פתיחת התפריט הראשי

טורעריכה

צריך שיחתמו שני עדים כשרים למטה משיטה התחתונה של גט.

ולא יניחו כדי אויר שני שיטין בין חתימתם לשיטה התחתונה. ואם הניחו אויר שני שיטין, הגט פסול.

והרמב"ם כתב שאם יש עדי מסירה, כשר אפילו אם הניחו שני שיטין. והראב"ד השיג עליו, כי שמא תתן תנאי בגט באותן שני שיטין ותוציא גיטה בעדי חתימה ונמצא זה כמזוייף מתוכו, דאתו למימר שסומכין על עדי חתימה.

ויתחילו בראש השיטה, שלא ישאר חלק בגליון הגט לפני חתימתן.

ולא יהיה בין הגט לחתימת העדים כתוב שום דבר אחר שאינו מענין הגט, דאיכא למיחש שמא לא כיונו העדות לחתום אלא על אותו דבר, כדאמרינן כתב למטה בגט "שאלו בשלומה" פסול שמא לא חתמו אלא על שאלת שלום. אבל אם כתב "ושאלו", כשר שהוי"ו חוזר על של מעלה ועל הכל חתמו. וכן כל כיוצא בזה.

חתמו בראש הגט, או מצדו בימינו או בשמאלו, או מאחוריו, פסול, אלא למטה דוקא.

ואף כשחתמו למטה צריך שיהא גב החתימה כלפי הגט, ולא תהיה רגלי החתימה כלפי הגט.

לפיכך, כתב שני גיטין באורך הדף ראשו של זה בצד ראשו של זה וחתמו באמצע, שניהם פסולים, שהרי הם כשני ראשי הגיטין. ואם כתבן זה תחת זה כסדר והעדים בין שניהם, העליון כשר. ואם כתב סופו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע, את שהעדים נקראים עמו שתבוא גם חתימתן כלפי כתב הגט, כשר. ובכולן כתב הרמב"ם שאם יש כאן עדי מסירה שהוא כשר.

שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני, שכתבו בשני דפין זה אצל זה, והעדים חתומים תחת חצי השני, כשר. והוא שיהיה ניכר בקלף שלא נחתך ממנו כלום אלא שהסופר כיון לכך מתחילה, אבל אם אינו ניכר פסול, דשמא שני גיטין היו כתובים זה אצל זה, השמאלי נכתב בגובה של המגילה יותר מהימיני והיה שום תנאי בימיני למטה וחתם התחתון מהימיני והעליון מהשמאלי וכיון אותם ביחד.

וכתב הרמב"ם שאפילו אם מסרו בפני עדי מסירה שיהא ספק מגורשת. ואיני יודע למה, כיון שיש כאן עדי מסירה הם זכורים אם היה בו תנאי. ואפשר שרוצה לומר שאנו חוששין שהסופר מעצמו עשה כן מפני שנזדמן לו הענין בכך.

כתב שני גיטין בשני דפין במגילה אחת זה אצל זה והעדים יוצאין מתחת זה לזה, את שהעדים נקראים עמו כשר, כגון אם שמם תחת הימיני ושם אביהם תחת השמאלי או הימיני כשר, ואם שמם תחת השמאלי ושם אביהם תחת הימיני, כגון שחתמו בשני שיטין כזה[1], אז השמאלי כשר.

חמשה שכתבו חמש גיטין לחמשה נשותיהן - אם כתבו בכלל, שכתבו "בכך וכך בשבת גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית", פירוש אחר שכתב "הראשון גירש ופלוני לפלונית" מסיים כל ענין הגט, "וכן אמר כל חד לאשתו" אחר שכתב "גירש פלוני לפלונית פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי" וכל טופס הגט, ושני עדים חתומים למטה, כולן כשרים, ותנתן המגילה ליד כל אחת ואחת.

ודוקא שכתב "ופלוני" בוי"ו שהוא מחברו, אבל אם כתב "פלוני" בלא וי"ו, אין כשר אלא האחרון.

וכתב הרמב"ם: ותנתן לכל אחת בעדי מסירה, ואם אין שם עדי מסירה כלל כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת. ולמאי דבעינן למכתב שכל גט שבא לפנינו חתום אין צריך לבקש אחר עדי מסירה, ואם לא נמסר בפני עדים פסול אפילו עדים חתומים בו, הכא נמי אין צריך שיהו עדי מסירה לפנינו, אלא כולן מתגרשות בו ואחת תתפוש אותו בשביל כולן, או תתן אותו לכל אחת כשתצטרך לה. ואם אין שם עדי מסירה כלל, אין שום אחת מתגרשת בו אפילו אותה שיוצאה מתחת ידה.

אבל אם כתב "בכך וכך גירש פלוני לפלונית" והשלים הגט, והתחיל אחר תחתיו באותה המגילה וכתב "ביום זה" או "בכך וכך גירש פלוני לפלונית" והשלים הגט, וכן בכולן, והעדים חתומים מלמטה, אין מתגרשת בו אלא אותה שגיטה למטה שהעדים חתומים על גיטה. גם בזה כתב הרמב"ם: אם נתנה מגילה זו לכל אחת בעדי מסירה כולן מתגרשות, ואם אין שם עדי מסירה אין מתגרשות בו אלא אותה שגיטה באחרונה.

כתב "אנו פלוני ופלוני מגרשין נשותינו פלונית ופלונית" והשלים הגט, אין שום אחת מהן מתגרשת, שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד. ואם חזר ופירש אחר כך בגט "פלוני מגרש פלונית ופלוני לפלונית", כולן כשרים ותנתן לכל אחת ואחת.

וכתב הרמ"ה דהוא הדין נמי אם כתב "פלוני מגרש פלונית ופלוני לפלונית" הוי שתי נשים בגט אחד, אלא אם כן סיים על כל אחד ואחד כל ענינו של גט כדפרישית לעיל.

כשחותם העד צריך לפרש שמו ושם אביו, כגון "יוסף בן יעקב עד". כתב "יוסף עד" או "בן יעקב עד" או "יוסף בן יעקב" ולא כתב עד, כשר. אבל כתב "יוסף" לבד ולא כתב עד, פסול. ומיהו אם היו שני גיטין בשני דפין זה בצד זה וחתם באחד "יוסף" לבד וחתם בשני "בן יעקב עד", שניהם כשרים, שעד שכתב בשני הוא חוזר גם כן על הראשון והוה ליה כאילו כתב יוסף עד.

ולא יחתמו אלא זה בפני זה. ואם חתמו זה שלא בפני זה, פסול. ומיהו כתב רבינו תם: חתמו שנים זה בפני זה ורוצה להחתים בו שלישי שלא בפניהם, שפיר דמי.

נכתב הגט בכתב עברי ועדיו חתמו בכתב יונית או איפכא, או שעד אחד חתם עברית והשני יונית, כשר. וכתב הרמב"ם ז"ל: והוא שיהו העדים מכירין לשון הכתב והכתיבה. אבל אם היה קצת הגט בלשון אחד ומקצתו בלשון אחר, פסול.

עדים שאין יודעים לקרות, אחד קורא בפניהם והם חותמים. וכתב הרמב"ם: והוא שיכירו לשון הגט. ונראה דאפילו אין מכירין לשונו, אם הקורא לפניהם מתרגמו לפניהם שפיר דמי.

ודוקא בגיטי נשים הקילו בכי האי גוונא משום עיגונא, אבל בשאר שטרות לא יסמכו על אחד שיקרא לפניהם עד שיהו שנים, או ראש בית דין וסופר שלו כההיא דרב נחמן שהיה דיין מומחה וסופר בית דין קורא לפניו וחותם.

ואם אין העדים יודעים לחתום, רושמין להם צורת האותיות על הגט באבר או בדבר אחר שאין רישומו ניכר שפסול לכתוב בו, והם ממלאים אותו בדיו. אבל אין רושמין להם בדבר שכשר לכתוב, שאם כן כתב העליון אינו כלום.

ולא הקילו לעשות כן אלא בגיטי נשים, אבל בשאר שטרות, דיין המחתים אותם בכי האי גוונא מנגדינן ליה והשטר כשר.

והרמ"ה כתב דאפילו בגט לא שרינן לכתחילה אלא לקרוע להם נייר חלק, אבל לצייר להם אפילו ברוק לא, וכל שכן באבר או במי מילין אפילו על גבי מי מילין דלא, דכיון שרישומו ניכר לפי שעה גזרינן אטו סיקרא וכיוצא בו. ודוקא לכתחילה, אבל בדיעבד שציירו להם ברוק או באבר או במי מילין, כשר ותתגרש בו לכתחילה.

אבל ציירו להם במיא דאברא או בעפצא על גבי מגילתא דלא עפיצא, וכל כיוצא בזה שהתחתון כתב, וחתמו עליו, אף על פי שהעליון ניכר יותר אינו גט, ואם נתגרשה בו פסולה לכהונה.

ופירוש "מקרעין הנייר" פירש הרמ"ה לא שישרטו להם צורת האותיות של שמותיהן על הנייר של הגט והם ימלאו השרטים דיו, אלא חותכים צורת האותיות של שמותיהן בנייר חלק בפני עצמו ונותנין אותן על גב הגט במקום שיש להם לחתום והם ממלאים הקרעים דיו והוא עובר דרך הקרעים ונרשם בגט. וכן פירש רבינו חננאל.

גט שחתמו בו כותיים או שאר פסולים, או אפילו אחד כשר ואחד פסול, הרי זה פסול אפילו יש כאן עידי מסירה שהרי הוא מזוייף מתוכו.

חתם בו הסופר שכתבו ועד אחד עמו, פסול לדעת התוספות. לפיכך אם אמר לשנים "כתבו גט ותנו לאשתי", לא אמר כלום, כי הסופר היה צריך לחתום עם השני וזה אי אפשר. ואם חתמו בו שנים והסופר, כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: לכתחילה אין לעשותו אבל בדיעבד כשר. אבל הרמב"ם מכשיר חתם הסופר ועד, וכן פסק הרמ"ה.

נעשה בערכאות של עכו"ם ועידי עכו"ם חתומים עליו, פסול אפילו כתבו ישראל ונמסר בעדי מסירה ישראל ושמות עדי העכו"ם החתומים בו מובהקים וניכר לכל שהם עכו"ם וליכא למיחש דילמא אתי למסמך עלייהו, אפילו הכי פסול. והראב"ד מכשירו אפילו לכתחילה. ורבינו חננאל פוסלו לכתחילה ומכשירו בדיעבד. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.

אבל אשה שמביאה גט לפנינו שנתגרשה בו לינשא בו ושמות עדיו כשמות עכו"ם, אם הם שמות שאין דרך ישראל לקרות בהן כלל, תינשא בו שודאי ישראל הן שלא היו טועים מחתימי הגט להחתים שמות כאלו אם לא שידעו שישראלים הם. ואם הם שמות שדומין קצת לשמות ישראל, חיישינן שמא טעו מחתימי הגט והם סבורין שהם ישראל ושמא עכו"ם היו ולא תינשא בו.

גט שאין עליו עדים, אפילו ניכר שהוא כתב יד הבעל, או שאין עליו אלא עד אחד אפילו ניכר כתיבת הגט שהיא כתיבת יד סופר בית דין, או אפילו שהיא כתיבת יד הבעל, פסול. ומיהו אם ניסת בו לא תצא אפילו אין לה בנים.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

צריך שיחתמו שני עדים כשרים למטה משיטה התחתונה של גט שצריך לחתום עדים בגט פשוט במשנה פרק המגרש (דף פו.) ג' גיטין פסולין ואם נישאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים וכולי וצריך שיחתמו למטה משיטה אחרונה כלומר ולא יחתמו בראשו או מן הצדדין ג"ז מבואר במשנה דפרק הנזכר וכמו שאכתוב בסמוך בס"ד: וצריך שיהיו עדים כשרים ולא פסולים זה פשוט וכשרותם ופסלותן נתברר בח"מ סימן ל"ג בהל' עדות: כתוב בתשובות הרשב"א סימן אלף וקס"ו המגרש בפסולי עדות דרבנן הגט פסול ואינו בטל כיון דמדאורייתא כשרים הם ועיין בדברי רבינו בטור זה סימן מ"ב כתב הר"ש בר צמח בתשובה מה שנהגו לחתום בכתב אשורית אין קפידא אלא נהגו כן מפני שיהיה הגט ועידיו בכתיבה א' דלמ"ד עידי חתימה כרתי וכתב דקרא אעדים קאי ובעינן כתיבה יפה ואין מכאן הכרע דהא תנן (שם פז:) גט שכתבו עברית ועידיו יונית כשר וגם שתהא הכתיבה נקראת לתינוק דלא חכים ולא טיפש אין צורך דאפילו למ"ד עידי חתימה כרתי לא צריך לפרש שמותיהם בגט מן התורה ומתכשרים כשאר שטרות וכיון שפירשו אע"פ שאינם נקראים אלא לתינוק חריף כשר שהרי אנו יודעים מי הם החתומים ויבואו ויקיימו חתימה מפיהם וכתב עוד גט שחתם בו העד יוסף בן ראובן וטעה וחתם יוסף בן שמעון וחזר אח"כ וחתם יוסף בן ראובן יראה שהגט פסול שחתימת זה העד אינה בעולם ואין לך מי שיקיים אותה וא"כ הו"ל כמזוייף מתוכו וכיון שהחתימה פסולה הגט פסול כיון שהחתימה פסולה היא קודם חתימת שמו האמיתי עכ"ל . אם א' מעידי הגט הוא מומר עיין בתשובת המיי' שבסוף ספר נשים :


ולא יניחו כדי אויר ב' שיטין וכו' ברייתא בריש פרק גט פשוט (דף קסב.) הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול ואסיק ר"נ (ב"י) (קסג.) דב' שיטין שאמרו הן ואוירן וגרסינן תו התם וכמה אמר רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה כגון לך לך זה על גב זה אלמא קסבר ב' שיטין וד' אוירין רבי חייא בר אמי אמר כגון למ"ד מלמעלה וכ"ף מלמטה אלמא קסבר שני שיטין וג' אוירין רבי אבהו אמר כגון ברוך בן לוי בשיטה אחת אלמא קסבר שיטה אחת ושני אוירין והרי"ף כתב דברי האמוראים סתם ולא הכריע והרא"ש כתב דהלכה כר' חייא בר אמי דמילתא דמסתבר הוא. וכן פסק הרמב"ם בפכ"ז מהל' מלוה וכ"כ רבינו ירוחם בנ"ד ח"ג. ודע שבספרי הרי"ף והרא"ש כתוב בדברי ר' חייא בר אמי ב' שיטין ושני אוירין ונ"ל דטעות סופר הוא דהא ע"כ איכא ג' אוירין וכ"כ רבינו ירוחם וה"ה ג' אוירין. וכתב ה"ה בפכ"ז מה' מלוה שרבינו האי פסק כר' אבהו דאמר ברוך בן לוי בשיטה אחת וזה דעת הרמב"ן וכ"נ מדברי העיטור ודברי הראב"ד מטין לדברי הרמב"ם וכן פסק ה"ר יונה ועיקר עכ"ל והמרדכי התם כתב בשם ר"ח שראו לנהוג כשיעור שפירש ר' אבהו ורבינו לא חש לבאר כאן שיעור השני שיטין לפי שסמך על מ"ש בח"מ סימן מ"ה וכן הרמב"ם כתב הדין סתם בפ"א מהל' גירושין לפי שסמך על מ"ש בפכ"ז מהל' מלוה ואיתא תו התם אמר חזקיה שני שיטין שאמרו בכתב ידי עדים ולא בכתב ידי סופר מ"ט כל דמזייף לאו לגבי ספרא אזיל ומזייף וכתב רבינו ירוחם פי' מה שכתבתי שמשערים בכתב ידי עדים להקל כי כתיבתן יותר גסה מן הסופר ודוקא שחתמו בקולמסו אלא שלא הורגלו לכתוב ונעשית יותר גסה מכתיבת הסופר מעט ולא שתהיה גסה ביותר וה"ה כתב בפכ"ז מה' מלוה פירוש זה בשם הרמב"ן וכתב עליו ואני אומר בדרך כלל דלאו אחר כתב אלו העדים ולא אחר כתב זה הסופר נלך אלא אחר כתב ידי עדים דעלמא שאינם רגילים לאמן ידיהם כמו הסופרים ונעשית כתיבה גסה מן הסופר וכן עיקר עכ"ל וכדברי ה"ה כתב המרדכי בשם ראבי"ה בפרק גט פשוט דלא בכתב ידי עדים החתומים על השטר קאמר דא"כ נתת דבריך לשיעורין אלא בכתב רובא דאינשי שהם עדים עכ"ל. וכתב עוד רבינו ירוחם בשם הירושלמי שאם כתב הסופר יותר גס משל עדים שמשערים בכתב הסופר להקל וזה מוכיח כדברי הרמב"ן דאזלינן בתר כתב האי סופר והני עדים וכתבו התוס' והרא"ש בר"פ גט פשוט שאם השטר מסיים באמצע שיטה והניחו אותה שיטה ועוד אחרת והתחילו לחתום בשיטה שלישית שהוא פסול וכן אם מסיים בסוף שיטה והרחיקו העדים שיטה שלימה והתחילו העדים באמצע שיטה שנייה פסול אם יחתמו זה אחר זה באותה חצי השיטה וכתב כל זה רבינו בטוח"מ סימן מ"ה ורבינו ירוחם בנ"ד ח"ג: כתב הרשב"א בתשובה מה שאמרו שיהא כדת משה וישראל בחצי שיטה והעדים בחצי שיטה הנשארת זה דקדוק נאה מאד וראוי להכשיר בו הגיטין ולא גט אשה בלבד אלא אף גיטי ממון לפי שאנו מוחזקין בלי ספק שלא חתמו העדים בחצי שיטה אם לא היתה חצי השיטה הקודמת כתובה שאלו עשו כן היו עושין שלא כדין שהרי יכול בעל השטר להוסיף מה שירצה באותו חצי שיטה ולחתוך מה שלמעלה והו"ל שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת וכיון שכן חזקה שלא חתמו הם בחצי שיטה אם לא היה כתוב כבר בחצי השיטה מלמעלה מה שאנו מוצאין אותו כתוב עכשיו ולא הניחו חצי השיטה פנויה וכל שאנו רואים העדים חתומים בחצי שיטה וכתוב למעלה מהן בחצי שיטה למדין אפילו מאותה חצי שיטה עכ"ל וכ"כ הריב"ש בתשובה סימן נ"ד וכתב עוד שם בשם הרשב"א מה שכתבת שבשיטה אחרונה כתוב אגרת שיבוקין כדת משה וישראל אם חתמו העדים באותה שיטה אין חשש בזה ועוד דכיון שהורגלו עכשיו לכתוב בכל הגיטין כדת משה וישראל באחרונה הרי הוא כמו שריר וקיים שבשאר שטרות שאנו סומכים ללמוד אף משיטה אחרונה שכן נוהגים בכל מקומותינו על סמך דבר זה עכ"ל וכ"כ רבינו בסימן קכ"ו בשם תשובת הרא"ש וכתב הר"ש בר צמח בתשובה גט שנכתב וגט פיטורין בשיטה אחרונה כשר שאפי' תאמר דבכיוצא בזה אין למדין משיטה אחרונה בנדון זה שלא נכתב אלא וגט פיטורין ובשיטה שלמעלה נכתב ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תירוכין ואגרת שיבוקין אין עיכוב בגט פיטורין ומ"ש וגט פיטורין בהדי הני היינו משום דכל דברי חכמים משולשים כדאמר במנחות (סה.) מגל זו וכו' וגט עצמו יוכיח שכתוב פטרית ושבקית ותרוכית ובודאי דאי לא כתב כל הני לישני בגיטא לא מיפסל דשופרא דגיטא הוא וליכא עיכובא ועוד היה אומר ר"י שאין לפסול כשכתוב ודן די יהוי בשיטה אחרונה אלא דוקא בגט שהאשה מביאה לב"ד שיתירוה לינשא על ידו שמא הוסיף אבל בגט שהבעל נותן לאשה או לשלוחה ואינה משמרתו אלא לראיה אפילו בעידי מסירה היינו מתירים אותה אפילו עיקר התורף בשיטה אחרונה: ואם הרחיקו העדים שני שיטין ומלאוה בקרובים או פסולים עיין בחשן משפט סי' מ"ה ובמה שכתבתי בהלכות אלו סי' ק"כ כי דין הגט שוה לשאר שטרות כדמשמע בהמגרש (פז:) גמרא שני גיטין שכתבו זה בצד זה דפריך אגט מדאמר חזקיה מילאהו בקרובים כשר:


והרמב"ם כתב בפ"א מהלכות גירושין שאם מסרו לה בעדים כשר אף על פי שהעדים מרוחקים הרבה ואין נקראין עמו ואע"פ שאין חתום עליו עדים כלל שעיקר הגירושין בעידי מסירה. וגם הרמב"ן והרשב"א מסכימים לדברי הרמב"ם להכשיר על ידי עידי מסירה בכל גט שפיסולו ניכר וכמ"ש ה"ה בשמם בפ"ד מהל' גירושין ואכתוב לשונו בס"ד בסמוך ואף על פי שלא נזכר בלשון הרמב"ם שם הא דהרחיקו עדים ב' שיטין נ"ל דאהא נמי קאמר שפתים ישק דאל"כ הול"ל דבהא דהרחיקו עדים ליתא לדהרמב"ם והא דלא הזכירה לזו היינו משום דלא הזכיר אלא השנויות במשנה ומהאי טעמא לא הזכיר נמי ההיא דשאלו בשלומה וגם הר"ן בהמגרש כתב על דברי הרי"ף שכתב ומהא שמעינן דלא בעינן עידי מסירה היכא דאיכא עידי חתימה וכו' דהא תנן היה כותב טופס לכל אחד וכו' וחתמו עדים בראש הדף וכו' והקיף ראשו של זה וכו' דמשמע דכל הני לרבי אלעזר אם נתנם בעידי מסירה כשרים כדברי הרמב"ם שכיון שפיסולו ניכר ליכא למיחש למזוייף מתוכו:


והראב"ד השיג עליו כי שמא נתן תנאי בגט וכו' נ"ל דטעות סופר יש כאן ויש להגיה דאתו למסמך במקום דאתו למימר שסומכין וכן מצאתי כתוב בהשגות הראב"ד ואין לפרש דחיישינן שמא נתן הבעל שום תנאי בגט והיה כתוב באותן שני שיטין והיא תמחוק אותו דא"כ לא יניחוה לינשא ע"י חתימה כיון שמרוחקין שני שיטין ועוד דמוכח זיופא כיון שהוא מחוק ואפשר דה"ק שמא תמלא השני שיטין בתנאי אחר שתכתוב בהן כשתוציא גיטה יראו שאין העדים מרוחקים ויתירוה לינשא ע"י עידי חתימה לחודייהו ולפ"ז צריך להגיה שמא תתן במקום שמא נתן וכן מצאתי בספר מוגה: ודעת המרדכי בספ"ק דגיטין שפסול אפילו מסרו לה בעדים משום דלא מכשרינן לר"א בעידי מסירה אלא היכא דלא אתו למסמך על עידי חתימה כגון בשמות מובהקים או בשכתוב בדבר שיכול להזדייף אבל בהרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין מודה דפסול משום דמזוייף מתוכו וצריך לדקדק בדבריו דגם בהרחיק שני שיטין לא אתו למסמך עלייהו דהא תניא הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול ושמא דטעמו משום שאינו נרגש כל כך אם מרוחקין שני שיטין או פחות משני שיטין או שמא טעמו כמו שכתבתי להראב"ד דשמא תמלא השני שיטין בתנאי שתכתוב בהם וכשיראו שאינם מרוחקות אתו למסמך עלייהו:


ויתחילו בראש השיטה שלא ישאר חלק בגליון לפני חתימתן כ"כ התוספות בר"פ גט פשוט והגהות מיי' בפ"א ונתבאר בדברי רבינו בח"מ סי' מ"ה ורבינו ירוחם בנ"ד סי' ג':


ולא יהיה בין הגט לחתימת העדים כתוב שום דבר אחר שאינו מענין הגט וכו' בפרק המגרש (דף סו:) גמרא חמשה שכתבו כלל בתוך הגט ובסוף בתרא (קעו.) עדים החתומים על שאלת שלום בגט פסול חיישינן שמא על שאלת שלום חתמו א"ר אבהו אר"י לדידי מיפרשה לי משמיה דר' יוחנן שאלו פסול ושאלו כשר וכתב הרמב"ם בפ"ד שאם נמסר לה בעדים בין כך ובין כך כשר וכתב רבינו בסמוך והיכא דלא כתב וי"ו כתב הרמב"ם בפרק הנזכר שכל שמסרו לה שלא בעדים הויא ספק מגורשת וכתב עליו הר"ן בהמגרש ולי איפשר דכיון שאין העדות מתברר ומוכיח הרי הוא כאילו אין כאן עדים כלל והא דאמרינן חיישינן אינו אלא טעם הפיסול ומיהו מנקט לחומרא עדיף עכ"ל:


חתמו בראש הגט או בצידו וכו' משנה בהמגרש (דף פז:) חתמו העדים בראש הדף מן הצד או מאחריו בגט פשוט פסול:


ואף כשחותמין למטה צריך שיהא גב החתימה כלפי הגט וכו' ג"ז שם במשנה הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע שניהם פסולין:


ואם כתבו זה תחת זה כסדר וכו' ג"ז במשנה שם ראשו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע את שהעדים נקראים בסופו כשר. ופירש"י נקראים בסופו שגג חתימה כלפי סופו ולא שרגלי חתימה כלפי ראשו:


ואם כתב סופו של זה בצד סופו של זה וכו' ג"ז שם במשנה סופו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע את שהעדים נקראים עמו כשר ופירש"י נקראין עמו שגג חתימת העדים כלפיו כדרך החתומים כשר:


ובכולן כתב הרמב"ם בפ"ד שאם יש כאן עידי מסירה שהוא כשר משום דלא גרע מאם לא היו שם עידי חתומים כלל וכתב הרב המגיד בפרק הנזכר על חמשה שכתבו גט אחד לה' נשותיהן שכן דעת הרמב"ן שכתב וז"ל והא דתנן ה' שכתבו טופס לכל אחד וב' גיטין וכתבו העדים בראש הדף כתב הרמב"ם דכולם בעידי מסירה כשרים ושפתים ישק משיב דברים נכוחים ודאי מזויפים מתוכו אין כאן דכל שפיסולו ניכר הוא אין לחוש בו דהא ידוע מילתא לכל מי דמטא שטרא לידו ולא אתו למסמך עליה דהא לא עליה חתימו סהדי ואצ"ל בראש הדף ומאחריו ומן הצד דלא הוי אלא כגט שאין עליו עדים ואם נתנו לה בפני עדים כשר וכן דעת הרשב"א עכ"ל וכבר כתבתי בסמוך דגם הר"ן ס"ל כהרמב"ם:


שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני וכו' משנה בהמגרש (שם) שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר ופריך בגמרא (שם) וליחוש דילמא הני תרי גיטי הוו ואיתרמו ליה זמן דקמא ועדים דבתרא וגזזיה לזמן דבתרא ועדים דקמא ופירש"י ונמצא שמגרשה בשני חצאי גיטין והעדים לא על שלו חתמו א"ר אבא אמר רב בשיש ריוח מלמטה ודילמא זמן דבתרא מיגז גזזיה בשיש ריוח מלמעלה ודילמא אימלוכי אימליך וכו' ודילמא אתרמי ליה כולי האי לא חיישינן רב אשי אמר דידע ביה מתחתא דמגילתא ופירש"י רב אשי אמר כולהו קשייתא בהכי מיתרצן כיון דידיע ביה מתחתא דמגילתא שניכר ביה מתיחת הקלף סביב סביב כל הגט שלא היה בו קלף אלא זה לא למעלה ולא למטה וכתבו הרי"ף והרא"ש דברי רב אשי לבד וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' גירושין וכתב הרמב"ם בפרק הנזכר שאפי' אם מסרו בפני עידי מסירה שהיא ספק מגורשת ופי' ה"ה הטעם לפי שאין עידי מסירה מוציאין אותנו מידי ספק שמא היו שני גיטין וזהו הטעם שכתב רבינו שאנו חוששין שהסופר מעצמו עשה כן כלומר או הבעל צוה לעשות כן ובין כך ובין כך אין עידי מסירה מוציאין אותנו מידי ספק אם היו ב' גיטין וכתב ה"ה עוד ונ"ל שאם היו עדים מעידים שגט א' היה ונמסר לה בעדים כשר וכן נראה מדברי רבינו וברור הוא עכ"ל:


כתב ב' גיטין בב' דפין וכו' משנה בהמגרש (פז:) ב' גיטין שכתבו זה בצד זה וב' עדים עברים באין מתחת זה לתחת זה וב' עדים יונים באים מתחת זה לתחת זה את שהעדים הראשונים נקראים עמו כשר ופירש"י ב' עברים באים מתחת הראשון לתחת הב' שם העד תחת הראשון ושם אביו תחת הב' וכן עד ב' תחתיו וחזרו וחתמוה תחתיהם ב' ישראלים יונים הדרים בארץ יון ובלשון יוני כדרך הזו אבל חתימת היונים אינה נקראת כחתימת העברים שהיוני כשחותם יוסף ב"ש בידוע ששמו שמעון בן יוסף שכך מתפרשת חתימתן יוסף בן כלומר בנו של יוסף שמעון ונמצא שם העד חתום על גט שני ושם אביו חתום על הראשון הילכך היונים ע"כ תחת השני חתמו. את שהעדים הראשונים נקראים עמו כשר אם העברים חתומין למעלה הימיני כשר ואם היונים חתומים למעלה השמאלי כשר ובגמרא פריך אידך אמאי מיפסל ובגמרא (שם) וליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד דתנן בן איש פלוני עד כשר דכתב ראובן בן אקמא ויעקב עד אבתרא וכתבו התוס' דאע"ג דלא מכשרינן באיש פלוני אא"כ כתוב עד בהדיא מ"מ פריך הכא דליתכשר האי בראובן משום דפשיטא ליה דקאי אבן יעקב דבתריה וה"ל כאילו כתב בהדיא דראובן עד וכ' רבינו ירוחם דין זה בח"ב והתימה מרבינו שסתם דבריו ולא פירש דהא דלא מכשרינן אלא חד מינייהו דוקא כדכתב ראובן בן אחד ויעקב עד אאידך אבל אם היה כתוב ראובן אחד ובן יעקב עד אאידך שניהם כשרים. ב"ה וי"ל שסמך על מה שאמר כן לקמן בסי' זה גבי כשחותם העד צריך לפרש שמו ושם אביו:


ומ"ש רבינו כגון שחתמו בשני שיטין קאי בין לסוף דבריו בין לתחלתן לתת מציאות היאך יהיו שמותם תחת גט אחד ושם אביהם תחת השני ולא כתב רבינו דין עדים יונים גם דין אחר דאיתא מעד אחד עברי ועד אחד יוני גם הרמב"ם לא הזכיר דינים הללו לפי שהוא דבר בלתי מצוי לכתוב שני גיטין זה בצד זה ושיחתמו בו העדים בענין כזה. וכתב הרמב"ם בפ"ד שאם נמסר בעדים ליד אותה שאין העדים נקראים עם גיטה מגורשת ולא חש רבינו לכתבו לפי שהוא פשוט דכיון דהו"ל כאין עדים חתומים עליו כשר בעידי מסירה לכ"ע ואפי' להראב"ד דהא ליכא למיחש לזיופא:


חמשה שכתבו ה' גיטין לה' נשותיהם אם כתבו בכלל וכו' בפ' המגרש (ד' פו:) תנן ה' שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית והעדים מלמטה כולם כשרים וינתן לכל אחת ואחת היה כותב טופס לכל אחת ואחת והעדים מלמטה את שהעדים נקראים בסופו כשר ובגמרא (שם) ה"ד כלל ה"ד טופס א"ר יוחנן זמן אחד לכולן זהו כלל זמן אחד לכל אחת ואחת זה טופס ור"ל אמר אפי' זמן א' לכולן נמי הוי טופס אלא ה"ד כלל דכתב אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית ופריך לר"ל נמצאו ב' נשים מתגרשות בגט אחד והתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחבירתה ומשני דהדר כתב פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית ואוקימנא לר' יוחנן דאמר זמן אחד לכולן זהו כלל היינו דוקא שכתב בגיטין שאחר הראשון ופלוני גירש את פלונית בוי"ו שמוסיף על ענין ראשון אבל אם כתב פלוני גירש את פלונית בלא וי"ו חיישינן שמא לא חתמו אלא על גט אחרון וכן אוקימנא דהא דא"ר יוחנן זמן לכל אחד ואחד זהו טופס היינו בשזמן כולן שוה ביום אחד דאי לאו הכי תיפוק ליה דפסילי משום מוקדמין כולהו בר מבתרא שהרי לא חתמו העדים עד אחר שנחתם התחתון ופסקו הרי"ף והרא"ש כרבי יוחנן וכן דעת הרמב"ם בפ"ד וז"ל הרמב"ם בפרק הנזכר ה' שכתבו גט לה' נשותיהם אם כתבוהו בכלל כגון שכתבו בכך וכך בשבת גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית וכן אמר כל אחד מהם לאשתו ליכי די תיהויין וכל טופס הגט והעדים מלמטה ה"ז גט כשר ומפשט דבריו משמע שלא כתבו אלא טופס אחד לכולן דהיינו שכתבו בכך וכך בשבת גירש ראובן את רבקה ויעקב את רחל וכך אמר כל אחד מהם לאשתו ליכי דיתיהויין וכו' אבל רבינו מפרש דכתבו כלל היינו שכתבו ראובן גירש את רבקה וכך אמר לה צביתי ברעות נפשי ופטרית וכו' יתיכי ליכי וכו' עד ודן די יהוי ליכי מינאי וכו' ויעקב גירש את רחל וכך אמר לה צביתי ברעות נפשי ופטרית וכו' עד ודן די יהוי ליכי מינאי וכו' וזהו דעת הרמ"ה כמ"ש רבינו בסמוך ופירוש דברי רבינו כך הם אחר שכתב הראשון גירש פלוני לפלונית מסיים כל ענין הגט שהוא וכך אמר לה ליכי די תיהויין וכן אמר כל א' לאשתו פירוש וכן אחר כל פעם שמזכיר גירש פלוני לפלונית כתב שאמר לאשתו כן ליכי דיתיהויין וכו' וכל טופס הגט וגם דברי הרמב"ם איפשר להתפרש בדרך זה ולענין אוקימתא דר"ל ה"ד כלל דכתב אנו פלוני ופלוני גירשנו פלונית ופלונית והדר כתב פלוני גירש את פלונית ופלוני גירש את פלונית פסק הרמב"ם בפ"ד כוותיה בהא דכל כה"ג כלל מיקרי וכולם כשרים וכתב ה"ה דטעמו משום דר' יוחנן מודה בהא דכשר דהא לא פליג עליה אלא להקל ולהכשיר זמן א' לכולן וכיוצא בזה כתב הר"ן וכתב עוד אבל ראיתי מי שחולק בזה גם ה"ה כתב והרשב"א חלק בזה ודברי רבינו עיקר עכ"ל וז"ל הרשב"א ורי"ף לא פסק כר"ל משמע דס"ל דר"י נמי פליג אר"ל משום דהו"ל ב' נשים מתגרשות בגט אחד ואע"ג דהדר פסיק להו דאמר פלוני גירש פלונית ופלוני לפלונית גט א' הוי מדכללינהו בחד מעיקרא וכו' ס"ל לר"י דחד הוא ותניא כוותיה אבל הרמב"ם פסק כשניהם לומר דר"ל פליג ארבי יוחנן אבל ר"י כ"ש דמודה לר"ל דזהו כלל וכי הדר פסיק להו ב' גיטי מיקרו ודוקא בשזמנן א' אבל זמן לכל א' וא' ואע"ג דערבינהו מעיקרא כיון דפליג להו בזמנם זמן מפסיקן ואת שהעדים נקראין עמו כשר עכ"ל ולא הבנתי דברי הרשב"א שהכריח דמדלא פסק הרי"ף כר"ל משמע דר"י פליג אר"ל במאי דקרי הוא כלל דדילמא אע"ג דס"ל לר"י כוותיה במאי דקרי איהו כלל משום דלא ס"ל כוותיה במאי דקרי איהו טופס לא פסק כוותיה וצ"ע. ורבינו כתב דברי הרמב"ם וכ"כ רבינו ירוחם בח"ב. ומ"ש רבינו בשם הרמב"ם בפ"ד שכשכתבו כלל בגט ינתן לכל אחד מהם בעידי מסירה ואם אין שם עידי מסירה כלל כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת ומה שהצריך שינתן לכל אחת מהן בעידי מסירה הוא משום דאע"ג דעדים חתומים על הגט צריך לינתן בפני עידי מסירה לכתחילה מיהא להרמב"ם ואם אין שם עידי מסירה כלל כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת כיון דעדים שחתומים בו חוזרין על כל הגיטין הרי יש בידה גט חתום ואע"פ שלא ינתן לה בעידי מסירה כשר בדיעבד לדעת הרמב"ם בפ"א ובודאי שכשכל אחת נותנת לחבירתה כשתצטרך כולן נשאות בו וגובות כתובה ע"י כנ"ל לפרש דברי הרמב"ם אבל מדברי רבינו שכתב ולמאי דבעי למיכתב שכל גט שבא לפנינו חתום וכו' ה"נ א"צ שיהיו עידי מסירה לפנינו נראה שהוא מפרש מ"ש הרמב"ם וינתן לכל אחת מהן בעידי מסירה היינו לומר שצריך שיבואו עידי מסירה לפנינו ויעידו שנמסר לכל אחת ואחת ובאמת דהכי מוכחי סוף דבריו שכתב ואם אין שם עידי מסירה כלל כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת משמע דברישא אפילו אותה שאין הגט יוצא מתחת ידה מגורשת וטעמא משום דעידי מסירה מעידים שנמסר ליד כל אחת ואחת. ומ"ש רבינו ולמאי דבעינן למיכתב הוא בסי' קל"ג:


ומ"ש רבינו עוד אבל אם כתב בכך וכך גירש פלוני לפלונית וכו' וכתב ביום זה או בכך וכך גירש פלוני לפלונית האי בכך וכך היינו שזמן כולן ביום אחד דאל"כ הראשונים אינם כשרים אפילו ע"י מסירה משום דדילמא עדים קיימי נמי אגיטין ראשונים דמש"ה כתב הרמב"ם בפ"ד שאם לא היה שם עידי מסירה והיתה מגילה יוצא מתחת יד אחת מהראשונות ה"ז ספק מגורשת וכיון שלא נחתם עד שכתב גט אחרון ה"ל הנך גיטין מוקדמין והוו כמזוייף מתוכם וכל שמזוייף מתוכו פסול אפילו ע"י עידי מסירה כמבואר בסימן קכ"ז:


ומ"ש בשם הרמ"ה דה"ה נמי אם כתב פלוני מגרש פלונית וכו' הוי ב' נשים בגט אחד אא"כ סיים וכו' א"א לומר דקאי למאי דסמיך ליה דהיינו דערבינהו והדר פסיק להו דלא שייך למימר בכי הא דה"ה דמשמע כי היכי דבפסקינהו מעיקרא בעינן שיסיים על כל א' עניינו של גט ה"נ בעינן היכא דכללינהו והדר פסקינהו דכ"ש הוא ולא ה"ה וכיון דכ"ש הוא לא איצטריך למימר לכנ"ל דארישא קאי דהיינו היכא שפסקינהו מעיקרא שכתב רבינו לעיל שיסיים על כל א' כל עניינו של גט השתא כתב שהרמ"ה הוא שפירש כן משום דאם לא סיים על כל א' כל עניינו של גט הוו ב' נשים בגט א' דומיא דכתב אנו פלוני ופלוני מגרשים נשותינו ולא הדר פסקינהו ולפי שהרמ"ה כתב דבריו אלה אהא דפסלינן בכתב אנו פלוני ופלוני מגרשים נשותינו ולא הדר פסקינהו משום דהוי ב' נשים בגט א' וכתב הרמ"ה דה"ה נמי דהוי ב' נשים בגט אחד אפי' פסקינהו מעיקרא אם אינו מסיים על כל אחד כל עניינו של גט מפני כך כתבם רבינו בסמוך להא דכללינהו אע"פ שעיקרו בא ללמד על היכא דפסקינהו מעיקרא:


כשחותם העד צריך לפרש שמו ושם אביו וכו' בהשולח (דף לד:) גמ' העדים חותמים על הגט מפני תיקון העולם בראשונה היה כותב אני פלוני חתמתי עד אם כתב ידו יוצא ממקום אחר כשר ואם לאו פסול אמר ר"ג תקנה גדולה התקינו שיהיו מפרשים שמותיהם בגיטין מפני תיקון העולם ופירש"י מפרשים שמותיהם. ראובן או שמעון מעיקרא לא היו חותמים אלא אני פלוני חתמתי עד ולא היה נוקב שמו וכן פי' הרשב"א וכן נראה מלשון רבינו ירוחם בח"ב ואם לא פירשו שמותם כתב הרשב"א דאיפשר דאפי' לר"מ דכשר וכ"כ רבינו ירוחם בח"ב דכשר וכתב עוד הרשב"א דלרבי אלעזר אפילו לכתחלה לא מחייבי לפרש שמותיהם דלא גרע מכי לא חתמו סהדי כלל דאפי' לכתחלה מותר וכרבי אלעזר קי"ל ורבינו נראה שמפרש שבתחלה נמי היה חותם שמו אני ראובן או אני שמעון ומתוך שיש הרבה ששמם כן לא היו יודעין מי הוא החתום כדי לחזר אחר יודעיו ומכיריו שיקיימוהו התקינו שיהיו מפרשים שמותיהם כלומר שיכתבו אני ראובן בן יעקב עד דמתוך כך מכירים מי הוא החתום ומחזרין אחר יודעיו ומכיריו שיקיימוהו והר"ש בר צמח כתב בתשובה על הא דהתקינו שיהיו מפרשים שמותיהם בגיטין דבשטרות אפי' לא חתמו אלא אות אחת משמם כשר אם ניכר החתומים עכ"ל:


כתב יוסף עד וכו' משנה בהמגרש (דף פז:) איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד כשר:


אבל כתב יוסף לבד ולא כתב עד פסול בפרק הנזכר גמרא (שם.) שני גיטין שכתבו זה בצד זה וכו' פריך תלמודא וליתכשר האי ביעקב עד דהא תנן איש פלוני עד כשר ומשני דלא כתוב עד ופירש"י דלא כתוב עד. ומתניתין דוקא נקט איש פלוני עד דהיכא דלא חתם פלוני בן פלוני בעינן עד ורבינו כתב דביוסף בלא עד פסול וכ"ש היכא שלא כתב שמו אלא בן פלוני דאם לא כתב עד פסול. וז"ל הריב"ש בתשובה סי' נ"ו מה שלא כתבו העדים בחתימתן עד אלא כתבו שמם ושם אביהן אין לחוש לזה כלל כי אין צריך עד רק כשאין מזכיר שם אביו בחתימה אלא שמו בלבד או שמזכיר שם אביו ולא שמו ואז אם לא יכתוב עד הוא פסול לפי שנראה שלא חתם לשם עדות אבל כשחתם שמו ושם אביו אף אם לא כתב עד כשר דלהכי כתב שמו ושם אביו לפי שמכוין לעדות ומשנה שלימה שנינו בפרק המגרש איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין ר"ל שהיו מפרשים שמם ושם אביהם אף בלא עד ובוחרים בזה יותר משיכתבו עד עם שמם לבד או עם שם אביהם לבד כדי שהרוצה לקיים חתימתן ידע מי הם וילך אחר קרוביהם ושכיניהם לקיים חתימתן עכ"ל :


ולא יחתמו אלא זה בפני זה וכו' בפ"ק דגיטין (דף י:) גמרא כל גט שיש עליו עד כותי פסול אמר רב פפא זאת אומרת עידי הגט אין חותמין זה בלא זה מ"ט א"ר אשי גזירה משום כולכם ופירש"י דתנן א"ל כולכם כתבו גט לאשתי אחד כותב וכולן חותמין ואי לא חתמי כולהו הוי פסול לפיכך תקנו אפילו היכא דלא אמר כולכם שיהיו כל העדים נקבצים שמה בשעת חתימה כלומר דכיון שיהיו נקבצים ודאי יחתמו כולם: ואם אמר להו כתבו גט לאשתי ולא אמר כולכם דשנים משום עדים ואינך משום תנאי אם צריכים לחתום זה בפני זה אם לא כתבתי בסי' ק"כ:


ומיהו כתב ר"ת חתמו שנים זה בפני זה ורוצה להחתים בו שלישי וכו' כ"כ התוס' בס"פ הזורק (פב. בד"ה צא) בשם רבינו משולם דהא דאמרינן דאין עידי הגט חותמים זה בלא זה היינו בשנים או שזימן ג' יחד שאין הגט יכול להיות בפחות אבל כשהגט נגמר בשנים ולא היה אז בדעתו להחתים יותר כשחזר והחתים ג' אין נפסל בכך כיון שנגמר על ידי הראשונים ורבינו תם הביא ראיה לדבר מהגמרא וכתבו שרש"י ורבינו אלחנן פוסלין משום דכיון שבא להחתים שלישי גילה בדעתו שלא יהא גט עד שיחתום הג' וחתימתו אינה כלום כיון שלא חתמו זה בפני זה וכתב הר"ן על זה ונראה שזהו ע"ד מי שסובר בההיא דבפרק השולח (לב:) שאם ביטל הגט בפירוש מבוטל ושוב אינו חוזר ומגרש בו דאלו למאן דס"ל שגט הנכתב בהכשר א"א לבטלו אין גילוי הדעת כלום כיון שהוא חוזר ומגרש בו ורבינו ירוחם כתב בח"ב ויש שכתבו שהוא ספק שהוא כמו בטלו. והרא"ש לא הזכיר אלא דברי ר"ת ורבינו משולם לבד ולכן רבינו לא הזכיר סברא אחרת :


נכתב הגט בכתב עברי ועידיו חתמו בכתב יונית וכו' משנה בהמגרש (דף פז.) גט שכתבו עברית ועידיו יונית יונית ועידיו עברית עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד יוני ועד אחד עברי כשר וכתב הרמב"ם בפ"ד והוא שיהיו העדים מכירים וכו' וכתב ה"ה דבירושלמי איתא להא בשהיו יודעין לקרות ולא היו יודעים לחתום או שהיו יודעין שניהם וחתמו באחד מהם שירצו. ואיפשר דהרמב"ם לטעמיה דבעינן שידעו העדים לקרות הגט דאל"כ אין יכולין לחתום על סמך אחר שיקרא לפניהם אבל למי שסובר שיכולין לחתום ע"י שיקרא אחר לפניהם וכמו שכתב רבינו בסמוך לא בעינן שיכירו לשון הגט והכתיבה אע"פ שקשה בעיני היאך איפשר ששום מפרש יכשיר באין מכירין לשון הגט אחר דבירושלמי משמע בהדיא דבעינן שיכירו לשון הגט וכמו שאכתוב בסמוך בס"ד ושמא אשתמיטתיה לרבינו הירושלמי :


אבל אם היה מקצת הגט בלשון אחד וכו' ז"ל הרמב"ם בפ"ד אחד מן העדים חתם בכתב והעד השני בכתב לשון אחרת כשר אבל אם היה מקצת הגט כתוב בלשון אחד ומקצתו בלשון אחרת פסול והראב"ד השיג עליו שלא הוזכר פיסול בתוספתא אלא בגט שכתבו בה' לשונות וחתמו עליו עדים בה' לשונות אבל אם חתמו עליו באחד מן הלשונות לא שמענו ואיפשר שחתימה מצרפן וה"ה שם גם הר"ן בהמגרש אמתני' דגט שכתבו עברית ועדיו יונית הליצו בעד הרמב"ם והרשב"א השיג על הרמב"ם למה הכשיר עד אחד בלשון אחד ועד שני בלשון אחר ונ"ל דס"ל דכל חתימה ענין לעצמו וכיון שכל חתימת העד בלשון אחד כשר אבל הגט כולו ענין אחד וצריך שלא יהא כתוב בב' לשונות וכמ"ש הר"ן ז"ל:


עדים שאין יודעים לקרות וכו' ברייתא בפ"ב דגיטין (דף יט.) גמ' בכל כותבין בדיו בסם וכו' עדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו ושאין יודעין לקרות קורין לפניהם וחותמין ארשב"ג בד"א בגיטי נשים אבל בשיחרורי עבדים ושאר כל השטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין א"ר אלעזר מ"ט דרשב"ג כדי שלא יהיו בנות ישראל עגונות אמר רבא הלכה כרשב"ג ורב גמדא משמיה דרבא אמר אין הלכה כרשב"ג ואלא כמאן כרבנן והא ההוא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא תרגמא אקריאה ואמרינן בתר הכי דר' אלעזר קרי קמיה וחתים ורב נחמן קרי קמיה ספרי דדייני וחתים ודוקא רב נחמן וספרי דדייני דאית להו אימתא אבל רב נחמן וספרי אחריני ספרי דדייני ואיניש אחרינא לא וכתב הרא"ש והרי"ף לא הביא הא דא"ר גמדא אין הלכה כרשב"ג וכו' תרגמא אקריאה פירש"י תרגמא להא דרב גמדא אקריאה וההוא דנגדיה רב כהנא אחתימה הואי וכן לעיל מייתי לה אחתימה ומייתי עלה דר' אלעזר קרו קמיה וחתים דהיינו כרב גמדא בעינן שיהיו שנים קורין לפניו דאין לסמוך על אחד או כגון רב נחמן וספרי דדייני דדחילי מיניה לשקורי במילתא דעבידא לאיגלויי וכן פירש ר"י והרי"ף שלא הביא ההוא דרב גמדא ס"ל כיון דסתמא דתלמודא קאמר דרבא אמר הלכה כרשב"ג סמכינן עלה יותר מאהא דא"ר גמדא משמיה דרבא הלכך הלכה כרשב"ג בין בקריאה בין בחתימה ולפי דבריו צריך לפרש הא דקאמר ת"ק קורין לפניהם וחותמין אפי' באחד קורא לפניו סגי דכיון דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא מירתת דאי בשנים קורין בהא לא הוה פוסל רשב"ג דאפי' בשני עכו"ם מסיחים לפי תומם מכשר רב פפא ורשב"ג פסל בחד אם לא רב נחמן וספרי דדייני ולכך לא הביא הך דר' אלעזר דהוה קרי קמיה חד וחתים עכ"ל: ומ"ש ובעינן שיהיו שנים קורין לפניו וכו' וכן פירש ר"י כן כתבו התוס' בפ"ק (ט: ד"ה קורין) גמרא זו אחת מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים וכו' ויש לדקדק בל' הרא"ש שכתב ולפי דבריו צריך לפרש הא דקאמר ת"ק קורין לפניהם וכו' דמשמע דלמאן דפסק כרב גמדא דאין הלכה כרשב"ג בקריאה אין צ"ל כן ואמאי והרי גם לפוסקים כרב גמדא צריך לפרש כן כי היכי דלא תיקשי לן היכי פסיל רשב"ג בשנים קורין דהא אפי' בשני עכו"ם מסיחים לפי תומם מכשר רב פפא ונראה לי דתרי מילי נינהו ולא תלו חד באידך חדא אי הלכה כרב גמדא או כלישנא קמא דרבא וחדא בפירושא דת"ק אי מכשר בשנים קורין דוקא או אפי' באחד ובתחלה נטה לפסוק כרב גמדא ואח"כ כתב מאי דמשמע לכאורה בפי' דברי ת"ק דלא הכשיר אלא בשנים דוקא וכן פר"י ואח"כ כתב דהרי"ף שלא הביא ההיא דרב גמדא טעמו משום דטפי עדיף למיסמך אלישנא דתלמודא מאלישנא דרב גמדא ואח"כ כתב ומאחר שלא פירש דעתו בדברי ת"ק צ"ל דלת"ק בחד קורא לפניהם סגי ומש"ה פליג רבן שמעון בן גמליאל ואמר בד"א בגיטי נשים וכו' דאילו לפר"י קשה היכי פסול רשב"ג בשנים הא אפי' בשני עכו"ם מסיחים לפי תומם מכשר רב פפא מיהו ק"ל על פי' זה דלשון לפי דבריו צריך לפרש אינו מדוקדק דהא לא תלי האי פירושא במה שפסק הלכה כרשב"ג לכן נראה לי שבתחלה שנטה הרא"ש לפסוק כרב גמדא וא"כ הלכה כת"ק צריך לדקדק בדברי ת"ק שלא יכשיר בפחות משנים דומיא דרב פפא דמכשיר בב' עכו"ם מסיחים לפי תומם ורשב"ג פליג ופסל בשטרות ולא קי"ל כותיה ומש"ה כתב ובעינן שיהיו שנים קורין לפניו אבל לדברי הרי"ף שפסק כרשב"ג צריך לדקדק דלא ליפלוג ארב פפא דקי"ל כותיה ולפיכך צריך לפרש דת"ק מכשר אפי' בחד ומש"ה פליג רשב"ג ואומר דלא הכשירו בחד אלא בגיטי נשים לבד ומשום עיגונא. ולכאורה משמע מדברי הרא"ש דס"ל דהלכה כרב גמדא וא"כ ס"ל כפר"י דאפי' בגיטין בעינן שנים קורין לפניו או כגון ר"נ וספרי דדייני וכ"כ רבי' ירוחם בח"ב דבעינן שנים קורין לפניו או כגון ר"נ וספרי דדייני ודרכו להמשך אחר סברת הרא"ש מן הסתם משמע דס"ל שדעת הרא"ש הוא כן אבל רבי' משמע ליה דהרא"ש ס"ל דהלכה כרשב"ג כדעת הרי"ף דכיון דסתמא דתלמודא קאמר דרבא אמר דהלכה כרשב"ג סמכינן עליה יותר מאהא דרב גמדא וא"כ בגיטין אפי' בחד קורא לפניהם סגי ולפיכך פסק רבי' כאן וברמזים דבגיטין באחד קורא לפניהם סגי ובחושן המשפט סי' מ"ה כתב דלחתום בשטרות בעינן שנים שיקראו לפניהם. ומדברי הרמב"ם בפרק ראשון מה' גירושין אין הכרע שהוא תפס לשון הברייתא כמנהגו וכתבו התוס' בפרק קמא דגיטין גמרא זו אחת מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים שאע"פ שאין העדים רואים מה שכתב בגט חותמין ע"פ מה שקורין אחרים לפניהם ולא הוי עד מפי עד שאינו מאמין אחרים בעיקר העדות אלא לומר שכך כתוב בשטר וזה אינה עדות אלא גילוי מילתא בעלמא דהא מילתא דעבידא לאיגלויי היא וכן כתבו הרשב"א והר"ן בפרק ב' גבי הא דתניא עדים שאין יודעים לקרות קורין לפניהם וחותמין:


וכתב הרמב"ם בפרק א' והוא שיכירו לשון הגט ואיפשר שאם תרגמו הקורא לפניהם שפיר דמי אלא דהרמב"ם לא נחת למיתני אלא בשקראו בל' שהוא כתוב וביותר נראה לומר דבדוקא נקט הרמב"ם שיכירו לשון הגט דאז לא הוי אלא כעין גילוי מילתא בעלמא אבל אם אינם מכירים לשון הגט ה"ל כעד מפי עד וכן נראה שפירש דבריו רבינו וג"כ נראה מדברי הרשב"א שכתב בפרק ב' דגיטין דברי הרמב"ם ומשמע דס"ל דבדוקא קאמר דבעינן שיכיר לשון הגט ואיפשר דיליף לה מדגרסינן בפרק ב' דגיטין (יט.) גמרא בכל כותבין בדיו וכו' אמר אמימר האי שטרא פרסאה דחתימי עליה סהדי ישראל מגבינן ביה ממשעבדי והא לא ידעי למקרייה בדידעי ואם איתא לוקמא בלא ידעי וכגון שקראו אחר לפניהם וקמ"ל שסומכין עליו אע"פ שאינם מכירים הלשון ואחר כך מצאתי דבהדיא איתא להא בירושלמי וכתבו הרשב"א בהמגרש גבי עד אחד עברי ועד אחד יוני א"ר הדיינים חותמים אע"פ שאין יודעין לקרות ואין העדים חותמין אלא א"כ יודעין לקרות מתני' פליגא על רב גט שכתבו עברית ועידיו יונית וכו' פתר לה כשהיו יודעין לקרות ולא היו יודעין לחתום או שהיו יודעין את שניהם וחתמו באי זה מהם שרצו עכ"ל ועל כרחך הא בקורין לפניהם היא דאל"כ היכי קתני הדיינין חותמין אע"פ שאין יודעין לקרות ואפ"ה קתני דאין העדים חותמין אא"כ יודעין לקרות:


ואם אין העדים יודעים לחתום רושמין להם צורת האותיות וכו' בפ' ב' דגיטין (שם) איתמר עדים שאין יודעין לחתום א"ר מקרעין להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו ופירש"י מקרעין. מסרטין ושמואל אמר באבר באבר ס"ד והתני ר' חייא כתבו באבר כשר כלומר וכיון דכתב גמור הוא ה"ל כדיו ע"ג סיקרא דאסרינן ליה ל"ק הא באברא הא במיא דאברא ופירש"י באבר. לשפשף בחתיכה של אבר על הקלף ומשחיר אינו כתב: במיא דאברא. מים ששרה בהם שחיקת אבר. ר' אבהו אמר במי מילין כלומר מים ששרה בהם עפצים שחוקים והתני רבי חנינא כתבו במי טריא ואפצא כשר ל"ק הא דאפיץ הא דלא אפיץ כלומר כשהקלפים עפוצים רושמין לעדים במי מילין דלא הוי כתב שהרי מראה הקלפים כמראה הכתב ואינו ניכר ומתניתא בדלא אפיצא רב פפא אמר ברוק וכן אורי ליה רב פפא לפפא תוראה ברוק וה"מ בגיטין אבל בשטרות לא דההוא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא תניא כוותיה דרב עדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו ולכאורה משמע דכיון דתניא כוותיה דרב דוקא במקרעים מכשרינן אבל לא לרשום בשום דבר וכן משמע מדברי הרי"ף שלא הזכיר אלא דברי רב לבד אבל מדברי הרא"ש משמע דה"ה באבר ורוק כשר שהזכיר דברי שמואל וכתב עליהם אבל לא במיא דאברא דקי"ל כתבו במי אבר כשר גם רבינו ירוחם בח"ב כתב שרושמין להם בנייר וחותמין והרשימה צריכה שתהיה בדבר שאינו נקרא כתב גם הרמב"ם בפ"א כתב ואם אינם יודעין לחתום רושמין להם ברוק וכיוצא בו בדבר שאין רישומו מתקיים והן כותבין על הרושם גם רבינו הלך בעקבותיהם וכתב רושמין להם צורת האותיות על הגט באבר וכו' ויש לדקדק דכיון דתניא כוותיה דרב משמע דדוקא מקרעין אבל לא רושמין וכדמשמע מדברי הרי"ף ואיפשר דס"ל דרב ושמואל מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והא דמייתי תניא כוותיה לאו לאפוקי מדשמואל מייתי ליה אלא לומר דאשכחן הכי בהדיא בברייתא אי נמי ס"ל דמקרעין עדיף מרושמין ומש"ה לא מכשר שמואל אלא ברושמין אבל לא במקרעין ורב מכשר במקרעין וכ"ש ברושמין ותניא כוותיה דרב אלא שלפי זה ה"ל להרמב"ם לכתוב מקרעין ומדלא כתב אלא רושמין משמע שהוא מפ' דכ"ש מקרעין והרמ"ה שכתב דלכתחלה אין רושמין ובדיעבד כשר אפשר דס"ל דלרב מקרעין ולא רושמין ות"כ והכי קי"ל מיהו כיון דאשכחן דר' אבהו נמי ס"ל דרושמין ורב פפא דבתראה איהו ס"ל הכי ועביד בה נמי עובדא ע"כ אית לן לאוקמי ברייתא בלכתחלה דוקא והא דרב פפא אורי ליה ברוק לאו לכתחלה אורי אלא גט בא לפניו שרשמו לעדים ברוק ואורי להכשיר: ומ"ש רבינו ולא הקילו לעשות כן אלא בגיטי נשים אבל בשאר שטרות וכו' והשטר כשר זה דעת הרשב"א אבל הרמב"ם בפ' כ"ד מהלכות מלוה כתב דפסול נמי הוי ויתבארו דבריהם בח"מ סי' מ"ה בס"ד:


ומ"ש עוד רבינו אבל ציירו להם במיא דאברא וכו' אינו גט ואם נתגרשה בו פסולה לכהונה מפשט הלשון משמע דאינו גט לשום דבר אלא לענין פיסול כהונה לבד ותימא דהא בפ"ב דגיטין (יט.) משמע דספק מגורשת הויא גבי דבעא ר"ל מר' יוחנן עדים שאינם יודעים לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו ואסיק וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה ועוד שאם אינו גט כלל מהי תיתי ליה דפסולה לכהונה ואפשר דה"ק אינו גט להתירה לינשא ומיהו מידי ספיקא לא נפקא הילכך פסולה לכהונה וה"ה לכל חומרות ספק מגורשת מיהו הלשון דחוק לפי' זה:


ופירוש מקרעין הנייר פי' הרמ"ה לא שישרטו להם צורת האותיות וכו' גם הר"ן בפ"ב דגיטין הסכים לפי' זה ודחה פירש"י והעיטור דמקרעין היינו מסרטין גם התוס' בפ"ק דגיטין (ט:) גמרא זו אחת מהדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים הקשו על פירש"י וכתבו פר"ח והרשב"א כתב שם בפ"ק דגיטין שמה שהקשו בתוס' על פירש"י דחקיקה כתיבה הוא אם כן כשממלאין אלו הקרעים הו"ל כתב ע"ג כתב אינו קשה דרושם אינו כתב ואינו כחקיקה וכן מצאתי בירושלמי הרושם על העור כעין כתב פסול אלמא רשימה אינה כתיבה וכתב עוד שגם לפירש"י מרחיבין להם השריטה כדי שלא יהא כתב של ראשונים ויוכל להתקיים בחותמיו כדאמרינן בירושלמי שאכתוב בסמוך ובמרדכי כתוב שר"י מאורליינ"ש ורבינו יואל פירשו כפר"ח וראבי"ה משמע שמפרש כפירש"י. כתבו התוספות בפ"ק דגיטין גמרא זו אחת מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים וכו' דפריך בירושלמי אהא דמקרעין להם נייר והלא כתב הראשונים הוא כלומר ואין הגט יכול להתקיים בחותמיו ומשני בשהרחיב להם הקרעים והעדים אין ממלאין לגמרי כל רוחב הקרע וכן כתב הרשב"א וגם רבינו ירוחם כתבו בח"ב והמרדכי כתב זה הירושלמי בפ"ב דגיטין וכתב בו שני פירושין כתב הרמב"ם בפרק ראשון העדים שחותמין על הגט צריכין להיות יודעים לקרות ולחתום ואם אינם יודעים קורעים לפניהם וכו' ואם אינם יודעים לחתום רושמין להם הנייר ברוק וכו' ואין עושין כך בשאר שטרות קל הוא שהקלו בגיטין כדי שלא יהיו בנות ישראל עגונות הואיל וחתימת העדים בגט מדבריהם וכמו שביארנו עכ"ל:


גט שחתמו בו כותיים או שאר פסולין וכו' פיסול הכותיים בפ"ק דגיטין (דף י:) גמרא כל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים כתבו הרי"ף והרא"ש והאידנא כל עד כותי פסול בין בגיטי נשים בין בשאר שטרות דגרסינן בפ"ק דחולין (ו.) לא זזו משם עד שעשאום כעכו"ם גמורים וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מה' עבדים וכתב רבינו ירוחם בח"ב שצדוקים ובייתוסים בזמן הזה כמו כותים קודם שגזרו עליהם ואם היה חתום צדוק ובייתוס תחלה בגט ואח"כ חתם ישראל הגט כשר דאי לאו דצדוקי חבר הוא לא הוה מחתים ליה ישראל מקמיה כדאמרינן בפ"ק דגיטין גבי כותיים קודם שגזרו עליהם וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ו מהלכות עבדים ולענין גט שחתומים עליו עדים פסולים שהוא פסול אפי' בעידי מסירה בפ' זה בורר (כח:) ההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי ואסיקנא דלא קנה כלום ואפי' לר"א דאמר עידי מסירה כרתי דמודה ר"א במזוייף מתוכו ואפי' בעד אחד כשר ועד אחד פסול כתב בנ"י בשם הרי"ף דפסול וכ"כ הרמב"ם בפ"א ובפ"ג מה' גירושין וכתב בפ"ג שי"א שאם היה אחד מעידיו פסול או שהיה בו עד אחד בלבד כשר אע"פ שנמסר בעדים ה"ז גט בטל ולא יראה לי דבר זה אלא כמזוייף ולא מזוייף ודאי והואיל ונמסר בעידי מסירה כשרים ה"ז פסול מדבריהם עכ"ל. ודין גט שחתומים בו שנים כשרים וא' פסול נתבאר בסי' ק"כ:


חתם בו הסופר שכתבו וכו' בס"פ התקבל (דף סו:) אמרינן בגמרא דמאן דמכשר באומר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתומו פסול בחתם סופר ועד כלומר שאם הסופר עצמו חותם בעדות הגט עם עד אחר פסול דאי אמרת כשר נפיק מיניה חורבא דזימנין דאמר בעל אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו משום כיסופא דסופר שלא יתבייש לומר שאין מקבלין אותו בעד מחתמי ליה כלומר שאומר לו שהבעל אמר כן ובעל לא אמר הכי ונמצא הגט בטל ומאן דפסיל באומר אמרו משום דמילי לא מימסרן לשליח תו ליכא למיחש להך חורבא דלעולם אין השליח רשאי לומר לעדים חתומו ולעולם אין הסופר חותם אא"כ שומע מפי הבעל ופסקו הרי"ף והרא"ש בס"פ התקבל דאומר אמרו פסול ולפי זה משמע דס"ל דחתם סופר ועד כשר וכן כתב בהמגרש מתני' דכתב סופר ועד כשר ומאי דאיתמר עלה א"ר ירמיה חתם סופר שנינו וכתב הר"ן בפרק התקבל שכן דעת בה"ג ור"ח להכשיר חתם סופר ועד וגם הרמב"ם בפ"ט הכשיר בחתם סופר ועד שכתב אמר להם כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי אחד מהם כותב ושנים מהן חותמין ואחד מהם נותנו לה ואפי' היה הכותב אחד משני העדים שחתמו בו והוא השליח שנתנו לה ה"ז כשר אבל דעת ר"י לפסול בחתם סופר ועד דהא כל הנך אמוראי דס"פ התקבל דפליגי בכשר ולא תעשה סברי דחתם סופר ועד פסול וכתב הרא"ש בהמגרש אפיסקא דכתב בכתב ידו ואין עליו עדים דעת ר"י וכתב שתמה ר"י על ר"ח שפסק הלכה כרבי יוסי שפוסל באומר אמרו ודלא ככל הנך אמוראי דמכשרי ואיפשר שלא פסק הגאון כוותיה בין לקולא בין לחומרא לפסול אומר אמרו ולהכשיר חתם סופר ועד אלא לחוש לדברי שניהם ככל הני אמוראי לפסול חתם סופר כיון דמכשרי באומר אמרו ולפסול אומר אמרו כההיא דמי שאחזו (עב.) דתניא כותיה דרב אשי עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ודייק תלמודא ישמעו לאפוקי ממאן דמכשר באומר אמרו ואין זה תרי פיסקי דסתרי אהדדי דכיון דאינו מבורר ראוי להחמיר כדברי שניהם עכ"ל וכ"כ בספר התרומה גם הר"ן בפרק התקבל כתב דעת ר"י שהיא לפסול בשניהם ושכן דעת הרמב"ן ולזה הסכים הר"ן ז"ל וכן דעת סמ"ג וסמ"ק וכ"כ הרשב"א בתשובה ח"א סי' אלף רכ"א וז"ל ר"י הזקן בעל התוס' נסתפק בדבר והלכך אזלינן בתרוייהו לחומרא ופסלינן מספק אומר אמרו עד שישמעו מפי הבעל ויאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו וכ"נ דפסלינן מן הספק חתם סופר ועד ואנו צריכין לחוש לדברי ר"י הזקן להחמיר בערוה החמורה ועוד שהוא רב גדול מובהק עכ"ל. והמרדכי בפ' התקבל כתב דברי ר"י ואח"כ כתב ויכול להיות דהרי"ף ור"ח דפסקו כמאן דפסלי באומר אמרו לא לגמרי פסקו כמותן בין לקולא בין לחומרא אלא דיש לחוש לדברי שניהם עכ"ל. ותימא הוא לפרש כן דברי הרי"ף דא"כ היכי כתב מתני' דכתב סופר ועד כשר וא"ר ירמיה חתם סופר שנינו ושמא דעת המרדכי שכתבה להכשיר בדיעבד וכמ"ש רבינו ירוחם שקיבל מרבותיו שלא הכשיר הרי"ף חתם סופר ועד אלא דיעבד דוקא וגם להרא"ש צ"ל כן שהרי כתב דברי ר"י ולא חלק עליהם וכ"פ רבינו ברמזים כדברי ר"י והרא"ש בעצמו כתב בתשובה כלל מ"ה סי' ח' דחתם סופר ועד פסול כדברי ר"י ובסוף הכלל הנזכר כתב שכל רבותיו היו מורים כדברי ר"י ז"ל א"כ ע"כ לומר דלא כתב המשנה ומאי דאיתמר עלה חתם סופר שנינו אלא להכשיר בדיעבד דגם ר"י עצמו הכשיר הולד בדיעבד בחתם סופר ועד כדאיתא במרדכי ר"פ מי שאחזו וגם דברי הרמב"ם יש לפרש דלא מכשיר בחתם סופר ועד אלא בדיעבד וכ"כ הגהות בפ"ט ומיהו לכתחלה לא יחתום סופר ועד מדאמר רב בהמגרש (פו:) מי דמי התם חתים סופר לכתחלה ולשון המשנה משמע כן כתב הסופר בדיעבד עכ"ל רבינו שמחה. כתב המרדכי ר"פ מי שאחזו על חתם סופר ועד שכתב ר"י בתשובתו כדי הוא ר"ח לסמוך עליו בשעת הדחק על מעשה שהיה ונישאת וילדה והכשיר הולד מיהו לא נתברר אצלי אם גם בלא נישאת או נישאת בלא ילדה מה יאמר רבינו הזקן בהם עכ"ל וכתב הריב"ש בסי' ר"ה שאפי' לדעת האומר חתם סופר ועד פסול אם נישאת לא תצא אלא שהוא פסול אף אם נתגרשה בו ולא תינשא לכתחלה שכן הוא בכל הפסולין דרבנן משום תקנתא או משום גזירה דידהו כמ"ש רבינו האי בתשובה והרמב"ן כתב שנראה לו מסוגיא דפרק המגרש דכל פסולי דרבנן אם נישאת תצא כשאין לה בנים כבר כתב בסוף דבריו שבטל דבריו לדעת הגאון וכן דעת הרמב"ם בפי' ולזה הסכים הרא"ש ז"ל עכ"ל. וכתב בסי' ד"ש על קהל שתיקנו שכל שטר שלא יהיה מכתב ידי הסופר וחתום בחתימתו יהא בטל שאין גט אשה בכלל וכתב עוד שם שהיה כתוב בתקנות שגט אשה צריך הסופר ליטול רשות מהמוקדמים טרם כתיבתו וגם ימתין מלכתבו ט"ו יום ובזה אין עונש מקנס ממון ולא נדוי ולא ביטול גט אלא שהסופר עושה שלא כהוגן שעובר על תקנת הקהל ומ"מ יש נ"מ בשעת הדחק כגון בש"מ או במפרש ויוצא בשיירא ובדומיהן אפשר להקל משום עגונא עכ"ל:


ואם חתמו בו שנים והסופר כתב א"א ז"ל לכתחלה אין לעשותו וכו' דברי הרא"ש הם בתשובה כלל מ"ה תשובה א' דלכתחלה נכון שלא לעשותו גזירה אטו חתם סופר ועד אחד אבל בדיעבד אין לפסלו דלא שייך ביה חורבה וכ"כ הר"ן בפרק התקבל והביא ראיה מדתנן כולכם כתובו אחד כותב וכולם חותמין אלמא אף על גב דאיכא חתם סופר ועד כיון שהוא מרבה בעדים ליכא למיחש לכיסופא דסופר דמידע ידע דבעל קפיד לרבות וגם המרדכי בפרק התקבל כתב בשם רבינו יואל להכשיר ובר"פ מי שאחזו כתב בשם ר' אביגדור שבא מעשה לידו ורצו להכשירו ולא שמעו להן והוצרכו לכתוב גט אחר כהלכתו מיהו ה"מ היכא דאיפשר כלומר דהוה איפשר להכתיב גט אחר אבל אי לא הוה איפשר להכתיב גט אחר כגון שהלך הבעל למ"ה כשר כרבי' והר"ן והרא"ש ז"ל:


נעשה בערכאות של עכו"ם ועידי עכו"ם חתומים עליו פסול אפי' כתבו ישראל וכו' אפ"ה פסול והראב"ד מכשירו אפילו לכתחלה ור"ח פוסל לכתחלה כך מצאתי מוגה בדברי רבי' להדיא משנה בפ"ק דגיטין (דף י':) כל שטרות העולין בערכאות של עכו"ם אע"פ שחותמיהם עכו"ם כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ר"ש אומר כולם כשרים לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט ופריך בגמרא לר"ש הא לאו בני כריתות נינהו ומשני דהא דמכשר ר"ש בעידי מסירה דוקא וכר"א דאמר עידי מסירה כרתי והאמר ר' אבא מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול כלומר כשיש בו עדים פסולים דלמא אתי למיסמך עלייהו הב"ע בשמות מובהקין דעכו"ם דלא שכיחי דמסקי ישראל בהנהו שמהתא וכתבו הרשב"א והרא"ש והר"ן שהראב"ד פוסק כר"ש משום דאיתא בגמרא דבעי ריש לקיש מרבי יוחנן עדים החתומי' על הגט ושמותם כשמות העכו"ם מהו א"ל לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנום כלומר מפני שהם שמות מובהקים דעכו"ם והא כר"ש אתיא וכתבו עוד שכתב ר"ח יש מי שאומר מדאוקימנא לרבי שמעון כרבי אליעזר דהלכתא כוותיה בגיטין אי מזדמן לן כרבי שמעון לא פסלינן ליה כלומר דנהי לכתחלה בעינן עידי חתימה כשרים בדיעבד מיהא כשר בעידי מסירה וכתב עליו הר"ן אין בזה הכרע דת"ק נמי כרבי אליעזר ס"ל ושמות מובהקים בלחוד הוא דאיכא בינייהו וכתב עוד הר"ן שמדברי הרי"ף שכתב המשנה כפשטה ולא יותר משמע דלא קיימא לן כר"ש וההוא בעיא דר' יוחנן דאתיא כר"ש לא מכרעא דלישנא בתרא איכא בגמ' דלא מכרע כר"ש גם מדברי הרא"ש משמע דס"ל דלא קי"ל כר"ש שהרי פי' האיבעיא בענין דלא אתיא כר"ש כמו שיתבאר בסמוך ובהדיא כתב שאין לקבוע הלכה כיחידאה בלא ראיה ברורה גם מדברי הרשב"א נראה דס"ל דלא קי"ל כר"ש גם ה"ה בפ"ז כתב דהרמב"ם ס"ל כת"ק ודלא כר"ש ולזה הסכים רבינו ירוחם בח"ב וכתב הר"ן הילכך גיטין העולים בערכאות שלהם אפילו בשמות מובהקים ובעידי מסירה פסולים כת"ק וכתב רבינו ירוחם דאפי' כתבו ישראל פסול ופשוט הוא וכתב עוד הר"ן ומיהו קידושין תופסין בהם שגט גמור הוא מן הדין ואין פיסולו אלא משום גזירה ולפיכך דנין כדין הספיקות וכן פירש"י אמאי דאמרינן מודה ר"א במזוייף מתוכו דפסול מדרבנן דלמא אתי למימסריה באפייהו ומיסמך עלייהו וכן דעת הרמב"ם שכתב בפ"א היו עידיו מתוכו פסולים הרי זה פסול שנמצא כמזוייף מתוכו והיינו פסול מדבריהם כמו שביאר בפ"י:


אבל אשה שמביאה גט לפנינו וכו' שם (דף יא.) בעא ר"ל מר' יוחנן עדים החתומים על הגט ושמותם כשמות עכו"ם מהו א"ל לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנום ודוקא לוקוס ולוס דלא שכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו אבל שמהתא אחריני דשכיחי ישראל דמסקי דכוותייהו לא והרא"ש והרשב"א כתבו בשם רשב"ם דה"פ עדים החתומים על הגט וכו' מי חיישינן שמא עכו"ם הם והשליח או הבעל לא דקדקו יפה והיו סבורים שישראל הם או שמא ידעו שעכו"ם הם והחתימום במתכוין וטעו בין גט לשאר שטרות שחותמותיהן עכו"ם כשרים מי אזלינן בתר רוב שמות כאלו שהם עכו"ם ופסלינן להאי גט כרבנן דמתני' דקי"ל כוותייהו או דלמא זיל בתר גיטין דלא שכיח להחתים עליהם עכו"ם ותלינן להו בישראל וכשר א"ל לא בא לידינו אלא גט שהיו חתומים עליו לוקוס ולוס והכשרנוהו דכיון דלא שכיחי ישראל בשמות הללו ודאי לא טעה השליח או הבעל להחתים אנשים כאלה שדומים בשמותם לעכו"ם עד שחקר ופשפש אחריהם ונודע לו שישראל הם והחתימם אבל שמהתא אחריני שדומים קצת לשמות ישראל שיכולים מכתבי הגט לטעות בהם משום דשכיחי ישראל אחד מני אלף דמסקי בשמייהו לא נכשרינהו דחיישינן שמא טעו והחתימום בתורת ישראל עכ"ל. והרא"ש נראה שהוכשר בעיניו פירוש זה אבל הרשב"א כתב עליו וק"ק דהיאך אפשר שיעמדו לפני הבעל והסופר ולא יכירו אם עכו"ם הם או ישראלים ויבואו לסמוך עליהם ולהחתימם בגט ורבינו כתב כמו שפי' הרא"ש בעיא הנזכרת:


גט שאין עליו עדים אפילו ניכר שהוא כתב יד הבעל וכו' בהמגרש (דף פו.) תנן ג' גיטין פסולים ואם נישאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד ובגמרא (שם) זימנין אמר רב תצא וזימנין אמר רב לא תצא הא כיצד יש לה בנים לא תצא אין לה בנים תצא לוי אמר לעולם לא תצא וכן אמר רבי יוחנן וידוע דרב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"ש הכא דלוי מסייע ליה וכן פסקו הרי"ף והרא"ש. ואמרינן תו בגמרא אמר רב כתב ידו שנינו אהייא אילימא ארישא וכולי אלא אסיפא יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד ודוקא כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד לא ושמואל אמר אפי' כתב סופר ועד שהרי שנינו כתב סופר ועד כשר ורב מי דמי התם תינשא לכתחלה הכא דיעבד ושמואל לא קשיא הא בספרא מובהק הא בספרא דלא מובהק וכן אמר רבי יוחנן כתב ידו שנינו ופירש"י ודוקא כתב ידו ועד. הוא דאמרו הולד כשר: שהרי שנינו כתב סופר ועד כשר. כלומר כתב סופר וחתום עד א' כשר: ורב. אמר לך מי דמי התם כשר לכתחלה משמע דהתם חתם סופר עם העד שנינו כדמתרץ לה רבי ירמיה לקמן ושמואל לית ליה דרבי ירמיה אלא כתב סופר ולא חתם והיינו טעמא דכשר לכתחלה בספרא דמובהק ובקי בתורת גיטין ולא יכתבנו אא"כ שמע מפי הבעל וכן א"ר יוחנן כרב דאמר כתב ידו שנינו אבל כתב סופר הולד ממזר ובודאי דלא קי"ל כשמואל לגבי רב ורבי יוחנן וכן כתבו הרי"ף והרא"ש וא"כ כתב סופר לא מהני מידי ואפילו בסופר מובהק וכ"כ הר"ן וגם התוס' כתבו כן לפירש"י וכן דעת הרמב"ם דבכתב הסופר ועד הולד ממזר כרב שכתב בפ"א ומנין שיתננו לה בפני עדים וכו' לפיכך אם נתן לה גט בינה לבינו ואפי' בעד אחד אינו גט כלל בד"א בשהיה הגט בכתב יד הסופר אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עליו עד אחד ה"ז גט פסול פוסל לכהונה וכ"כ הרי"ף בהמגרש גבי מ"ש ומהא נמי שמעינן דלא בעינן עידי מסירה וכולי וכ"כ רבינו ירוחם בח"ב דכתב סופר ויש עליו עד אחד אינו גט כלל ואם נישאת תצא והולד ממזר וא"כ קשה היאך כתב רבינו ניסת לא תצא אהיכא דאין עליו אלא עד אחד אפי' ניכר כתיבת הגט שהיא כתיבת יד סופר ב"ד דהא כל כה"ג תצא והולד ממזר הוא דדוחק לומר דמאי דקאמר ומיהו אם ניסת בו לא תצא לא קאי אהיכא דניכר כתיבת הגט שהיא כתיבת יד סופר ב"ד ואין לומר דרבינו מפרש כאידך פי' דתוספות שכתבו ועי"ל דלרב כתב סופר מובהק ועד כשר לכתחלה אבל בסופר שאינו מובהק ועד פסול אפי' בדיעבד שהרי רבינו לא מפליג בין סופר מובהק לשאינו מובהק דבין כך ובין כך פסול ואם ניסת לא תצא גם אין לומר דס"ל כדעת ר"ח שכתבו התוס' דגריס דוקא כת"י ועד הוא דפסול ואם נישאת הולד כשר אבל כתב סופר ועד תינשא לכתחלה ושמואל אמר אפי' כתב סופר ועד דוקא בדיעבד כשר והתניא כתב סופר ועד כשר ומשני התם בסופר מובהק שהרי הם עצמם העידו דגירסא זו ליתא בשום ספר ועוד דפשיטא דלא אתיא כדברי רבינו דהא לרב כתב סופר ועד תינשא לכתחלה ורבי' כ' דלכתחלה פסול ולשמואל מפלגינן בין סופר מובהק לשאינו מובהק ורבינו לא מפליג בינייהו וצ"ל דס"ל לרבינו דכי פסלו רב ורבי יוחנן כתב סופר ועד וסברי דהולד ממזר ההיא מתניתין דקיימי עלה ר"מ הוא דמכשר בעידי חתימה בלא עידי מסירה ובכתב סופר ועד כיון דליכא עידי חתימה וגם נמסר בלא עדים הולד ממזר ואף ע"ג דבלא עידי מסירה עסקינן כתב בכתב ידו כשר כדפירש"י משום דכתב ידו הוי כק' עדים וכ"כ התוס' בריש גיטין (ג: ד"ה ג') או כדכתב הר"ן דטעמא דמכשרינן בכתב ידו משום דהא איכא חתם שמו שהרי צריך הוא לכתוב שמו בגט ושמואל אמר אפילו כתב סופר ועד כשר וכדאוקימנא בסופר מובהק דכיון דמובהק הוא ה"ל כחתומים עליו כמה עדים דאנן סהדי דלא כתבו אא"כ שמע מפי הבעל ולפיכך אע"ג דליכא עידי מסירה מכשר אבל לר"א דאמר עידי מסירה כרתי ל"ש לן בין כתב ידו לכתב סופר מובהק או שאינו מובהק או אין עליו עדים כלל דבכולהו אם לא נתנו לה בעידי מסירה הולד ממזר לדעת הרא"ש שאע"פ שעדים חתומים על הגט פסול עד שימסרנו לה בפני עדים וכמו שיתבאר בסימן קל"ג ואם נתנו לה בעידי מסירה לכתחלה פסול מפני שצריך שיהיו עדים חתומים עליו מפני תיקון העולם ורבינו סתם כאן הדברים לדעת הרא"ש דאילו לדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דבעידי חתימה לחודייהו כשר כמו שכשר בעידי מסירה לחודייהו קי"ל כההיא דרב ור' יוחנן כפשט דבריהם שהיא בדליכא עידי מסירה ואפ"ה בכתב ידו כשר בדיעבד וכתב סופר ועד אפילו סופר מובהק הולד ממזר דה"ל כאין עדים חתומים עליו דלא קי"ל כשמואל וכיון דאין עליו עידי חתימה וגם נתן שלא בעידי מסירה הולד ממזר וכמו שכתבתי שמפרש רבינו כן נראה שהוא דעת הרא"ש שכתב בהמגרש גמרא ג' גיטין פסולים וכולי כתב הרי"ף דשמעינן מהא דלא בעינן עידי מסירה אלא היכא דאין עידי חתימה דהא רב הונא דאמר אם נישאת בעד אחד וכתב ידי סופר שהולד ממזר והוא דאמר הלכה כר"א בגיטין ואי סלקא דעתך בעינן עידי מסירה היכא דאיכא עידי חתימה השתא דליכא עידי חתימה כלל מכשר רב היכא דאיכא עד אחד ועידי מסירה פסול ומשוי לולד ממזר ונ"ל מה שמדקדק מילתיה דרב אמילתיה דרב לאו דקדוק הוא דהא דאמר רב כתב ידו שנינו אבל כתב סופר ועד לא אמתניתין קאי דאתיא כרבי מאיר ושמואל דייק מסתם מתני' דלקמן דר"מ סבר כתב סופר ועד כשר ואין מכאן ראיה אליבא דהלכתא דקי"ל כר"א דאמר עידי מסירה כרתי ואיהו לא דריש וכתב דקרא וחתם הלכך מצריך עידי מסירה והא דפליגי רב ור' יוחנן ולוי אמתני' דג' גיטין אם תצא אם לא תצא אע"ג דאתיא כר"מ וקי"ל כר"א איכא למימר משום דהוי מג' גיטין פסולין אין בו זמן ובהא לא פליג ועוד אני אומר דבכולהו איכא נפקותא גם לר"א דהא דאמרינן לדידיה שהעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם והיכא שהגט חתום ביד האשה כהלכתו אינה צריכה להביא לפנינו עידי מסירה שאנו תולין שכדין נמסר לה הלכך נ"מ בכשרות עידי חתימה לרבי אליעזר כמו לר"מ עכ"ל ולפ"ז רבינו מיירי הכא כשמסרו לה בפני עדים ומש"ה בכתב סופר או אין עליו עדים כלל לא תצא דעידי מסירה כרתי מיהו לכתחלה לא תינשא עד שיהיו עדים חתומים עליו מיהו קשה על זה דא"כ לא היה לרבינו לכלול כתיבת יד הבעל עם גט שאין עליו עדים דהא לרב כתב ידו חשיבא חתימה ונהי דתנן ביה פסול לכתחלה היינו לר"מ ובדליכא עידי מסירה אבל לר"א ובדאיכא עידי מסירה משמע ודאי לכתחלה נמי תינשא ועוד קשה דכ' הרא"ש בפ' השולח דלכתחלה מכשר ר"א בעידי מסירה והא דתנן התקין ר"ג שיהיו העדים חותמין על הגט לא שיהא צריך לעשות כן לכתחלה אלא תיקן ולימד לעשות כן כדי שלא יהא צריך לעידי מסירה אבל אם ירצה לסמוך לכתחילה על עידי מסירה יש לסמוך וכן פירש רש"י בפ"ק (ג:) דרבי אלעזר מכשיר אפילו לכתחלה וכן כתבו שם התוס' גם כן והיכא פסל רבינו לכתחלה באין עליו עדים ואפילו בניכר שהוא כתב יד הבעל. ואם נפשך לפרש דברי רבינו באשה המביאה גט לפנינו וכל שעדים חתומים בו מחזקינן ליה שניתן לה בעידי מסירה ובכתב ידו ועד אחד לכתחלה לא מחזקינן ליה שנמסר בעידי מסירה ובדיעבד מחזקינן ליה קשה דא"כ באין עליו עדים כלל אמאי כתב אם ניסת לא תצא הא כל שאין עדים חתומים עליו מחזקינן ליה שלא ניתן בעידי מסירה וגט בטל הוא ולכן דברי רבי' צ"ע. כתוב בהל' הגט דמרדכי בשם א"ז שלא יטלו עידי הגט שכר אא"כ שכר בטלה דמוכח כדאיתא פ' שני דייני גזירות (קה.) גבי קרנא דכי היכי דהנוטל שכר לדון דיניו בטילים ה"ה לעדים וכ"כ בקונדריסים האידנא שנוטל הסופר שכר הרבה יש ליזהר שלא יהיו העדים קרובים לסופר דא"כ אין כאן עדות כלל ואין דבר שבערוה פחות משנים כך כתוב בקונדריסים ואין הוראה זו נראית בעיני דאטו עדים החותמים על הגט על הסופר הם מעידים על מה שציום הבעל הם מעידים ומה ענין זה לענין הסופר אם עידי חתימה מוחזקים בשנים די משום דעידי מסירה כרתי ובשעת מסירה יש כמה עדים גדולים כ"כ בקונדריסים בשם רפ"א וסמ"ק וכלבו בסוף הל' הגט. צריך שייבש הגט טרם יחתמו העדים כ"כ בקונדריסים כתב סמ"ג בסדר הגט וז"ל ויצוה הבעל בפני עדים כשרים שאין קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה ויאמר בפניהם לכתוב גט לאשתו עד שיהא טוב לדעתו או לדעת חכם שעומד בעיר ואם הסופר אינו קרוב די בעד אחד עמו וצריך ב' עדים שיכתבו בפניהם לשמה שיודעין שכותבין לשם פלונית אשת פלוני ואח"כ יאמר הבעל לעדים כשרים לחתום הגט ואע"פ שהם ג' כתות עדים שצוה הבעל לכתוב ועידי כתיבה לשמה ועידי חתימה לשמה אין בכך כלום ואין נקרא חצי דבר מאחר שכל כת מעידה על כל מה שצריך לראות בשעת ראיה דומיא (ב"ב נו:) דג' כתות דעידי חזקה כולי ולא כפירוש הרי"ף דמפרש שם דאינו קרוי חצי דבר וכולי אמנם להסתלק מן המחלוקת טוב לעשות הכל בבת אחת שיאמר הבעל בפני עדים כשרים לסופר לכתוב גט לאשתו ואותם העדים יהיו בשעה שכותבו ויאמר להם הסופר שכותבו לשם פלונית אשת פלוני ולאותם עדים יאמר הבעל לחתום בגט ואם אין שם עדות בשעת כתיבה נראה שהוא כשר דמסתמא כיון שהבעל צוה לסופר לכותבו מסתמא כתבו לשמה כהכשר דרוב בקיאים הם ואמרינן נמי (גיטין ב:) דסתם ספרי דדייני מגמר גמירי ולא הצריכו חכמים להיות בשעת כתיבה כי אם לשליח המוליך גט לאשה וכולי ואעפ"כ נהגו העם להצריך עדים בשעת כתיבה ואין לשנות המנהג עכ"ל וכ"כ בהלכות הגט דמרדכי ובספר הגט דספר התרומה ובסי' שאחר זה אבאר יותר. כתוב בקונדריסים ולא ירחיקו משיטה אחרונה יותר משיטה אחת ויש שמשרטטין י"ג שורות ואותה שורה אחרונה מחלק אותה לב' שורות קצרות אשר בה יחתמו העדים זה תחת זה. כתב עוד בקונדריסים והכתיבה מהעדים ג"כ תהיה תמה ונכרת ושלא יהיו דבוקים האותיות כמו הגט עצמו והיינו לכתחלה דוקא. ישראל מומר שחתם בגט עם ישראל אחר כתבו בהגהות בפרק ג' בשם מר כהן צדק דכשר וכתבו שנראה להם שלדברי הרי"ף פסול ומשמע מדבריהם דלא פסל הרי"ף אלא כשאינו משמר שבתו בשוק (בדק הבית) ודברים תמוהים הם דאפי' משמר שבתו בשוק פסול לעדות ואפי' לרבי אליעזר דאמר עידי מסירה כרתי מודה דמזוייף דגיטין דפסול כדאיתא בפ"ק דגיטין (ד.) גט שלא חתמו העדים בכתב ידן אלא הסופר חתמו כתוב בהגהות אשיר"י פרק ב' דגיטין בשם א"ז שהשיב רבי' שמחה דכשר אפי' לר"מ דלא הוי מזוייף מתוכו דכיון דאמרו לסופר חתום שמינו כשר כיון שחותמין לפניו והבעל נותנו לאשה כשר וכן המביא גט ממ"ה יכול לומר בפ"נ על חתימת הסופר ואין נראה בעיני כלל אלא כל גט שאין חתומים העדים בכתב ידם הרי זה פסול גמור אם בא מעשה לידי אני פוסלו עכ"ל. בעל שמינה סופר ועדים שלא בפניהם כתב הר"ן בס"פ התקבל שהרא"ה מכשיר והרמב"ן פוסל ושדעתו מסכמת לדברי הרא"ה דלא פסל ר' יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם משום דמילי לא מימסרן לשליח והרשב"א לא כתב אלא דברי הרמב"ן שכתב דטעמא דר' יוסי דפליג אף באומר אמרו אע"ג דבעלמא עושה שליח שלא בפניו משום דגט שאני דכיון דבעינן לשמה ובעינן וכת' לה כלומר שיכתוב לה הבעל אף הסופר והעדים עומדים במקום בעל אלא אם ישמעו הם מפיו של בעל. אחד מהעדים שחתם אני פלוני סופר ועד והוא לא היה סופר כתוב במרדכי בפרק התקבל שהשיב רבינו יואל דכשר אך ימחקו סופר מתוך הגט כתב המרדכי בפרק התקבל בשם רבי' יואל דכשאין חתומים בגט רק ב' עדים וא' מהם הוא הסופר שיחתום הסופר אני פלוני סופר ועד ונ"ל שרבינו יואל סובר דחתם סופר ועד כשר ואומר אמרו פסול ומצריך שיחתום פלוני סופר ועד כדי שיתנו ב"ד לב לדעת אם חתם במאמר הבעל אם לאו וכבר נתבאר בסי' זה דין חתם סופר ועד גט שכתבו הסופר וחתם עליו עד אחד לבדו אם נתנו לה שלא בעידי מסירה תצא והולד ממזר לכ"ע ואם נתנו לה בעידי מסירה דעת הרי"ף דכשר בדיעבד וכתב דגאון חולק ואומר דהולד ממזר אפי' לרבי אלעזר משום דהוי כמזוייף מתוכו והרמב"ם בפ"א מהל' גירושין כתב שאם נתן לה גט בינו לבינה ואפי' בעד אחד אינו גט כלל משמע שאם נתנו לה בפני ב' הגט כשר כדברי הרי"ף גט שכתבו הבעל וחתום עליו עד אחד ונתנו לה בינו לבינה לדברי המכשירים בעידי חתימה לחוד כמו שיתבאר בסי' קל"ג פסול ואם נישאת הולד כשר דהיינו מתני' דפרק המגרש ג' גיטין פסולין ואם נישאת הולד כשר וחד מינייהו יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד ואמר רבא עלה כתב ידו שנינו אבל כתב סופר ועד לא והרמב"ם פסק כהרי"ף שכתב בפ"א מהלכות גירושין שהרי זה גט פסול ופוסל לכהונה וסמך אמאי דכתב בפ"י שכ"מ שהוא מזכיר פסול אם נישאת לא תצא והולד כשר ופסולה לכהונה מן התורה:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

צריך שיחתמו שני עדים כשרים בפרק השולח סוף (דף לד) תנן התקין ר"ג הזקן העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם ובגמרא ריש(דף לו) קאמר רבא לא נצרכה אלא לר"א דאמר עידי מסירה כרתי תקינו רבנן עידי חתימה מפני תיקון העולם דזימנין דמייתי סהדי א"נ זימנין דאזלי למדינת הים ומערער בעל לומר לא גרשתיה רב יוסף אמר אפילו תימא לר"מ התקינו שיהו העדים מפרשים שמותיהם בגיטין מפני תיקון העולם ופי' רש"י מעיקרא לא היו חותמין אלא אני פלוני חתמתי עד ולא היה נוקב שמו ועיין בתשוב' הרשב"א שהביא ב"י כאן:

ומ"ש למטה וכו' משנה פרק המגרש (דף פ"ז) חתמו עדים בראש הדף או מן הצד או מאחריו בגט פשוט פסול פירוש בשטר פשוט בין בגיטי נשים ובין בשאר כל השטרות ולא כתבו רבינו כאן אלא בסמוך כתבו בבא בפני עצמה לפי שהאריך בחילוקי דיניו בכתב שני גיטין באורך הדף ראשו של זה וכו' ובשייר מקצת הגט:

ומ"ש ולא יניחו כדי אויר ב' שיטין וכו' ברייתא פרק גט פשוט וחילוקי דין זה לא כתב רבינו כאן לפי שנסמך על מ"ש בח"מ בסימן מ"ה עיין שם:

ומ"ש בשם הרמב"ם שאם יש שם עידי מסירה כשר כו' כך כתב בפ"ה וטעמו דאין כאן מזוייף מתוכו כיון שפסולו ניכר ולא אתו למיסמך עלה ואיכא למידק דאמאי כתב רבינו בשם הרמב"ם דכשר אפי' אם הניחו ב' שיטין עדיפא מינה הו"ל לאשמועינן אפילו הן מרוחקין הרבה ואין נקראין עמו ואע"פ שאין עליו עד כלל ה"ז כשר שעיקר הגירושין בעידי מסירה כמ"ש לשם להדיא ונראה דרבינו רצונו לומר דהרמב"ם הכשיר בעידי מסירה אפי' אם הניחו ב' שיטין ואצ"ל בחתימי בראש הדף ומאחריו דלא הוי אלא כגט שאין עליו עדים ואם נתנו לה בפני עדים דכשר כיון דפסולו יותר ניכר ולא אתו למיסמך עלה וכמו שכתב כך הרמב"ן להדיא על סברת הרמב"ם הביאו ה"ה סוף פ"ד:

והראב"ד השיג וכו' וז"ל בפכ"א חוכך אני בזה להחמיר שמא יתן תנאי בגט באותן ב' שיטין ותוציא גט בעידי החתימה ונמצא זה כמזוייף מתוכו דאתו למיסמך על עידי החתימה עכ"ל וה"פ דכיון דאיכא למיחש בהאי גט שהבעל ימלא הב' שיטין בתנאי לאחר שחתמו העדים ותוציא גיטה בב"ד בעידי חתימה ויתירוה לינשא בגט פסול דכיון דלא חתמו העדים על התנאי נמצא גט זה כמזוייף מתוכו וכיון דמילא הב' שיטין בתנאי אתו למיסמך על עידי חתימה בלחוד וכך צריך להגיה בדברי רבינו שמא יתן תנאי וכו' דאתי למיסמך על עידי חתימה וב"י הגיה שמא תתן תנאי בגט וכו' כלומר שמא האשה תמלא השני שיטין בתנאי אחד שתכתוב בהן וכשתוציא גיטה יראו שאין העדים מרוחקים ויתירוה לינשא ע"י עידי חתימה לחודייהו עכ"ל ומיהו עכ"פ צריך להגיה דאתו למיסמך על עידי חתימה וכמ"ש בהשגות וכ"כ ב"י ותימה לאיזה צורך הגיה שמא תתן וכו' הלא גם בלשון שמא יתן תנאי וכו' נמי מתוקן וכמ"ש בהשגות וכדפרישית ומיהו נראה ודאי דליכא למיחש דהבעל יתן תנאי בגט לאחר חתימה ויגרשנה בגט פסול דאם היה דעתו להטיל תנאי בגט הו"ל להטילו בגט קודם חתימה דהבעל מגרש אשתו בע"כ שלא לרצונה בתנאי כך וכך ויגרשנה בגט כשר אלא בהא איכא למיחש שמא יתן לה גט בלא עידי מסירה והיא תמלא הב' שיטין בתנאי כדי שלא תצטרך להביא עידי מסירה ויתירוה ע"י חתימה לבד שאם לא תמלא היא הב' שיטין לא יתירוה בלא עידי מסירה וכיון שגירשה בלא עידי מסירה לא יתירוה ותשב עגונה כל ימיה וכן עיקר וצריך להגיה שמא תתן אבל סוף הלשון א"צ להגיה דה"ק דכשתביא האשה הגט בפני ב"ד לאחר שתמלא בתנאי אתו ב"ד להתירה מיד להנשא ולא יצריכוה להביא עדי מסירה דאתו ב"ד למימר פשיטא דסומכין על עידי חתימה כיון דנתמלאו הב' שיטין בתנאי וליכא ריעותא בגט א"כ מסתמא נעשה בהכשר בפני עידי מסירה ובא לידה כמצותו וכמו שנתבאר לעיל ריש סי' קכ"ד ומשמע ודאי דלא השיג הראב"ד אלא בזה שהרחיק אויר ב' שיטין כדמוכח ממ"ש חוכך אני בזה להחמיר וכו' דאלמא דוקא בזה אבל בדין הראשון כשלא חתם למטה דניכר פיסולו טפי גם הראב"ד ס"ל להכשיר בעידי מסירה וכ"כ המרדכי ספ"ב דגיטין. והכי נקטינן להחמיר בזה ועיין במ"ש לעיל בסימן קכ"ד סעיף ג':

חתמו בראש הגט וכו' עד כלפי כתב הגט כשר משנה פרק המגרש סוף (דף פ"ז) ומיהו נראה דאינו פסול בחתמו מאחוריו אלא כשסיומו של הגט בדף הראשון והעדים בלחוד חתומים באחוריו בראש הדף השני דהו"ל כגט שאין עליו עדים כלל אבל כשכתב הגט עד סוף דף הראשון ולא סיימו וכתב מקצתו הנשאר בראש הדף השני מאחוריו והעדים חתומים תחתיו הגט כשר דלא גרע מאלו שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני שאצלו והעדים תחת חצי השני דכשר כדכתב בסמוך ואע"פ שאין עדים כלל על מ"ש בחצי הראשון לא למטה ולא לצדדין ולא באחוריו ולא בראשו כ"ש הכא דאיכא עדים תחת חצי השני וגם מאחוריו של חצי הראשון ועיין במ"ש בזה בח"מ בסימן מ"ה:

וכתב הרמב"ם שאפילו אם מסרו בפני עידי מסירה שהיא ספק מגורשת ואיני יודע וכו' לא היה צריך לפרש זה דפשוט הוא דחוששין שמא מתחלה היו ב' גיטין והסופר עשה מהן גט אחד ואח"כ ניתן בפני עידי מסירה כי לא ידעו מה שעשה הסופר מקודם ולפי דאיכא ריעותא לפנינו שנכתב בשני דפין ולא כמנהג העולם חוששין שמא עשה הסופר שלא כדין ולפי זה אם איכא עדים כשרים שמעידין שהיו אצל כתיבת גט זה ומכירין אותו שכך נכתב בב' דפין הגט כשר אפי' אין עידי מסירה לפנינו דמסתמא בא לידה כמצותו וניתן בפני עידי מסירה כדלעיל אבל הרב המגיד כתב שאם היו עדים מעידים שגט אחד היה ונמסר לה בעדים כשר עכ"ל דמשמע דבעינן שיעידו שהיו לשם עידי מסירה ולפעד"נ שאין צריך דמסתמא בא לידה כמצותו כדפרישית ודע דמהך דשייר מקצת הגט וכו' איכא ראייה ברורה דלא בעינן שיהא גט מעורה אפי' לכתחילה שהרי בעל כרחך אין בשיטה שבסוף דף הראשון מעורה עם השיטה שבראש דף השני וכשר אפי' לכתחילה כמו בכל מקום במשנתינו דתנן כשר דכשר אפי' לכתחילה והא דנהגו לערות אינו אלא משום דבפ"ב (דף כ) קאמר תלמודא לא צריכא דמעורה דשמעת מינה דאיכא מאן דכתב מעורה וע"כ נהגו לכתחילה לעשותו מעורה כדי שיהא נקרא טפי ספר אחד א"נ שלא יהא אפשר לזייף ולכתוב בין שטר לשטר כמו שנמצא כתוב הני טעמי בסידרי גיטין מיהו פסול לא נשמע מכאן וכדמשמע מלישנא לא צריכי דמעורה דסתם גיטין אינן מעורין אלא דהכא מיירי היכא דכתב לה מעורה ותדע דהכי הוא דאל"כ מאי פריך ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא אלא ודאי סתם גיטין אינן מעורין וא"כ פריך מאי קא מיבעיא ליה באומר ה"ז גיטך על מנת שהנייר שבין שיטה לשיטה יהא שלי הא ודאי דלא הוי גט דספר אחד אמר רחמנא ולא ב' או ג' ספרים ומשני לא צריכא הך בעיא אלא להיכא דנכתב מעורה אלמא דסתם גיטין בזמן חכמי התלמוד אינן מעורין וכך נוהגין בכל שאר מלכיות אינן כותבין כלל מעורה ולכן נלפע"ד אפי' שלא במקום עיגון אם טעה וכתב שיטין שאינן מעורין א"צ לכתוב גט אחר כלל וינתן גט זה לאשה לכתחילה דלא כהגהת ש"ע ובתשובה הארכתי בס"ד:

כתב שני גיטין בב' דפין וכו' משנה בהמגרש ומ"ש כגון שחתמו בשני שיטין כזה אז השמאלית כשר פירוש כזה? וכ' ב"י ותימ' דרבינו סתם דבריו ולא פירש דהא דלא כשר אלא חד מינייהו דוקא כדכתב ראובן בן אחד ויעקב עד אאידך אבל אם היה כותב ראובן אחד ובן יעקב עד אאידך שניהם כשרים עכ"ל ויש ליישב דרבינו מיירי הכא בדלא חתם עד הלכך אינו כשר אלא אותו ששמו תחתיו דנקרא ראובן בן יעקב דכשר אפילו לא חתם עד אבל אותו שכתב תחתיו בן יעקב ולא כתב עד פסול כמ"ש בסמוך:

חמשה שכתבו ה' גיטין וכולי משנה בהמגרש סוף (דף פ"ו) חמשה שכתבו כלל בתוך הגט וכו' ובגמרא פליגי בה ר"י וריש לקיש ר"י אמר זמן אחד לכולן זהו כלל וכולן כשרין זמן לכ"א ואחת זהו טופס והתחתון לבד כשר אבל עליונים פסולין שמא לא העידו אלא על האחרון ריש לקיש אמר אפי' זמן אחד לכולן נמי הוה טופס אלא היכי דמי כלל דכתב אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית ואקשינן לר"ל נמצאו שתי נשים מתגרשות בגט אחד והתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחבירתה ומשני דהדר כתב פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית ופסקו הפוסקים כרבי יוחנן ונראה מדברי רבינו דלאחר שכתב בגט על הראשון פלוני גירש פלונית מסיים כל ענין הגט דהיינו שכותב וכן אמר לה צביתי ברעות נפשי ופטרית וכולי יתיכי ליכי וכולי עד ודן די יהוי ליכי מינאי וכולי ואח"כ כותב ופלוני גירש את פלונית וכן אמר לה צביתי וכולי כל ענין הגט כמו שכתב על הראשון וכן כותב על השלישי ועל השני ועל החמישי כל ענין הגט. ומ"ש רבינו וכן אמר כל חד לאשתו וכולי רצונו לומר וכן אחר כל פעם שמזכיר גירש פלוני לפלונית כתב שאמר לאשתו כן כל ענין הגט וכתב ב"י שזהו דעת הרמ"ה שכתב רבינו בסמוך דצריך לסיים על כ"א וא' עניינו של גט כדפרישית לעיל דאם לא כן הוי שתי נשים בגט א' וכל הגיטין פסולין וכל זה פשוט בדברי רבינו ונראה דמה שהביאו לרבינו לפרש כך הוא לשון המשנה דברישא תני כולן כשרין דר"ל כל החמשה גיטין כשרין אלמא דכלל לא הוי אלא בכותב חמשה גיטין ממש דעל כל אחד ואחד כותב כל ענין הגט ולכן התחיל רבינו דיבורו ואמר חמשה שכתבו חמשה גיטין וכו' דלא הוי כלל שיהיו כולן כשרים אלא בכותב כל ענין הגט לכ"א דאם לא כן הוי שתי נשים מתגרשות בגט אחד אבל הרמב"ם כתב וזה לשונו ה' שכתבו גט אחד לה' נשותיהם וכו' דמשמע שלא כתבו אלא גט אחד לכולן דהיינו שכתבו בכך וכך בשבת גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית וכך הזכיר כל החמשה ביחד ואחר כך כותב וכך אמר כל אחד לאשתו צביתי ברעות נפשי ופטרית וכו' יתיכי ליכי וכו' עד ודן די יהוי ליכי מנאי וכו' ושני עדים חותמין מלמטה ה"ז גט כשר וב"י כתב דגם דברי הרמב"ם אפשר להתפרש בדרך זה שכתב רבינו ואינו נראה כן מלשונו אלא כדפרישית דאפי' דלא כתב אלא טופס אחד נמי הגט כשר להרמב"ם אבל לרבינו הגט פסול דהוי ב' נשים בגט א' כמ"ש הרמ"ה והכי נקטינן: כתב ב"י דהרמב"ם פסק כרבי יוחנן דאמר זמן אחד לכולן זהו כלל פסק ג"כ כר"ל בדכתב אנו פלוני ופלוני גירשנו פלונית ופלונית אם חזר ופירש אח"כ בגט פלוני מגרש לפלונית ופלוני לפלונית הוי נמי כלל וכולן כשרים דרבי יוחנן נמי מודה לר"ל דזהו כלל אלא דמיקל טפי וכ"כ רבינו אבל הרשב"א כתב והרי"ף לא פסק כר"ל והשיג ב"י ואמר ולא הבנתי דבריו דדילמא אע"ג דס"ל לר"י כוותיה במאי דקרי איהי כלל משום דלא ס"ל כוותיה במאי דקרי איהי טופס לא פסק כוותיה וצ"ע ושגגה יצאה מלפני השליט ב"י דהרשב"א לא היה כוונתו לומר שיהא הרי"ף פוסק בסתם כריש לקיש דכיון דפסק כר' יוחנן היאך יפסוק כריש לקיש ויהא מזכה שטרא לבי תרי אלא רצונו לומר דהו"ל להרי"ף למיפסל כריש לקיש בהא מילתא לחוד דהיינו דהא נמי הוי כלל וכולן כשרים כיון דהדר פסקינהו וקאמר פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית מדלא קאמר הרי"ף הכי אלא פסק בסתם כרבי יוחנן ולא פסק כל עיקר כריש לקיש משמע דסבירא ליה להרי"ף דר' יוחנן פליג אריש לקיש אף במאי דקאמר בדהדר פסקינהו דהו"ל כלל אלא הו"ל שתי נשים בגט אחד וכולן פסולין ופשוט הוא דזאת היתה דעת הרשב"א והכי נקטינן להחמיר באיסור ערוה החמורה: וכתב הרמב"ם ותנתן וכו' ולמאי דבעינן למיכתב וכו' ע"ל בסי' קל"ג ושם נתבאר וע"ל במ"ש ריש סי' קכ"ד:

ומ"ש אבל אם כתב בכך וכך גירש וכו' והתחיל אחר תחתיו באותה מגילה וכתב ביום זה או בכך וכך גירש וכו' פי' אעפ"י שכתב על השני ג"כ זמן הראשון דהיינו או שכתב בקצרה ביום זה הנזכר למעלה גירש פלוני לפלונית ובין שחזר וכתב אותו זמן הראשון בפירוש בכך וכך לחדש כמ"ש בתחילה דבין בזו ובין בזו אינו אלא טופס כיון שהזכיר הזמן לכל אחד ואחד מחמשה גיטין דלא הוי כלל אלא כשהזכיר על הראשון בלחוד בכך וכך בשבת וכו' וכתב כל ענין הגט וכ"כ כל ענין הגט על כל אחד ואחד מן החמשה אבל הזמן לא הזכיר אלא בראשון דהשתא הוי זמן אחד לכולן זהו כלל אבל כשהזכיר זמן לכ"א ואחד אעפ"י שזמן כולן ביום אחד דאל"כ אלא בימים מתחלפים ה"ל הראשונים מוקדמים אפ"ה אין זה כלל אלא טופס וכ"כ ב"י:

וכתב הרמ"ה דה"ה נמי וכו' הב"י הבין דהאי דה"ה נמי וכו' מלשון רבינו הוא שאמר דהרמ"ה סובר דהוא הדין נמי וכו' ולכן הוקשה לו הלשון אבל נראה ברור דהרמ"ה הוא שאמר דהוא הדין נמי וכו' וכתב דבריו אמאי דקאמר תלמודא לר"ל קשיא היכי דמי כלל דכתיב ביה הכי אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית נמצאו ב' נשים מתגרשות בגט א' והתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחבירתה וכתב הרמ"ה עלה דה"ה לרבי יוחנן דאמר זמן אחד לכולן זהו כלל ואעפ"י שכתב פלוני מגרש פלונית ופלוני מגרש פלונית הוי כלל דאין זה אלא כשסיים על כל אחד ואחד כל עניינו של גט דהשתא הוי כלל כשזמן אחד לכולם דכולן כשרים לפי שהעדים מעידים על כל החמשה גיטין כיון שכתבו זמן א' לכולן אבל אם לא כתוב כל ענין הגט אלא בראשון אעפ"י שכתוב זמן אחד לכולן והעדים מעידין על כל החמשה אפ"ה כיון שלא נכתב אלא גט אחד לכל החמשה ה"ל ב' נשים מתגרשת בגט אחד ואין שום אחת מתגרשת:

כשחותם העד וכו' פרק השולח ריש (דף לו) ובמשנה ובהמגרש סוף (דף פ"ז) דלכתחלה צריך לפרש שמו ושם אביו ולפרש שהוא עד כגון יוסף בן יעקב עד ובדיעבד יוסף עד או בן יעקב עד או יוסף בן יעקב ולא כתב עד כשר וכך היו נקיי הדעת עושין פירש"י שלשון קצרה לא היו חותמין עד אלא פלוני בן פלוני והריב"ש בסימן נ"ו פי' נקיי הדעת היו מפרשים שמם ושם אביהם אף בלא עד ובוחרים בזה יותר משיכתבו עד עם שמם לבד או עם שם אביהם לבד כדי שהרוצה לקיים חתימתן ידע מי הם וילך אחר קרוביהם ושכיניהם לקיים חתימתם עכ"ל.

ומ"ש אבל כתב יוסף לבד ולא כתב עד פסול מפורש לשם בגמרא ומשמע דכ"ש אם כתב בן יעקב ולא כתב עד דפסול וכ"כ ב"י ומהרש"ל:

ומ"ש ומיהו אם היו ב' גיטין בב' דפין וכו' כך כתבו לשם התוספות בד"ה וליתכשר האי בראובן וכו' וכן בדבור שאחריו עיין שם:

ולא יחתמו אלא זה בפני זה בפרק קמא דגיטין (דף י') אמר רב פפא זאת אומרת עידי הגט אין חותמין זה בלא זה מאי טעמא אמר רב אשי גזירה משום כולכם ופירש רש"י דעידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה וכך כתב הרי"ף והרא"ש לשם וכ"כ הרמב"ם בפרק א' וכך כתב רבינו ולפי זה ודאי כשם שהראשונים אין חותמין אלא בפני האחרונים כך האחרונים אין חותמין אלא בפני הראשונים אבל בעל המאור היה מדקדק בלישנא דרב פפא דאמר אין חותמין זה בלא זה דה"פ דאם הלך אחד למרחוק אין חבירו חותם עד שיהא חבירו ג"כ כאן ויהא מזומן לחתום גזירה משום כולכם שמא ישמט אחד מהם מלחתום והרי הגט בטל ולכן צריכין כל העדים שיהיו מזומנים לחתום זה אחר זה ביומיה ואין צריכין לחתום דוקא בפניו אלא אפי' שלא בפניו וכשחתמו הראשונים יכולים האחרונים לחתום ביומו אפי' נשמטו הראשונים והלכו להם למרחוק שאין האחרונים בחתימתן צריכים לראשונים אלא הראשונים צריכין לאחרונים שיהיו מזומנים בשעת חתימתן שלא ישמט אחד מלחתום וכתב וכך קבלתי פי' שמועות הללו ולפי זה אין צריך לדחוק ולפרש הא דאמרינן בפרק ב' (דף י"ח) דחתום בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים שיחתמו האחרונים במעמד הראשונים אלא אפי' שלא בפניהם ודלא כמו שכתבו התוספות לשם ועיין לעיל במה שכתבתי בסי' ק"כ סימן ז' וח'. מיהו לענין הלכה נקטינן כרוב פוסקים דלא יחתמו אלא זה בפני זה:

ומ"ש ואם חתמו זה שלא בפני זה הגט פסול נראה דלפי דמשמע דאין זה אלא איסור לכתחלה משום גזירה אבל דיעבד כשר והכי משמע פשטא דתלמודא פ' ב' דחתום בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד י' ימים למ"ד משום תנאי כשר דסתמא קאמר כשר ואין צריך שיהא במעמד כולם בדיעבד כמו שפירשו התוס' דאינו כשר אלא במעמד כולם ולכן ביאר רבינו דאינו כן אלא כדעת התוספות דאינו כשר אפילו בדיעבד אלא במעמד כולם וכ"כ הרמב"ם בפ"א דאם חתמו זה שלא בפני זה הרי זה פסול אבל מדברי הר"ן בפ"ק נראה דמפרש לפי פירש"י דכשר בדיעבד אם חתמו זה שלא בפני זה ע"ש ולחומרא נקטינן:

עדים שאין יודעין לקרות וכולי בפ"ב דגיטין (דף י"ט) תניא עדים שאין יודעים לחתום מקרעין להן נייר חלק וממלא את הקרעים דיו ושאין יודעין לקרות קורין לפניהם וחותמין ארשב"ג בד"א בגיטי נשים (שלא תהא עגונה) אבל בשטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין אמר רבא הלכה כרשב"ג ורב גמדא משמיה דרבא אמר אין הלכה כרשב"ג (בקריאה) והב"י הביא לשון הרא"ש והקשה על דבריו וכתב ליישבה בשני דרכים וראשון דחאו והשני יש להקשות עליו כמ"ש בסמוך ולפע"ד הדבר פשוט דכך הוא הצעת הרא"ש תחלה כתב דמשמע דהלכה כרבנן בקריאה כרב גמדא ולפי זה צריך לפרש לרבנן דבעינן שנים קורין לפניו בין בגיטין בין בשטרות דאין לפרש דסומכין על אחד שקורא לפניו דאם כן קשיא הילכתא אהילכתא דהא אסיק התם תלמודא דוקא רב נחמן דהוה ראש בית דין וספרי דדייני דאית להו אימתא קורין לפניו אבל ר"נ וספרי אחרינא ספרי דדייני ואיניש אחרינא לא אלא בעל כרחך רבנן דמכשרי בקריאה והילכתא כוותייהו לא מכשירי אלא בשנים בין בגיטין בין בשטרות ורשב"ג לא מכשיר בשנים אלא בגיטין אבל בשטרות אפילו שנים לא ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ולפי זה הא דאיתא התם דרבי אליעזר קרו קמיה וחתים אף על גב דלא היה ראש בית דין כר"נ שנים היו קורין לפניו וכשר אפילו בשטרות כרבנן וכתב הרא"ש וכן פסק ר"י והוא מה שכתבו התוספות בפרק קמא (דף ט) בד"ה קורין לפניהם ולפי פסק זה אף בגיטין בעינן שנים אבל בית יוסף כתב בדרך השני דלרב גמדא דהלכה כרבנן צריך לדקדק שלא יכשיר בקריאה בפחות משנים דומיא דרב פפא דמכשיר בשני עכו"ם מל"ת ומ"ה כתב הרא"ש ובעינן שיהיו שנים קורין לפניו עכ"ל ושרי ליה מאריה דמאי קאמר דומיא דרב פפא והא לא דמיא אלא כי אוכלא לדנא דבעכו"ם ודאי בעינן שנים אבל בישראל במילתא דעבידא לגלויי איכא למימר דלא בעינן שנים אלא נ"ל כדפרישית דאם לא כן קשה הא דקאמר תלמודא דוקא ר"נ וכו' והכי משמע מלשון התוס' בפרק קמא ומלשון הרא"ש כאן שכתבו ובעינן שנים קורין או אפי' יחיד כר"נ וכו' אבל לרב אלפס שפסק כרשב"ג ליכא לפרש דפליגי בשנים קורין ולרשב"ג בשטרות אפילו שנים אין קורין לפניו דאם כן קשיא דרב פפא דמכשיר אפי' בשני עכו"ם מל"ת כ"ש שמכשיר בשני ישראלים אלא צריך לומר דלרבנן אפי' בחד קורא לפניו כשר בין בגיטין ובין בשטרות ורשב"ג לא מכשיר בחד אלא בגיטין אבל בשטרות לא מכשיר אלא בתרי או אפילו יחיד כר"נ ודבר זה פירש גם ב"י והוא האמת ורבינו סובר דמסקנת הרא"ש כרב אלפס מדהביאו באחרונה אבל ה"ר ירוחם פסק לחומרא וכמו שפסק ר"י דהלכה כרב גמדא ולענין מעשה נראה דאין להקל כנגד פר"י והר"ר ירוחם ואף בגט אין לסמוך על אחד אלא צריך שיהיו שנים קורין לפניהם:

וכתב הרמב"ם והוא שיכירו לשון הגט ונראה דאפי' אין מכירין וכו' הדבר פשוט בסוגיא כדברי רבי' דסתמא קאמרינן קורין לפניהם דמשמע אפי' אין מכירין הלשון אלא שקורא מתרגמו לפניהם: ומ"ש ב"י דבהרמב"ם משמע מדמוקי להא דאמימר בדידעי למקרייה ולא מוקמי לה בדקרא אחר לפניהם וכו' שתי תשובות בדבר חדא דניחא ליה לאוקמי הא דאמימר לכ"ע אף לרשב"ג דאין קורין לפניהם עוד דטפי ניחא ליה לדחויי לקושיא דאין לה התחלה דפשיטא דאמימר מיירי בדידעי אבל האמת הוא מ"ש בית יוסף בסוף דיבור זה דהרמב"ם למד להורות כך מהירושלמי ורבי' אישתמיטתיה להך ירושלמי וכ"כ ב"י לעיל בסמוך והרב המגיד הקשה על דברי הרמב"ם ופירשם בדרך רחוק וכבר סתר כל דבריו בס' כסף משנה שלו ע"ש:

ואם אין העדים יודעים לחתום רושמין להם וכו' בפ"ב דגיטין (דף י"ט) איכא אמוראי דמכשרי ברשימה ובגמ' מפרש דוקא ברשימה שפסול לכתוב בו אבל בדבר שכשר לכתוב בו אפי' אינו כשר אלא דיעבד כגון כתבו באבר בשחור בשיחור להרמב"ם כדלעיל ריש סי' קכ"ה אין רושמין להם ועל רשימה זו שפסול לכתוב בו קאמר דאי עביד דיין הכי בשאר שטרות מנגדינן ליה אבל לקרוע להן נייר חלק מותר לכתחלה ואפי' בשאר שטרות כרב ותניא כוותיה אבל לגבי גט אף ברשימה שפסול לכתוב בו כשר לכתחילה ואין לחלק בין קריעת נייר לרשימה אלא בשאר שטרות כדפי' ואמוראי ל"פ אלא מר מודה למר ומר מודה למר כנ"ל לדעת רבי' ואין כך לדעת הרמב"ם דבפ"א מה"ג כתב דאפי' ברשימה כשר ובפ' כ"ד ממלוה כתב דאפי' במקרעין לו מנגדינן ליה דס"ל דרשימה וקריעת נייר דינן שוה והכא רבותא קמ"ל והכא רבותא קמ"ל ודו"ק. והרמ"ה מפרש דאפי' גבי גט לא שרינן לכתחלה אלא לקרוע וכו' רשימה זו שפסול לכתוב בו לא שרו אמוראי אלא בדיעבד וגם לדידיה אמוראי לא פליגי:

אבל ציירו להם וכו' עד אינו גט ואם נתגרשה בו פסול לכהונה שם בעא מיניה ר"ל מר"י עדים שאין יודעין לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב א"ל אינו כתב א"ל והלא למדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת א"ל וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה (להקל) והקשה ב"י למה אמר רבינו פסולה לכהונה בלבד והלא משמע דספק מגורשת הויא לכל דבר ואפשר לפי שאמר ר' יוחנן דאינו כתב וא"כ אינו גט ומותרת לחזור לבעלה לכך אמר ופסולה לכהונה דאף לבעלה אסורה אם כהן הוא ואצ"ל דלעלמא אסורה לכל חומרא כיון דאינו כתב ועיין פרק כל הגט סוף (דף כ"ז) עוד נראה ע"פ הגה"ת אשיר"י שכתב שם וז"ל עדים שאין יודעים לחתום וכתב להם בסיקרא והם חותמין למעלה ע"ג הכתב אם נתגרשה בזה הגט לא ידענא מאי אידון ביה מא"ז עכ"ל וקשיא לי בגויה אמאי קאמר לא ידענא מאי אידון ביה הלא בעיא דאיפשטא היא דלא נעשה בה מעשה להקל אלא להחמיר ונראה דקשיא ליה אהך דר"ל ורבי יוחנן דהא תנן בכל כותבין בדיו בסיקרא אלמא דסיקרא הוי כתב ואם כן כתב עליון ודאי לא הוי כתב ויש ליישב בשני יישובים ומפני הספק אמר לא ידענא מאי אידון ביה והוא די"ל דסיקרא דר"ל ור"י אין זה סיקרא דמתניתין דקמפרש בה רבב"ח סקרתא שמה אי נמי י"ל אע"ג דכתב גט בסיקרא כשר דהוי כתב אפ"ה היכא דכתב בדיו ע"ג סיקרא דדיו מוחק הוא לסיקרא שתחתיו השתא כתב עליון הוי כתב והגט כשר והלכך אמר לא ידענא מאי אידון ביה ולפי זה האי ספיקא איתא ג"כ בכל מה שציירו במיא דאברא וכו' וחתמו עליו בדיו דלא ידענא מאי אידון ביה ומיהו הא ודאי דריח הגט פוסל לכהונה ואסורה אף לבעלה אם כהן הוא ועי"ל דלפי דהרמב"ם בפ"ג גבי כתב שלא לשמה והעביר עליו קולמוס כתב דאינו גט ופי' ה' המגיד דאינו פסלה מן הכהונה אבל הכא אינו גט כלומר ספק מגורשת היא ופסולה לכהונה מן התורה כנ"ל ליישב דברי רבינו:

גט שחתמו בו כותים וכו' פי' כותיים בזמן הזה שעשאום כעכו"ם גמורים ודיניהם ככל שאר הפסולים כשחתמו על הגט דהגט פסול. ומ"ש או אפי' אחד כשר ואחד פסול וכו' הכי משמע מפשוטא של משנתינו פ"ק דמכשר בגיטי נשים כדחתם עליו כותי אחד דאי לאו דכותי חבר הוא לא מחתם קמיה ישראל מכלל דאם הכותי פסול הוא הגט פסול אפי' חתם עליו ג"כ עד כשר ותו דבחתם עליו עד אחד פסול מזוייף מתוכו הוא וכך כתב הרמב"ם בפ"א:

חתם בו הסופר וכו' בסוף פרק התקבל אמרינן דמאן דמכשיר באומר אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום פוסל חתם סופר ועד ומאן דפוסל באומר אמרו מכשר בחתם סופר ועד ולעיל בסימן ק"ב כתב רבינו דבאומר אמרו לא יכתבו וכאן כתב דחתם הסופר ועד נמי פסול דכך הוא דעת התוספות דאזלינן בתרווייהו לחומרא אבל הרמב"ם והרמ"ה פוסקים דבאומר אמרו לא יכתבו דלפ"ז בחתם סופר ועד כשר ועיין ב"י שהאריך:

נעשה בערכאות וכו' משנה פ"ק דגיטין (דף י') כל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם אע"פ שחותמיהם עכו"ם כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים רש"א אף אלו כשרים לא הוזכרו (בב"ה לפסול) אלא בזמן שנעשו בהדיוט (ע"י עכו"ם הדיוטות שאין דיינים) ובגמרא מפרש דטעמא דר"ש דמכשיר בחותמיהם גוים אע"ג דלאו בני כריתות נינהו ולאו בני עדות נינהו ולאו בני שליחות נינהו ועוד דבעי לשמה ועכו"ם מדעתיה דנפשיה קא עביד משום דעידי מסירה כרתי כר"א ואע"ג דמודה ר"א במזוייף מתוכו דפסול מדרבנן כמו שפירש רש"י ריש (דף י"א) דלמא אתי למימסרה לגט באפייהו ומיסמך עלייהו הכא ר"ש קאמר בשמות מובהקין דעכו"ם לא שכיחי ישראל דמסקי בהנהו שמהתא דתו לא אתו למיסמך עלייהו דמידע ידעי דעכו"ם הן ומיהו דוקא כשכתבו ישראל דבעינן שיכתוב לשמה ועכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד וכיון דרבנן פליגי עלייהו הלכתא כותייהו ואפ"ה פסול דגזירה בשמות מובהקים אטו שאינן מובהקים כך פסק הרא"ש (דף צ"ח ע"ב) דלא כהראב"ד דפסק כר"ש וטעמו וטעם ר"ח מפורש בדברי הרא"ש לשם. והך פי' רש"י דילמא אתו למימסרה לגט באפייהו כתבו הרשב"א בפרק קמא (דף ג') בד"ה ולענין עידי מסירה וכו' בשם התוס' והקשה דאטו כי קיימי קמן מי לא ידעינן בהו דעכו"ם נינהו והיאך נסמוך למימסר קמייהו בלא עידי מסירה ופי' הוא דה"ק שאם הלכו להם עידי מסירה ויצא עליו עוררין דבשמות שאינן מובהקין אפשר דיתקיים בחותמיו ויצא מידי מזוייף ואמרינן בודאי כמצותו ניתן לידה בעידי מסירה ואין להקשות דמאן דמסהיד אחתימות ידייהו יסהיד עלייהו נמי דעכו"ם נינהו ולא אתו למיסמך עלייהו דאיכא למימר דלמא מקיימינן להו בשני שטרות ר"ל שתי שדות של מכר שאוכלים בעליהם בשופי וכו':

אבל אשה שמביאה וכו' כך כתב הרא"ש על שם הרמב"ם בפירוש הך בעיא דבעא ר"ל מרבי יוחנן עדים החתומים על הגט ושמותם כשמות עכו"ם מהו וכו' והביאו גם הרשב"א לשם (דף י"א) וגם כאן כתב הרשב"א וז"ל וק"ק דהיאך יבאו לסמוך עליהן ולהחתימם בגט ולא יכירום שעכו"ם הם ומביאו ב"י יש לדקדק דכאן כתב וק"ק משום דבאשה שמביאה גט בידה וחזינן בה ריעותא דחותמיהן דומין קצת לשמות ישראל חיישינן שמא טעו וכו' ולא היו שם עידי מסירה אלא סמכו עלייהו וכו' אבל גט כשר שכתבו ישראל ונמסר בעידי מסירה אע"פ שחותמיהן עכו"ם דומין קצת לשמות ישראל איכא למימר דאין לפוסלו משום גזירה שמא אתו למיסמך עלייהו בזימנא אחריתי דלא שכיח הוא שלא יכירוהו שהוא עכו"ם ולכך כתב הרשב"א עלה דההיא וזה דוחק וכאן כתב וקצת קשה אבל הרשב"ם והרא"ש לא קשיא להו הך קושיא ואזלי לחומרא דילמא אתי לידי טעות וכו' ונראה דמ"ש רבינו אבל אשה שמביאה גט וכו' לאו דוקא אשה דה"ה שליח שהביא גט וכ"כ הרשב"ם להדיא בפירושו כמ"ש הרא"ש והרשב"א בשמו ע"ש:

גט שאין עליו עדים וכו' משנה בפרק המגרש (דף פ"ו) ג' גיטין פסולין ואם נישאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין עליו אלא עד אחד ר"א אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר ובגמרא קא מפרש רב דסיפא דתנא יש בו זמן ואין בו אלא ע"א דוקא דכתב ידו ועד הוא דהולד כשר ולא תינשא לכתחלה אעפ"י דאיכא עד עם כתב ידו וברישא אשמועינן דאפילו בכתב ידו בלא עד הולד כשר אבל כתב הסופר ועד הולד פסול ושמואל אמר אפי' כתב הסופר ועד הולד כשר שהרי שנינו סוף (דף פ"ז) בסיפא דסיפא כתב סופר ועד כשר ורב אמר לך מי דמי התם כשר לכתחלה משמע דהתם חתם הסופר עם העד שנינו דתינשא לכתחלה הכא דיעבד קתני הולד כשר ודוקא כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד הולד פסול ושמואל אית ליה כתב סופר ועד שנינו דתינשא לכתחלה והיינו בספרא מובהק בקי בתורת גיטין דלא יכתבנו אלא א"כ שמע מפי הבעל והכא דלא תינשא לכתחלה בכתב סופר ועד והולד כשר בסופר שאינו מובהק וכן א"ר יוחנן בכתב ידו שנינו ופסקו הפוסקים כרב ור' יוחנן דבכתב סופר ועד הולד פסול ותמה ב"י על רבינו דמדבריו משמע דפוסק בכתב סופר ועד נמי הולד כשר והאריך ליישב בכמה דרכים ולא עלה בידו והניח בצ"ע וע"ק לע"ד כיון דפשטא דסוגיא משמע דלרב אין חילוק בין סופר לסופר ובכתב סופר ועד הולד פסול אפי' בכתב סופר מובהק כמ"ש התוס' בד"ה אמר רב לפי' הקונטרס ורבינו פסק איפכא דאין חילוק בין סופר מובהק לאינו מובהק ובין כך ובין כך הגט פסול לכתחילה ואם ניסת לא תצא אם כן לא ה"ל לרבינו להזכיר סופר ראש בית דין אלא ה"ל לומר בסתם סופר ולכן נלפע"ד דרבינו מפרש בסוגיא אע"ג דרב לא סבירא ליה דשמואל דבכתב יד סופר מובהק ועד תינשא לכתחילה מיהו ודאי אע"ג דלא תינשא לכתחילה מכל מקום הולד כשר ואם ניסת לא תצא דאין לנו להפליג כל כך מחלוקתם דלשמואל תינשא לכתחלה ולרב תצא והולד פסול וכיוצא בזה כתב הראב"ד בהשגות פ"א דה"ג אלא דלשמואל תינשא לכתחילה ולרב לא תינשא ואם ניסת לא תצא ולא אמר רב בכתב סופר ועד הולד ממזר מדרבנן אלא בסתם סופר אבל בסופר מובהק ועד הולד כשר ולא תצא והא דלא מוקי רב לסיפא בכתב יד סופר מובהק ועד היינו משום דמתני' סתמא קתני ולא מפליג בין סופר לסופר אלמא דמשנתינו בהך סיפא לא איירי אלא בכתב ידו וסיפא דסיפא חתם סופר ועד כשר שנינו ותינשא לכתחלה אפי' סופר שאינו מובהק ומהאי טעמא לפי' בתרא דכתבו התוס' ועי"ל דלרב כתב סופר מובהק ועד כשר לכתחלה אבל בסופר שאינו מובהק ועד פסול אפילו דיעבד עכ"ל לא כתבו התוס' כך אלא משום דנראה להו דוחק לפרש דפליגי רב ושמואל גם בכתב סופר מובהק דאין לנו להוסיף פלוגתא שאינה מפורשת בתלמוד אלא מסתמא גם רב מודה דבכתב סופר מובהק ועד תינשא אפילו לכתחילה ולא פליגי אלא בכתב סופר שאינו מובהק ועד דלשמואל הולד כשר לא תצא ולרב הולד פסול אפי' דיעבד והא דלא מוקי רב לסיפא דסיפא בכתב סופר מובהק ועד דתינשא לכתחלה היינו משום דמתני' סתמא קתני ולא מפליג בין סופר לסופר כדפי' זו היא דעת התוס' ועד"ז הם דברי רבינו אלא שהכריע בין פי' קמא דתו' לפי פי' הקונטרס דמחמיר דלרב בכתב סופר ועד אפי' סופר מובהק הולד ממזר ובין פי' בתרא דתוס' דמיקל דלרב נמי תינשא לכתחלה ורבינו ז"ל מפרש דלא תינשא לכתחלה ואם ניסת לא תצא ולכן כתב דבע"א וכתב יד סופר מובהק דהיינו סופר ראש ב"ד או אפי' כתב יד הבעל הגט פסול לכתחלה ואם ניסת לא תצא ומשמע מדיוקם דבסופר שאינו ראש ב"ד תצא וממילא נמי הולד פסול דהא בהא תליא וס"ל לרבינו דמ"ש הרי"ף והרא"ש והרמב"ם דבכתב יד הסופר ועד אין הולד כשר היינו דוקא בסתם סופר שאינו מובהק אבל בסופר מובהק ועד הולד כשר ולא תצא וכן עיקר. כתב ב"י דלהרא"ש ורבי' כי פסלי רב ורבי יוחנן כתב סופר ועד הולד ממזר אליבא דר"מ הוא דכיון דליכא שני עידי חתימה ולא עידי מסירה אינו גט כלל דהכל יודעין דאין דבר שבערוה פחות משנים וכתב בכתב ידו דכשר אפי' אין עדים כלל ה"ט דכתב ידו הוי כמאה עדים כמ"ש התוס' רפ"ק (דף ג') בד"ה ג' גיטין וכ"כ בפירש"י במשנה דג' גיטין פסולין ולשמואל דבכתב סופר מובהק ועד נמי תינשא לכתחלה צ"ל כיון דסופר מובהק הוא הוה ליה כחתומים עליו כמה עדים אבל אנן קי"ל כרב דאפילו במובהק נמי הולד ממזר כיון דאין כאן לא שני עדים בחתימה ולא במסירה אבל לר"א דעידי מסירה כרתי אם לא נתנו לה בעידי מסירה הולד ממזר אפי' כתב בכתב ידו ואם נתנו לה בעידי מסירה לכתחילה לא תינשא כיון דליכא עידי חתימה דתיקנו חכמים מפני תיקון העולם וכמו שיתבאר בסי' קל"ג ורבי' סתם כאן הדברים לדעת הרא"ש ומיירי הכא בשמסרו לה בפני עדים ומש"ה בכתב סופר ועד או כתב ידו ועד א"נ כתב ידו ואין עליו עדים כלל לא תצא דעידי מסירה כרתי מיהו לכתחלה לא תינשא עד שיהיו עדים חתומים עליו והקשה ע"ז דהא להרא"ש בפרק השולח בדאיכא עידי מסירה לכתחלה אכשר ר"א אפילו אין עליו עדים כלל וכאן פוסלו לכתחילה ואם נפשך לומר דרבינו מיירי הכא באשה המביאה גט לפנינו וכל שעדים חתומים עליו מחזקינן ליה שניתן לה בעידי מסירה אבל בכתב ידו וע"א לכתחלה לא תינשא דלא מחזקינן לה שניתן לה בעידי מסירה ובדיעבד מחזקינן כיון דאיכא ע"א וכתב ידו אכתי קשה דא"כ באין עליו עדים כלל אמאי כתב אם ניסת לא תצא הא הגט בטל הוא דמחזקינן ליה שלא ניתן בעידי מסירה עכ"ד וכל זה תמוה דמה שפי' תחלה דרבינו מיירי הכא דמסרו לה בפני עדים וכו' דמלבד מה שהקשה בעצמו על זה עוד קשה טובא דהיאך יעלה על לב דמשנתינו דג' גיטין דמדברת באשה המביאה גט לפנינו ואין שם עידי מסירה ורבינו מעתיקם בחיבורו בסתם שיהא מדבר היכא שניתן לה הגט בפנינו בעידי מסירה דלא כענין משנתינו אלא הדבר ברור דרבינו נמי מיירי בדליכא עידי מסירה לפנינו כפשט המשנה וכל הסוגיא ודברי הרב ורבי יוחנן אלא דהאשה היא המביאה גט לפנינו ואמרה שהיו שם עידי מסירה כשניתן לה הגט וכיון שכתב בכתב ידו אף על פי שאין עליו עדים כלל אפי' הכי כיון דחזינן דלא היה כאן זיוף כיון שנכתב בכתב ידו דכק' עדים דמי לא תצא אבל לכתחילה לא תינשא כיון שאין כאן עדים כלל וה"ה בכתב ידו וע"א אבל בכתב ידי סופר ועד לרב הולד ממזר דלא חשיב כתב ידי סופר סתם כק' עדים כיון שאין כאן שני עדים הולד ממזר אף לרבי אליעזר ורבינו דכתב דבכתב ידי סופר לא תצא אינו אלא בסופר ראש בית דין כדפירש ואין חילוק בין אם נפרש דברי רב ורבי יוחנן דקיימי עלה דמתניתין כדמוקים לה כדרבי מאיר או כדמוקים לה כדר"א דלא כמה שעלה ע"ד ב"י לחלק בכך והאריך על זה אלא כדפי' הוא הנכון והמעיין יבחר:

דרכי משהעריכה

(א) עיין בתרומת הדשן סימן רל"ב ובפסקיו סימן מ"א למה צריכין לחתום העדים בזמן הזה מאחר שאין גובין הכתובה ע"י גט ובעינן עידי מסידה כשתרצה להנשא וע"כ המנהג בכל מקום שהמסדר הגט גונז הגט ואינו נותנו לאשה מ"מ צריכין לחתום וע"ש הטעם:

(ב) ועי' בהריב"ש סי' י"א אנוס שנתן גט לאשתו אנוסתו בעדים אנוסים ונמסר בפניהם אי הויא מגורשת:

(ג) וע"ש בהגהות מיי' פ"ג:

(ד) ועי' במרדכי סוף פרק התקבל ע"א מעשה בגט אחד שחתמו עליו ג' עדיות ועד אחד טעה וחתם עצמו סופר ועד והוא לא היה סופר והכשיר רבינו יואל הגט וצוה למחוק סופר וע"ש:

(ה) וע"ל סימן קנ"ח כיצד נוהגין להחתים בגט לכתחילה:

(ו) וכתב בסדד הגט סימן ע"ז מיהו אם חתם העד השני תחילה ושביק רווחא לעד הקשיש מיניה ואח"כ חתם השני הגט כשר אע"ג דמתחילה היה השני רחוק ב' שיטין מיהו לכתחילה לא יעשה כן עכ"ל:

(ז) ובמרדכי סוף פרק התקבל ע"א משמע דאם עד הראשון חתם עצמו כהן או לוי וכיוצא בזה לא חיישינן שהעדים שאחריו חתמו שדבריו אמת וע"ש:

(ח) כתוב בא"ז דאם תפר ב' עורות ביחד או דבקן בדבק וכתב גט עליהן צ"ע אם יש להכשירו עכ"ל:

(ט) וכתב בתרומת הדשן סימן רכ"ח דמאחר דא"צ לכתוב רק יוסף עד וא"צ לכתוב בן יעקב א"כ אין חסרון וטעות פוסל בו דהוי כשינה בדבר שא"צ לכתוב בגט דאינו פוסל כמו שיתבאר לעיל סי' קכ"ח אבל בפסקיו סי' קצ"ד משמע דפסק דפסול וצ"ע וע"ל היכי נקטינן להלכתא וכ"ע בתרומת הדשן סי' רל"ד עד שנשתנה שמו ע"י חולי יחתום בשניהם בלא מתקרי וא"צ לחתום שום כינוי אפילו יש לו חניכה ידועה ורגילה וע"ש וכן הוא בסדר גיטין סי' נ"ד וכתב סי' ב' אם אבי העד רב או חכם לא יחתום רק פלוני בן פלוני וע"ל סי' קכ"ט דאין לחתום על הגט מי שהוא בן מומר ונ"ל דה"ה לכל דבר שיש לספק בו כיצד כותבין שמו כגון אליהו אליה ובדומה וכן נוהגין:

(י) וכ"כ שם המרדכי:

(יא) ולעיל נתבאר מה דין בשער הגט חתם בטעות. כתב הרשב"א בתשובה סי' תרס"ג עדי הגט שיכולים לקיים חתימת הא' ועל הב' אינו רק אחד המכיר חתימתו לא אמרינן שיהא זה העד שקיימו חתימתו כעד שני דהרי עדי הגט אין חותמין רק זה בפני זה ובודאי גם העד הראשון התם דהא לא אמרינן וצריכין לקיים שניהם ועיין בתשובת הרא"ש כלל מ"ה סי' ג' אם הסופר וא' מן העדים אומרים שהבעל לא צוה לעדים לחתום נאמנים אע"ג דכתב ידם יוצא ממקום אחר וע"ש:

(יב) וכ"כ בסדר גיטין שלנו סי' נ"ז והרב המסדר יסדר לעדים ולסופר ולבעל הפירוש מהו לשמה ולשמו וכן מילות הגט שיוכלו לקרותו להבינם מה פירושם וכתב בשם מהרי"ל דלא היה רוצה להחתים על הגט רק מי שהיה יכול לקרות ולהבין פירוש הגט וכן משמע מתשובת הרא"ש כלל מ"ה סי' י"ו:

(יג) כתב בתרומת הדשן סי' רכ"ח כל הפסול בכתיבה פסול כחתימה כגון חק תוכות או שאר פסולין אפי' לר"א דאמר עידי מסירה כרתי מיהו אם כבר נישאת איפשר להקל אליבא דרבי אלעזר וע"ש:

(יד) וע"ל ריש סי' זה מה שכתבתי שם אי מומר או אנוס חתום על הגט ודין חתומים בו שנים כשרים וא' פסול ע"ל סי' ק"ך בא"ז תשובת ד' שמחה בעדים שאינן יודעים לחתום שיכולין לעשות שליח לחתום בשמן כמו שהבעל עושה שליח לכתוב הגט והא"ז חולק עליו ופוסל אותו הגט והאריך שם בתשובותיהן וסוף דבריו אם בא מעשה לידי אני פוסלו להנשא בו עכ"ל:

(טו) וסיים שם דבלשון בני אדם נקרא גט ולא שטר ועוד דודאי לא כיונו בתקנתן לקלקלה לחתום סופר בגט עכ"ל. כתב הרשב"א סי' אלף קנ"ו במקום שנהגו להכשיר חתם סופר ועד ובשאר ארצות נוהגין בו איסור גט הבא משם לכאן אפשר דגם כאן יש לנהוג בו היתר אמנם טוב ליזהר שלא יהא נוהגין כן מכאן ולהבא וליכא הוצאת לעז על גיטין הראשונים שהרואה אומר בעדים אלו ניחא להו ולא באותו סופר עכ"ל:

(טז) וכתבו הגהות דף תרי"ח ע"א דאם נתברר דהסופר בשליחות דבעל עביד הוי בכתיבת יד הבעל דאם נישאת לא תצא אפילו בלא עידי מסירה ומה שכתב ב"י דמיירי כאן בעידי מסירה ואפ"ה לא תינשא לכתחילה בכתב סופר ועד כן נראה מדברי הגהות אשיר"י פ"ב דגיטין דמשמע שם כשם א"ז דפסול ואפי' אם כבר ניתן ואפשר שאם נישאת לא תצא וזהו כדעת הטור וע"ש אמנם מדברי הרי"ף פרק המגרש והרמב"ם פ"א נראה דהגט כשר בדיעבד אם ניתן לפני עידי מסירה וכ"כ ב"י בשמם:

(יז) וכן הוא במרדכי פ' ב' דייני גזירות ע"ג דר"י מפריז עשה מעשה כזה וכתב בסדר הגט סי' נ"ז בשם מהרז"ק דהיה רגיל להתנות עם העדים שאם יקלקלו הגט בחתימותיהן ישלמו השכר לסופר שיכתוב אחר ומעכשיו מותרים ליטול שכר החתימה ועוד טעם אחר דמפסידין בחתימתן שאסורים לישא הגרושה לכן צריכין ליתן להם שכר וע"כ היה מחזיר אחר עדים שלא היו כהנים כי כהן בלא"ה אסור עכ"ל וע"ל סי' י"ב אם העד החתום אסור לישא הגרושה. וכ"ע שם דיש רבוותא נוהגים לשכור הרב והרב ישכור העדים ע"י הבלעה עכ"ל משמע מכאן דברב אין לחוש אם הוא כשר או פסול דאינו עושה מאומה רק שמלמדן סדר הגט אך בסי' כ"ז כתב שם מצאתי שלכתחלה לא יהיו העדים והסופר קרובים לרב עכ"ל וא"כ נראה דמכ"ש לא יהא קרוב לאיש ולאשה ואינו נראה כתב מהרא"י בפסקיו סי' ר"ן דא"צ לההמיר בעדות הגט בקרוב ונתרחק כגון מי שמתה אשתו אע"פ שיש לו בנים ממנה וחותם לכתחלה אמנם בסדר הגט מחמיר בזה בשם מהרי"ל וכ"ע בשמו דמהרי"ל היה מדקדק שהעדים לא יהיו קרובים זה לזה ולא לאשה ולא לסופר שום קורבא בעולם ואפי' ריח קורבא ואפי' רביעי ברביעי או ע"י חיתונים עכ"ל:

(יח) כ"ע בסדר גיטין בשם מהרי"ל דלא רצה להניה לחתום בעי מום כי אומר שבעל מום לא יתיר א"א לעלמא וכן היה מהדר אחר העדים וסופר מהוגנים ובשעת הדחק לא היה מקפיד על הסופר וכ"ע שם מהרי"ל לא היה רוצה לכתוב גט אע"פ שהיה מחותן רק עם האשה וכך כתב גדול אחד שאפי' הסופר לא יהיה קרוב לפי שגם הוא מעיד שכתב לשמו ולשמה וכמדומה שאין העולם נזהרין בכך עכ"ל וכל זה חומרות בעלמא דהרי הבעל או האשה בעצמה יכולין לכתוב הגט ובמהר"ק שורש ק"ו דטוב להדר אחר סופר שאינו קרוב לאיש או לאשה אבל היכא דלא איפשר אין קפידא כלל עוד כתב בסדר גיטין סי' ס"א ולא יהא אחד מן העדים חשוד בעריות דחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ומיקרי חשוד כשחושדין אותו בערוה אע"ג דלא ידעינן שבא עליה עכ"ל:

(יט) וכ"ה בסדר גיטין:

(כ) וכן הוא בסדר הגט דהמרדכי וכן נוהגין ודלא כסברא אחרת המוזכרת שם בסדר גיטין סי' ס"ו שיש להקפיד שלא ליקח עידי חתימה לעידי מסירה וע"ש הטעם וע"ל ס"ס קל"ג עוד מדין זה עוד שם מי' ס"ג דהדיו והקולמוס שחותמים בו העדים יהיה ג"כ של בעל ויתחיל הקשיש שבעדים לחתום תחלה:

  1. ^ כאן היה ציור של רבינו שנשמט לפנינו.