין כותב וכל שום בין שאינו כותב וכל שום מכשיר הרא"ש אפי' בשם טפל איפשר הוא אבל לומר דבכתב וכל שום מכשיר אפי' בשם טפל וכשלא כתב וכל שום פסול אפי' כותב שם העיקר וחניכתו כותבין לכתחילה בלא וכל שום וכדמשמע מדברי רבינו זה דבר שאינו מתיישב אצלי כלל: וטעם מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בחניכתו וחניכתה דלהרא"ש כותבין חניכתו לכתחילה וכמ"ש רבינו ולהרמב"ם לא מתכשר אלא בדיעבד וכדמשמע לישנא דואם כתב חניכתו וחניכתה כשר שכתב בפ"ג הוא תלוי לדעתי בחלוקת גירסת המשנה בפרק המגרש דהרא"ש גריס כגירסת ר"ח ור"ת שכתבו שם התוספות (פח.) איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד כשר כתב חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין פי' שלא היו כותבין אלא חניכתו וחניכתה לבד הרי דלכתחילה לא היה כותבין אלא חניכתו וחניכתה לבד והרמב"ם גריס כגירסת רש"י דכתב חניכתו וחניכתה שנוי אחר וכך היו נקיי הדעת וכו' דלא קאי כך היו נקיי הדעת כותבין אלא לכותב איש פלוני ולא כתב עד כשר וקאמר דנקיי הדעת שלשונם קצרה לא היו חותמים עד אלא פלוני בן פלוני ומאחר שמה ששנינו שכך היו נקיי הדעת לא קאי לכתב חניכתו וחניכתה מהי תיתי לן להתיר לכתוב כן לכתחילה דכתב חניכתו וחניכתה כשר בדיעבד משמע: כתוב בתשובת הריב"ש סימן מ"ג אהא דמרים וכל שום שיש לה וכו' פירוש שאינו כותב השם העיקרי בפירוש אלא כותב השם הטפל בפירוש והעיקרי כולל סתם בלשון וכל שום דאית ליה ומש"ה פסול אבל אם הב' שמות כתובים בגט בפירוש אין הפרש בין שכותב זה ראשון או זה דאפי' שרה דמתקריא מרים כשר אפי' לכתחילה ולא פסל אלא כשכולל מרים שהוא השם העיקר בלשון וכל שום והה"נ אם כתוב בגט שם עכו"ם של הבעל עיקרי ושם של יהודי בל' דמתקרי דכשר אלא דלר"ת בדיעבד ולהרמ"ה והרמב"ן אפי' לכתחילה. ומ"ש ר"ת חלילה מלהזכיר שם עכו"ם בתורת משה היינו לפי שנשאל במומר שגירש את אשתו בשם יהדות ולא נזכר בגט שם של עכו"ם והיו נוהגים על פיו לכתוב גם שם הטפל בפירוש בלשון דמתקרי לז"א דהיינו בשאר שמות אבל שם של עכו"ם א"צ להזכירו דלא גרע שם יהדות מחניכתו ולא אמרו בהיו לו ב' שמות בעיר א' שיהא צריך לכתוב שניהם אלא כשיש לו שם א' ביהודה ושם אחד בגליל ואין מכירים ביהודה בשם דגליל ולא בגליל שם דיהודה ויאמרו שלא גירש אבל כל שהוחזק בב' שמות בעיר הזה די בא' אפי' בחניכה אמנם לכתחילה צריך שניהם בפירוש והיינו ההיא דרובא מרים ופורתא שרה לפי פירושו ולכתחילה איתמר ומי שמפרש ההיא דתנן בהמגרש כך היו נקיי דעת שבירושלים עושים דקאי אחניכה דעלמא דאפילו לכתחילה די בחניכה וא"צ לכתוב עיקר השם י"ל דמיירי בחניכה שמכירים אותו בכל מקום הכל קורין אותו בשם זה אלא כשחותם בשטר או כשקורא בתורה קורין אותו בשם המובהק מש"ה סגי בשם החניכה לחוד ומש"ה מומר א"צ לכתוב אלא שם יהדות בגט שהוא עיקר וכל ישראל קורין אותו בשם הזה ואף אם לא כתב וכל שום וחניכה אלא שנהגו לכתבו בכל הגיטין אמנם כל שכתב שם עכו"ם ברישא ושם יהדות בל' דמתקרי לא גרע עוד היה איפשר לומר דכיון שהשר מקפדת שלא להזכיר המומר בשם יהדות והעדים יראים לנפשם מלכתוב בשטר שם יהדות בעיקר א"כ איפשר לומר דשם עכו"ם עיקר ודי לכלול שם יהדות בלשון וכל שום וכבר מצינו שחשו חכמים למה שהשר מקפדת ותקנו משום שלום מלכות לכתוב זמן בגט למלכות המולך בעיר שנכתב בו הגט כדאיתא בהזורק (פ.) ואצ"ל בזה שמקפידים שהוא כנגד אמונתם ולזה איפשר לומר שיש לכתוב שם עכו"ם עיקר אפי' לכתחילה מפני אימת שר ולכלול שם יהדות בלשון וכל שום אלא אם נכתב במקום שאין סכנה בדבר וכשהורה ר"ת לדורו ולמקומו הורה ובדברים כאלה אין לך אלא מקומם ושעתם. וע"ל דיש חולקין ע"ז:

ואם חניכתו ידוע וכו' בהשולח על מה שכתבתי בסמוך דכשיש לו ב' שמות במקום א' בעינן לכתחילה שיכתוב שניהם כתב הרא"ש והא דאמרינן לקמן כתב חניכתו כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושים משמע דאפי' לכתחילה א"צ לכתוב עיקר השם י"ל דמיירי התם בחניכה שמכירים אותה בכל מקום והכל קורין אותו בשם זה אלא כשהוא קורא בתורה או חותם בשטר קורין אותו בשם המובהק להכי סגי בשם חניכה לחודא ומשמע דס"ל להרא"ש שלזה כיונו התוס' במה שכתבו שם צ"ל דנקיי הדעת שבירושלים היו שמותיהם ידועים וליכא לעז כלומר שלחניכה קוראים התוס' שמותיהם והיו ידועים בחניכתן כדפירש הרא"ש ועוד תירצו שם א"נ בשהשמות דומין זה לזה שהכינוי דומה לשם לכתחילה כשר אף בכנוי ותירוץ זה לא הזכירו נראה שלא ישר בעיניו ולכן לא הזכירו רבינו:

וכן בחניכת שם המשפחה סגי בסוף גיטין (דף פח.) ת"ר חניכת אבות עד י' דורות רשב"א אומר עד ג' דורות כשר מכאן ואילך פסול ופסקו הרי"ף והרא"ש כרשב"א משום דרבי חנינא קאי התם כוותיה וכתבו התוספות והרשב"א והרא"ש שר"ח ור"ת מפרשים דתרי חניכות הוי חדא שהיא שם לווי האיש עצמו וזו היא השנוייה במשנה כתב חניכתו וחניכתה כשר וחניכת אבות דברייתא היא חניכה אחרת שנקראת ע"ש ראש המשפחה ולא מיירי בשם לווי דגופיה ונתבארו הדברים יותר בדברי ר"י ח"ב דלווי של עצמו היינו כגון שקורין לכמה אנשים בכינוי שמכנין לו ואינו חניכת אבותיו הנקרא אלקוניא אבל רש"י פי' במשנה חניכתו שם לווי של משפחה כולהו וא"כ אין כאן אלא חניכה אחת שזו היא חניכת אבות השנויה בברייתא ואפי' לדעת רש"י נראה לי דשם לווי האיש עצמו חשיב שפיר לכתוב בגט דסברא הוא דעדיף מחניכת המשפחה ומש"ה כתב רבינו ב' החניכות סתם משום דלכ"ע באיזה מהם מתכשר גיטא וזה נראה שהיה דעת הרמב"ם שסתם לכתוב כתב חניכתו וחניכתה כשר ולא הזכיר חניכת אבות ולא חניכת לווי אלא שיש לתמוה למה לא הזכיר עד כמה דורות הוא דמתכשר גיטא שכתב בו החניכה. ובעיקר דין חניכה הנזכרת בברייתא לא ידענא למה אחר ג' דורות או עשרה דורות אין כותבין דאדרבא משמע שכל שהוחזקו דורות הרבה להיות נקראים באותה חניכה חשיבא טפי וצ"ע ולכן נראה דבשלא הוזכרו שמותיהן עסחינן וכמו שנכתוב בסמוך בשם המרדכי דהשתא כיון שאינו כותב אלא שם ראש המשפחה לבד כל שהוא תוך ג' דורות מוכחא מילתא דבן אותו ראש המשפחה הוא אבל כל שמרוחק יותר מג' דורות ליכא הוכחה דבן אותו ראש המשפחה הוא: כתב המרדכי בר"פ כל הגט בשם רבינו יואל הלוי דהא דמפרשי רבוותא דכתב חניכתו וחניכתה היינו אע"פ שלא הוזכרו שמותיהם כ"א ראש המשפחה של שניהם וע"כ אית לן למימר בעידי מסירה דאל"כ מה אנו יודעים אי זו מן המשפחה גירש הואיל ולא הזכיר שמותם: כתב הרשב"א שאלת גט שצריך לכתוב בו שמו ושמה אם כתב בן פלוני ובת פלוני בלבד ולא פירש שם המגרש ממש ולא שם המתגרשת מהו: תשובה אינו כשר דשמו ושמה בעינן וחניכה דקאמרינן היינו דקרו ליה אינשי באותה חניכה הנהוג היום ושקורין אותה לבד באותה חניכה ולא אחרת עמה דבכי הא מינכר לאיזו מגרש כדעת ר"ת שכתב דבעינן שיהא ניכר מתוך הגט אי זו מגרש אבל בת פלוני אינה ניכרת באותו שם עכ"ל :

אבל אם עומד במקום אחד ומגרש במקום אחר והוחזק בשני המקומות באלו ב' השמות וכו' בהשולח (ד' לד) שנינו בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה התקין ר"ג שיהיו כותבין איש פלוני וכל שם שיש לו אשה פלונית וכל שם שיש לה מפני תיקון העולם ובגמרא א"ר יהודה אמר שמואל שלחו ליה בני מדינת הים לר"ג בני אדם הבאים משם לכאן שמו יוסף וקורין אותו יוחנן יוחנן קורין אותו יוסף היאך מגרשין נשותיהם עמד ר"ג והתקין שיהיו כותבין איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תיקון העולם א"ר אשי והוא דאיתחזק בתרי שמי תניא כוותיה דרב אשי היו לו ב' נשים אחת ביהודה ואחת בגליל ולו שתי שמות אחד ביהודה ואחד בגליל וגירש אשתו שביהודה בשמו שביהודה ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל אינה מגורשת עד שיגרש אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל ושם דיהודה עמו יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת והאמרת שם דגליל עמו אלא ש"מ הא דאיתחזק הא דלא איחחזק פירש"י היה משנה שמו ושמה. כשהיו לו ב' שמות אחד כאן ואחד במדינת הים היה מגרשה בשם הנוהג במקום כתיבת הגט ולא היה מקפיד לכתוב שניהם וכדפירש הר"ן והרא"ש וכתב הרא"ש דמש"ה קרי משנה שמו כשמגרש באחד מהשמות שאם מגרש בשם דמקום כתיבה נקרא שינוי לבני מקום נתינה כי יאמרו שאינו מגורשת כי אינם יודעים שיש לבעלה שם זה במקום אחר ואם יגרש בשם שיש לו במקום הנתינה נקרא שינוי לבני מקום הכתיבה ואם תבא האשה לגבות מנכסיו או לינשא באותו מקום יאמרו שאינה מגורשת לפי שאינם מכירים באותו שם הכתוב בגט לכך התקין ר"ג איש פלוני וכל שום שיש לו פי' שם הנקרא לו במקום הנתינה שהוא עיקר להתיר האשה במקום שהיא עומדת וכן מוכח בגמרא דשם הנתינה עיקר דקאמר עד שיגרש אשתו שביהודה בשמו דיהודה ושם דגליל עמו משמע דשם הנתינה עיקר ושם הכתיבה טפל וכ"כ הרשב"א בהשולח וז"ל ולעולם עושה שם של מקום נתינת הגט עיקר ושם של מקום כתיבה כולל בכלל כל שם שיש לו ואע"פ שבמקום הכתיבה אין מכירין אותו באותו שם כיון שכותב עם כל שם שיש לו בגליל אין מוציאין עליו לעז עכ"ל וכ"כ ה"ה בפ"ג מהלכות גירושין וכ"כ בספר התרומה וסמ"ג שעושה שם דמקום הנתינה עיקר וכ"כ המרדכי בפרק השולח וגם הר"ן כתב כן בפרק הנזכר ואע"פ שבתוספתא עושה מקום כתיבה עיקר כמו שכתבו התוס' בהשולח מ"מ תפסו עיקר הברייתא השנויה בגמרא דידן שעושה מקום נתינה עיקר ואם עושה עיקר שם מקום הכתיבה כתב ר"י בח"ב שי"מ שמגורשת וי"מ שאינה מגורשת וראשון נראה עיקר עכ"ל וכן דעת הר"ן בהשולח שאם עשה מקום כתיבה עיקר כשר בדיעבד: ובמאי דאמר רב אשי והוא דאיתחזק בתרי שמי פירש"י אבל לא איתחזק כאן שיש לו שתי שמות א"צ לכתוב וכל שום שיש לו ואפי' נודע לאחר זמן שיש לו שם אחר הוי גט כשר שאין לנו אלא שם שקרא הוא לעצמו בפנינו והוחזק בו וכן דעת הר"ן וגם הוא דעת הרא"ש שכתב וז"ל והוא דאיתחזק בתרי שמי פי' שהוחזק בב' המקומות באלו שני השמות שידוע הוא שיש לו שני שמות אבל בני מקום זה אינם מכירים בשם שיש לו במקום אחר הילכך צריך לכתוב שניהם דלא ליתי לידי קלקול בין במקום הכתיבה בין במקום הנתינה כדפי' לעיל אבל לא איתחזק בתרי שמי שאינם יודעים במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה וגם במקום הנתינה אין יודעים שיש לו שם אחר במקום הכתיבה א"צ לכתוב וכל שום וחניכה דאית ליה ואפי' אם יודע לנו אח"כ שיש לו שם אחר במקום אחר הגט כשר דאין לנו אלא שם שהחזיק עצמו בו עכ"ל: ומ"ש הרא"ש וגם במקום הנתינה אין יודעין שיש לו שם אחר וכו' נ"ל דלרבותא נקטיה שאע"פ שבמקום הנתינה אינו מוחזק אלא בשם שהם בקיאין בו כשר וכ"ש היכא שבמקום הנתינה יודעים שיש לו שם אחר במקום הכתיבה דליכא למיחש כל כך לקלקולא. ומ"ש פי' שהוחזק בשני המקומות באלו הב' שמות גם ר"י בח"ב כתב בל' הזה והוא דאיתחזק בתרי שמי שיודעין בגליל שיש לו שם אחר ביהודה וכן ביהודה יודעים שיש לו שם אחר בגליל נ"ל דלאו למימרא דאי לא איתחזק בתרי שמי במקום הנתינה אע"ג דאיתחזק במקום הכתיבה בתרי שמי הוו בכלל לא איתחזק בתרי שמי וכדמשמע לכאורה מפשטא דלישנא דכיון דבמקום הכתיבה הוחזק שיש לו שם אחר במקום הנתינה למה לא יצטרך לכתוב ב' השמות כיון דאיתחזק בתרי שמי וכ"נ מפירש"י וכ"כ בהדיא אבל בתשובה כלל ט"ו סי' ד' כתב וז"ל התקין ר"ג שיהא כותב שמו שקורין לו במקום הנתינה וכל שם אחר שיש לו אבל לא איתחזק בתרי שמי שאינם יודעים במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה א"צ לכתוב וכל שום אוחרן וחניכה דאית ליה דאין לנו אלא שם שהחזיק את עצמו בו עכ"ל משמע מדבריו אלה דכשבמקום הנתינה לא הוחזק אלא בשם א' עדיף טפי מכשהוחזק במקום נתינה שיש לו שם במקום כתיבה וזה תימא דאיפכא מסתברא וכמו שכתבתי ועוד קשה דמשמע מדבריו בתשובה לכאורה שאע"פ שבמקום הכתיבה נקרא בשם אחר מאחר שבמקום הנתינה אין יודעין שיש לו שם אחר כותב שם מקום הנתינה ואינו כותב וכל שום וגם זה תימה דהא אתו לקלקלה במקום הכתיבה לומר לא זהו שגירש וכמ"ש הוא ז"ל בפסקיו וצ"ע: ואם לא כתב כן פסול ואם נישאת בו הולד ממזר וכל י"ג דרכים האלו בה בהזורק (פ.) תנן שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ואמרי' בגמרא דאע"ג דחכמים פליגי ארבי מאיר באינך מתנייתא דתני בהו וכל הדרכים האלו בה מודים בשינה שמו ושמה וכו' ופי' שם התוספות דהא דקתני שינה שמו ושמה לאו שינוי ממש קאמר אלא כגון שהלך מיהודה לגליל ושמו יוסי וקורין לו יוחנן וכ"כ הר"ן וכ"כ הרא"ש בהשולח דבהכי מיירי שינה שמו וכתבתיו בסמוך וכ"נ מדברי רש"י שם וכ"כ בסמ"ג וכ"כ בספר התרומה דמתני' דשינה שמו ושמה וכו' לא בשינוי השם ממש היא דהא פשיטא שהגט פסול שלא נכתב לשם בעלה כלל אלא בפסולא דרבנן מיירי שלא כתב שם דיהודה ושם דגליל עמו ודאי הכי משמע בהדיא בגמרא מדאיצטריך למימר מודים חכמים לרבי מאיר בשינה שמו ושמה וכו' ואמר רב אשי אף אנן נמי תנינא ואם שינה ממש מי צריכה למימר ועוד דדבר הלמד מענינו הוא דאמר בגמ' גבי כ' לשם שר שאין ראוי וכו' ומשום שלום מלכות תצא והולד ממזר אין ר"מ לטעמיה דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ובתר הכי אמרי' זו דברי ר"מ אבל חכ"א הולד כשר ומודים חכמים בשינה שמו ושמה וכו' דמשמע דאע"ג דחכמים פליגי ארבי מאיר בשאר משנה ממטבע שטבעו חכמי' בהאי מודו דהולד ממזר וכל הדרכים האלו בה מדרבנן ולפ"ז הא דתניא בהשולח היו לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל וכו' אינה מגורשת היינו מדרבנן וביאור דברי רבי' במה שכתב ואם לא כתב כן פסול היינו לומר שאם לא כתב שם מקום הנתינה בהדיא אלא שכתב שם מקום הכתיבה וכתב וכל שום לרבות שם מקום הנתינה פסול ואין צריך לומר אם לא כתב וכל שום דאפי' במגרש במקום הכתיבה וכתב שם הטפל פסול ואם לא כתב וכל שום וכמו שנתבאר לעיל בסמוך וכשמקום כתיבה אינה מקום נתינה שם מקום כתיבה הוי טפל לגבי שם דמקום נתינה:

וכתב הרמ"ה שאין חילוק בין אם מגרש במקומו לשולח הגט במקום אחר לעולם צריך לכתוב שני השמות וכו' לא כתב רבינו דברי הרמ"ה ללמדינו דלעולם צריך לכתוב שני השמות דהא ליכא מאן דפליג בהא אלא משום שאר חילוקים הנזכרים בדבריו ודברי הרמ"ה צ"ל שהם נמשכים עד אע"ג דפליג יקרא דלא חזי ליה לאו שינוי השם הוא:

ומ"ש ואם כתב שם טפל בפרט וכולל שם העיקר הויא ספק מגורשת בהא פליג אהרמב"ם שכתב בפ"ג דלא הוי אלא פסול. ומה שכתב ואם גירש בשם שלא הוחזק בו כלל וכו' כן כתב ג"כ הרמב"ם בפרק ג' שינה שמו ושמה אע"פ שכתב כל שם שיש לו וכל שם שיש לה אינו גט וכ"כ הרא"ש בתשובה בכלל ט"ו סימן ד':

וכששולח הגט למקום אחר וכו' טעמו משום שיכירו בשמו בני מקום הכתיבה ובני מקום הנתינה שאם לא יפרט אלא שם מקום הנתינה אע"פ שבכלל וכל שום הוי מקום הכתיבה אכתי איכא למיחש דאתו לקילקולא לומר לא בעלה של זו הוא שגירש מאחר ששם שהם בקיאים בו אינו מוזכר בגט:

ומומר אין לו לגרש אלא בשם ישראל בדין גירושי מומר כתב בהגהות מיימון פ"ג בשם א"א שאם קבל קידושי בתו קטנה בעודו ישראל כתוב בתשובה בעל הערוך דלא בריר לן אם יכול לקבל הגירושין בעודו בדתו ואח"כ כתב בשם א"א וראיתי זה ודאי מומר שנתן גט לאשתו ולא ראיתי שום א' מפקפק וכ"כ ר"ת מומר נותן גט לאשתו גם ה"ה כתב בפ' הנזכר ודאי אפי' קדש בעודו ישראל מגרש לאחר שהמיר וכ"כ כל הגאונים וכ"כ ר"י בח"ב דמומר דינו כישראל לגירושין וכ"כ התוס' בפ"ק דקידושין ומ"ש רבינו שאין לו לגרש אלא בשם ישראל כ"כ התוספות והרא"ש והרשב"א והר"ן בפרק השולח בשם ר"ת וכ"כ ה"ה בפ"ג וכתב ומ"מ יש נוהגים לכתוב שניהם וגם הר"ן כתב ולמכתבינהו לתרווייהו עדיף טפי כלומר לכתוב ב' השמות בפירוש אבל התוס' כתבו בשם ר"ת דחלילה מלהזכיר שם דעכו"ם בתורת משה וישראל וכתבו סמ"ג וסמ"ק וכלבו שאם כתב שם דיהדות וכל שום טוב הדבר מאד כדי לכלול שם דעכו"ם בסתם משמע מדבריהם דר"ת הכשיר אפי' אם לא כתב וכל שום וכן משמע שהוא דעת הרמ"ה וכ"נ שהוא דעת הרשב"א בתשובה (סימן תקנ"ו וסי' אלף קנ"ו) אבל מדברי הר"ן משמע דלא מכשר ר"ת בכותב שם יהדות וכותב וכל שום כדי לכלול שם של עכו"ם. ועיין במה שכתבתי בסימן זה גבי מרים וכל שום שיש לה בשם תשובת הריב"ש: כתב הרשב"א בתשובה ח"א סימן אלף קע"ו דה"ה לאבי האשה שהמיר שאין כותבין בגט אלא שם דישראל: ואם נשתקע שם דישראל ממנו כתב מהרי"ק בשורש פ"ו שדינו שוה ללא נשתקע דלעולם מגרש בשם דיהודית ולא להזכיר שם דעכו"ם ותימא שהרי התוס' והרשב"א והרא"ש והר"ן כתבו דטעמא דר"ת משום דשם דיהדות לא גרע מחניכתו וחניכתה דכשר והתם משמע ודאי שאם אינם נכרים בחניכתן כלל פסול הוי ועוד שהרא"ש והרשב"א הביאו ראיה לדברי ר"ת מדלא תנן היו לו ב' שמות ביהודה וכו' אבל כשהוא מוחזק בשני שמות במקום אחד די באחד אפי' בחניכה ע"כ משמע דדוקא כשהוא מוחזק בב' שמות עסקינן ואע"פ שהר"ן כתב גבי מומר שהשם שהיה לו בעודו ישראל כבר נעתק ממנו אע"פ שהוא מוחזק בו מיקרי שפיר נעתק מאחר שיצא מכלל ישראל וקנה שם אחר לעצמו אבל בנשתקע ממנו שם יהדות משמע דלא מכשר ומה שהביא ראיה מהרי"ק מדסתם ר"ת דבריו ולא חילק בין נשתקע ללא נשתקע איכא למידחי דאורחא דמילתא נקט דלעולם המומר נקרא בין היהודים בשם דיהדות וגם אם הלך למקום שלא היו מכירים בשם דיהדות דידיה והחזיק עצמו לומר שהיה נקרא כך איפשר דכותבין על פיו כל שהוחזק בשם זה שלשים יום כדין ישראל שהתבאר בסימן זה אבל אם אירע הדבר שנשתקע שם דיהדות ממנו משמע שאין כותבין שם דיהדות עד שיחזיקו עצמו שלשים יום וצ"ע :

ואם גירש בשם עכו"ם וכו' אין לפרש טעמו משום דהוי ככותב שם דטפל וכולל שם העיקר בוכל שום דמאי פסקא דשם יהדות הוי שם עיקר ושם דעכו"ם הוי טפל ואדרבא סתמא דמילתא הוי איפכא ועוד דא"כ לא הול"ל פסול דספק מגורשת היא לפי דעתו אלא משמע דטעמא משום דס"ל דאין להזכיר שם עכו"ם בתורת משה וישראל ואם הזכירו שינה ממטבע חכמים ופסול מדרבנן ומדברי הר"ן וה"ה משמע דכשר דהא אינהו לא קפיד על כתיבת שם דעכו"ם בתורת משה וישראל שהרי כתבו דלמכתבינהו לתרווייהו עדיף ומדברי התוספות והרא"ש והרשב"א אין הוכחה לפסול ולדברי הרמ"ה איכא למידק מ"ש מגר ששינה וכתב שם דעכו"ם דכשר ואפשר דמומר הכותב שם דעכו"ם שבא לו אחר שנתחייב במצות לא שייך בתורת משה אבל גר הכותב שם שהיה לו בעכו"ם קודם שיתחייב במצות אין תורת משה מונעו דהא לא חייבה תורה לעכו"ם שיתגיירו: וגר ששינה וכתב שמו של עכו"ם כשר תוספתא בפרק הזורק כתבוה התוספות ושאר מפרשים בהשולח (לד:) וגם בזה כתב מהרי"ק בשורש הנזכר דאפילו נשתקע שם עכו"ם ממנו כשר ויש לדחות כמה שכתב בסמוך:

והני ספרי דפלגי יקרא לבעלי זרועות וכו' כל אלו דברי הרמ"ה כמ"ש לעיל וכן כתב ר"י בשמו בח"ב:

וכן כתב ר"ת במומר המגרש וכו' כבר נתבאר בסמוך:

כתב א"א ז"ל בתשובה שאם לא הזכיר שם אבי האשה וכו' בכלל מ"ה סי' כ"ה וכ"ח ומשמע דה"ה לשם אבי הבעל דכשר דמאי שנא וכ"כ הרשב"א בתשוב' סימן תקנ"ה וז"ל אפשר שא"צ לכתוב שם אביהן כלל דשמו ושמה שם עירו ועירה תנן שם אביה ושם אביו לא תנן ובתשובה אחרת כתב על יהודי שבא מארץ אחרת ולא נודע שם אביו אם לא כתב שם אביו בגט כשר והגע עצמך שהיה גר מה שם אביו כי תדע או אם היה שתוקי או אסופי שאינו מכיר את אביו היאך יכתוב בגט או בשטרות וכתובות וזה פשוט עכ"ל ולאפוקי ממאי דמשמע קצת מדברי מה"ר ישראל בכתביו סי' קל"ח שאם לא הזכיר שם אבי הבעל פסול לענין גר המגרש עיין בתשובת הרא"ש שאכתוב בסימן זה:

וכתב עוד על א' ששמו יוסף בן שמעון וכו' בכלל י"ז סי"ב וכתב מהר"ר ישראל בכתביו סקל"ה דאפי' החזיק עצמו בבן שמואל זה ל' יום פסול דא"א לו לשנות שם אביו וכ"נ מדברי הרא"ש בתשובה הנזכר ועיין בתשובת הר"ן שכתבתי בס"ס קכ"ח וכתב מהר"ר ישראל בסי' הנזכר דבעד אחד המעיד ששם אביו שלא ככתוב בגט פסול. וכתב שם עוד שחכם אחד רצה להתיר משום דשם האב א"צ לכתוב בגט ולכך אין השינוי פוסלו ודחה הוא כמו שדחה ול"נ דלא דמי כלל לשינה מקום הלידה שהכשיר ר"ת שהרי כתב הרא"ש בפרק הזורק דטעמא משום דמקום לידתו אינו ידוע וגם אינו נקרא ע"ש מקום לידתו וליכא חששא שיתחלף באחר ולא דמי לשינה מקום דירתו דפסול דשאני התם דמקום דירתו ידוע לכל שכל אדם נקרא ע"ש מקום דירתו וכשרואים שינוי המקום אומרים לא זהו שגירש אלא אחר וכמ"ש רבינו בסימן קכ"ח ושינה שם אביו לשינה מקום דירה דמי שהרי שם אביו ידוע לכל וכשיראו שינוי יאמרו לא זהו שגירש. ומ"ש ר"ת והרא"ש שכיון שא"צ לכתוב מקום לידה אין השינוי פוסלו לא כתבו טעם זה אלא לומר דלא מיפסלי עדים משום דחתימי אשיקרא דמאחר דא"צ לכתבו לא קיימי עדים עליה אבל לא כתבו כן לומר דכל המשנה בדבר שא"צ לכתבו כשר דלא מכשרינן אלא היכא דליכא למיחש לקלקולא אבל היכא דאיכא למיחש לקלקולא כמו בשינה מקום דירה או שם אביו או שם אבי האשה פסול וזה נ"ל פשוט בדבריהם ז"ל ובסימן קצ"ז האריך מהר"ר ישראל בדין זה וצידד הדבר להתיר היכא דלא אפשר להביא גט אחר ע"ש ומשמע מדבריהם שם דדוקא כי ההוא עובדא שנאמר לו ששיקר בשם הכתובה ואמר אמת בשם הגט וכמבואר בדבריו סימן קל"ח וסימן קפ"ד: וכתב עוד בסימן קל"ח דאפשר דתשובת הרא"ש באותו שכתב יוסף בן שמואל לא היה בא להחליף שם אביו אלא אבי אביו או אבי אמו היה נקרא שמואל וכתב עצמו בו להם דבני בנים הרי הם כבנים ואפ"ה פסול מפני הטעות ובא"ח כתוב כלשון הזה תשובה שאלה אל הרא"ש ז"ל יוסף ששינה שם אביו בגט שהיה שמו יעקב והוא כתב שמואל לפי שהיה אותו יעקב מומר ומת בדתו אין לקנטר בו מאחר שהחזיק שמו ושם אביו כן במדינה ומתקנת רבן גמליאל נהגו לכתוב בגיטין פב"פ וכל שום אוחרן וחניכה דאית לי ולאבהתי הגט כשר שלא הצריכו חכמים לחזור אחר עדים להחזיק שמו ושם אביו אלא ע"פ עצמו ומפני הרמאים שהיו משנים שמם תיקן ר"ג לכתוב כן נמצא שגירש בכל שם שהיה לו ולאביו ואם לא מפני שנישאת האשה ושלא להוציא לעז על הגט שלא תצטרך להוציא מזה הואיל ונתייחדה עמו הייתי מסכים לרדות הרשע ולכופו עד שיכתוב לה גט בשם שברור לו לאביו אבל עתה אין חשבון בדבר לסמוך על הדין ועל דת משה וישראל שהגט כשר ותהא האשה בהתירה וצורנו יאיר עינינו בתורתו שלמה ב"ר יצחק עכ"ל: אם לא כתב שם האיש והאשה בגט כתוב בהגהת אשיר"י פ"ב בשם א"ז דהגט פסול והבנים ממזרים אבל המרדכי כתב בר"פ כל הגט כתב ר"י הלוי אי לא דמסתפינא מחבריא ה"א אפי' לא הזכיר שם האיש והאשה בגט כשר והביא ראיות לדבר ומדברי התוס' בפ"ב דגיטין (יט:) גבי ההוא גברא דעאל לבי כנישתא שקל ס"ת יהב לדביתהו משמע שאם לא כתב שמו הגט בטל מן התורה כדברי א"ז: תנן בפרק גט פשוט (קס"ז) כותבין גט לאיש אף ע"פ שאין אשתו עמו וכולי ומפרש בגמרא שאין כותבין גט עד שיכירו שם האיש ושם האשה ופריך וליחוש דילמא אזל למתא אחריתי ומחזיק לשמיה ביוסף בן שמעון וכו' ופירשב"ם לתנא דמתניתין דבעי מכירין למה כותבין גט לשום אדם אע"פ שאנו מכירין שמו והלא שמא ראובן בן יעקב זה מעיר אחרת בא לכאן והיה שמו שמעון ועתה הרגיל והחזיק שיקראו לו כאן ראובן לפי שרוצה לגרש אשת ראובן בן יעקב שבמקום פלוני ומשני אמר רב אחא בר חיננא הכי אמר רב כל שהוחזק שמו בעיר ל' יום אין חוששין לו ופירשב"ם אין חוששין לו דכ"כ לא היה מחליף שמו זמן מרובה פן יודע הדבר ואמר תו בגמרא לא איתחזק מאי אמר אביי דקרו ליה ועני רב זביד אמר רמאה ברמיותיה זהיר ופירשב"ם ברמאותיה ידע ויזהר לענות הלכך אין תקנה עד דליתחזק והרי"ף והרא"ש השמיטו הא דלא איתחזק משום דס"ל כרב זביד דאין תקנה אלא אם כן הוחזק וכן דעת הרמב"ם בפכ"ד מהלכות מלוה: ולענין אם צריך ב' עדים להעיד שזה שם האיש וזה שם האשה או אי סגי בעד א' כתב ה"ה בפכ"ד מהלכות מלוה בשם הרשב"א דלהכרת שם איש ואשה אפי' ע"פ עד א' אפי' ע"פ אשה וקרוב סומכין דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא וכ"כ בנ"י בפרק גט פשוט בשם הרשב"א והריטב"א ז"ל ולא הבנתי מ"ש קודם לכן על ובלבד שיכיר שם האיש והאשה כלומר דלא סגי בהכרת פנים ושיסמוך על אחרים בשמות משום דהוי מילתא דעבידא לאיגלויי אלא צריך שיכיר שמותיהם גם כן עד כאן לשונו וצ"ע : לענין שם אביו יש לדקדק מדברי הרמב"ם בפכ"ד מהלכות מלוה שאין כותבין על פיו שכתב אחד השטרות הנכתבים לאחד וכו' צריכים שיהיו העדים מכירים השמות שבשטר שזהו פלוני בן פלוני וכו' ואע"פ שכתב שם בסמוך כל מי שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו וכולי ולא כתב כל מי שהוחזק שמו ושם אביו יש לומר דלישנא דגמרא נקט כמנהגו ובגמרא כי אמרינן כל מי שהוחזק שמו היינו שמו ושם אביו אלא דלישנא קלילא נקט כן נראה לי אבל ראיתי נוהגים לכתוב שם אביו על פיו: לעולם עושים שם מקום הנתינה עיקר ושם מקום הכתיבה טפל אפילו ששם מקום הכתיבה מובהק יותר משל מקום הנתינה או ששם דמקום הכתיבה נשתנה על ידי חולי שהוא עיקר כמו שכתב מהר"פ אפ"ה היכא שבמקום הכתיבה אינו מקום הנתינה לעולם כותב שם מקום הנתינה בעיקר כן כתב מהרי"ק בשורש צ"ח ובתחילת סימן זה כתבתי דברי הרשב"א בתשובה על מי שיש לו ב' שמות בב' מקומות: אם כתב שם דמקום כתיבה לבד והוא שם שכל הרואה יודע שאינו שם שאין דרך לקבוע שם לשום אדם בכינוי זה. וכן אם שם דמקום נתינה הוא כינוי שאין דרך לקבוע שם לשום אדם בכינוי זה נראה מדברי מהרי"ק בשורש פ"ו שהוא כשר דתו ליכא למיחש ללעז שכבר יודעים שיש לו שם אחר זולת הכתוב בגט או זולת שם שקורין לו במקום נתינה וכן משמע מהקונדריסים: מי שיש לו שם אחד בגליל ושם אחד ביהודה והוא ואשתו במדינה שאין מכירין בו אלא בשם אחד בין שהוא אחד מב' שמות בין שהוא שם אחר לכתחילה יש לכתוב כל השמות שיש לו או שיכתוב שם שיש לו כאן ויכתוב וכל שום לכלול שמות דשאר מקומות ואם לא כתב אלא שם שיש לו במקום שהוא ואשתו שם כשר ולא חיישינן ללעז דשאר מקומות כן משמע בירושלמי וכתבוהו התוס' והרא"ש והרשב"א והר"ן בהשולח וכן כתבו ג"כ סמ"ג ובעל התרומה. אם יש לו ב' שמות והוא ניכר בשני השמות בב' המקומות כלומר במקום הכתיבה ובמקום הנתינה אעפ"י שיש לו עוד שם אחר בשאר מקומות שאינם מכירין מקום הכתיבה ומקום הנתינה וגם שם של מקום שהוא עומד והיא עומדת הכתוב בגט אינו ניכר בשאר מקומות אפ"ה כשר דאין לחוש בלעז של שאר מקומות אבל לכתחילה צריך לכתוב גם שם של שאר מקומות כיון ששם שקוראים אותו במקום שעומדים אינו ניכר בשאר מקומות והכי איתא בירושלמי וכן הוא בספר התרומות וסמ"ג והמרדכי בפרק השולח וכתוב עוד בספר התרומה אבל אם השם הכתוב בגט קוראים אותו בכל המקומות שמכירין האיש אעפ"י שיש לו עדיין שאר שמות יכול להיות דאף לכתחילה כשר . אם כתב שם שיש לו במקום אחר וכתב וכל שום בשביל מקום כתיבה ונתינה כתב הר"ן דמשמע שאינה מגורשת וה"ה כתב בפ"ג בשם המפרשים שהוא פסול ואיפשר דנקט פסול לומר דלא מיפסל אלא מדרבנן דלאינה מגורשת פסול נמי קרי ליה. אהא דתנן בהשולח בראשונה היה משנה שמו ושמה וכו' התקין ר"ג שיהיו כותבין איש פלוני וכל שום שיש לו כתבו התוס' כתוב בטופסי גיטין של ה"ג שצריך לכתוב בגט שום וחניכה דאית לי ולאבהתי ולאתרי משמע שלשון זה היו כותבין בגט ואין נראה לר"ת דזימנין דאתי לידי תקלה כשאין לו אלא אותו שם הכתוב בגט ואין לו חניכה וכשכותב בגט וכל שם וחניכה נראה לשון זה הגט של אדם אחר שיש לו שם וחניכה לכך נראה לר"ת וכל שם שיש לו דקתני במתניתין היינו כל שמותם בפירוש ותיקן ר"ת לכתוב בגט אני פלוני דמתקרי כך וכך וכתבו התוס' דקצת משמע בגמרא כדברי ר"ת גם המרדכי וסמ"ג והתרומה כתבו דברי ר"ת סתם משמע דהכי ס"ל אבל הר"ן חלק על ר"ת וכתב דלישנא דמתניתין לא מוכח כר"ת דא"כ הול"ל התקין ר"ג שיהא כותב כל שום שיש לו אבל מדקאמר אני פלוני עם כל שם שיש לי משמע שאותו לשון עצמו תיקן אבל מדברי הראב"ד נראה דה"פ התקין ר"ג שיהו כותבין איש פלוני כלומר ב' השמות שיש לו בפירוש שם מקום הכתיבה ושם מקום הנתינה ומפני שחשש ג"כ לשם לווי וחניכות התקין שיהא כותב ג"כ וכל שם שיש לו וכך היה כותב פלוני דמתקרי פלוני וכל שום אוחרן כו' עכ"ל הר"ן ומדברי הרשב"א משמע דס"ל כר"ת אלא שכתב שהעולם נהגו לכתוב וכל שום בכל גיטין משום שם לווי ומ"מ כשיש לו ב' שמות משמע דס"ל שיכתוב פלוני דמתקרי פלוני והרא"ש כתב דמתני' מוכח כר"ת והעולם נהגו כה"ג לפי שנהגו העכו"ם באשכנז שקורין ליהודים בחניכה הקרובים ללשון עברי ואין ראוי לכתוב על אותה חניכה דמתקרי לכך נהגו לכתוב וכל שום וחניכה דאית ליה שמלה זו כוללת הכל עכ"ל ביאור דבריו אעפ"י שידענו בודאי שאין לו שום שם וחניכה אחרת כותב וכל שום וחניכה ואינו נמנע דכיון שנהגו לכתוב כן תו לא חיישינן למיחזי כשיקרא וגם ה"ה כתב בפ"ג וכבר נהגו עכשיו לכתוב בכל גט וכל שום אוחרן וחניכה דאית ליה וכן כותבין בשם האשה וכן נזכר בנוסחת הגט שכתב רבי' בפ"ד וגם בהגה"מ בפרק ג' כתב שנהגו כה"ג וכן כתוב ר"י בח"ב. ומ"מ היכא שיש לו שני שמות טוב לכתוב דמתקרי פלוני וכל שום שיש לו וכדברי הראב"ד וכ"נ ממ"ש הרשב"א וה"ה בשם הרמב"ן והני ישראל שבח"ל ששמותיהם בשם ישראל ויש להם שמות אחרים בשם העכו"ם וכו' צריך לכתוב אנא פלוני דמתקרי פלוני וכ"כ בקונטרס בשם הר"י והפריז לומר שאין ראוי לגרש בו אם לא כתב השני שמות אעפ"י שכ' וכל שום: מי שיש לו ב' שמות כותבים פלוני דמתקרי פלוני ד"מ ראובן דמתקרי שמעון ואם לא כתב דמתקרי אלא כתב ראובן שמעון כתב מהר"ר ישראל בכתביו סי' ר"ס ובתרומת הדשן סי' רל"ד דלא פסלינן ליה אבל מהרי"ק בשורש ל"ח כתב שהוא פסול לפי שנראה מתוך הגט שקורין אותו ראובן שמעון ואינו כן כי במקום הנתינה אינו נקרא אלא שמעון ובמקום הכתיבה אינו נקרא אלא ראובן עכ"ל ואפשר לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ דמהר"ר ישראל מיירי כשנקרא בשני השמות במקום אחד ומש"ה מכשיר ומהרי"ק מיירי כשנקרא במקום הנתינה בשם אחד ובמקום הכתיבה בשם אחר וכדמשמע מדבריו ומש"ה פסול : מי שיש לו ב' שמות והשם השני יוצא מהשם הא' בזה יש כמה חילוקים א' אם הוא קיצור השם כגון בילי בולטא שמואל מואל מרגלית מרגליתא צפורה פורה בנימן בונמי יצחק חקין א"צ לכתוב שם שני כלל דאין זה לא כינוי ולא שינוי כ"כ במרדכי בשם ר"ת ובהגה"מ פ"ד קורא שם דנערות ליצחק חקין וכתב דאין כותבין אותו וגם בקונד' קורא שם דנערות ליצחק חקין וכן פרץ פרצין אהרן ארנין וכתב בשם ר"י מקורבי"ל שאין לכותבה מיהו אם יש בעיר איש אחר ששמו כשם זה אלא שזה נקרא גם בשם זה דנערות כתב מהר"ר ישראל בכתביו סי' זה דכותבין שם זה דנערות לסי' וכתוב שם דיעקב יעקל הוי כמו יצחק חקין. ב' אם השם הב' יוצא ממשמעות העברי שקורין ליהודה ליאון או ליאונש ע"ש גור אריה יהודה הא ודאי שכותבין גם השם הב' וכותבין יהודה דמתקרי ליאון ולא יכתוב המכונה וכל הכותב בזה וכיוצא בו המכונה אינו אלא טועה שלשון כינוי בכל התלמוד משמע שאינו השם כלל כ"כ מהרי"ק בשורש קס"ב וכ"כ בקונטרס שאם הכינוי דומה לעברי יכתוב דמתקרי כגון יהודה דמתקרי ליאון ואם אינו דומה קצת לשם העברי יכתוב המכונה . ג' היכא שהשם הב' יוצא ממשמעות שמו העברית אלא שנקרא כן ע"ש משפחתו כתב מהרי"ק בשורש ק"ו שיש לכתוב המכונה ולא יכתוב דמתקרי ומשמע לי דלא שנא לן בין אם שם השני הוא בלשון עברי בין שהוא בלשון לעז אע"פ שיוצא ממשמעות שמו בעברי מאחר שהוא נקרא כן ע"ש משפחתו כותבין המכונה ואע"פ שמדברי מהרי"ק בתשובה זו משמע דמיירי כששם השני בלשון לעז דוקא גם בכלבו ובסמ"ק כתוב דרגילין לכתוב דמתקריא כששם השני בלשון עברי וכששם השני בלשון לעז כותבין המכונה וכן כתוב בקונד' ובהלכות הגט דמרדכי ובהגה"מ פ"ג בשם סמ"ג נ"ל דלאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט ותדע שהרי תלה מהרי"ק סברא זו בדעת מהר"פ שכתב כן ועל כי קורין אותו פואה ונסתפק ידידי אם הוא יוצא משם רפאל כלומר בקיצור השם ידע ידידי דנקרא כן ע"ש משפחתו וא"כ דבר פשוט שיש לכתבו בגט בלשון המכונה כיון דהוי לשון לעז כמ"ש רבינו פרץ עכ"ל ובשורש צ"ח כתב לשון תוס' מהר"פ כששם השני בלשון לעז כגון חניכה שקורין שוורנום אז כותבין המכונה אבל כששם השני הוא לשון עברית כגון אותם בני אדם שנשתנה שמם מחמת חולי אז כותבין דמתקרי עכ"ל ואם איתא דשאני לן בחניכה בין כשהיא בלשון עברית לכשהיא בלשון לעז למה ליה לפרושי כגון בני אדם שנשתנה שמם מחמת חולי לכתוב סתם אבל כששם השני הוא לשון עברית דהיינו חניכה אלא ודאי כל חניכה כותבין המכונה בין שהיא בלשון עברי בין שהוא לשון לעז ומש"ה לא משכח שיכתבו דמתקרי אלא בנשתנה שמו והא דנקט גבי חניכה לשון לעז אורחא דמילתא נקט כדפרישית דסתם חניכה הוי בלשון לעז. וגם הכלבו ושאר החיבורים שכתבו דין זה נראה דמדברי הרי"ף ילפי לה וכיון שהוכחנו דלשון לעז דנקט הרי"ף לאו דוקא א"כ כך יש לפרש דברי שאר החיבורים כנ"ל . ד' אם שם השני בלשון לעז והכל אחד כגון חיים שקורין ביבנט (ר"ל לעבין) כתוב בקונד' דלא יכתוב ודימה אותו ליצחק שקורין איסק ומשמע דס"ל דדוקא ביהודה שקורין ליאון כותבין משום דאע"ג דנקרא ליאון ע"ש גור אריה יהודה מ"מ לעז יהודה אינו ליאון אבל ביבנ"ט שהוא לעז ממש של חיים לא כותבין מיהו אחר כך כתב ששמע ששמות המשתנים מעברי ללעז אע"פ שהכל אחד כגון אביגיל אביגי כתבינן וגם בהגה"מ פ"ד כתובה סברא זו שהמשתנין מעברי ללעז אעפ"י שהכל אחד כגון אביגיל אביגי כותבין ולדעת זו שכותבין שמות המשתנין מעברי ללעז כותבין דמתקרי ולא המכונה וכדכתב מהרי"ק דמכונה משמע שאינו השם וכ"נ גם מדברי הקונדריס שכתבו לסברא ראשונה דלא יכתוב חיים דמתקרי ביבנט משמע דאם איתא דהוה כתבינן ליה דמתקרי הו"ל למיכתב ולא המכונה. והיינו כשאינו כינוי המשפחה אבל כשהוא כינוי משפחה נ"ל דלכ"ע כתבינן ליה וכותבין המכונה כמ"ש למעלה: מי שנשתנה שמו מחמת חולי כ' המרדכי בהשולח שאע"פ שקורין אותו תמיד בשם הא' מ"מ אותו השם שני לשינוי הוא עיקר וכותבין אותו קודם וכ"כ הגהות בפ"ג מהלכות גירושין בשם סמ"ג וכ"כ בכלבו וסמ"ק וכ"כ בקונדריסין וסיים בה וכותבין שם השני קודם ואחר כך דמתקרי פלונית שם ראשון ודין זה כתבו מהרי"ק בשורש צ"ח בשם מהר"פ וכתב שצריך לכתוב פלוני דמתקרי פלוני וקרא תגר על גט שכתבו בו ב' השמות בלא דמתקרי ביניהם וגם בת"ה סימן רל"ד כתב שצריך לכתוב דמתקרי אמנם אם בא לחתום בגט דיחתום יעקב משה בן פלוני עד וא"צ לחתום דמתקרי ונתן טעם לחלק בין המגרש לעד בענין זה וכתב עוד שם כמדומה לי שנהגו באושטרייך אפי' בכתיבת שם האיש בגט היו כותבין יעקב משה ולא דמתקרי כלל ואיפשר משום דמנהג במדינה ההוא שעולין כך לקרות בתורה יעקב משה כתבו ג"כ בדרך הזה בגט כדמשמע באשיר"י פרק השולח דאזלינן בכתיבת השמות בגיטין בתר עלייתו לקרות בתורה מ"מ נראה עיקר כדכתיבנא לעיל עכ"ל. ואם לא כתב דמתקרי מצאתי בתשובת האשכנזי איש א' היה שמו יהודה ונשתנה שמו בחליו וקראוהו משה ושלח גט לאשתו וכתב משה יהודה והחזירוהו הגדולים וכתב גט אחר משה דמתקרי יהודה ובתשובה אחרת מצאתי סדרנו גט והיה עמנו מהר"י ברונא והסכמנו כולנו לכתוב משה דמתקרי יהודה מ"מ הכותב ראובן שמעון לא פסלינן ליה ע"כ וכ"ע מהרי"ק בשורש הנזכר שלא דבר הר"פ אלא כשהכתיבה והנתינה במקום א' ושם יודעין ומכירין בשם השני שהוא לשינוי ואיפשר שכן יהיה הדין כשאינם במקום א' אלא שבמקום הנתינה מכירין ויודעין בשם הב' שהוקבע לו מחמת חולי אבל היכא שאין הכתיבה והנתינה במקום א' וגם במקום הנתינה אינן מכירין בשם הב' שהוקבע מחמת חולי דבר פשוט הוא שבזה לא איירי הר"פ אלא צריך לכתוב ב' שמות ושם מקום הנתינה עיקר עכ"ל ודע דהא דשם ב' עיקר אע"פ שקורין אותו תדיר בשם ראשון היינו דוקא כשקורין אותו לפעמים בשם ב' אלא שקורין אותו יותר תדיר בשם ראשון אבל אם אין קורין אותו כלל בשם ב' פשיטא שאין כותבין אותו כלל ואפי' לטפל דהיאך יכתוב דמתקרי והוא אינו נקרא כן וכ"כ בקונטרס גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה שמה מחמת חולי ונקראת חנה וכל העולם קורין אותה רבקה שהוא שמה הראשון שאין לכתוב שם חנה בגט כלל ופשיטא דשם רבקה לא גרע מחניכה הניכרת וידועה לכל שכתבו הפוסקים דסגי באותה חניכה לחוד ואפי' לכתחילה וכן מצאתי בתשובה אשכנזית שנשאל גדול אחד שנכתב בגט מרים ואח"כ הוציאה אמה לעז ואמרה שהיתה נקראת לאה עד שהיתה בת שתי שנים ונשתנה שמה מחמת חולי ונקראת מרים ועד עתה קראו אותה מרים כ"ע. והשיב משום שינוי שם אין לפסול הגט ואפי' לכתחילה יש לכתוב שם השינוי לבד כיון דנשתנה שם הראשון לגמרי והכל קורין שם השינוי א"כ בטל שם הראשון וכן השבתי עתה לבינגא כה"ג עכ"ל ומזה נלמוד להיכא דאין קורין בשם שני כלל וכ' עוד בקונטרס מעשה בא לפני מהר"פ בא' שהיה חולה והחליפו שמו בחליו והיו קורין אותו שם אחר לגמרי והצריך הרב שני גיטין א' בשם הראשון וא' בשם האחרון ונתנן שניהם יחד עכ"ל ומשמע ודאי דהיינו דאיכא בין האי מעשה שבא לפני מהר"פ למה שכתבו החיבורים בשם הר"פ דשם שני עיקר וכותבין אותו קודם אע"פ שקורין אותו תמיד בשם האחר דהתם קורין אותו לפעמים בשם שני אלא שנקרא יותר תדיר בשם ראשון אבל בהאי מעשה לא היו קורין אותו כלל בשם שני ודייקא נמי דקתני והיו קורין אותו שם אחר לגמרי ומש"ה אצרכוה ב' גיטין דכיון דאין קורין אותו כלל בשם ב' א"א לכתוב שם ב' עם שם א' בגט א' ואפי' לטפל וכמו שהאריך בקונטרס גבי הא דאשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה ומ"מ משום דשם שני עיקר כל שקורין לו בו קצת אע"פ שקורין לו בשם א' תדיר אפי' השתא דאין קורין לו בו כלל הצריכו גט אחר לחוש לשם שני מיהו היכא דלא כ' אלא גט א' בשם ראשון נ"ל דכשר כיון שאינו נקרא בשם שני כלל וכ"כ בכתבי מה"ר ישראל סי' רי"א עוד אכתוב בסמוך חילוק אחר בין האי עובדא דמהר"פ למה שכתבו החבורים בשמו: וכתוב עוד בקונדריסים אהאי עובדא דשמה רבקה ונשתנה לחנה וכו' ודין זה בנשים לבד אבל באנשים אינו כן ששמם מובהק ע"פ הס"ת או ע"פ חותמו בכתביו ובשטרותיו אלא יכתוב השם שהוא עולה בו לקרות בתורה וחותם בו כתביו ושטרותיו עכ"ל גם מדברי מהרי"ק בשורש פ"ו משמע דבתר שם שהוא עולה בו לקרות בתורה ושהוא חותם בו שטרות ואגרות אזלינן וכן משמע מדברי הרא"ש בהשולח וכי היכי דלא לפלוג אמעשה שבא לפני הר"פ שכתבתי בסמוך שהצריכו ב' גיטין ולא הלך אחר שם שעלה בו לקרות בתורה ושהוא חותם בו נ"ל דהתם מיירי בשלא הוחזק עדיין בקריאת התורה ובחתימת שטרות כגון שבא לגרש מתוך החולי שע"י נשתנה שמו והכי דייק לישנא דנקט שהיה חולה והחליפו שמו בחליו ולא כתב מעשה בא' שנשתנה שמו מחמת חולי ובהכי ניחא נמי מאי דק"ל למה הצריכו ב' גיטין הא בגט אחד סגי שיכתוב פלוני דמתקרי פלוני אלא משום דכל כה"ג כותבין שם שני תחילה וכיון שעדיין לא הוחזק בשם זה בקריאת התורה וחתימת שטרות לא נראה לו לכתוב שם זה תחילה שנראה שהוא עיקר שמו וגם לא רצה לכתוב שם הראשון תחילה דשמא לעולם שם שני עיקר אע"פ שעדיין לא הוחזק ולפיכך הצריך שני גיטין: ומ"מ משמע דמעשה שבא לפני הר"פ פליג אמ"ש בקונטר' בעובדא דאשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה וכו' דאין כותבין אלא שם ראשון ולא הצריך לכתוב גט שני ושמא י"ל דשאני הכא במעשה דהר"פ שהיה עתיד לבא לידי בירור אי זה שם עיקר על ידי עלייתו בתורה או חתימתו בשטרות ואגרות: כתוב בתשובה מהר"י ויינא (סי' קפ"א) כשנותנין ב' גיטין לאשה אח' צריך ליתן זה אחר זה דאם יתן לה שתיהן בבת אחת דלמא דעתיה אההוא דלאו גיטא הוא וכדאמר ר' נתן (קידושין מח.) במקדש במלוה ופרוטה דאינה מקודשת משום דדעתה אמלוה ואע"ג דהלכה כרבי יהודה הנשיא דפליג עליה דילמא הכא מודה ר"י הנשיא דהתם היינו טעמא משום דאדם יודע שאין קידושי מלוה כלום ודעתיה אפרוטה אבל הכא אין יודע אי זה מהם מועיל. מי שנקרא בעת לידתו חיים ואח"כ קורין אותו ביבנ"ט ועולה לס"ת בשם ביבנ"ט וחותם בו שטרות ואגרות נראה דשם ביבנ"ט עיקר וכותבין ביבנ"ט דמתקרי חיים ואם אין קורין אותו כלל בשם חיים אין כותבין אלא ביבנ"ט לחוד ואם כתב ג"כ שם חיים משמע מתוך הקונדריסים גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה דאינה מגורשת אשה שנקרא שמה שמחה בעת הלידה ואח"כ נקראת אליגריא"ה נראה דאזלינן בתר שם דקרו לה רובא ואותו כותבים עיקר ועל האחר כותבין דמתקרי' כההיא דקרו לה רובא מרים ופורתא שרה דכך לי שם שהוא פי' שם העברי כמו שם אחר כנ"ל מי שנשתנה שמו והוקבע לו שם שני ונשתקע ממנו שם ראשון נראה מתוך דברי הקונדריסים דאפ"ה צריך לכתוב שני גיטין אחד בשם ראשון ואחד בשם שני דאמעשה שבא לפני הרי"ף שכתבתי בסמוך כתב מצאתי במדרש ה"ר מנחם מלוניש כי צריך לכתוב שני שמות הראשון והשני כי כן מצינו ביעקב שכתוב בתורה (בראשית לה) לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל ושוב נמצא בכמה מקומות יעקב בתורה עכ"ל ומשמע לי דטענה זו לומר שאע"פ שנשתקע ממנו שם ראשון אכתי צריך לגרש בו ג"כ דלעולם חשיב שמיה ואין לומר שיכתוב ב' השמות יחד כמ"ש בקונדריסים גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה הילכך משמע לי שדעתו לומר שיכתוב שני גיטין א' בשם ראשון וא' בשם שני ויתן שניהם יחד ומדברי מהרי"ק בשורש פ"ו נראה קצת שאע"פ שאינו ניכר כלל בשם ראשון כותבים שם ראשון ועל שם שני כותבים דמתקרי ואם אינו שם אלא כינוי כותבים המכונה וע"פ מה שנתבאר למעלה מיהו כל הני מילי לכתחילה אבל בדיעבד אם לא כתב אלא שם המובהק כשר דלא גרע מחניכתו המובהק שכתבו הפוסקים שאם לא כתב אלא היא הגט כשר אם המגרש כהן ולא כתב בגט הכהן כתוב בכתבי מהר"ר ישראל בסימן ז' שאמר מהר"ר אלעזר בשם מהר"ר יעקב מויינא שיש לפוסלו אפי' בימי האמוראי' כדאיתא בפ"ב דכתובות (כד:) אין מעלין משטרות ליוחסין משמע שכתבו בשטרות כהן עכ"ל ול"נ דאין משם ראיה דאע"פ שהיו נוהגין לכתוב בשטרות כהן מהי תיתי שאם לא כתב כהן בגט שיפסל מפני כך ועוד דהא בחניכתו לחוד כשר דיעבד והא ודאי שמו בלא כן לא גרע מחניכתו לחוד ואפי' יש שני יוסף בן שמעון מעיר אחת והא' כהן וגירש את אשתו שלא בפני חבירו ולא כתב בגט הכהן נ"ל דבדיעבד כשר וכ"נ שהוא דעת מהר"ר ישראל להכשיר היכא דלא כתב הכהן שכתב בסי' ו' ועוד אמר הגאון אם המגרש ישראל והשני כהן או לוי א"צ לכתוב שום הפרש אף על פי שמתוך הגט לא ניכר שום הפרש אם המגרש הוא כהן ויש לו כינוי שהוא קצור השם כתוב בתשובה הנזכר סי' ז' שכיון שנוהגים לכתוב הכהן או הלוי בהכי סגי וא"צ לכתוב הכינוי ואפי' יש בעיר אחר ששמו כשמו כיון שאותו אחר אינו לא כהן ולא לוי ובסימן י' כתב שכן משמע בתוס' פ' כל הגט (כד: ד"ה בעידי) ואיפשר שה"ה אפי' כשהכינוי שיש לו אינו קיצור השם סובר כן אבל בקונדריסים משמע שכותבין שניהם שכתב כשיש כינוי למגרש כמו ששמו שלמה וקורין אותו שלמן והוא כהן כותב שלמה הכהן המכונה שלמן ואין כותבין שלמה המכונה שלמן הכהן כדי שלא יהא משמע שהכינוי הוא הכהן אבל אינו כהן והריחוק אינו מזיק וראיה מפסוק (בראשית י"ד) ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם ולא חש לכתוב לוט בן אחי אברם מאחר שהוא מוכרח אבל כשאינו מוכרח יש לדקדק עכ"ל מצאתי כתוב בתשובות אשכנזית גט שכתוב בו משולם בן אורי המכונה וייפש פסלו מהרי"ל משום דקאי המכונה על אורי הכתוב גביה אלא כך יש לכתוב משולם המכונה וייבש בר אורי ע"כ. והיינו דוקא כשאין אותו כינוי כי אם למגרש ולא לאביו אבל אם הכינוי הוא גם לאביו כמו שאנו נוהגין אם יכתוב שם אביו קודם הכינוי שפיר דמי כינוי אבי הבעל או האשה אין לכתבם כלל בגט כך כתב מהרי"ק בשורש ק"ו: ב"ה ועכשיו לא נהגו לכתוב בגט לא כהן ולא לוי ולא שום כינוי אלא פלוני בן פלוני וכל שום אוחרן וחניכה דאית לי ולאבהתי: בגיטי הגרים כותבין בן אברהם כן כתבו הרא"ש בתשובה כלל ט"ו סי' ד' ובתשובת אשכנזית מצאתי שצריך שיכתוב בלשון דלישתמע מיניה שהוא גר כגון שיכתוב הגר או בן אברהם אבינו אבל אם כתב בן אברהם סתם וגם לא הזכיר שהוא גר מיחזי כשיקרא ומזוייף מתוכו עיין בתשובת הרשב"א שכתבתי בסימן זה ולענין כתיבת השמות גרשום שם לעצמו וגרשון שם לעצמו כי גרשון בן לוי נכתב בכל התורה בנו"ן וגרשום בן משה נכתב במ"ם כ"כ מהר"ר ישראל בכתביו סי' י"ד ולפיכך השיב שאם ידוע ששמו גרשום וכתב גרשון לא הוי גט כלל ותצא וכל הדרכים האלו בה ואם אין ידוע מה היה שמו וכבר ניתן הגט אם עדיין לא נישאת לכתחילה לא תינשא אפי' לא איפשר אלא ע"י עדות ששמו כמו שכתבו בגט ועל שם אליהו כתב מה"ר ישראל בכתביו ל"ט שאם לא נודע אם שמו אליה או אליהו שיש לכתוב אליהו כי ברוב המקומות נכתב אליהו לבד בה' מקומות וכן כתב בת"ה סימן רל"ג ונראה לי שאם כתב אליה לא פסל כיון שאחרים נקראו כן כדאיתא בת"ה בסימן הנזכר וגם הנביא אליהו עצמו נקרא כן בה' מקומות. ושם שמריה כתוב בסימני הנזכר שאין לכתוב שמריהו בוי"ו והאריך בראיות ואם כתבו בוי"ו יש להסתפק כיון דלא אשכחן שמריהו בו' אלא חד בדברי הימים. ושם מתתיהו כתוב בסימני הנזכר שיש לכתוב מתתיהו בוי"ו ואע"ג דשם מתתיה אשכחן תרי גברי חד בעזרא וחד בדברי הימים מ"מ במעשה דחנוכה שהוא שגור בפי הכל ומזכירין אותו בכל שנה ח' ימים מתתיהו בוי"ו סברא לומר שעל אותו שם קראו הבנים עכ"ד ולפ"ז לדידן שאנו קורין במעשה דחנוכה מתתיה בלא וי"ו הוי איפכא ממה שהעלה מהר"ר ישראל וכתבינן ליה בגט בלא וי"ו ושם יונתן כתוב בסימני הנזכר שיש לכתוב יונתן ולא יהונתן אם לא שידוע שחתם שמו יהונתן או עלה בו לקרות בתורה והאריך בראיות ובשם דוד כתוב בסימנים הנזכר שאין נראה כלל שום ספיקא אם כותבין דוד מלא או חסר כיון שהוא כתב בכל ספר תהלים בכל מקום בלא יו"ד ואע"ג דבספר דברי הימים יותר מק' פעמים כתב דויד מלא מ"מ כיון דכל ספר תהלים לא נכתב אפילו פעם א' מלא אלא כולם בלא יו"ד ואמרינן בפ"ק דבתרא (יד:) דוד כתב ספרו פי' הוא עצמו כתב ספר תהלים כיון שהוא עצמו כתב שמו כך היאך נכתוב אנו בענין אחר והנהו דדברי הימים אפשר דלשום דרשא נכתבו כך ובשם חזקיה כתוב בתרומת הדשן סימן רל"ג דיש לכתבו בלא יו"ד בראש התיבה ובלא וי"ו בסופה והאריך בדבר ובסוף דבריו כתב דאפי' מי שנקרא יחזקיהו או חזקיהו אם כותבין אותו חזקיה לא הפסיד דהוי כחניכתו אבל איפכא הוי הפסד וק"ל. והלל מצאתי כתוב דיש לכתבו מלא ביו"ד אע"ג דבספר שופטים כתיב עבדון בן הלל המסורת כתב שם לית חסר משמע שמדינא יש להיות מלא ע"כ. ב"ה ואין דברים נראים לי דאדרבה משם ראיה דה"פ לית הלל במקרא כי אם זהו הידוע שהוא חסר וכה משפטו: ושבתי משמע בתוספות גיטין עלה י"א דיש לכתבו בלא אל"ף ובשם בנימן כתוב בתרומות הדשן סימן רל"ג שיש לכותבו חסר יו"ד בתרא והביא ראיות לדבר. בשם ירחמיאל כתב מהר"ר ישראל בכתביו סי' י"ח דע כי שאלתיהו פעמים אם שמו כך ידעתי שלא ימצא בכתובים רק ירחמאל ואמר להדיא ששמו ירחמיאל ודחק בלשונו החיר"ק וכן העידו עליו מיודעיו ששמעו שעלה לקרות בתורה ירחמיאל וכתב אשיר"י פרק השולח דבהא תליא מילתא דאין לנו אלא שם שמחזיק בו לפנינו ומה בכך אם לא נמצא בכתובים רק בלא יו"ד אשכחן נמי איפכא שם נחמני ימצא בכתובים אבל נחמן לא נמצא כלל ואפי' הכי אשכחן כמה אמוראי שנקראו נחמן וכתב בתרומת הדשן סימן רל"ג דכל היכא דידוע היאך חתם שמו או היאך עלה לקרות בתורה הכי כתבינן דבהא תליא מילתא בכל ספיקות שמות דאין לנו אלא שם שהוא מחזיק לעצמו כדאיתא באשיר"י פרק השולח וכל מה שדקדקנו לעיל כמה דקדוקים אין צריך אלא היכא דלא ידעינן היאך חתם הוא או היאך עלה לקרות בתורה כגון באבי האיש או באבי האשה או שהוא עצמו מסופק בשמו עכ"ל וזה כעין מ"ש בכתביו סימן י"ח שכתבתי בסמוך כתוב עוד בתרומת הדשן בסימן הנזכר אמנם אם יסתפק לא' בשם מן השמות שלא יוכל לברר בדעתו היאך יכתוב איפשר לו לצאת ידי כל חובתו כגון שיכתוב שני גיטין אחד בצורת שם זה ואחד בצורת שם זה כגון אם מסופק ששמו גרשום או גרשון וכן עשה אדם גדול בזמנו ונתן שני גיטין ביד האשה בבת אחת או בזה אחר זה ואז היא מגורשת ממ"נ עכ"ל ולענין להפסיק שם א' לשנים אמרינן בפרק אלו טריפות (סה.) דשם כדרלעומר דפסיק ליה ספרא בתרי תיבי אבל לא בתרי שיטי. וכתב הר"ן ומכאן לענין גט שאין פוסקין שם האיש ולא שם האשה בשני שיטין אבל בשיטה אחת איפשר שפוסקין קצת שמותם שסובלין כן דומיא דכדר לעומר וכיוצא בזה. כתוב בתשובה להרמב"ן סימן קמ"ח בשם הרשב"א וכן כתבו בשמו הקונדריסין ור"י ולענין שם ידידיה ופדהצור ועמינדב כתוב בכתבי מהר"ר ישראל סימן קפ"ח דשם ידידיה אם ירצה יחלוק לשתי תיבות ואם יכתוב תיבה אחת שפיר ופדהצור ועמינדב תיבה אחת עכ"ל. ומ"ש בשם ידידיה דיחלוק לשתי תיבות נ"ל דהיינו דוקא בשיטה אחת אבל לא בשני שיטין דלא עדיף מכדר לעומר דלא פסיק ליה ספרא אלא בשיטה אחת כמ"ש בסמוך ואם הפסיקם בב' שיטות משמע דפסול. ומ"ש בשם פדה צור ועמינדב שיכתבם תיבה אחת לא ידעתי למה לא יכתבם בשתי תיבות אם ירצה דלא גרעי משם ידידיה שחולק לשתים אם ירצה ואפשר דלרבותא נקט תיבה אחת לומר שאעפ"י שנראים כשתי תיבות וכתבם כתיבה א' אם ירצה ולענין שמות הנשים כתב בקונטריסים שיש לכתוב כיל"א בגט באל"ף וכן כל שם שאינו לשון הקדש אבל כשהוא לשון הקודש כותבין בה"א כמו חומה דביתהו דאביי או זוכה (חובה דביתהו דרב הונא במס' נדה) שהשם הוא לשון הקדש אבל כשאינו לשון הקדש כגון ילתא אבא אדא חסדא כולם באל"ף וראיה רב אדא בר אהבה אדא שאינו לשון הקודש כותבין באל"ף ואהבה שהוא לשון הקודש בה"א עכ"ל ונראה דמכאן נלמוד לכינוי האנשים דכל כינוי שהוא לשון הקודש כותבין בה"א וכל כינוי שאינו לשון הקודש כותבין באל"ף אבל יש לדחות כל זה מדאשכחן שם רבה ורבא ששניהם לשון בבלי ואחד כתוב באל"ף ואחד כתוב בה"א אלמא דכל שאינו לשון הקדש בין אם כותב אל"ף בין אם כותב ה"א שפיר דמי ולענין כינויין שבקצת מקומות קורין חי"ת כמו כ"ף רפויה היאך כותבין בגט וכן כינויין שיש בהם טי"ת אם כותבין בטי"ת או בתי"ו עי' בתה"ד סי' רל"א דין שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה עי' בסימן קל"ו:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כותבין שם האיש והאשה בגט נראה דאתא לאורויי דאעפ"י דבחניכת שם המשפחה סגי אפילו לכתחלה אפי' לא כתב שמו ושמה כי אם ראש המשפחה של שניהם היינו לרבי אליעזר דאמר עידי מסירה כרתי כמו שיתבאר בסמוך מיהו לר"מ בעינן שיהיה מוכיח מתוכו ואינו גט אא"כ כותב שמו ושמה ואם כותבו חניכתו וחניכתה דהיינו שם לווי של עצמו שהכל קורין אותן בהן היינו כאילו כתב שמו ושמה וכשר אפילו לר"מ ולזה כתב רבינו כותבין שם האיש וכו' דלכתחילה צריך שיהא כשר אף לר"מ:

ואם יש לאחד מהם שני שמות וכו' בפרק השולח (סוף דף לד) ההיא דהוה קרי לה רובה מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעא מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה וכתבו התוספות דמשמע דבחד מקום קרו לה הכי והכי וצריך לכתוב שניהם וכותב שם העיקר וכולל הטפל בוכל שום ולא ההיפך. ומ"ש בד"א לכתחילה וכו' כ"כ התוספות והרא"ש דה"א בירושלמי להדיא ולפ"ז הך דמרים דצריך לכתוב שניהם היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפילו לא נכתב אלא אחד מהם כלומר אפילו לא כתב אלא שרה לחוד נמי כשר: ומ"ש והרמב"ם פסל וכו' נראה מדברי רבינו דבכותב שרה כותב שם אחד של שרה דבכותב שרה וכל שום הוה ליה כותב שניהם והכי מוכח להדיא ממשמעות דברי התוס' והרא"ש ולכן ס"ל לרבינו דכיון דהרמב"ם פוסל בכותב שרה וכל שום מק"ו שפוסל בכותב שם אחד מיהו האי ק"ו לא איפשר לדונו אלא בכותב שם שרה לחוד דכיון שאין מכירין אשה זו בשם שרה אלא פורתא אין נראה שזה מגרש אשתו אלא אשה אחרת ואיכא לעז על בניה שתלד מהשני אבל אם כתב מרים לחוד שרוב העיר קורין אותה בשם זה מודה גם הרמב"ם דכשר דלא גרע מחניכתו והכי משמע מדברי הרמב"ם ומביאו ב"י שכתב תחלה דכותב שם העיקר וכולל הטפל בוכל שום ואם כתב חניכתו כשר כלומר וא"כ כ"ש כשכתב שם העיקר לבדו דכשר ואחר כך כתב הרב כתב שם הטפל שאינו ידוע וכתב וכל שום ה"ז פסול אעפ"י שכתב שניהם וכ"ש דפסול אם כתב שם הטפל לבדו כך הוא דעת רבינו לפרש דברי הרמב"ם ושחולק הרא"ש עליו דנמשך אחר דברי התוס' דאפי' כשלא כתב אלא שם הטפל לבדו דכשר כ"ש כשכתב שניהם אלא דכתב שם הטפל וכל שום דפשיטא דכשר במכ"ש והכי משמע במה שהביא הרא"ש הא דתניא בגמרא היו לו ב' נשים וכו' אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל ושמו דיהודה עמו ומשמע דאי עבד איפכא דגירש אשתו שביהודה בשמו שבגליל ושם דיהודה עמו אינה מגורשת כתב הרא"ש עלה וז"ל ואמרינן בגמרא דבני מערבא על הך ברייתא מתניתין שהיה ביהודה וכתב לגרש אשתו שבגליל או שהיה בגליל וכתב לגרש אשתו שביהודה אבל אם היה ביהודה וכתב לגרש אשתו שביהודה או שהיה בגליל וכתב לגרש אשתו שבגליל הרי זו מגורשת כלומר וא"צ לכתוב שני שמות מיהו לקמן מפרש על פי הירושלמי דאפילו גירש באותה מדינה דצריך לכתחילה לכתוב שני שמות עכ"ל הרא"ש וכיון דאברייתא דקתני היה ביהודה וכתב לגרש את אשתו שבגליל דאינה מגורשת אפילו כתב שניהם אלא שכתב שם הטפל וכל שום קתני עלה אבל אם היה ביהודה וכתב לגרש את אשתו שביהודה הרי זו מגורשת דיעבד דאין צריך לכתוב שניהם ומכ"ש דמגורשת אם כתב שניהם אלא שכתב שם הטפל וכל שום דמאי דפוסל בכתב ביהודה לגרש את אשתו שבגליל דהיינו בין שלא כתב אלא שם אחד ובין שכתב שם טפל וכל שום בהני תרתי גווני נמי קאמר דאם היה ביהודה וגירש את אשתו שביהודה הרי זו מגורשת א"כ מבואר דהרא"ש כתב כסברא הראשונה והא דכתב רבינו בסמוך והא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל וכל שום וחניכה דאית ליה והבין ב"י דרצונו לומר דאם לא כתב וכל שום אלא שם אחד לא שנא כתב שם טפל ל"ש כתב שם העיקר דפסול ותמה על זה איכא לתמוה על דבריו דכיון דהבנה זו אין לה יד ורגל מי דחקו לפרש כן הלא הדבר ברור דלא נקט רבי' כשכתב שם הטפל וכל שום למידק מיניה דכשלא כתב וכל שום דפסול דודאי ל"ש כתב וכל שום ל"ש לא כתב וכל שום אלא טפל לבדו כשר דכתב בתחילת הסימן דבדיעבד כשר אפילו לא נכתב אלא אחד מהם בין שם עיקר בין שם טפל אלא אתא לאורויי הכא בכותב שם הטפל וכל שום דאינו כשר אלא דוקא למגרש במקום הכתיבה אבל אם עומד במקום אחד ומגרש במקום אחר אף על פי שכתב שניהם פסול הוא כיון שכתב שם הטפל וכל שום דבני מקום זה אין מכירין בשם שיש לו במקום אחר ואי לא היה אומר רבינו בלשון זה והא דכשר בדיעבד דוקא למגרש במקום כתיבה וכו' היה מובן דמ"ש בסוף ואם לא כתב כן פסול וכו' היינו לומר דאם לא כתב שניהם אלא אחד הוא דפוסל אבל אם כתב שניהם כשר אפי' לא כתב שם הנתינה וכל שום אלא כתב איפכא שם הכתיבה וכל שום נמי כשר בדיעבד לכך אמר רבינו בתחלת דבורו זה והא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל וכל שום דוקא למגרש במקום כתיבה אבל אם עומד במקום אחר וכו' צריך לכתוב שניהם וכותב שם מקום הנתינה וכל שום דקאמר עלה ואם לא כתב כן פי' אלא כתב שם מקום הכתיבה וכל שום פסול כ"ש דפסול אם לא כתב כי אם אחד מהם ולפעד"נ דכל מ"ש ב"י כאן בפי' דברי הרמב"ם והרא"ש ורבינו אינו נכון אלא האמת כדפרישי':ונראה ממ"ש רבינו צריך לכתוב שניהם וכותב שם מקום הנתינה וכל שום וחניכה דאית ליה וכו' דבמה שכתב וכל שום חשוב כאילו כתב בפירוש שני השמות שם מקום הנתינה ושם מקום הכתיבה אע"ג דלר"ת דאין כותבין כלל לשון זה דוכל שום אלא אם יש לו ב' שמות כותב שניהם בפירוש פלוני שהוא עיקר השם דמתקרי פלוני מכל מקום כיון שהעולם נהנו לכתוב וכל שום כדכתב הרא"ש בפרק השולח במסקנת דבריו וכ"כ עוד הרא"ש נוסח הגט בסדר הגט בסוף מסכת גיטין וכ"כ רבינו ג"כ בתופס הגט וכל שום לעיל קכ"ו השתא כשכותב וכל שום חשוב הוא כאילו כותב שתי השמות בפירוש שם העיקר ושם הטפל מיהו ודאי מדינא אין לנו לכתוב וכל שום אלא כשנודע שיש לו ב' שמות אבל אם לא נודע אלא שם אחד אין לכתוב וכל שום מדין התלמוד אף לדעת בה"ג כמ"ש בסמוך ס"ד אלא שנהגו העולם לכתוב בכל גיטין וכל שום לפי שנוהגין באשכנז שקורין העכו"ם ליהודים בחניכה הקרובה ללשון עברי ואין ראוי לכתוב על אותה חניכה דמתקריא לכך נהגו לכתוב וכל שום וחניכה דאית ליה שמלה זאת כוללת הכל כדכתב הרא"ש בפרק השולח (דף קד ריש ע"ג) וסובר רבינו דבכותב וכל שום היינו כותב שניהם וכשכותב כאן ומגרש במקום אחר וכותב שם מקום הכתיבה וכל שום הגט פסול דהכי משמע במ"ש הרא"ש הברייתא ומאי דתני עלה בירושלמי כדפירש בסמוך וכ"כ הרב רבינו ירוחם דבזה י"א דאינה מגורשת והוא כתב דעיקר כי"א שמגורשת ומביאו ב"י ושכך כתב הר"ן דמגורשת וכ"כ מהרש"ל דמגורשת דהא התוס' כתבו דבתוספתא משמע איפכא ונהי דתלמודא דידן עיקר מ"מ אינו אלא לכתחילה עכ"ל. ולענין הלכה נקטינן לחומרא כדברי רבינו ומקצת גדולים דאינה מגורשת וכ"כ בהג"ה ש"ע מיהו היכא דכתב שניהם בפירוש ועשה שם מקום הכתיבה עיקר ועל שם מקום הנתינה כתב דמתקריא כתב הריב"ש סי' מ"ג דאפילו לכתחילה כשר כשמגרש במקום הכתיבה ומשמע דבמגרש במקום אחר כשר בדיעבד דלא כמ"ש בהגהות ש"ע דאפי' כתב דמתקריא נמי פסול:

אבל אם עומד במקום אחד וכו' אבל בני מקום זה אין מכירין בשם שיש לו במקום אחר וכו' כלומר אע"פ שיודעים שיש לו שם אחר במקום הנתינה מ"מ אין מכירין באותו שם אם ראובן או שמעון או שם אחר ואם אין כותבין אלא שם מקום הכתיבה יאמרו בני מקום הנתינה אין זה שם בעלה של אשה זו המתגרשת ואם לא יכתבו אלא שם מקום הנתינה כשתבא לגבות כתובתה מנכסיו שדר שם במקום הכתיבה יאמרו ג"כ אין זה בעלה הלכך צריך לכתוב שניהם וכותב שם מקום הנתינה וכל שום וכו' וא"ת וכיון שאין בני מקום זה מכירין בשם שיש לו במקום אחר היאך כותבין שם מקום הנתינה יש לומר דאעפ"י דכל בני המקום אין מכירין בשמו מ"מ ע"פ שני עדים שיודעים שם מקום הנתינה כותבין ואפי' עד אחד נאמן במילתא דעבידא לאגלויי:

אבל אם לא הוחזק בשני שמות וכו' ואפילו יודע אח"כ כו' כך פירש"י וז"ל אבל לא איתחזק כאן שיש לו ב' שמות א"צ לכתוב וכל שום שיש לו ואפי' נודע לאחר הזמן שיש לו שם אחר הוי גט כשר שאין לנו אלא השם שקרא הוא לעצמו בפנינו והוחזק בו עכ"ל ומשמע דה"ק היכא דכאן במקום הכתיבה לא הוחזק אלא בשם אחר שהחזיק לעצמו בפנינו א"צ לכתוב וכל שום שיש לו אפילו נודע וכו' אבל הרא"ש הביא פירש"י והוסיף עליו שתים אחד שכתב וגם במקום הנתינה אין יודעים וכו' ב' שכתב ואפי' אם יודע לנו שיש לו שם אחר במקום אחר הגט כשר וכו' ולשון זה מהרא"ש כתבו רבינו ונראה שדעתן להוציא מפירש"י דמשמע דס"ל דהגט כשר אע"פ שבמקום הנתינה יודעים שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אפ"ה מאחר שכאן במקום הנתינה לא הוחזק בשם אחר הגט כשר אפי' נודע לאחר זמן שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אבל להרא"ש בכה"ג הגט פסול ואינו כשר אא"כ לא הוחזק בשם אחר לא במקום הכתיבה ולא במקום הנתינה כי אז דוקא כשר וא"צ לכתוב וכל שום ואפי' נודע שיש לו שם אחר במקום אחר שאינו לא מקום כתיבה ולא מקום נתינה והא דכתב אפילו נודע וכו' נראה שכוונתו ליישב מה שקשה דמה צריך רב אשי לומר והוא דאיתחזק בתרי שמי הא פשיטא דאי לא איתחזק ואין יודעין כלל שיש לו שם אחר דאין לנו לכתוב וכל שום דאין לנו אלא שם שקרא לעצמו והוחזק בו ויישב ואמר דעיקר דברי רב אשי לאורויי דאפי' יודע אח"כ שיש לו שם אחר וכו' הגט כשר אע"פ שלא נכתב וכל שום ואיכא לתמוה הלא הרא"ש ורבינו תופסים כבה"ג דבכל גיטין כותבים וכל שום והיאך כתב כאן דא"צ לחתום וכל שום ונראה דרבינו כותב כאן מה שעולה מן פשט סוגיית התלמוד דבלא הוחזק בתרי שמי א"צ לכתוב וכל שום דאף בה"ג מודה דכך הוא לפי דין התלמוד אלא דהעולם נוהגין חומרא לכתוב בכל גיטין וכל שום מטעם שכתב הרא"ש לפי שהעכו"ם קוראים ליהודים בחניכה קרוב ללשון עברי וכו' וכמ"ש בסוף סעיף ב' אבל ב"י כתב וז"ל ומ"ש הרא"ש וגם במקום הכתיבה אין יודעין שיש לו שום אחר וכו' נ"ל דלרבותא נקטיה וכו' עד וצ"ע עכ"ל מבואר דס"ל דבכל ענין כשר וכדמשמע מפירש"י וכדפרישית דהכי משמע מפירושו אבל לפע"ד פשיטא דלהרא"ש היכא דבמקום הנתינה הוחזק שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אלא שבני מקום הנתינה אין מכירין בשם שיש לו אם ראובן או שמעון או שם אחר אעפ"י דבמקום הכתיבה לא הוחזק בשם אחר כי אם בשם אחד שהוחזק שם ונכתב בגט זה בלבד הגט פסול לפי שבני מקום הנתינה אמרו שאין זה שם בעלה של אשה זו המתגרשת אבל דברי הרא"ש ורבינו מבוארים דמיירי דלא הוחזק כלל לא במקום הכתיבה ולא במקום הנתינה שיש לו שם אחר אלא זה השם שהוחזק במקום הכתיבה הוחזק בו ג"כ במקום הנתינה וקאמר דא"צ לכתוב וכל שום כדי לחוש שמא יש לו שם אחר במקום אחר שאינו לא מקום כתיבה ולא מקום נתינה וקאמר דהא דלא חיישינן לה היינו טעמא משום דאפילו יודע אח"כ שיש לו שם אחר במקום אחר הגט כשר ובתשובת הרא"ש כלל ט"ו השמיט הסופר חלוקה אחת וכך צריך להיות אבל לא איתחזק בתרי שמי שאינם יודעים במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה וגם במקום הכתיבה אין יודעין שיש לו שם אחר במקום הנתינה א"צ לכתוב וכל שום וכו' דברי תשובה זו היא ממש כמ"ש בפסקיו ולא קשה כלל מה שהקשה ב"י:

וכתב הרמ"ה וכו' נראה דרבינו הביא דברי הרמ"ה משום דבסוף דבריו הורה לנו דין מומר שגירש ושר"ת כתב כמותו בדין מומר שגירש אבל תחלת דבריו שאין חילוק בין מגרש במקומו לשולח כו' אינו הלכה דלהרמב"ם הוי מגורשת מדאורייתא אלא דפסול הגט מדרבנן ולהרא"ש כשר בדיעבד אבל להרמ"ה הויא ספק מגורשת מן התורה גם מ"ש דבשולח צריך לפרט שני השמות בפרט וכו' כבר מבואר במ"ש רבינו בסמוך דכותב וכל שום אפי' לכתחילה וכשר וכדעת בה"ג. ומ"ש ואם גירש בגט שלא הוחזק בו כלל וכו' פשוט הוא ולית בה ספק והכל מודים בזו:

כתב א"א הרא"ש בתשובה שאם לא הזכיר אבי האשה אלא כינויו וכו' פי' כינויו שאינו ידוע וניכר בכל מקום ואפ"ה כשר דלא גרע מאילו לא נכתב שם אביה כלל דכשר דיעבד דאין לפרש דמיירי בכינויו דידוע וניכר בכל מקום דא"כ מאי איריא כינוי אבי האשה דכשר הא אפי' כינוי האשה עצמה הגט כשר כדלעיל וכתב עוד על אחד וכו' תימה הא פשיטא דפסול מדאורייתא הוא כיון דמזוייף מתוכו ולא צריך לתשובה זו ותירץ מהרא"י בכתביו דהמעשה היה שאבי אביו היה נקרא שמואל וכיון דאשכחן לבן בן נחור מפי בושת בן שאול וכן ותבאנה אל רעואל אביהן והוא היה אבי אביהן לחד מ"ד אלמא דאין זה קרויי מזוייף מתוכו אלא שפיר כתב יוסף בן שמואל אע"פ שהיה שמואל אבי אביו וכשר מן התורה הוא אלא דאפ"ה פסק הרא"ש דהגט פסול מדרבנן משום דהרואה אומר אחר מגרשה: כתב ב"י בד"ה תנן בפרק ג"פ וכו' עד וצ"ע עיין במה שכתבתי לפרש דעת נ"י בזה לעיל בסימן ק"ח ס"ב גם לענין פסק הלכה. כתב בהגהות ש"ע סעיף י"ד אם נקרא בפי ישראל בשם אחד ובפי עכו"ם בשם אחר כותבין שם ישראל דמתקריא על שם עכו"ם עכ"ל פסק כמ"ש הרב המגיד ע"ש הרמב"ן דגם כשהשם השני של לעז כותבין דמתקריא דהא פשיטא דהעכו"ם אינן קוראים בשם אחר של עברי אלא של לעז. ואח"כ כתב בסעיף י"ו דמנהג שלנו בשם יהודה וליב דכל שהשם השני הוא לעז כותבין המכונה בין אם הוא יוצא מן השם או לא ע"כ וזהו כדעת סמ"ק וקשה לפי זה דא"כ כשהעכו"ם בלבד קורין אותו בשם אחר של לעז למה לא יכתבו ג"כ המכונה כי היכי דכותבין בשם השני של לעז כשאינו יוצא משם העברי ג"כ המכונה ונראה לחלק דדוקא כשאביו הטיל עליו ב' שמות ביחד בשעה שהכניסו לברית אחד שם של קדש לעלות בו לס"ת והשני שם כינוי של חול על שם משפחתו שהוא שם של עריסה הנה זה נקרא כינוי לשון העברי דזה עיקר וזה טפל לעיקר ע"ש משפחתו ולכן אין חילוק בין שהלעז יוצא משם העברי או לא בכל ענין נקרא כינוי אבל שם שקורין אותו העכו"ם בשם אחר לגמרי אעפ"י שהוא לעז אין זה כינוי לשם העיקר הלכך צריך לכתוב דמתקרי ובחילוק זה מתיישב הא דכתב עוד באותו הג"ה וז"ל מי שיש לו שם עברי שעולה בו לס"ת ויש לו נמי שם בלשון לעז עושין שם העברי עיקר ועל השני כותבין דמתקריא וה"ה באשה עושין שם העברי עיקר עכ"ל בספרים הנדפסים באחרונה דבראשונים נדפס בטעות וקשיא דדבריו בהג"ה אחת סותרין מראשה לסופה והלומדים פה אחד דלית נגר ובר נגר דיפרקיניה אבל למאי דפרישית ניחא דסוף הגה"ה מדברת במי שקראו לו שם אחד של קדש בלחוד בשעה שהכניסוהו לברית שבו יעלה לס"ת אלא שלאח"כ קראו לו עוד שם של לעז מאיזה סיבה הנה כיון שלא קראו לו שם זה של לעז בשעה שהכניסוהו לברית הנה אין זה כינוי לשם העברי אלא שם אחר לגמרי והא ודאי דאין חילוק בין ב' שמות של לשון עברי לשם אחד של עברי ושני של לעז כיון שכל א' שם בפני עצמו וצריך לכתוב דמתקריא וכי היכי דכשעכו"ם קוראין אותו בשם אחר של לעז כותבין דמתקרי כמו שפסקה תחילה משום דאין זה כינוי לשם העברי ה"נ דכוותא ולא כתב בראש ההגה"ה דכותבין על הלעז המכונה אלא היכא דשם של לעז הטילו עליו בתחילה שיהא כינוי לשם העברי על שם משפחתו הא לאו הכי כותבין דמתקרי ואי כתב המכונה פסול דאין זה כינוי כנ"ל ובתשובה על מעשה שנעשה בזה הארכתי בס"ד: כתב בש"ע סעיף א' דאם יש לאחד ב' שמות כותבין שם שהם רגילין בו ויודעין בו ביותר ואומרים איש פלוני וכל שם שיש לו גירש איש פלונית וכל שם שיש לה וכך הוא לשון הרמב"ם בפ"ג ואיכא לתמוה דבסי' קכ"ח ס"ג כתב וז"ל יכתוב וכל שום דאית לי ולאתרי ומלבד זה אם יש לעיר ב' שמות יכתוב מתא פלונית דמתקריא פלונית והוא מדברי מהרא"י בכתביו סימן קפ"ה וזה סותר לדברי הרמב"ם שכתב גבי שם האיש והאשה שאין כותבין בפרט כי אם שם אחד וכוללים שאר השמות בכלל וכל שום וחניכה ופשיטא דכן הדין להרמב"ם בשם העיר וכדעת בה"ג אבל דברי מהרא"י הם ע"פ דברי ר"ת שחולק וסובר דצריך לפרט כל שם ושם בפירוש וכותבין דמתקריא שוב נראה דבש"ע גופיה משמע שחזר בו בסימן קנ"ט ממה שכתב בסעיף א' כדברי הרמב"ם שהרי בסעיף ד' כתב דביש לו שני שמות בב' מקומות ושולח הגט למקום אחר כותב שם מקום הנתינה ויכתוב שם מקום הכתיבה דמתקריא ואם כתב שם מקום הנתינה וכולל שם מקום הכתיבה בוכל שום כשר עכ"ל הרי שסתם דבריו דצריך לכתחילה לפרט ב' השמות כר"ת ושלא לכתוב וכל שום לכתחילה. והכי נקטינן כר"ת וכמ"ש בהגהת ש"ע סעיף ח' דמנהג שלא לכתוב וכל שום אם לא במומר:

דרכי משהעריכה

(א) ומיהו אנן נוהנין לכתחלה כדברי הפוסקים המצריכים לכתוב שניהם:

(ב) הב"י דאריך בדעת רבינו לדקדק מדבריו דפוסל כשלא כתב דק שם האחד ולא כתב כל שום ואין דבריו נראין דודאי פשט דברי רבינו משמע דכשר אם לא כתב רק שם אחד ולא כתב כל שום וחניכה ואף הרמב"ם מודה בזה ואין הכרח בדברי רבינו כלל לדבריו לכן לא כתבתי דקדוקיו וראיותיו על זה ואף כי ב"י כתב אע"פ שנראה דעת רבינו כאשר כתבתי אינו נכון ולבן אין נפקותא בזה לענין הלכתא ועזבתיו:

(ג) אבל לדעת רש"י והרמב"ם: פ"ג אינו מותר רק בדיעבד אבל לכתחילה לא סגי לן אפי' בחניכתו הידוע:

(ד) וזהו שלא כדברי המדרכי דס"ל דמיירי כעידי מסירה דהמרדכי לטעמיה דס"ל דלא בעינן שיהא ניכר מתוך הגט ולכן כתב שם ריש פרק כל הגט דאפי' לא הזכיר שם האיש והאשה כלל הגט כשר וע"ש אמנם בהגהת אשיר"י פ"ב בשם א"ז דאם לא הזכיר שם האיש והאשה הגט פסול בניה ממזרים וכב"י בסי' זה דכן משמע מדברי התוס' פ"ב (י"ט:) גבי ההוא דשקל ס"ת ויהיב לדביתהו וע"ש:

(ה) ועיין בזה בתשובת מיימון סוף אישות:

(ו) וכן היא בתרומת הדשן סימן רל"ד ובסדר גיטין שלנו דכן נוהגין ועיין עוד בסדר גיטין דאם היה לו שם כינוי מלבד שם דעכו"ם כותבין פלוני המכונה פלוני וכל שום וחניכה דאית ליה:

(ז) וע"ל בסי' זה מומר שעשה תשובה ובא לגרש אין כותבין רק שם דיהודית ואפי' כל שום וחניכה אין לכתוב:

(ח) אבל מדברי הריב"ש סי' קמ"ג לא משמע כדבריו אלא נראה טעמא ?משום דשם עכו"ם הוי כשם טפל ושם דיהדות שם העיקר ולכן פסול כדמוכח ריש סימן זה וא"כ אפשר דאף המ"מ והר"ן מודים בזה:

(ט) ובסדר גיטין שלנו סימן כ דלכתחילה לא יכתבו שום רב אי חכם אלא כותבין פב"פ אע"פ שאחד מהן חכם או רב וכ"כ מהר"י מינץ דה"ה אם אביו קדוש אין כותבין בן הקדוש אלא ב"פ עוד בסדר גיטין דכותבין בן פלוני ולא בר פלוני ואם הוא כהן או לוי יכתוב פב"פ הכהן או הלוי פלונית בת פלוני הכהן או הלוי ואם יש להן כינוי יכתוב כהן או לוי קודם הכינוי וכן יש לנהוג מיהו ראיתי קצת גיטין שכתכו הכינוי קודם ובסי' כ"ז דמהרי"ק כתב אהרן דמתקרי אלעזר הכהן וכתב כן לכתחילה ואולי יש לחלק בין מתקרי למכונה עכ"ל:

(י) מיהו לכתחילת נוהגין להזכיר אף שם אביו ואפי' כינוייו וכן הוא בסדר גיטין ודלא כדמשמע מרברי מהרי"ק שורש ק"ז רא"צ להזכיר וכב"י בסי' קכ"ח שם כינוי של אב בטופס הרא"ש והרמב"ם ורבינו ירוחם משמע דצריך וכ"כ בטופס הרי"ף שבידינו וכ"כ הר"ן אבל הרמב"ן כתב דמצא בטופס הרי"ף שאינו צריך עכ"ל. ובתשובת מהרי"ו סימן נ"ג דלכתחילה יש לכתוב הכינוי אף בשם אביו אבל אם כבר ניתן הגט א"צ ליתן אחר ותנשא לכתחילה ודבריו אלו נראין ודלא כמו שכתב סי' ק"ק דאף דיעבר יש ליפסל בכה"ג כתב בתשובת הרשב"א סי' תקצ"ה דאם הוא אסופי או שתוקי אין כותבין רק שמו לבד וכן הוא בסדר גיטין. מיהו כתב אם היה לו שם כינוי כותבין הכינוי:

(יא) וכתב בסדר גיטין דכשאבי המגרש מומר כותבין אותו פלוני בר פלוני שם דיהדות ואם הוא כהן כותבין כהן וכתב מיהו כשעולה בתורה או חותם בשטרות יחתום ע"ש אבי אביו ואין לחתום על הגט מי שאביו היה מומר:

(יב) ובתשובת מהרי"ו סי' ק"ך משמע דהוא עצמו נאמן וצ"ע:

(יג) וקושייתו היא במה דקאמר שאין לסמוך על אחרים בשמות ונראה דר"ל האיש ואשה עצמן דאותן אחרים אינן נאמנים אע"ג דהוא מילתא דעבידא לאגלויי אבל אחרים ממש ודאי נאמנים ומ"ש דלא סגי בהכרת פנים ר"ל דאע"ג שיודע שזהו האיש והאשה ומכירין בטביעת עין לא סגי עד שיודע ג"כ בבירור שמותן הן ע"פ עצמו הן ע"פ אחרים כנ"ל וע"ל סי' ק"ך:

(יד) כתב הר"ן פרק השולח דף תקע"א ע"ב דאם היה מקום הכתיבה והנתינה אחד ואין לו שם אלא אחד ובמקום אחר יש לו שם אחר צריך למכתבו לכתחילה ומיהו בדיעבד כשר אע"פ שלא כתב רק שם הכתיבה והנתינה וכן הוא בתוס' והרא"ש בשם הירושלמי:

(טו) ולא נראה כן מדברי הרא"ש פרק השולח ואנן נוהגין כדברי הרמב"ן וצ"ע כפסקי מהרא"י סי' רפ"ב:

(טז) ואין דבריו נראין דמהרא"י לא מיירי בענין זה כלל אלא באדם שנשתנה שמו ע"י חולי שעולה בשתי השמות לס"ת ולכן יש להכשיר ג"כ בגט כדמשמע התם אבל בלאו הכי אף מהרא"י מודה לדברי מהרי"ק ואין לחלק:

(יז) דלא כי"א שכתבו הגהות מיימון שצריך לכתוב שם הקצור כגון אביגיל אביגי:

(יח) וכתב עוד דהמנהג לכתוב יהודה המכונה ליבא אע"פ שנקרא כן ע"ש גור אריה דפי' אריה בל"א ליבא ונ"ל שאנו נוהגין כדברי הכלבו והסמ"ק והל' הגט דמרדכי דף קנ"ו ע"א והגהות מיימון פ"ד דרגילין לכתוב דמתקרי כששם השני בלשון עברי וכששם השני בלשון לעז כותבין המכונה עכ"ל וכן אנו נוהגין ולא חלקו בין אם הלעז הוא פירוש העברי או לא:

(יט) נראה מדבריו דס"ל דכל שנשתנה שמו מצד עצמו כותבין תמיד דמתקרי וכשהכינוי מצד המשפחה כותבין תמיד המכונה ואין נוהגין כדבריו גם פירושו בדברי הפוסקים הוא דחוק ומה שרוצה להכריח מדברי הרי"ף אינו נראה הכרח ואין רצוני להאריך במה שאין בו נפקותא שהרי אין המנהג כדבריו ובסדר גיטין שלנו כתוב בשם הרבה גדולים דאין לכתוב שם הכינוי של משפהה כלל כגון גנ"ש ק"ץ שליינ"ר וכדומה וכן אנו נוהגין וכן ראוי לנהוג משום שכתב בסדר גיטין סי' נ' על גט אחד שהיה כתוב בו חיים המכונה גנ"ש שהוא כינוי משפחה ואמר הרז"ק שהגט אינו כשר כי ע"ש משפחה כותבים החינוך ולא המכונה כי מכונה משמע לשון יחיד וחינוך על כל משפחה כמו שפירש"י פרק המגרש (פז:) בתרומת הדשן סי' רל"ה משמע דיש לכתוב וכל שום וחניכה אף במקום דלא נהיגין לכתוב כן בשאר גיטין לכן נראה שאין לכתוב כלום מהכינוי המשפחה להוציא נפשו מספק ויש לעשות כדברי בעל סדר הגט שכתב סתם שלא לכתבו כלל ואילו הוה דעתו לכתוב שום חניכה היה מפרש כנ"ל:

(כ) ובסדר גיטין משמע דהיו כותבין בלא מתקרי כאשר עולה לס"ת וע"ש סי' ל"ג ומהרי"ו כתב בתשובה סימן קפ"ב דיש לכתוב דמתקרי אע"פ שעולה בשנים לס"ת וע"ש וכ"מ בסדר גיטין אחד ומצאתי עוד שם דאם נתנו לו במילתו שם אחד וע"י חולי נשתנה שמו יש לכתוב דמתקרי אבל אם נתנו לו ב' שמות במילתו יש לכתוב בלא מתקרי ויש לכתוב אותו שם שקורין אותו בו תחילה ובמהרי"ל כתב דיכתוב שם המנהג לבסוף ול"נ אלא כדברי המרדכי דלעיל:

(כא) ובסדר גיטין סי' ל' משמע דכה"ג יש ליתן ב' גיטין:

(כב) וכן נ"ל שלא ליתן ב' גיטין בב"א דאין ברירה בגיטין וכמו שכתבתי לעיל סי' קכ"ב ועוד דהתוספות דסוטה פרק ארוסה כתבו דהמגרש בב' גיטין הוי פסול מדאורייתא ואע"ג דהתם מיירי דמגרש בב' גיטין כשרים אבל כשמגרש מספק ממ"נ אין כאן אלא גט אחד ?לכן נראה דלפעמים שניהם כשרים מדאורייתא אלא כשמחמירין לפעמים מדרבנן וע"כ אין ליתנן בבת אחת מיהו לקמן סימן קל"ב משמע דיכול ליתנן בבת אחת וכן הוא בתרומת הדשן סי' רל"ג וכן משמע מדברי ר"י מינץ בסדר גט שלו וטוב לחוש לכתחילה וע"ל באות ש' דאין לתת ב' גיטין אלא כמקום דוחק דכתב בסדר מהר"י מינץ כשנותנין ב' גיטין בזה אחר זה אותו הגמ שנראה שהוא כשר יותר יש ליתנו תחלה עם כל שאלותיו וקריאתו לפני הנתינה ואחר הנתינה ואח"כ יקח הגט השני ויתנהו ג"כ עם כל שאלותיו והקריאה לפני הנתינה ואחר נתינה ויגיד לעומדים בשעת הנתינה טעם כשנותנין ב' גיטין ויאמר לבעל שיהא בדעתו לגרשה בכל אחד מן הגיטין וכתב עוד שם פעם אחת נתן ב' גיטין וסדרן בבת אחת ואמר לבעל שיכוין לפוטרה באותו גט שנכתב כדין ועיין בתשובת מהרי"ו סי' ק"ך במקום שיש לכתוב ב' גיטין ולא ניתן אלא אחר משמע דכשר בדיעבד ולא נראה כן בפסקי מהרא"י סימן י"ד וע"ש. מצאתי כתוב תיקון בה"ג ישן דמומר שעשה תשובה שבא לגרש אין לכתוב בו כלל כל שום וחניכה כמו שכותבין לשאר מומרים דאילו כתבו הוי כאילו אומרים לו זכור מעשיך הראשונים עכ"ל ונראה שמזה למדו שלא לכתוב בגט שום כינוי שהוא גנאי ובושה למתכנה בו משום דאית ביה משום לא תונו ועוד דאין דרך לקרותו בכינוי זה לבר בלא עיקר שמו כנ"ל אמנם בסדר גיטין אחר מצאתי שצריך לכתוב כל שום אפילו היה מומר בילדותו והביא מעשה בזה וכתב שכן הסכימו מהרד"כ ומהרא"ף ובתשובת מוהר"ם פרו"א סי' ל"ה כתב בשם הרבה גדולים דאין לכתוב שם דעכו"ם מאחר שעשה תשובה ולא כל שום וחניכה וע"ש שהאריך בזה ובסדר גיטין שלנו סימן ל"ד כתב מעשה באשה אחת ששמה אסתר והמירה וחזרה וכדי להתנסבה קראה שמה פעסליין ומהרי"ו נתן לה גט וכתב פעסליין אסתר הואיל ולא נשתנה משום חולי אלא לקחה מעצמה שם אחר והורגלו בה בפי כל לכן הקדימו ג"כ אף כי הוא אשכנזת וכן עשה מהר"י מולי"ן מעשה בכיוצא בזה והסכימו עמו שאר גדולים. כתב בתרומת הרשן בסי' רל"ה מי ששמו שמעון בויך או כיוצא בזה דיש לו שם כינוי אבל אין קוראין אותו לעולם בכינוי לבד א"צ לכתוב אותו כינוי מיהו אם העכו"ם מזכירין אותו בכינוי לבר אע"פ שאין ישראלים מזכירין הכינוי לבד מ"מ יש להסתפק אם צריך לכתוב וכל שום וחניכה אע"ג דבשאר גיטין אין כותבין כן וע"ש ול"נ ראין כותבין הכינוי כלל דהא בההיא תשובה מדמה לכינוי משפחה ומאחר דהתם נוהגין שלא לכתוב ה"ה כאן כנ"ל. בפסקי מהרא"י סי' קפ"ה דאם כתב לנקיבה דמתקריית הגט כשר דאע"ג דהמנהג לכתוב מתקריא ומצאתי בתיקון ישן שם כינוי של איש כותבין מכונה ושל אשה מכונה ונראה דאין ר"ל שכותבין אותו בגט נקוד כך אלא של איש קורין בסגול ולאשה בקמץ ומיהו נראה אם כתב לאשה מכונית דכשר כמו דמתקרית:

(כג) ואין נוהגין כדבריו אלא שלעולם כותבין שם העברי קודם וכותבין על הלעז המכונה וכן הוא בסדר גיטין וע"ל סי' זה ובאות שאחר זה לקמן מדין אשה שנשתנה שמה ממה שקראוה בילדותה:

(כד) וכן משמע מדברי מהר"י סי' רי"א וכתב בסדר גיטין סי' ך' שאם נשתנה שמו ע"י חולי ויש לו כינוי מחמת שם השני כותבין שם השני וגם הכינוי שלו קודם שם הראשון כגון משה המכונה ליו"א דמתקריא יצחק ואם היה לו שם כינוי בשם ראשון יכתבנו ג"כ אחר שם הראשון וכ"ע שם דאם נשתנה שמו ע"י חולי לשם לעז הראשון היה לשון הקודש כותבין שם הלעז תחלה וכותבין על חב' דמתקרי'. וכ"ע בסדר גיטין סי' ל"ב דאם נשתנה שמו ב' פעמים מחמת חולי כותבין הכל כגון אנא משה דמתקרי יעקב דמתקרי שמואל ובסי' ל"ג שם ואם יש לו כינוי כותבין גם הכינוי (כתב מהרי"ו סי' ע"א דאם כותבין גט תוך עבורה של עיר כותבין העומדת כאן דתוך עיבורה של עיר כעיר) בסדר גיטין לאשה כותבין דמתקריין פלונית ולאיש דמתקרי פלוני בלא א' הוא לשון זכר וכ"ע שם סי' ל' דהא דכותבין דמתקריא או מתקרי במ"ם היינו שאין רגיל בשם הב' אבל אם הוחזק ורגיל שם בשם הב' ג"כ כותבים אתקריא או דאיתקרי באלף כתב בסדר גיטין סימן כ"א בשם הר"ר הלל דכל שם שיש לספק בו אם כותבין בה' או בא' לבסוף כותבין ה' שבכתוב לא תמצא שום שם ד אלא שסופו ה' ועוד שם סי' ל"ג שם שקורין אותו לפעמים כך ולפעמים כך או שנמצא במקרא מלא או חסר הולכים אחר הרוב, בסדר גיטין פעם אחד אשה היתה נקראת אסתר ודרך צחוק קראו אותה תמיד אסתר המלכה עד לבסוף שהוחזק שמה בפי כל לקרות המלכה לחוד וכן קראו אותה כמה שנים וכתבו בגט מלכה דמתקריא אסתר וכך כתב לעיל דהולכין בזה אחר עיקר השם:

(כה) ובתשובת מהר"י מינץ בבת מומר ונסתפקו אם היה אביה כהן או לוי ונתן מספק ב' גיטין:

(כו) וכן הוא בסדר גיטין מיהו כתב דלכתחילה כותבין הכינוי אצל הבן וגם אצל אביו וכן נוהגין:

(כז) ובסדר גיטין דלא יכתבו אברהם סתם אלא פלוני בן אברהם אבינו וכן בגיורת ולא יכתבו בגט גר משום סכנה ודלא כתשובת הרשב"א סי' תקכ"ה דמשמע דא"צ לכתוב בן אברהם:

(כח) ומוהר"ם פדוו"א סימן ו' כתב שאין להקפיד אם כתב חניכא באל"ף לבסוף אע"ג דנוהגין לכתבו בה' והר"ד כהן האריך הרבה בתשובה בית ד' סי' ח' אם כתב ח' במקום א' בסוף המלה כגון עלמה או רגילכה וכתב שם דכשר וע"ש:

(כט) מצאתי מהר"ם מינ"ץ ז"ל כתב בגט משולם המכונה זלמן והמכונה זעמל ואע"ג דכינוי זעמל היה רגיל יותר כיון דעיקר הכינוי היה זלמן רק אחר כך ע"ש היופי קראוהו זעמיל. כתב מהר"ם פדוו"א סימן ה' כל שינוי שהוא בדבר שאין לכתבו כלל אין לפסול בדיעבד וגט מומר מקרי דיעבד אפי' קודם שנישאת מאחר שטורח לבקש אחר (וכ"ע סי' י"א נהר שנקרא פ"ו וכתבו פי"א דלא הוי שינוי אבל אי כתבו פואה הוי שינוי דיש נהרות נקראים ל' זכר ויש בל' נקיבה ומ"מ בדיעבד אין שינוי פוסל בדבר שא"צ לכתוב) ועיין עוד חלוקי דיני גיטין בסדר מהרי"ל (ענין כתיבות השמות תמצאנו בסוף הספר):

  1. ^ צ"ל ידועה.
  2. ^ שחולקים כבוד.